אור ברסלב
חברותא על נזיר פרשת נזיר

חברותא על נזיר· הרב יעקב שולביץ

פרשת נזיר

[מבוארת על פי פירוש רש"י, וכלולים בה יסודות תורת הנזיר לפי שיטת התוספות]

א. קבלת הנזירות ואיסור יין לנזיר:

וידבר ד' אל משה לאמר.

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, איש או אשה כי יפלא [יפרש] (1) לנדר נדר נזיר [לנדור נדר של נזירות; "נזירות" לשון פרישות הוא, שפורש מן היין] להזיר לד' [להבדיל את עצמו מן היין לשם שמים]: (2)

מיין [חדש] ושכר [יין ישן שהוא משכר] יזיר, חמץ יין [חומץ הנעשה מן היין] וחמץ שכר [חומץ הנעשה מן השכר] לא ישתה, וכל משרת ענבים [ענבים ששרו במים ויש במים טעם יין, או פת ששרתה ביין] (3) לא ישתה, (4) וענבים לחים ויבשים [הן לחים והן יבשים] לא יאכל.

כל ימי נזרו, מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים [הם הגרעינין] ועד זג [הם הקליפות שמבחוץ] (5) לא יאכל.

ב. איסור התגלחת לנזיר:

כל ימי נדר נזרו, תער (6) לא יעבר על ראשו [לגלח את שער ראשו] עד מלאת הימים אשר יזיר לד' קדש יהיה [השער שלו] (7) גדל פרע שער ראשו ["פרע שער" הוא גידול של שער, כלומר: קדוש יהיה שער ראשו לענין שיגדלנו]. (8)

ג. איסור הנזיר מליטמא למתים: כל ימי הזירו לד' (9), על נפש מת לא יבא [לא והל שהמת שם]. (10) [ואפילו] לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו (11) לא יטמא (12) להם במתם, כי נזר [כתר (13)] אלהיו על ראשו. (14) כל ימי נזרו, (15) קדוש הוא לד' [גופו קדוש הוא לה' מלהיטמא למתים]. (16) ד. דין נזיר שנטמא, שמגלח ומביא קרבן טומאה, והיא נקראת "תגלחת טומאה":

וכי ימות מת עליו [באהל שהנזיר בו] (17) בפתע [זה אונס] פתאום [זה שוגג], (18) וטמא [בכך את] ראש נזרו, וגלח ראשו ביום טהרתו [ביום הזייתו מאפר פרה אדומה כדי להיטהר, דהיינו, ביום השביעי (19) שהוא יום הזאתו השניה, שהנטמא למת מזין עליו בשלישי ובשביעי] ביום השביעי יגלחנו.

וביום השמיני [לטהרתו] (20) יבא שתי תרים או שני בני יונה אל הכהן, אל פתח אהל מועד.

ועשה הכהן אחד [מהם] לחטאת ואחד [מהם] לעלה, (21) וכפר [הכהן] עליו מאשר חטא על הנפש [שלא נזהר מטומאת המת], (22) וקדש [הנזיר] את ראשו [לחזור ולהתחיל מנין נזירותו] ביום ההוא. (23)

דין סתירת הנזירות בגלל הטומאה:

והזיר [הנזיר] לד' את ימי נזרו [יחזור וימנה נזירותו כבתחלה], והביא (24) כבש בן שנתו [תוך שנתו] לאשם, והימים הראשנים [שכבר נהג בנזירות] יפלו [לא יעלו לו מן המנין], כי טמא נזרו.

ה. דין תגלחת הנזיר וקרבנותיו במלאת ימי נזרו, והיא נקראת "תגלחת טהרה":

וזאת תורת הנזיר, ביום מלאת [כלומר: אחר מלאת] (25) ימי נזרו יביא אתו [יביא את עצמו] (26) אל פתח אהל מועד.

והקריב [הנזיר] את קרבנו לד' כבש בן שנתו [תוך שנתו] תמים אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת, (27) ואיל אחד תמים לשלמים: (28) וסל [שבו עשר] מצות סלת חלת בלולות בשמן, (29) ו[עוד עשרה] רקיקי מצות [שאינם בלולים בשמן אלא] משחים בשמן, ומנחתם ונסכיהם [של העולה והשלמים, כשיעורם האמור בפרשת הנסכים]. (30)

והקריב הכהן [את הקרבנות] לפני ד' [לעזרה], ועשה [הכהן] את חטתו ואת עלתו [של הנזיר].

ואת האיל יעשה זבח שלמים לד' על סל המצות [ישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם], ועשה הכהן (31) את מנחתו ואת נסכו [של האיל].

וגלח הנזיר פתח אהל מועד [כלומר: יגלח הנזיר אחר שישחט את השלמים בפתח אוהל מועד] (32) את ראש נזרו, (33) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים [תחת הדוד שהוא מבשלן בו]. (34)

ולקח הכהן את הזרע בשלה [לאחר שנתבשלה] מן האיל [של השלמים], וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד, ונתן [את כולם] על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו. (35)

[ולאחר התגלחת] והניף אותם הכהן [הכהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים ומניף] (36) תנופה לפני ד', קדש הוא לכהן [החלה והרקיק והזרוע, תרומה הן לכהן] על חזה התנופה ועל שוק התרומה [מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים, עוד ניתוסף בשלמי נזיר גם הזרוע], (37) ואחר ישתה הנזיר יין. (38)

זאת תורת הנזיר אשר ידר, קרבנו לד' על נזרו [האמור למעלה, הוא] מלבד אשר תשיג ידו, [שאם אמר "הריני נזיר על מנת לגלח על ק' עולות ועל ק' שלמים", כי אז] כפי נדרו אשר ידר, כן יעשה מוסף על תורת נזרו.

תוכן העניינים

חברותא על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה