חדות יעקב חלק א· רבי צבי יהודה יעקב מייזליש
הקדמה
יתברך ה' שזכיתי לסדר לביהד"פ מתשובותי לחלק אה"ע והמנהג לכתוב בראש הספר מילי דאגדתא אמרתי לכתוב קצת ממה שדרשתי בשנה זו לכבוד התורה ביום מתן תורה בפ' ואתחנן וההר בוער באש עד לב השמים. ענינו י"ל כי עיקר חיות אדם תלי' בלב ושייפא בלא לבא דגעא חדא לא קאי כמבואר בזוה"ק וידוע שמכל אברים נכנס מדמם ע"י ורידים ללב והלב נותן חיות לכל האברים ומי שאבר אחד ממנו אינו נותן מדמו ללבו סימן שאותו אבר שולט בו מחלה ר"ל. וכן בתוה"ק אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם צריך אדם ליתן כל נפשו למצוה ואז משמים מחיין אותו והוי כמו הלב לאברים וזה כמ"ה עד לב השמים שהשמים היו כמו לב לכל העומדים שם ליתן להם חיות נצחי וחי בהם כי הם חיינו ואורך ימינו ולהכי בשעת מ"ת בכל דיבור יצאה נשמתן ובא טל תחי' והחי' אותם להורות שהם צריכים לקיים התורה במסה"נ והתורה יתן להם חיות כי מרבה תורה מרבה חיים. וזהו שאמרו למרע"ה דבר אתה עמנו ונשמעה ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו וישמע ה' את כו' הטיבו כל אשר דברו ענינו כי בים באז ישיר רמז תחיה"מ שר לא נאמר אלא ישיר ואינו מובן מה ענין שגילה אז תחיה"מ ושמעתי בשם הה"ק ר' יחזקאלי מקאזמיר ז"ל כי אמת ואמונה חק ולא יעבור שעבודת הש"י עיקר אמת ואמונה ובקי"ס שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא והשיגו כל האמת אבל כיון שראו הכל בחוש הראות לא שייך אמונה על מה שעיניו רואות ועיקר אמונה להכי רמז תחיה"מ שזהו הי' אמונה שהאמינו בתחיה"מ ופח"ה ולפי"ז במ"ת שהי' בכל דיבור תחיה"מ וראו בפועל תחיה"מ וגם כבני עליון היו כולם וא"כ לא שייך אמונה ועיקר לעבדו באמונה וצדיק באמונתו יהי' לזאת טענו ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי והיינו שהי' תחיה"מ ועתה למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע בקול ה' ומתנו כי יהי' באם ב' אמונה ועיקר חיות בשביל אמונה כמו צדיק באמונתו יחי' ואף מי שנזהר מלומר שקר ובזכות אמת ג"כ יחי' כמבואר בסנהדרין דף צ"ז ועיין בשטמ"ק פ"ק דכתובות גבי ר"י אומר לא מפיה אנו חיין אבל מ"מ למדת אמת צריך ג"כ אמונה כי מי שאינו מאמין אינו אמת וע"כ לאמת צריך ג"כ אמונה וא"כ אז שראו הכל ולא שייך אמונה להכי אמרו דבר אתה עמנו ושמענו ועשינו ויהי' אמונה שיאמינו שכל מה שמרע"ה אומר ששמע כן מפי הגבור' ועל ידי אמונה יהי' וכשתשכח של מרע"ה אמר ה' הטיבו כל אשר דברו שכונתם הי' לש"ש שיהי' אמת ואמונה:
והנה כל עבודת הבורא באמת ואמונה ולהרחיק משקר ולהאמין בד"ת ואפילו יאמר על שמאל ימין והוי נגד השכל ועוברין בלא תסור אם לא שומעים. כי עיקר אמונה וענין על ימין שהוא שמאל וכן שמאל ימין כי עשר תעשר בשביל שתתעשר א"כ משין שמאלית ש דרשינן שין ימנית כזה ש וגאותו שחקים דרשינן מקום ששוחקין מן ועושין מן ש שין ימנית שמאלית וכן שבר במצרים דרשינן מלשון שברו על ד' אלקיו והוי משין ימנית שמאלית וחזינן שהם בכוחם לעשות מימין שמאל ומשמאל ימין להכי עוברין בלא תסור ואין זה כפי שכל רק צריך אמונה לכל זה וע"ז הי' כפיית ההר שלא כפי שכלם ורצונם שאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה רק לא תסור אפילו על שמאל ימין וימין שמאל ג"כ מחוייבים לקיים:
ושמעתי מכ"ק מרן מחו' הגה"ק מוהר"י מראדזמין זצל"ה שלהכי חותם של קב"ה אמת מפני שא"י לזייף כי אם מזייף אינו אמת ופח"ח:
