חברותא על זבחים· הרב יעקב שולביץ
פרק עשירי - כל התדיר
דף פט.
מתניתין:
כל קרבן התדיר, שמקריבין אותו לעתים יותר קרובות מחבירו, קודם הוא את חבירו להקרבה [ולאכילה]. (1)
ומבארת המשנה אלו הם הקרבנות הקודמין לחבריהם משום תדירותם:
בשבת שחל בו ראש חדש, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש. בראש השנה, שהוא גם ראש חדש, מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה.
ומקור הדין שתדיר קודם, למדים ממה שנאמר בפרשת קרבנות המוספין "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, תעשו את אלה [את קרבנות המוספים] ", ומשמע שקרבן התמיד נעשה קודם קרבן המוסף, משום שהתמיד תדיר מהמוסף. (2)
גמרא:
ודנה הגמרא: מנא לן שכל התדיר מחבירו קודם הוא?
ומקשה הגמרא: מה היא השאלה "מנא לן"? הרי התשובה לשאלה הזאת מצויה בדברי התנא במשנה, כדקאמר טעמא, שלומדים את הכלל שתדיר קודם לשאינו תדיר מהפסוק "מלבד עולת הבקר, תעשו את אלה [את קרבנות המוספים] "!?
ומבארת הגמרא: השאלה "מנא לן", היא דלמא, שמא אין ללמוד מהפסוק "עולת הבקר" אלא רק שתמידין הן דקדמו למוספין משום דתדירי התמידין בכל יום, ולפיכך חשובה היא תדירותן כדי להקדימם למוספים. אבל מוספין למוספין, ששניהם אינם קרבים בכל יום, אלא שאחד תדיר יותר מחבירו, מנא לן שגם בהם נאמר הכלל שקרבן מוסף אחד כשהוא יותר תדיר מקרבן מוסף אחר, שהיותר תדיר קודם?
ועתה מביאה הגמרא את המענה לשאלה "מנא לן שקרבנות מוספין שהם תדירים יותר קודמים למוספים שהם פחות תדירים":
אמר רבי אילעא: דאמר קרא בקרבן מוסף של חג הפסח "כאלה תעשו ליום שבעת ימים". ופסוק זה נאמר לאחר הכתוב "מלבד עולת הבקר תעשו את אלה". ודרשינן, אלה המוספין יהיה דינם כאלה, כאותם שנאמרו למעלה. מלמד הכתוב, כי כשם שהתמידין קודמין למוספין [כמו שלומדים מהפסוק "מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה"], כך המוספין עצמן יקדמו זה לזה, כאשר אחד מהן יותר תדיר מחבירו.
אך תמהה הגמרא: והאי, והרי הכתוב "כאלה" הזה, אינו מיותר לדרשה, שהרי מיבעי ליה לגופיה, ללמד על כל שבעת ימי חג הפסח שיקרב בהם קרבן מוסף כמו ביום הראשון?
ומתרצינן: אם כן, שלזה לבד בא הכתוב, ניכתוב "אלה תעשו ליום" גרידא, "כאלה" למה נאמר? אלא ודאי הוא בא לדרוש ממנו שיהיו "אלה כאלה".
ומקשינן: אולי צריך היה הכתוב לומר "כאלה" כי אי כתב "אלה תעשו ליום שבעת הימים", הוה אמינא, כי אלה, אותם שבעת הכבשים האמורים בענין, יתחלקו לשבעת הימים, כבש אחד לכל יום, לכן אמר הכתוב "כאלה", ללמד שבכל יום משבעת הימים יקרבו שבעת הכבשים, ובאמת לא בא הפסוק לדרוש ממנו דרשה נוספת.
ומתרצינן: גם אם היה נאמר "אלה" בלבד, היינו יודעים שבכל יום יקרבו שבעה כבשים, שהרי "אלה תעשו ליום" כתיב, שמשמע ממנו שאת כל שבעת הכבשים האלה יעשו בכל אחד משבעת הימים. ובהכרח, מה שאמר הכתוב "כאלה", הוא בא לדרשה האמורה.
