חברותא על נזיר· הרב יעקב שולביץ
פרק שישי - שלשה מינין · דף מא:
ואי כתב רחמנא "ראשו" לבד ולא כתב זקנו, הוה אמינא [הייתי אומר]:
אף כי משמע מ"ראשו" תרתי [אף על פי שיש ללמוד מ"ראשו" את שני הדינים הבאים]:
א. דאתי עשה ודחי את לא תעשה, כשם שתגלחת מצורע דוחה את הלאו דהקפת הראש.
ב. ומשמע עוד, ד"הקפת כל הראש שמה הקפה" (1) - ואולם אכתי תגלחת מצורע שהיא בתער דוקא מנלן!? (2)
להכי כתב רחמנא "זקנו", שמזה אנו לומדים שתגלחת המצורע היא בתער דוקא, וכפי שנתבאר לעיל בגמרא. (3)
ומוסיפה הגמרא לפרש: ורבי אליעזר, הלומד מ"ראשו" שהמצורע הנזיר מגלח את ראשו בתער, דאתי עשה ודחי את לא תעשה [שמפסוק זה לומדים חכמים שעשה דוחה את לא תעשה] - מנליה [מנין לו]!? (4)
ומשנינן: יליף רבי אליעזר שעשה דוחה את לא תעשה מגדילים [מציצית] -
דתניא: נאמר בתורה "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה"; ולכך נסמכה פרשת ציצית לשעטנז -