והנה מבואר במדרש מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת דהנה ק"ש הוי שמע ישראל ד' אלקינו ה' אחד ואין עוד מלבדו ומבואר במ"ר נעשה אדם שאלו פתחת פה למינין והשיבם כל הרוצה ליטעות יבא ויטעה ותמוה. ונראה דהנה לטובה ה' לבדו ומה שאינו טובה הש"י עם בית דינו כמ"ש ה' נתן הוא לבדו וה' לקח הוא ובית דינו ומבואר בעירובין די"ג שפליגי אי נוח לאדם שנברא או נוח שלא נברא ונמנו וגמרו נוח שלא נברא וענין נמנו עמ"ש מהרש"א לפרש שיותר ל"ת ממ"ע ולי נראה דמבואר במס' שבת ל"ט מלאכות כנגד ל"ט מלאכתו שבתור' והביאו ס"ת ומנו ע"ש ופריך מויבא יוסף לעשות מלאכתו ומשני לעשות צרכיו אלא שנראה לו דיוקנו של אביו א"כ כיון שמנו ל"ט מלאכות נגד ל"ט מלאכתו שבתורה וע"כ יוסף לצרכיו נכנס רק נס עשה לו הקב"ה א"כ חזינן גודל כח היצר וצריך אדם לסייעתא דשמיא זכות אבות תמיד ולהכי שפיר נוח שלא נברא וזה הפי' נמנו וגמרו דהיינו שמנו ל"ט מלאכות נגד ל"ט מלאכתו שבתורה ועי"ז ידעו שנוח שלא נברא כנ"ל וכיון שנוח שלא נברא שפיר בשעת בריאותו לא הי' לטובה והוא ובית דינו להכי כתיב נעשה אדם וזהו הי' תשובת השי"ת כל הרוצה ליטעות יבא ויטעה דבחירה חפשית ומי שברצונו ליטעות יכול לבא ויטעה כיון שתלי' ברצון אדם ולא הוכרח במעשיו רק בחירה והוי מלחמה גדולה ונוח שלא נברא ולהכי מוכרח לברוא עם בית דינו פיר כתיב נעשה אדם הוא ובית דינו ואין פתחון פה למינין ליטעות כלל עי"ז והבן:
והנה בס"ת כשאמר הש"י אנכי כו' מארץ מצרים ולא אשר בראתיך נשמע נוח שלא נברא וניחא מה שכתיב נעשה אדם כנ"ל ושפיר אין פתחון פה למינין וכולם מודים כי ה' אחד וזכו מזה לק"ש:
והנה בסוטה דכ"א ס"ל לר' יוסף תורה אפי' בעידן דלא עסיק בי' מצלי ורבא חולק ע"ש ולפי"ז לרב יוסף ע"כ ס"ל נוח לאדם שנברא ומה שכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים י"ל גאולת קרובים לשיעבוד ולהכי אין טענת אונס כיון שמגיע מהם שישתעבדו עצמם וא"כ לר' יוסף יקשה מנעשה אדם כיון שס"ל נוח שנברא וצ"ל כפרש"י שיהי' גדול נמלך בקטן וללמד ענוה ולהכי אמר ר' יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא כי הי' עניו מאד כי לשיטתו מנעשה אדם נשמע ענוה ואין שיעור כלל כי אם הש"י שאל למלאכים אין שיעור לבו"ד כמה שצריך להיות עניו:
ולפי"ז י"ל דברי הגמ' פסחים פא"ד שר"י ביומא דעצרתא עביד עגלא תילתא ואמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ע"ש י"ל היינו שאי לאו מ"ת שעי"ז גם בלא עסיק בי' מצלי הי' נוח שלא נברא ולא הי' נשמע מנעשה אדם ענוה כי הי' מקום לומר מטעם שמוכרח עם בית דינו וכמה יוסף בשוקא שאינם ענווים אבל כיון שע"י מ"ת גם בלא עסיק מציל ונוח שנברא וע"כ ללמד ענוה והי' עניו מכולם ולא הוי כמוהו בשוקא ענווים. כמו שאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא. והבן:
ושמעתי מאא"ז הגאון החסיד שבכהונה מו"ה אלעזר הכהן זצל"ה למה בעשרת הדברות לא נאמר שמע ישראל כו' שזהו עיקר קבלת עול מלכות שמים. מפני שמבואר בגמ' ברכות דף י"ב שבטלו מלקבוע עשרת הדברות בק"ש מפני תרעומות המינין וא"כ אילו הי' נאמר שמע ישראל בעשרת הדברות לא היו קובעין בק"ש מפני תרעומות המינין ולא היו אומרין בכל יום והשי"ת רצה שכל ישראל יקבל עליו בכל יום בק"ש קבלת עול מ"ש להכי לא נאמר בעשרת הדברות. ופח"ח:
במדרש אילו יודע ראובן שהכתוב יכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו הי' מוליכו אל אביו. אילו יודע אהרן שהכתוב יכתוב עליו וראך ושמח בלבו בתופים ומחולות הי' יוצא לקראתו אילו הי' יודע בועז שהכתוב יכתוב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומות הי' מאכילה. ענינו י"ל כי מה שלא עשו בפומבי כי היו יראים פן ח"ו יפלו ברשת היצר להתגאות במעשיהם ולבל יבואו לשום הרהור ולנזק. אהרן ירא פן יתגאה בזה שהולך במחולות ובתופים לקראת אחיו הצעיר ממנו. וראובן ירא אולי כשיעשה בפומבי יענש מאחיו. ובועז ירא לבל יבא להרהר ח"ו כשמאכילה עגלים פטומות וקירוב הדעת לזאת הסתירו מעשיהם בכל אפשרות. אמנם אי שכר מצוה הי' בהאי עלמא הי' מגין המצוה לבל יבא לשום היזק ושום הירהור עון וראי' מחולין דקמ"ב דאמרינן שם שבמ"ע של כבוד או"א כתיב למען יאריכון ימיך וכו' ואמרינן שם הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה וכו' ופריך בגמ' דילמא מהרהר בע"א ומשני הכי קאמר אם איתא דאיכא שכר מצוה בהאי עלמא תהני לי' ותנן עלי' דלא לייתי לידי הירהור וליתזק עיי"ש וא"כ חזינן משום דליכא שכר מצוה בהאי עלמא משו"ה לא מציל מהרהור עון וא"כ י"ל בשביל הכי היו יראין לעשות בפומבי. והטעם דאין נותנין שכר בהאי עלמא כתב הרשב"א שכל מצות הוי עדות על הש"י ואסור לקבל שכר להעיד והנה אא"ז הגאון מליסא בתו"ג סי' ק"כ כ' הטעם מה שעידי הגט רשאין לקבל שכר וכ' שם וז"ל דודאי להעיד בפה אסור ליקח שכר דרחמנא חייבינהו להעיד בפני ב"ד מקרא דאם לא יגיד אבל ליתן חתימתם בידם למען יעמוד ימים רבים ע"ז שעדותן יהי' בכתב רשאים לקבל שבר ע"ש וזה כונת המדרש אילו היו יודעין שעדותן יהי' בתורה לעד ולנצח והוי כעדות בכתב שרשאין ליקח שכר כתו"ג הנ"ל והי' שכר מצוה בהאי עלמא והי' מנין המצוה לבל יפלו ברשת היצר וא"כ היו עושין בפומבי והבן. וזהו י"ל דברי רש"י פ' פנחס בדין שיטול שכרו כיון שמצותו נכתב בתורה והוי עדות בכתב. והארכתי ואכמ"ל:
ואזכיר דבר נפלא בשם כ"ק אדמ"ו הגה"ק התשו' הרי"ם זצל"ה שפי' דברי מדרש הנ"ל כי אילו ידעו הגדולים שממעשיהם יהי' נעשה תורה להכתב בספר ויהי' מהמעשה שלהם נעשה תורה אז היו מרבים כדי שיתרבו דברי תורה ולכן מסיים המדרש לשעבר הי' אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אלי' כותבה ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם וכו' בא לבאר כי גם עתה יזהר אדם להרבות במצוה כדי שיהי' נעשה מהם תורה ע"י מלך המשיח שיתגלה במהרה בימינו ופח"ח:
וכאאמו"ר הגאון אמיתי זצל"ה פי' דברי מ"ר דהנה יש שני מיני הסתר שאדם מסתיר עצמו האחד שמצניע מעשיו לבל ידעו מאומה מזה ואחד שעושה בפרסום גדול ובפומבי למען יחשדוהו למתפאר ולבו בל עמו רק מלא הכנעה ושפלות והגדולים הללו הצניעו מעשיהם לבל ירגישו צדקתם ואחרן שמח בלבו וראובן הסתיר כונתו לבל יכירו שאינו מתקנא על בכורה ובועז לא נתן ברחבת ידים לבל ירגישו נדבת לבבו. אבל אילו ידעו שקב"ה יכתוב עליהן ויגלה מעשיהן הטובים ולא יועיל מה שמסתירי' עצמן בזה שעשו בהסתר היו מסתירי' עצמם באופן השני לצאת בתופים ומחולות ולהוליך על כתפיו ולהאכיל עגלים פטומים למען יאמרו כי הם מתגדרים במלאכתם רק לפי שלא ידעו שקב"ה יכתוב עליהם ויגלה סוד עצתם לכן צמצמו הדברים למען לא יתגלה טוב לבבם ופח"ח:
והנה לא לדרשא קאתינא רק לצאת מנהג עולם ודי בזה. וה' יאיר עינינו בתורתו וישם בלבינו אהבתו ויראתו ולעבדו בלב שלם באמת ואמונה ויהא רעוא שאימא מלתא שתתקבל ושלא אכשל ושלא אבוש ולא אכלם. ושם ספרי קראתי חדות יעקב כי מבואר שצריך לרשום שמותיו בראש הספר וכמ"ש הרוקח ומספר חדות יעקב עולה כשמי:
הק' צבי אריה יהודא יעקב בן הגאון דודוב מייזלש זצל"ה שו"ת אהע"ז סימן א