חובות הלבבות· רבינו בחיי אבן פקודה
שער שמיני - שער חשבון הנפש · פרק ה
אַךְ אִם הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה חוֹבָה עַל הָאָדָם תָּמִיד אוֹ בִּקְצָת הַזְּמַן מִבְּלִי קְצָתוֹ אוֹמַר בִּתְשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת,
כִּי הַחֶשְׁבּוֹן חַיָּב בּוֹ הָאָדָם כְּפִי כֹּחַ שִׂכְלוֹ וּמַעֲלַת הַכָּרָתוֹ תָּמִיד עִם כָּל הֶרֶף עַיִן וְאִם יוּכַל עִם כָּל נְשִׁימוֹתָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַמּוֹרָא וְהַפַּחַד וְהַבֹּשֶׁת מֵהָאֱלֹהִים ית׳ הַמַּשְׁקִיף עָלָיו תָּמִיד.
וְיִלְמַד מִמָּה שֶׁצִּוָּה בּוֹ הָאֵל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ (דברים יז) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר וְגוֹ׳ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וְגוֹ׳ וְאָמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וְגוֹ׳ וְאָמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְגוֹ׳ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. וְחִזֵּק הָעִנְיָן בַּצִּיצִית בְּאָמְרוֹ (במדבר טו) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית וְאָמַר (שם) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ.
וּמָה נִשְׁאַר מֵעִנְיְנֵי הַזֵּרוּז עַל הַחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הוּא בְּעִנְיַן זִכְרוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא זֵרַזְנוּ בּוֹ.
וּכְפִי זֶה אָחִי רָאוּי לְךָ לְהִתְנַהֵג בְּהֶרְגֵּל הַחֶשְׁבּוֹן עִם נַפְשְׁךָ בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ.
וְאַל תִּמְעַט בְּעֵינֶיךָ שׁוּם טוֹבָה שֶׁתַּעֲשֶׂנָּה לִשְׁמוֹ אפי׳ בְּמִלָּה אוֹ בִּרְאִיָּה כִּי הַמְּעַט מִמְּךָ רַב אֶצְלוֹ וְכֵן בְּעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת.
וְהַקָּרוֹב שֶׁבַּדִּמְיוֹנִים בָּזֶה הַעְתָּקַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָרֶץ שִׁעוּר אַמָּה תֶּעֱתַק בַּגַּלְגַּל מִילִין הַרְבֵּה וְכֵן הַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאַצְטְרוֹלָ״ב.
וְאַל יִרְבּוּ בְּעֵינֶיךָ מַעֲשֶׂיךָ וְאִם יִהְיוּ לִשְׁמוֹ. כִּי בַּמְּעַט שֶׁבַּטּוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלֶיךָ כֶּפֶל מַעֲשֶׂה כָּל יוֹשְׁבֵי הָעוֹלָם עִם דִּקְדּוּק הַחֶשְׁבּוֹן.
עַל כֵּן אַל תִּתְעַלֵּם מֵעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנְךָ בֵּינְךָ וּבֵין בּוֹרַאֲךָ עַל גֹּדֶל טוּבוֹ עָלֶיךָ וְרֹב חֲסָדָיו עִמְּךָ יוֹם יוֹם וְאִם לֹא יִפְנֶה לִבְּךָ בָּזֶה בַּיּוֹם יִהְיֶה בַּלַּיְלָה וְאִם חָלַף לְךָ יוֹם א׳ הַשֵּׂג בַּשֵּׁנִי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז״ל שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתֶךָ וְאָמַר (קהלת ט) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים: