חברותא על יבמות· הרב יעקב שולביץ
פרק תשיעי - יש מותרות · דף פז:
ואי כתב רחמנא רק "כנעוריה" למעוטי מעוברת, הייתי אומר:
דוקא זו אינה אוכלת, כיון דמעיקרא היתה האשה גופא (תחילת העמוד) סריקא, גוף ריקן, (1) והשתא משנתעברה, נעשית האשה גופא מליא, גוף מלא, ולכן היא נפסלת.
אבל אם זרע אין לה - הייתי אומר שזרע אינו פוסל אותה, משום דמעיקרא, היתה גופא של האשה סריקא, ריק, ואף השתא, כשילדה, גופא של האשה הוא עתה - סריקא, ריק.
ולכן, אימא, הייתי אומר שלא יפסול הזרע את אמו.
לפיכך צריכא לומר גם "וזרע אין לה", יחד עם "כנעוריה".
לעיל בגמרא בעמוד א נתבארו שני חילוקים בין הפטור מיבום על ידי בן, לבין הפסול בתרומה על ידי בן מישראל:
א. האם בנים מתים הם כבנים חיים.
ביבום - בנים מתים הם כבנים חיים, לפוטרה מן הייבום.
ואילו בתרומה - אין הזרע מישראל פוסל אלא כשהוא חי.
ב. האם הולד מן הבעל הראשון הוא כולד מהבעל השני.
ביבום - אין הולד מן הראשון כולד מן השני, שאינה נפטרת מיבום אלא כשיש לה בן מהשני.
ואילו בתרומה - הזרע פוסל, בין שהיה הזרע מנישואיה הראשונים לישראל, ובין שהיה מנישואיה האחרונים לישראל.
ומביאה הגמרא עתה כמה שאלות, ששאל רב יהודה מדאסקרתא את רבא על שני החילוקים הללו, ואף ענה את התשובות לשאלות אלו.
ונותנת הגמרא סימן לדבר, לזכרון שאלותיו ותשובותיו של רב יהודה מדאסקרתא, המתבארות להלן -
אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא, לרבא, את השאלות והתשובות דלהלן -
שתי שאלות ותשובות: לא נעשה, ונעשה - במיתה.
ועוד שתי שאלות ותשובות: נעשה, ולא נעשה - בולד.
אך לא היו השאלות בסדר הזה, אלא בסדר שונה.
והסימן לסידרן של השאלות והתשובות הוא:
יבום ותרומה, ושוב יבום ותרומה - סימן. (2)
וכך אמר ליה רב יהודה מדאסקרתא [שם מקום] לרבא:
תחילה הוא שאל אותו שתי שאלות בענין החילוק שבין תרומה ליבום בענין "מתים כחיים" [שסימנם הוא "לא נעשה ונעשה במיתה"], כאשר השאלה הראשונה היא - "לא נעשה".
לא נעשה מתים כחיים לענין יבום, אלא, נאמר שאם מתו הבנים שהיו לה בשעת נפילתה ליבום, אין הם נחשבים כבנים חיים, ומשעה שמתו הבנים תיזדקק אשת המת להתייבם או לחלוץ.
ויש ללמוד זאת, מקל וחומר מתרומה - שהרי בת כהן שיש לה זרע מישראל, הוא מעכב אותה מלאכול בתרומה. וכשמת הזרע של ישראל, היא שבה לאכול בתרומה, למרות שכבר נפסלה מאכילתה מחמת הזרע מישראל.
ואם כן, הדברים קל וחומר -
ומה בתרומה, שהוא מקום שעשה בו הכתוב ולד מן הבעל ההראשון כאילו הוא ולד מן הבעל השני - לפוסלה מן התרומה.
שהרי שמו של בעלה הישראלי הראשון כבר אינו קיים עליה, אלא רק שמו של בעלה הישראלי השני. ובכל זאת היא נפסלת מן התרומה גם לאחר מיתת בעלה השני, משום שבנה מהראשון נחשב לענין זה כאילו היה בנה מהשני, היות ובעלה השני הניח אותה עם אשה ובן, כאשר שמו עליה.
ובכל זאת לא עשה עשה בה הכתוב בנים מתים כבנים חיים, לפוסלה מן התרומה.