ומקשינן: ואכתי, אי לאו "כאלה", אימא ביאור הפסוק כך הוא: "אלה", הקרבנות האמורים בענין, "תעשו ליום" הראשון. אבל "שבעת ימים", בשאר יומי, יקריב "לחם אשה ריח ניחוח לה'", ולא ידענא כמה יקריב בהם, ולכן נכתב "כאלה", כדי שבהכרח נפרש שמשמעות "כאלה", היא: כמו שמקריבין ביום הראשון כך יקריבו לכל יום משבעת הימים. ובאמת לא בא הפסוק לדרשה שיהיו "אלה כאלה"?
ומתרצינן: אף בלא ה"כאלה" ידענו שבכל יום משבעת הימים יקריבו את כל הקרבנות שנאמרו בענין. משום דאמר קרא "תעשו", ודורשים מזה: שיהו כל העשיות שוות. ולכן "כאלה" בא לדרשה שיהיו אלה כאלה.
אביי אמר: זה ששאלת מהיכן ידענו להקדים מוספין למוספין, הרי מגופה דקרא למדנו זאת. כי אם כן, אם תאמר שרק תמידין קודמין למוספין, לימא קרא "מלבד עולת הבקר", ותישתוק, ולא יאמר יותר. "אשר לעולת התמיד" שהוסיף הכתוב ואמר, למה לי? שהרי פשוט הדבר שעולת הבקר היא עולת התמיד. אלא, בא הכתוב למימר, דהך דתדירא, ואפילו בשאר קרבנות, כגון מוספין למוספין, היא תקדום! (3)
מתניתין:
כל דבר המקודש יותר מחבירו, קודם הוא את חבירו. (4)
ואלו הדברים הקודמין לחבריהם מפני יתרון קדושתם:
דם החטאת קודם להיזרק על גבי המזבח לדם העולה, כששני הקרבנות נשחטו ודמם עומד לזריקה, (5) מפני שדם החטאת הוא מרצה [מכפר] על שגגת חייבי כריתות, וכפרתו גדולה מזו של עולה, שאינה מכפרת אלא על עבירת עשה.
איברי עולה קודמין להקטירן על גבי המזבח לאימורי חטאת, כששניהם כבר נזרק דמם ועומדין להקטרה, מפני שהעולה היא כליל לאישים, ובכך רבה קדושתה לענין הקטרה.
חטאת קודמת לאשם, הן לזריקה והן להקטרה, מפני שדמה של חטאת ניתן בארבע מתנות מחולקות על ארבע קרנות המזבח למעלה, ושיירי דמה נשפכין על היסוד הנמצא בקרקע המזבח. ואילו אשם נזרק על המזבח למטה מחוט הסיקרא, בשתי מתנות בלבד שהן ארבע, ודין שפיכת שייריו לא נאמר בתורה במפורש [אף שדינו גם כן להישפך ליסוד] (6).
אשם קודם לתודה ואיל נזיר, מפני שהאשם הוא קדשי קדשים, ואילו התודה ואיל נזיר קדשים קלים הם. (7)
תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד בלבד, ואילו שלמים נאכלים לשני ימים. וטעונין לחם, שביחד עם התודה מביאין ארבעים לחמים ועם איל הנזיר עשרים לחמים. אבל קרבן שלמים אינו טעון לחם כלל.
השלמים קודמין לבכור, מפני שהן טעונין מתן ארבע [שתים שהן ארבע] מדמם למזבח, ואילו בכור אינו טעון אלא מתנה אחת. וכן טעונין השלמים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אבל בכור אין צריך כל אלו.
הבכור קודם למעשר בהמה, מפני שהבכור קדושתו מרחם, ונאכל לכהנים. ואילו מעשר אינו קדוש מרחם, ונאכל לבעלים.
המעשר קודם לקרבנות העופות, מפני שהוא זבח, שנשחט בסכין, ואילו עוף נמלק ביד. וזבחים חשובים יותר, שהרי כל הקרבנות זבחים הם. ויש בו במעשר קדשי קדשים, דהיינו יש בו שני דברים שהם חלק גבוה, שדמו ואימוריו קרבים למזבח, מה שאין כן חטאת העוף, שאין מקריבין ממנה למזבח אלא דמה בלבד [וכיון שמעשר בהמה קודם לחטאת העוף, כל שכן שיקדים לעולת העוף, שהרי חטאת העוף קודמת לעולת העוף כמו שיתבאר לקמן] (8).
העופות קודמין למנחות, מפני שהעופות הן מיני דמים, וכפרה שנעשית על ידי דם היא כפרה חשובה מאשר כפרה הנעשית על ידי הקטרת קומץ המנחה [שהוא הדבר המקביל לדם הזבח].
מנחת חוטא קודם למנחת נדבה, מפני שהיא באה לכפר על חטא, ולכן קדושתה גדולה יותר.
חטאת העוף קודמת לעולת העוף [בגמרא נלמד מקרא].
וכן קודמת חטאת העוף לעולת העוף בהקדישה. כשמפריש שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, יקדיש קודם את החטאת.
דף פט:
גמרא:
ודנה הגמרא: מנא הני מילי שדם חטאת קודם לדם עולה, ושאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת? (9)
דתנו רבנן: רבי אומר, נאמר בסדר חינוך הלוים בפרשת בהעלותך "ופר שני בן בקר תקח לחטאת". מה תלמוד לומר "שני"? אם ללמד על החטאת שהן שניים להקרבה, אחר הקרבת העולה, הרי כבר נאמר באותה פרשה "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה", ומשמע שחטאת קודמת לעולה. ואם כן, מה תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לח טא ת"?
שיכול, שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, כמו שמשמע מהפסוק "ועשה"? תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת". דהיינו, שהעולה קודמת לחטאת.
אי מקרא ד"פר שני", יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה". דהיינו, חטאת קודמת לעולה.
הא כיצד יתקיימו שני המקראות הללו?
דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, ובזה מדבר הפסוק ד"ועשה" (10).
איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהן כליל לאישים. ובזה מדבר הפסוק ד"פר שני".
וממשיכה הגמרא ודנה בדין זה שדם חטאת קודמת לדם עולה:
ואימא דוקא מתנה קמייתא של דם חטאת, דמכפרה, שהיא המתנה המכפרת, רק היא תיקדום למתן דם עולה, והנך, שאר ג' המתנות שבחטאת, שנתינתן על קרנות המזבח היא רק למצוה, אך הן אינן מעכבות את הכפרה [שהרי משנתן מתנה אחת נשלמה הכפרה], לא ניקדמו לדם עולה?
ומתרצינן: אמר רבינא: הכא, בפסוק זה שממנו אנו למדין להקדמת דם חטאת לדם עולה, בחטאת שהובאה לחינוך הלוים עסקינן. ואף על גב דכי עולה דמי, שהרי לא באה חטאת זו לכפר על חטא אלא לחינוך הלויים, מכל מקום, קאמר רחמנא תיקדום לעולה כיון שיש עליה שם "חטאת", שבדרך כלל מכפרת. והוא הדין לג' מתנות שבחטאת, הרי הן קודמות לדם עולה, אף על פי שהן אינן מעכבות את הכפרה.
במערבא אמרי: הטעם שקודמין ג' המתנות שבחטאת לדם עולה, הוא, הואיל והתחיל במתנות שבחטאת. שהרי המתנה ראשונה של דם החטאת מכפרת, ודין הוא שתקדום לעולה, ולכך גם גומר כל שאר המתנות שבחטאת לפני העולה.
איבעיא להו: אם היו עומדין לפני הכהן דם חטאת ואיברי עולה - איזה מהן קודם?
