חברותא על עירובין· הרב יעקב שולביץ
פרק תשיעי - כל גגות
מתניתין:
כל גגות בתי העיר - רשות אחת הן ביחס לטלטול בשבת, על אף שהבתים הם רשויות חלוקות, שאין מטלטלים ביניהם אם לא עירבו יחד.
והיינו: מותר לטלטל מגג הבית של אדם זה לגג הבית של אדם אחר, כלים ששבתו בגג מבעוד יום.
ולא אסרו חכמים לטלטל מגג של אדם זה לגג של אדם אחר, על אף היותם גגות של רשויות חלוקות, היות שאין תשמיש הגג תדיר ומיוחד כתשמיש של דירה.
ולכן, אין נחשבים הגגות של הבעלים השונים כ"חילוק רשויות", אלא כל הגגות נחשבים לרשות אחת לטלטול.
וכל שכן שמותר לטלטל מחצר לחצר כלים שהיו בחצר מבעוד יום. וכן מקרפף לקרפף [מקום המיוחד לאוצר של עצים].
כיון שאין תשמיש החצר או הקרפף כתשמיש הבית, שהוא תדיר ומיוחד לדירה.
והמשנה לא נקטה את ההיתר לטלטל מחצר לחצר ומקרפף לקרפף אלא נקטה את דין הגגות, כדי להשמיענו שאפילו גגות העיר רשות אחת הן. לפי שהיה מקום לאסור לטלטל מגג לגג, כי היות והדיורין של הבתים חלוקין למטה, כך הם חלוקין בגגותיהם למעלה.
ולכן מחדשת המשנה, שמותר לטלטל אפילו מגג של אדם זה לגג של אדם אחר. [על פי הגמרא לקמן דף צ ב].
כל ההיתר הוא בטלטול כלים ששבתו בכניסת השבת בגג בחצר או בקרפף.
אבל להוציא כלים ששבתו בכניסת השבת בביתו אל גגו או אל חצירו של חבירו, אסור.
ובלבד שלא יהא גג אחד גבוה עשרה טפחים מחבירו, או נמוך ממנו עשרה טפחים. כי אז אסור לטלטל מזה לזה, אפילו היו שני הגגות של אדם אחד [על פי רש"י לקמן צא א], וכמו שמפרשת הגמרא את הטעם בסמוך, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: גגות אינן כמו חצירות וקרפיפות. אלא כל אחד ואחד - רשות בפני עצמו! כי בגגות אומרים: כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה. (1)
וכל זה שאמרנו בטלטול גגות חצירות וקרפיפות, הוא כשבא לטלטל בהן עצמן.
אבל טלטול מגג לחצר אסור לרבי מאיר, כשם שאסור לטלטל מגג גבוה לגג נמוך. ולחכמים מותר.
ומגג או מחצר לקרפף - לכולי עלמא אסור, ואפילו הן של בעלים אחד, כיון שאין תשמישיהן ושמותיהן שוין.
אבל מגג לחצר מיקרי תשמיש שוה, ומותר לדעת חכמים. (2)
רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן!
ולא מיבעיא שמותר לטלטל ברשויות אלו בפני עצמן, אלא אף מגג לחצר [שאסור לדעת רבי מאיר], ומגג וחצר לקרפף [שאסור בין לדעת רבי מאיר ובין לדעת חכמים], גם מותר, לדעת רבי שמעון.
ונמצא שרבי שמעון מיקל יותר מכולם! (3)
ולא הותר לטלטל מגג וחצר לקרפף אלא כשהקרפף אינו יותר מבית סאתיים.
אבל כשהוא יותר מבית סאתיים, הרי כיון שהיקף מחיצות הקרפף לא היו לשם דירה, אין מטלטלין אליו, משום שהוא אסור בטלטול כדין כרמלית. וכדין היקף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, שדינו ככרמלית, ואף להעביר בו יותר מארבע אמות אסור [כמו שמבואר לעיל דף כג א].
היתר הטלטול בגגות חצירות וקרפיפות הוא רק לכלים ששבתו מבעוד יום לתוכן של אחד משלשת הרשויות האלו.
ולא לכלים ששבתו במשך השבת [ואפילו לא היו שם בכניסת שבת - חזון איש] בתוך הבית, והוציא אותן לחצר על ידי עירוב. שאותם כלים ששבתו בבית אסור להוציא לחצר אחרת, אם לא עירבו שתי החצרות יחד, רש"י.
והוא הדין אם שבתו בבית והוציאם לגג, אסור לטלטלם לגג אחר. (4)
גמרא:
יתיב אביי בר אבין, ורבי חנינא בר אבין, ויתיב אביי גבייהו.
ויתבי וקאמרי בביאור מחלוקת רבי מאיר וחכמים:
בשלמא רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג, סברי: כשם שדיורין חלוקין למטה בתוך הבתים כך דיורין חלוקין למעלה, וחשוב כל גג כרשות נפרדת בפני עצמה.
אלא רבי מאיר - מאי קסבר?
אי קסבר, כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה - אמאי אמר שכל גגות העיר רשות אחת הן?!
ואי קסבר אין חלוקין למעלה, ומשום דכל למעלה מעשרה טפחים - רשות אחת היא!
אם כן, אפילו גג גבוה עשרה טפחים מחבירו, או נמוך עשרה טפחים מחבירו - נמי יהא מותר לטלטל מזה לזה, ואמאי אסר רבי מאיר?!
אמר להו אביי: וכי לא שמיע לכו הא דאמר רב יצחק בר אבדימי:
אומר היה רבי מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות חלוקות זו מזו, שעומדת כל אחת לבדה בפני עצמה.
ואפילו הן רשות אחת ששתיהן רשות היחיד נינהו [ואפילו הם של בעלים אחד - שיטת רש"י, וראה ריטב"א].
כגון: עמוד ברשות היחיד בחצר [רש"י. וראה ריטב"א מה הוא בא להוציא], גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים - ששם "רשות נפרדת" לו, מתוך שנחלק בגובה עשרה וברוחב ארבעה - אסור לכתף עליו [להניח משאו עליו וליטלו ממנו].
גזירה משום תל גבוה עשרה ורחב ארבעה העומד ברשות הרבים, שהמכתף עליו הרי הוא מכניס מרשות הרבים אל רשות היחיד שחייב חטאת.
ואם כן, טען להם אביי: הכא נמי במתניתין, כיון שחלוק גג מחבירו בגובה עשרה, גזרינן שלא להוציא מזה לזה, גזירה משום תל ברשות הרבים!
סבור מינה, הבינו אביי בר אבין ורב חנינא מדברי אביי אלו, שאפילו מכתשת העומדת ברשות היחיד והיא גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים, ואפילו גיגית החולקת רשות לעצמה - אסור לדעת רבי מאיר לכתף עליה!
אמר להו אביי: לא כמו שאתם סבורים!
אלא, הכי אמר מר [רבה]:
לא אמר אסר רבי מאיר, אלא עמוד ברשות היחיד, ואמת הריחים [כל בנין העמדת הריחים נקרא "אמת הריחים"] - הואיל ואדם קובע להן מקום שיעמדו בו בקביעות!
ותמהינן: והרי כותל שבין שתי חצירות דקבוע הוא, והיה לנו לומר שלדעת רבי מאיר אסור לטלטל מהחצר על גבי הכותל.
ובכל זאת אמר רב יהודה [לקמן בסוגיא, ושם יתבאר יותר]: כשתימצי לומר [כשתדקדק בדבר תמצא], שלדברי רבי מאיר במשנתנו: גגין רשות לעצמן ומותר לטלטל מזה לזה, חצירות רשות לעצמן ומותר לטלטל מחצר לחצר וקרפיפות רשות לעצמן.
ודייקינן: מאי לאו, כוונתו של רב יהודה היא לומר דשרי לטלטולי לרבי מאיר מחצר לחצר אפילו דרך [על גבי] כותל שביניהן.
ותיקשי, ליגזור על הוצאה מחצר לכותל משום תל ברשות הרבים?! (5)
ומשנינן: אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא אמר רב יהודה להתיר להוציא מחצר לחצר דרך כותל, אלא להכניס ולהוציא מחצר לחצר דרך פתחים שביניהן.
אבל דרך הכותל שביניהם אסור, גזירה משום תל ברשות הרבים.
שנינו במשנה: וחכמים אומרים כל אחד ואחד מהגגות רשות בפני עצמו:
איתמר: רב אמר: כיון שאסור לטלטל מגג לגג לרבנן, (6)
הרי כל אחד מהגגין נחשב כ"רשות שנפרצה במלואה למקום האסור לה בטלטול".
וכל מקום שנפרץ במלואו לרשות אחרת שאסור בה בטלטול הרי הוא מקבל דין כרמלית, ולכן בכל אחד מהגגות אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, כמו בכרמלית!
ושמואל אמר: כיון שישנן מחיצות בתוך הבתים כנגד גבולות הגגין, אמרינן: "גוד אסיק מחיצות" [משוך והעלה המחיצות] על הגג. והרי מופרדות הרשויות זו מזו, ואינן פרוצות במלואן למקום האסור להם. ולפיכך - מותר לטלטל בכולו, בכל גג וגג.
ומפרשינן פלוגתייהו: במחיצות של הבתים הניכרות לעומדין על הגג, וכגון שהבתים מופרדין זה מזה - דכולי עלמא לא פליגי דאמרינן בהו "גוד אסיק מחיצות", ומותר לטלטל בכל הגג.
כי פליגי רב ושמואל - במחיצות שאינן ניכרות לעומדין על הגג, וכגון שהגגין מחוברין יחד ומכסין את המחיצות שבין הבתים.
רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, כי לא אמר גוד אסיק מחיצתא במחיצות כאלו.
ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו, דאמר "גוד אסיק מחיצתא" אף במחיצות שאינן ניכרות.
דף פט:
ומקשינן על רב ממשנתנו:
תנן: וחכמים אומרים כל אחד ואחד מן הגגין (תחילת העמוד) רשות לעצמו ולא יטלטל מגג לגג.
וקא סלקא דעתין דהכי משמע: דוקא מגג לגג לא יטלטל, הא בכל הגג עצמו מותר לטלטל.
ותיקשי: בשלמא לשמואל - המתיר לטלטל בכל הגג - ניחא דברי המשנה.
אלא לרב - דאסר - קשיא משנתנו?! (7)
אמרי תירצו בי רב בבית מדרשו של רב משמיה דרב: לעולם אף בכל הגג אסור לטלטל. ומה שנקטה המשנה בלשונה שאין לטלטל מגג לגג לפי שכל אחד ואחד הוא רשות לעצמו - הכי קאמר התנא:
שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה. ואף שלא העביר ארבע אמות בכרמלית, מכל מקום אסור, כיון שהוא טלטול מגג לגג.
ואם כן, לא תידוק מינה, אלא שטלטול ארבע אמות באותה רשות שפיר דמי, אבל יותר מארבע אמות, לא.
ותו תמהינן עליה דרב: והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן בהיותנו בבבל, הוה אמרינן הכי:
תלמידי חכמים שלמדו בי רב, בבית מדרשו של רב, משמיה דרב, אמרו: אין מטלטלין בו [בגג הפרוץ לחבירו] אלא בארבע אמות.
ואילו הני אותם תלמידי חכמים דבי שמואל בבית מדרשו של שמואל תנו, שנו ברייתא, שאמור בה:
אין להם לבני הבית אלא טלטול מהבית אל גגן. כלומר, ולא מגג לגג.
ומיהו משמע נמי דלא כרב. כי מאי "אין להם אלא גגן"? לאו, הכונה היא דשרו לטלטוליה בכוליה גג. דהכי משמע, שלא יטלטלו לגג אחר. הא בגג שלהם יטלטלו, על אף שהוא פרוץ במלואו לגג השני האסור לו בטלטול, ותיקשי לרב?! (8)
ומשנינן: ומי אלימא הך ברייתא להקשות ממנה, יותר ממתניתין דידן דלא קשיא מינה, וכדאוקימנא, שהכונה היא לומר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.
הכא נמי, הכי קאמר: אין להם אלא גגן. ולא יטלטלו שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה. ולא תידוק מינה, אלא, שארבע אמות בגג אחד שפיר דמי, אבל יותר מכך לא תידוק.
אמר רב יוסף לאחר שחלה ושכח תלמודו - לא שמיע לי הא שמעתא דשמואל, דאמר, אמרינן גוד אסיק אפילו במחיצות שאין ניכרות!
אמר ליה אביי: את בעצמך אמרת ניהלן להא דשמואל. ואהא [ועל זה] אמרת ניהלן: על הא דתנן לקמן [צב א - רש"ש]: גג גדול [רחב] הסמוך לגג קטן [צר] - הגדול מותר בטלטול בכולו, והקטן אסור.
ולשיטת רב, הטעם הוא, לפי שאין רשות נאסרת אלא כש"נפרצה במלואה" לרשות השניה האסורה בה בטלטול. אבל רשות שאינה פרוצה במלואה אלא שיש לה מחיצות [גיפופים] משני צדי הפתח [והיא פתוחה בפתח שאינו רחב מעשר אמות], הרי גיפופים אלו עושים את הפירצה ל"פתח". וכיון שאינה "פרוצה" אלא "פתוחה" אינה נאסרת.
והשתא, כיון דלשיטת רב, במחיצות הניכרות אמרינן גוד אסיק, נמצא, שכתלי הבית הרחב יותר - באותו מקום שעודפים הם על הבית הצר - ניכרין הן לעומדים על הגג. ולכן אמרינן בהו "גוד אסיק מחיצתא", ונחשב הדבר כאילו על הגג עצמו יש גיפופי משני צידיו, באותו המקום שבו מתרחבים כתלי הבית הרחב יותר מכתלי הבית הצר, ונעשית "פרצתו" במקום חיבורו לגג הצר, ל"פתח". ולפיכך מותר הוא בטלטול.
אבל הגג הצר, כיון שאין לו מחיצות ניכרות כלל, נמצא, שפירצתו לגג הרחב הסמוך לו "פירצה" היא, ונאסר כדין רשות הפרוצה במילואה לרשות אחרת האסורה לה. (9) ואמרת לן - אתה, רב יוסף - עלה:
אמר רב יהודה אמר שמואל: (10)
החילוק בין גג רחב לצר הוא, היות שעל אותן המחיצות העודפות של הגג הרחב אין איש דורס, במקום שאנו רואין אותן כאילו הן עולות. ואילו על המחיצות שאנו רואין אותן כעולות בין הגג הצר לגג הרחב, דורסים העוברים והשבים מגג לגג.
ולפיכך אמר שמואל: לא שנו שאסור לטלטל בגג הצר, אלא כשיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה ועוברין כל שעה מזה לזה, דהויא לה הא מחיצה דגג הקטן מחיצה נדרסת, ולכן אינה חשובה מחיצה.
אבל אין דיורין על זה ועל זה - שניהם מותרין. לפי שאנו רואין אף את מחיצות הבית שבין שני הבתים, כאילו הן עולות ומפרידות בין שני הגגות.
הרי, שאמרת משמיה דשמואל דאמרינן גוד אסיק מחיצתא אף במחיצות שאינן ניכרות. שהרי על כרחך המדובר הוא בגג הסמוך לחבירו, שאין ניכרות בו מחיצות הבתים. כי אם לא היו הגגות סמוכים, אלא היו רחוקים במידה כזאת שהיו המחיצות ניכרות, איך היו דורסים מגג לגג.
אמר להו רב יוסף: אנא לא אמרתי לכם כמו שאמרתם.
אלא הכי אמרי לכו [כך אמרתי לכם] משמיה דשמואל: לא שנו שיש חילוק בין הגג הרחב לצר, אלא שיש מחיצה ממש על גג זה הרחב, מכל סביבותיו, חוץ מאותו מקום שהוא דבוק לגג הצר, ומחיצה על זה הגג הצר משלשת רוחותיו, ופרוץ הגג הצר במלואו ברוח הרביעית שכנגד הגג הרחב.
דגדול מישתרי ניתר הוא באמצעות הגיפופי, שהן מחיצות ממש על הגג, ופתח ביניהן. ולפיכך, מותר הוא.
ואילו הגג הקטן, שאין לו כלל מחיצות ברוח הרביעית, הרי הוא נפרץ במלואו למקום האסור לו, ולפיכך אסור הוא. (11)
אבל אם אין מחיצה לא על זה ולא על זה - שניהם אסורים.
והטעם: הקטן אסור, כיון שאי אפשר כלל לומר "גוד אסיק" במחיצות שאינן ניכרות [ואף שמואל מודה בזה, לדעת רב יוסף].
ואף הגג הגדול - למרות שהמחיצות של הבית הרחב ניכרות משני צדדיו, ויש לומר בהן גוד אסיק - בכל זאת הוא אסור בטלטול, כיון שאין לו פתח ניכר, שאין דרך לעשות כך פתח.
ולפיכך אינו פתח אלא פירצה, ואסור.
ואקשי ליה אביי לרב יוסף: והא "דיורין" אמרת לן, ועל כרחך מחמת דריסתם של הדיורים מתבטלת המחיצה של הגג הקטן, ולא כדאמרת שהדבר תלוי במחיצות שעל הגג.