יבום, שהוא מקום שלא עשה בו הכתוב ולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני, לפוטרה מן הייבום -
אינו דין שלא נעשה בו בנים מתים כבנים חיים לפוטרה מן הייבום, אלא תהיה חייבת להתייבם או לחלוץ משמתו הבנים -
והתשובה היא:
תלמוד לומר: "דרכיה של התורה - דרכי נועם הם.
וכל נתיבותיה - שלום".
ואשה זו, שהיה לה בן, ולא נזקקה ליבם, והלכה וניסת לשוק, ואחר כך מת בנה - אם תחייבנה עתה לחלוץ, הרי היא מתגנה בכך על בעלה, לפי שהיא נאסרת לו משמתו הבנים עד שעה שתחלוץ, ונמצא שהיא אסורה לבעלה משום זיקתה לבעל אחר בשעה שהיא יושבת תחתיו, ואין זה "דרכי נועם" של התורה. (3)
ושוב שאל שאלה שניה, שנעשה מתים כחיים לענין תרומה.
ונשוה את דין התרומה לדין היבום, שיהיו המתים כחיים:
ונעשה מתים כחיים לענין תרומה, כך שאפילו אם מת הזרע מן הישראל, לא תשוב בת כהן לאכול בתרומה, מקל וחומר מיבום, שהבן פוטרה מן הייבום אף לאחר מיתתו -
ומה ביבום, שהוא מקום שלא עשה בו הכתוב ולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני לפוטרה מן הייבום -
בכל זאת, עשה בו הכתוב בנים מתים כבנים חיים, לפוטרה מן הייבום.
תרומה, שהיא מקום שכן עשה בו הכתוב ולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני, לפוסלה מן התרומה -
אינו דין שנעשה בו בנים מתים כבנים חיים, לפוסלה מן התרומה?! (4)
והתשובה היא:
תלמוד לומר "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה. ושבה אל בית אביה".
וזו, הא אין לה עכשיו זרע, והיא שבה לבית אביה.
ועתה מביאה הגמרא את שתי השאלות והתשובות [נעשה ולא נעשה] על החילוק בולד בין יבום לתרומה:
השאלה הראשונה, "נעשה" בולד, היא:
ונעשה ולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני לענין יבום, ונאמר שאם נישאת האשה לבעל הראשון, והיה לה בן ממנו, ושוב נישאת לבעל שני, ואין לה הימנו בן, שתיפטר מן היבום, מקל וחומר מתרומה, שמצינו בה, שאפילו בן מישראל שיש לה מנישואין קודמים, פוסלה מאכילת תרומה -
ומה בתרומה, שהיא מקום שלא עשה בו הכתוב בנים מתים כבנים חיים לענין תרומה - בכל זאת, עשה בו הכתוב את הולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני - לפוסלה מן התרומה.
יבום, שהוא מקום שעשה בו הכתוב בנים מתים כבנים חיים, לענין יבום - אינו דין שנעשה בו את הולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני לפוטרה מן הייבום?!
תלמוד לומר "ובן אין לו", תלה הכתוב את הבן בבעל ולא באשה. והא אין לו לבעל השני בן.
והשאלה השניה היא "לא נעשה", דהיינו, להיפך, שיהיה דין התרומה כדין היבום, שלא יפסלנה הולד מן הבעל הראשון: ולא נעשה ולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני לתרומה!
ונאמר שבת כהן שנישאת לישראל, ויש לה הימנו בן, ושוב חזרה ונישאת לישראל אחר, ואין לה הימנו בן, הרי זו שבה לאכול בתרומת בית אביה, מקל וחומר מיבום, שאין הבן מן הנישואין הקודמים פוטר אותה מלהיזקק ליבום כשמת בעלה השני בלי בנים?!
ומה ביבום, שהוא מקום שעשה בו הכתוב בנים מתים כבנים חיים, לפוטרה מן הייבום - לא עשה בו הכתוב את הולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני לפוטרה מן הייבום.
תרומה, שהיא מקום שלא עשה בו הכתוב בנים מתים כבנים חיים לענין תרומה - אינו דין שלא נעשה בה את הולד מן הבעל הראשון כולד מן הבעל השני, לפוסלה מן התרומה.
והתשובה היא: תלמוד לומר "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה".
וזו - הא יש לה זרע, ולכן אינה שבה לבית אביה.
הדרן עלך פרק יש מותרות