האם נאמר דם חטאת קודם, מפני שמרצה. או דילמא איברי עולה קודמין לדם החטאת, מפני שהן כליל לאישים? (11)
ופושטת הגמרא: תא שמע ממה ששנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ומדייקת הגמרא: רק לדם עולה הוא דקדים דם החטאת. אבל לאיברי עולה לא קדים הדם של החטאת, אלא איברי עולה הם הקודמים לדם חטאת!
ודחינן: אדרבה, מסיפא של המשנה, האומרת כי איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, יש לדייק הפוך, דווקא לאימורי חטאת הוא דקדים, אבל לדם חטאת לא קדים איברי העולה, אלא דם חטאת הוא שקודם לאיברי עולה.
ומסקינן: אלא, מהא מתניתין ליכא למשמע מינה!
איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת - איזה מהן קודם?
האם דם עולה קודם, כי על אף שהדם אינו כליל לאישים, אולם כיון דקאתי מכח קרבן שהוא כליל לאישים, הוא מקודש יותר.
או דילמא, אימורי חטאת קודמין אף שהאימורים אינם מכפרים אלא הדם, משום דקאתי האימורים מכח קרבן חטאת שהוא מכפר?
ופשטינן: תא שמע ממה ששנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ודייקינן: דם חטאת הוא דקדים לדם עולה. אבל אימורי חטאת, לא קודמין לדם עולה, אלא דם עולה הוא שקודם לאימורי חטאת.
ודחינן: אדרבה, מסיפא, האומרת איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, יש לדייק הפוך: דוקא איברי עולה הוא דקדמי לאימורי חטאת. אבל דם עולה לא קודם לאימורי חטאת, אלא אימורי חטאת קודמין לדם עולה.
ומסקינן: אלא מהא מתניתין, ליכא למשמע מינה. (12)
איבעיא להו: דם עולה ודם אשם - איזה מהן קודם? האם דם עולה קודם משום דקאתי מכח כליל, שכולו קרב למזבח.
או דילמא, דם אשם קודם דמכפר על חטא [וכפרתו גדולה מזו של עולה, שהיא אינה באה לכפר אלא על עבירת עשה]?
ופשטינן: תא שמע: שנינו במשנה: דם חטאת קודם לדם עולה.
ודייקינן: אבל דם אשם, לא קדים לדם עולה.
ודחינן: אין מכאן ראיה. כי בדין הוא דאיבעי לתנא דמשנה למיתני "דם אשם" שגם הוא קודם לדם עולה. ואיידי אך כיון דבעא למיתני סיפא "איברי עולה קודמין לאימורי חטאת", דאי תנא "קודמין לאימורי אשם", הוה אמינא שאיברי עולה דוקא לאימורי אשם הוא דקדמי, אבל לאימורי חטאת לא קדמי, שהרי חטאת חמורה מאשם, כמבואר במשנה, משום הכי תנא במשנה גם ברישא, לענין קדימת הדם, בקרבן חטאת. אבל לעולם, גם באשם הדין כן, שדמו קודם לדם עולה.
ומוכיחה הגמרא ממקום אחר:
תא שמע: שנינו במשנה: חטאת קודם לאשם!
ודייקינן: חטאת הוא דקדמה ליה לאשם. אבל עולה [שדמה אינו קדוש כדם חטאת] לא קדים לאשם. מאי לאו, מתניתין עוסקת בדם, ומוכח שדם עולה לא קודם לדם אשם.
ודחינן: לא. מתניתין אאימורים מדברת, שאימורי חטאת קודמין לאימורי אשם [ונקט חטאת לרבותא, וכל שכן אימורי עולה שקדושין מאימורי חטאת שקודמין לאימורי אשם]. ולא מדובר כלל בדם. ואין מכאן ראיה לשאלתנו.
