אור ברסלב
חברותא על כתובות פרק רביעי - נערה שנתפתתה › דף נד:

חברותא על כתובות· הרב יעקב שולביץ

פרק רביעי - נערה שנתפתתה · דף נד:

דף נד.

ההוא דאמר להו (תחילת העמוד) ארבע מאה זוזי מן חמרא - לברת בנדונייתה.

לסוף אייקר חמרא.

אמר רב יוסף: רווחא ליתמי, ואין אומרים שצריכים ליתן לה יין כשיעור שהיה שוה ביום הצוואה, אלא יתנו לה מדמי מכירת היין ארבע מאות זוז.

קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהוה קמפסדה מזוני [שהיתה מרבה לאכול].

אתו לקמיה דרבי יוחנן.

אמר להו: איזילו ואמרו ליה (91) לאבוכון דנייחד לה ארעא בצוואת שכיב מרע ובפני עדים - לצורך מזונה, שמא תסכים לכך, ואז לא יהיו חייבים במזונותיה, שהרי אפילו גבי כתובה עצמה שנינו שאם כתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה (92).

אתו לקמיה דריש לקיש, אמר להו: אדרבה, אם יעשה כך, כל שכן שריבה לה מזונות, שאין ייחוד קרקע זו - אלא להעדפה, שאם יתנו לה מזונות מצומצמין, תטול תוספת מקרקע זו. שודאי שלא נתכוין לשעבד קרקע זו למזונותיה, שהרי כל נכסיו משועבדים לכך.

אמרו ליה: והא רבי יוחנן לא אמר הכי? אמר להו: זילו הבו לה מזונות ! ואי לא - מפיקנא לכו רבי יוחנן מאונייכו.

אתו לקמיה דרבי יוחנן. אמר להו: מה אעשה, שכנגדי [אנוש כערכי, וראוי לחלוק עלי] - חלוק עלי. אמר רבי אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: אם אמר הבעל: קרקע זו למזונות - אזי ריבה לה מזונות (93). אבל אם אמר: קרקע זו במזונות - קצץ לה מזונות, שלשון "במזונות" משמע, בחוב מזונות שיש לי עליך, שקרקע זו תהא פרעון חובי.


הדרן עלך פרק נערה שנתפתתה

תוכן העניינים

חברותא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה