חברותא על שבת· הרב יעקב שולביץ
פרק שישי - במה אשה · דף סז:
האומר: גד גדי התמזל מזלי, וסנוק לא, ואל תתעייף אשכי ובושכי יום ולילה - יש בו משום דרכי האמורי.
רבי יהודה אומר: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, שנאמר [ישעיהו סה] "הערכים לגד שלחן".
הוא בשמה והיא בשמו [שמחליפים שם האיש בשם האשה בלילה משום ניחוש] - יש בו משום דרכי האמורי.
האומר: דונו דני, התחזקו חביותי - יש בו משום דרכי האמורי.
רבי יהודה אומר: אין דן אלא לשון עבודה זרה ממש. שנאמר [עמוס ח] "הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן", וחייב עליו משום קורא בשם עבודה זרה.
האומר לעורב צרח, שהוא לחש לעורב, לפי שהוא חושב שהעורב מבשר בשורות ולעורבתא שריקי והחזירי לי זנביך לטובה - יש בו משום דרכי האמורי.
האומר: שחטו תרנגול זה שקרא ערבית, כעורב, ושחטו תרנגולת שקראה גברית, כתרנגול - יש בו משום דרכי האמורי (99). האומר: אשתה ואותיר אשתה ואותיר, כדי שתהא הברכה מצויה ביינו - יש בו משום דרכי האמורי.
המקבעת את קליפות הביצים שיצאו מהם אפרוחים בכותל, כסגולה שישארו האפרוחים בחיים. ועושה זאת בפני האפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי.
והמגיס בפני אפרוחים - יש בו משום דרכי האמורי.
המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחין בשביל שלא ימותו - יש בו משום דרכי האמורי.
המרקדת לפני הכותח, כדי שיתחזק בבישולו, והמשתקת את העומדים מסביבה לתועלת בישול העדשים, והמצווחת לתועלת בישול הגריסין - יש בו משום דרכי האמורי.
המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל מהרה - יש בו משום דרכי האמורי.
אבל נותנין קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל מהרה.
וחכמים אוסרין בשברי זכוכית, מפני הסכנה.
תנו רבנן: נותנין בול מלוא אגרוף של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק. ואין זה ניחוש, אלא הוא גורם לצלילות השמן, והוא דולק היטב.
וכן נותנין טיט וחרסית שמצננים את השמן תחת הנר, בשביל שתמתין ותדליק זמן רב;.
אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא הרי הוא גורם לו שימהר לשרוף את השמן וכן מי שהוא מגלי נפטא, שמרים את כיסוי מנורת הנפט הרי הוא גורם לבעירה מיותרת - קעבר משום בל תשחית.
והאומר בשעת מזיגת הכוס: חמרא וחיי לפום רבנן - אין בו משום דרכי האמורי. לפי שאין זה אלא ברכה בעלמא.
מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא אמר: חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון (100).
הדרן עלך פרק במה אשה