אמר ליה רב יוסף: אי אמרי לכו "דיורין", אם אכן הזכרתי "דיורין" בדברי שמואל, הרי על כרחך אינו מפני החילוק שבין רחב לצר, שברחב מותר לטלטל ובצר אסור.
אלא לענין טלטול של בני הגג הרחב בגג הקטן הוא שתלה שמואל דינו בדיורין.
והכי אמרי לכו: לא שנו - שבני הגג הרחב מותרין בטלטול בגגם, ואסורין בטלטול בגג הצר, מפני שהגגין כל אחת רשות לעצמה, ולא עירבו - אלא שיש מחיצה ראויה לדירה [קיימת וקבועה - ריטב"א] על זה [הגג הרחב], ומחיצה ראויה לדירה על זה [הגג הצר].
דהגג הגדול מישתרי לטלטל בו לבני הגג הגדול בגיפופי, ואילו קטן נפרץ במלואו, ולכן אף בני הגג הגדול אסורים בטלטול בגג הקטן, מפני שלא עירבו עמהם.
אבל אם יש מחיצה ראויה לדירה על היקף הגג הגדול, ומחיצה שאין ראויה לדירה על הגג הקטן - אפילו על הגג הקטן שרי לבני גדול לטלטל בו!
מאי טעמא?
כיון דבני הקטן לא עבוד מחיצה הראויה לדירה כפי שעשו בני גג הגדול - סלוקי סליקו, הרי זה כאילו סילקו בני הגג הקטן את נפשייהו מהכא, מהגג הקטן, ומחלו את רשותם לבני הגג הגדול, שהרי גילו בדעתם שאין הם דרים שם.
והוי הך דינא כהא דאמר רב נחמן לדעת רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג:
אם עשה האחד סולם קבוע לגגו, והאחרים לא עשו - הותר האחד בכל הגגין כולן!
שכיון שהשאר לא עשו סולם לעליה על הגג, גילו בדעתם שאין הם דרים שם, ומחלו את רשותם לזה שעשה. (12)
אמר אביי: אם בנה עליה על גבי כל גג ביתו, ועשה לפניה דקה, מחיצה נמוכה, גבוהה ארבעה טפחים [ראה ר"ח וריטב"א, והגהות על הריטב"א] - הותר בכל הגגין כולן, שגילה בדעתו שהוא מחזיק בגגיהן. והם, שלא עשו כן, מחלו את השימוש בגגים לגביו, ונעשו כל הגגין כאילו הם רשות שלו.
אמר רבא: פעמים שהדקה [כלומר: בנית העליה כולה עם הדקה שלפניה - גאון יעקב] גורמת לאיסור טלטול בגגין. עד שאפילו רבי מאיר, הסובר שכל הגגין רשות אחת הן, ומותר לטלטל מזה לזה, הכא הוא אוסר. (13)
היכי דמי?
כגון דעבידא שעשה את פתח עליתו להדי בכיוון תרביצא דביתיה [לצד של גינת ביתו], ואילו לצד הגגין היתה עליתו סתומה ללא פתח.
ובכך הרי זה כאילו דאמר העושה את העליה:
דף צ.
רק כדי לנטורי תרביצא [לשמור גינתי] הוא דעבידא עשיתי את העליה, ובכך הוא סילק את עצמו מהשימוש בגגין.
בעי רמי בר חמא, דסבירא ליה כרב דלעיל [דף פט א] שגגות הסמוכין זה לזה דינם ככרמלית, ואסור לטלטל בהם יותר מארבע אמות:
טלטול חפץ שתי אמות בגג ושתי אמות בעמוד הסמוך לגג, העומד ברשות הרבים, כשהוא גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים - מהו שיהא מותר?
ותמהינן עלה: מאי קא מיבעיא ליה?
והרי הגג כרמלית הוא, ואילו העמוד רשות היחיד הוא, שהרי הוא גבוה עשרה ורחב ארבעה, והאם כרמלית ורשות היחיד - קא מיבעיא ליה אם מותר להוציא מזה לזה? והרי פשיטא דאסור!
ואמרינן עלה: ואף רמי בר חמא לא ביטא שאלתו כראוי אלא אגב חורפיה [מתוך חריפותו] מיהר בשאלתו, ולא עיין בה יפה.