דיקא נמי שמתניתין באימורים מדברת ולא בדם, מהא דקתני "מפני שדמה ניתן לארבע קרנות", ולא קתני "מפני שהיא ניתנת", שמשמעותו היא על הדם.
שמע מינה! (13) שנינו במשנה: חטאת קודמת לאשם.
ודנה הגמרא: אדרבה, אשם קדים לחטאת, שכן יש לו קיצבה לדמיו, שצריך שיהא שוה לפחות שני שקלים, ובכך עדיפה קדושתו של אשם מחטאת, שאין שיעור לשוויה.
ומתרצינן: אפילו הכי, ריבוי דמזבח שיש בחטאת, שדמו ניתן לארבע קרנות, עדיף.
שנינו במשנה: אשם קודם לתודה ואיל נזיר.
והוינן בה: אדרבה, התודה ואיל נזיר קדמי לאשם, שכן טעונים לחם?
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלת האשם שהוא "קדשי קדשים", עדיפי.
שנינו במשנה: תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים.
ודנה הגמרא: אדרבה, שלמים קדמי לתודה ואיל נזיר, שכן השלמים ישנן בציבור, שמקריבין כבשי עצרת, שהם שלמים בחג השבועות, והם שלמי ציבור, כביחיד. מה שאין כן תודה ואיל נזיר, שלעולם אין ציבור מקריבין אותם.
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלה זו ש"נאכלין ליום אחד", שיש בתודה ואיל נזיר ולא בשלמים, עדיפי.
איבעיא להו: תודה ואיל נזיר שעומדין שניהם לפני הכהן, איזה מהן יקריב קודם?
האם תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם, ובכך היא עדיפה מאיל נזיר שאין טעון אלא שני מיני לחם.
או דילמא, איל נזיר קודם שכן יש עמו דמים אחרים. שהנזיר מביא מלבד האיל לשלמים עוד שני קרבנות, חטאת ועולה, ולכן רבה קדושתו של האיל?
ופשטינן: תא שמע מהא דתניא בהדיא: זו, התודה, קודמת לזו, איל נזיר, מפני שזו טעונה ארבעה מיני לחם. וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם.
שנינו במשנה: השלמים קודמין לבכור.
והוינן בה: אדרבה, בכור קודם, שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים, מה שאין כן שלמים שנאכלים לבעלים.
ומתרצינן: אפילו הכי, מצות יתירות המנויות במשנה שישנם בשלמים עדיפי!
שנינו במשנה: הבכור קודם למעשר.
ודנה הגמרא: אדרבה, מעשר קודם שקדושתו גדולה מבכור, שכן מקדש לפניו ולאחריו. שאם בשעה שעברו הצאן תחת השבט קרא בטעות לתשיעי "עשירי", או קרא לאחד עשר בשם "עשירי", קדושים גם הם מלבד העשירי.
ומתרצינן: אפילו הכי, קדושה מרחם שיש לבכור עדיפא.
שנינו במשנה: מעשר קודם לעופות.
ודנה הגמרא: אדרבה, עופות קדמי שכן קדשי קדשים הם, ואילו המעשר קדשים קלים הוא?
ומתרצינן: אפילו הכי, מעלת המעשר שהוא מין זבח, עדיף.
אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו מהעזרה לפני זריקת דמים פסולין ביוצא, שאף עתה קודם הזריקה יש על האימורים קדושת "קדשי קדשים" שנפסלין ביציאה מהעזרה [אף שלענין מעילה עדיין אינם "קדשי קדשים" עד אחר הזריקה שאז ראויין להקרבה על גבי המזבח].
ותנא תונא, סייעתא לדין זה יש מדברי התנא במשנתנו, דקתני "המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, וישנו קדשי קדשים דמיו ואימוריו".
ודנה הגמרא: בשלמא אימורין, ליתנהו בעופות. אלא דם, מיהא, איתיה גם בעופות, שדמם נזרק על המזבח, ואין יתרון למעשר.
ולא היה לו לתנא למיתני אלא "ואימורי קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות"?
אלא לאו, להכי קתני "דמו", כי הא קמשמע לן שיהיו אימורין כי כמו דמו. ששניהם שוין הם בקדושתם, מה דמו, לפני זריקה, אף אימורין דמתניתין, קודם זריקה. וקא קרי להו תנא דמתניתין "קדשי קדשים". הרי שאף קודם זריקה יש לאימורין דין "קדשי קדשים", ונפקא מינה, מה דמו מיפסל ביוצא, אף אימורין מיפסל ביוצא.
נימא מסייע ליה לרבינא בר שילא ממה ששנינו: בשר קדשים קלים שיצא מהעזרה לפני זריקת דמים -
רבי יוחנן אמר כשר. ריש לקיש אמר פסול.
ומבארת הגמרא טעמם:
רבי יוחנן אמר כשר, הואיל וסופו של בשר זה לצאת מהעזרה אחר שיזרק הדם ויהיה מותר באכילה שהרי קדשים קלים נאכלים בכל ירושלים.
ריש לקיש אמר פסול, כי עדיין לא הגיע זמנו של הבשר לצאת כדי לאכלו בירושלים, עד לאחר זריקה, שמתירתו באכילה.
ומסיימת הגמרא להביא את הראיה לרבינא:
עד כאן לא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אלא בבשר, שרק בו מכשיר רבי יוחנן הואיל וסופו לצאת, כדאמרן.
אבל באימורין, שאין סופן לצאת, לא. אלא אפילו רבי יוחנן מודה שפסולין אם יצאו קודם זריקה כדרבינא בר שילא.
ודחינן: לעולם הוא הדין דבאימורין נמי פליגי, ורבי יוחנן שמכשיר בבשר מכשיר גם באימורין שיצאו קודם זריקה. ואין הטעם משום שסופו לצאת, אלא מפני שרק על ידי הזריקה הוא נעשה "קדשי קדשים".
והא דקא מיפלגי בבשר - להודיעך כחו דריש לקיש, דאפילו בשר, דסופה לצאת, אמרינן שפסול אם יצא קודם זריקה, כי עדיין לא הגיע זמנו לצאת. (14)
לימא דין זה דרבינא, כתנאי, מחלוקת תנאים הוא!
דתניא: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן,
דף צ.
ואין חייבין עליהן כרת, לא משום פיגול נותר וטמא, שבכל אלו, וכן במעילה, אין החיוב אלא לאחר זריקת הדם, ואילו אימורים אלה, שיצאו לפני זריקה, לא הועילה להם זריקת הדם שנעשתה אחר כך, וכאילו קודם זריקה הם.
רבי עקיבא אומר: מועלין בהן, וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. מאי לאו, בדהדר עיילינהו, מדובר באופן שחזר והכניס להנך אימורים אל תוך העזרה, כך שבשעת זריקה הם כבר היו בפנים, ובאופן כזה פליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא.
ובהא פליגי: דמר, רבי אליעזר סבר, מיפסלי האימורים ביוצא מהעזרה, ולכן לא הועילה להם הזריקה ואין עליהם חיוב מעילה ופיגול.
ומר, רבי עקיבא סבר, לא מיפסלי ביוצא, והועילה להם הזריקה, ולכן חייבין עליהם משום מעילה וכולי.
נמצא, שהדין שאמר רבינא בר שילא, שאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים נפסלין ביוצא, הוא שנוי במחלוקת תנאים.
ודחינן: אמר רב פפא: בדהדר עיילינהו, כולי עלמא לא פליגי שלא מיפסלי ביוצא, ושלא כרבינא. (15)
והכא, בדאיתנהו האימורים בשעת זריקה אבראי בחוץ פליגי. ובהא פליגי - דמר, רבי אליעזר, סבר, אין זריקה מועלת למה שהיה בשעת זריקה יוצא מהעזרה, כיון שהוא נפסל ביציאתו. ומר, רבי עקיבא, סבר, זריקה מועלת אף ליוצא!