אלא הכי קמיבעיא ליה לרמי בר חמא: טלטול שתי אמות בגג של בית ושתי אמות על גג אכסדרה של בעלים אחר, הסמוך לו [אכסדרה: מעבר לפני הבית, והיא אינה מקום דירה, אלא פתוחה כלפי החצר, ואין לה אלא את מחיצת הבית. ואין לה מחיצות על ידי פי תקרה יורד וסותם, ולכן הוי גג האכסדרה כרמלית] - מהו שיהא מותר לטלטל? (14)
והכי מספקא ליה:
מי אמרינן, כיון דלא האי [הגג] חזי לדירה, ולא האי [גג האכסדרה] חזי לדירה - חדא רשותא היא.
כלומר: כיון שהן שווין בתשמישם ובעניינם, חדא רשותא היא, ואף על גב דאיכא שינוי בעלים.
ולא דמי לגגין [שאסורים מזה לזה], דהתם איכא דיורין חלוקין למטה משניהם, ואמור רבנן כי כשם שהם חלוקין למטה כך יהיו חלוקין למעלה [לשון הריטב"א].
או דילמא, כיון שזה דמגג לגג אסיר אינו משום חילוק הדיירים למטה, אלא טעמייהו דרבנן משום דקפדי אשינוי בעלים, מגג לאכסדרה נמי אסיר [רש"י וריטב"א]. (15)
בעי רב ביבי בר אביי: טלטול שתי אמות בגג הפרוץ לחבירו, ושתי אמות בחורבה [תוספות בהבנת רש"י] הפרוצה לרשות הרבים, שאף היא דינה ככרמלית [כיון שהיא פרוצה למקום האסור לה] - מהו שיהא אסור כמו מגג לגג, היכא שהחורבה היא של בעלים אחר?
אמר מתמה עלה רב כהנא: וכי לאו היינו בעיא דרמי בר חמא דלעיל?
דהא אותו ספק הוא: האם בעינן דיורין, ובחורבה, כמו באכסדרה, ליכא דיורין, או דילמא סגי בשינוי בעלים, היכא דחזיא לדירה קצת?!
אמר רב ביבי בר אביי לרב כהנא: ומה בכך ששאלתי אותה שאלה?
וכי מאחר אתאי ונצאי [וכי מפי אחר שמעתי השאלה, ובאתי כדי לקנתר ולריב עם הנשאלים]!?
כלומר: וכי דעתך, ששמעתי כבר שאלה זו, ולא שאלתי אלא לקנתר?! והלא, אין דומה שאלתי לשאלת רמי בר חמא.
שהרי אכסדרה לא חזיא לדירה, וחורבה חזיא לדירה בתיקון מועט.
וכיון דחזיא לדירה אין תשמישתן שוה עם הגג דלא חזי לדירה, וכיון דאיכא שינוי תשמישתן ושינוי בעלים, שתי רשויות הן! [לשון ריטב"א].
והיינו, דלא מספקא ליה אם סגי בשינוי בעלים לבד כדמספקא ליה לרמי בר חמא, ולא מספקא ליה אלא בשינוי תשמיש עם שינוי בעלים כאחד.
ותמהינן עלה: וכי מאחר דחזיא לדירה - מאי קמיבעיא ליה? הא לא דמי לגג, ואסיר?! (16)
ומשנינן: אם תימצי לומר, קאמר!
אם תימצי לומר אכסדרה לא חזיא לדירה ושרי, חורבה חזיא לדירה ואסור.
או דילמא, השתא מיהא לית בה דיורין ברחבה ולא עדיף מאכסדרה. (17)
ומסקינן לכל הבעיות בתיקו!
לעיל בגמרא מובאת פלוגתא בין רב ושמואל האם מותר לטלטל בגג עצמו יותר מארבע אמות, ומשום שכל גג פרוץ לחבירו, אסור בטלטול מזה לזה לדעת חכמים.
לדעת רב לא אמרינן גוד אסיק מחיצות להפריד בין גג לגג, כיון שאין המחיצות ניכרות.
ולשמואל, אף שאין מחיצות ניכרות, אמרינן גוד אסיק מחיצות.
והשתא מביאה הגמרא דפליגי רב ושמואל בהיפוך:
א. פליגי בגגין השוין [שאין בין גג לגג הפרש גובה של עשרה טפחים, האוסר לטלטל מגג לגג, גזירה אטו תל ברשות הרבים, כדלעיל ריש פירקין], לדעת רבי מאיר המתיר לטלטל מגג שפרוץ לגג אחר, שאין אוסר גג על חבירו בטלטול - האם יש בו איסור טלטול מטעמא אחרינא כדמפרש הגמרא ואזיל.
ב. וכן פליגי נמי בגג יחידי, שאינו פרוץ לגג אחר, ואפילו לרבנן, האם הוא אסור בטלטול:
רב אמר: מותר לטלטל בכולו.
ושמואל אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.
וקא סלקא דעתין בטעם האיסור, כיון שהגג סמוך לרשות הרבים או לשאר חצרות של בעלים אחרים, הוי כאילו נפרץ הגג - שאין לו מחיצות - לרשות האסורה לו בטלטול. (18)
תו סלקא דעתין בביאור מחלוקתם, דלרב מותר לטלטל, כיון דאמרינן גוד אסיק מחיצות הבית, ונמצא הגג מוקף מחיצות.
ושמואל סבירא ליה: כיון שדרך גגין שהגג בולט ועודף על הבית עצמו, נמצא שאין המחיצות ניכרות לעומד על הגג, ובמחיצות שאין ניכרות לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא [ריטב"א, וראה תוספות ד"ה קשיא, ובמהרש"א].
ולפיכך תמהינן: קשיא דברי רב הכא, דאמר גוד אסיק אף במחיצות שאין ניכרות, אדברי רב לעיל, דלא סבירא ליה למימר גוד אסיק במחיצות שאין ניכרות!
ומשנינן: התם - בדברי רב - לא מינכרא מחיצתא, אבל הכא לא מיירי במחיצות שאין ניכרות, וכדסלקא דעתין.
אבל, הכא, מינכרא מחיצתא, וניחא שפיר טעמיה דרב.
והשתא תמהינן, שהרי לפי מאי דפרשינן דמיירי במחיצות ניכרות, קשיא דשמואל דהכא אדשמואל לעיל, בדרך קל וחומר: ומה לעיל דהוו מחיצות שאין ניכרות אמר שמואל גוד אסיק מחיצתא, הכא שהמחיצות ניכרות, לא כל שכן [ריטב"א]?! ומשנינן: התם לא הוי יותר מבית סאתים, הכא הוי יותר מבית סאתים.
כלומר: עתה חוזרת בה הגמרא מההנחה שטעמו של שמואל הוא משום דלא אמרינן גוד אסיק מחיצות הגג סביב, ואסור הגג משום פירצה לרשות הרבים [או משום דהוי לה רשות בלי מחיצות - לתוספות הרא"ש].
אלא שפיר אמרינן גוד אסיק מסביב, ומכל מקום אסור.
ומיירי שכל גג וגג בפני עצמו אין שטחו עולה על בית סאתים [שטח של חמשת אלפים אמה, כחצר המשכן], אבל כל הגגין כאחד הוו יותר מבית סאתים המוקפין שלא לשם דירה [וכדלקמן].
והשתא ניחא דברי שמואל שהתיר לטלטל על הגגין לדעת רבנן, ואסר לטלטל על הגגין לדעת רבי מאיר.
כי לרבנן דמחמרי שלא לטלטל מגג לגג, ושורת הדין היא לאסור כל גג כיון שנפרץ לחבירו, אמרינן גוד אסיק מחיצות להפריד בין הגגות, ושוב ממילא אין כאן רשות אחת הגדולה מבית סאתים, ומותר לטלטל בהם יותר מארבע אמות.
אבל לרבי מאיר דמיקל לטלטל מגג לגג, הוי לה קולא דמייתי לידי חומרא, שמתוך כך אין אנו אומרים גוד אסיק מחיצות להפריד בין גג לגג, ונמצא שיש כאן רשות אחת הגדולה מבית סאתים.
והשתא מפרשינן אמאי חשבינן להו אינן מוקפין לדירה, אף שהמחיצות הוקפו לדירה של מטה, ועלייהו אמרינן גוד אסיק:
והטעם: הני מחיצות - שאנו באים להעלות אותם על הגג להקיף רשות הגג מדין גוד אסיק - לדירה של מטה עבידן [נעשו], אבל לדירה של מעלה על הגג לא עבידן. והוה לה כקרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף במחיצות לשם דירה.
וכל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה החמירו בו חכמים ועשאוהו ככרמלית, ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות [וכמו שנתבאר לעיל דף כג א].