ומקשינן: והא רב פפא הוא דאמר [בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא שנחלקו במסכת מנחות גם לענין שתי הלחם שיצאו בין שחיטת כבשי העצרת לזריקה]: בדאיתנהו אבראי כולי עלמא לא פליגי. אלא בדעיילינהו לגוואי פליגי.
ועתה סברה הגמרא, שאין חילוק בין שתי הלחם לאימורי קדשים קלים. וקשה, שכאן אמר רב פפא בהיפוך, שנחלקו בדאיתנהו אבראי?
ומתרצינן: הא דאמר רב פפא דכולי עלמא מודו דבדאיתנהו אבראי לא מועילה להם זריקה, הני מילי גבי שתי הלחם, דלאו גופיה דזיבחא הוא, כיון שאינם מגוף הזבח, הלכך לא מהני להם זריקת דם הקרבן כשהם נמצאים בחוץ. אבל אימורין, דגופיה דזיבחא הוא, בדאיתנהו אבראי פליגי. שיש לומר אף כשהם בחוץ תועיל להם הזריקה, כיון שהם מגוף הקרבן.
שנינו במשנה: עופות קודמין למנחות.
ודנה הגמרא: אדרבה, מנחות קודמות, שכן ישנן מנחות הבאות בצבור, כגון מנחת העומר ושתי הלחם כביחיד, מה שאין כן עופות שלעולם אין הצבור מקריבין עופות!?
ומתרצינן: אפילו הכי, מיני דמים שהוא מעלת העופות עדיפי!
שנינו במשנה: מנחת חוטא קודם למנחת נדבה.
ודנה הגמרא: אדרבה, מנחת נדבה קודמת שכן טעונה שמן ולבונה? מה שאין כן מנחת חוטא שאין בה שמן ולבונה.
ומתרצינן: אפילו הכי, הבאה על חטא שיש במנחת חוטא עדיפא, דמכפרת!
איבעיא להו: מנחת סוטה שמביאה האשה לבית המקדש בזמן בדיקת המים ואינה באה לכפר על חטא ומנחת נדבה איזו מהן קודמת? האם מנחת נדבה קדמה שכן טעונה שמן ולבונה או דלמא מנחת סוטה קדמה שכן באה לברר עון דסוטה, אם זינתה תחת בעלה.
ופשטינן: תא שמע: שנינו במשנה: מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה. ומדייקת הגמרא: מנחת חוטא הוא דקדמה למנחת נדבה משום שמכפרת היא הא מנחת סוטה שאינה מכפרת לא קדמה למנחת נדבה.
ודחינן: מי קתני במשנה, שמנחת חוטא קדמה "מפני שהיא מכפרת"? והרי "מפני שהיא באה על חטא" קתני ולאו דוקא לכפר, ויש בכלל זה גם מנחת סוטה שאף על פי שאינה מכפרת הא נמי באה על חטא דהיינו לברר עון. [דהיינו חטא הזנות דאשת איש].
תו פשטינן: תא שמע: דתניא: זו קודמת לזו שזו באה מן החיטין וזו באה מן השעורין.
מאי לאו, הברייתא מדברת במנחת נדבה שבאה מהחיטין שקודמת למנחת סוטה שבאה מהשעורין.
ודחינן: ברייתא לא מדברת במנחת נדבה אלא במנחת חוטא הבאה אף היא מהחיטין שקודמת למנחה סוטה.
ומקשה הגמרא על הדחיה: אי במנחת חוטא מדובר למה לי טעם שבאה מהחיטין תיפוק לי שקודמת למנחת סוטה משום דהא מנחת חוטא מכפרת והא מנחת הסוטה אינה מכפרת?
ומתרצינן: ואלא מאי תאמר, שהברייתא במנחת נדבה מדברת, עדיין קשה, תיפוק לי שמנחת נדבה קודמת למנחת סוטה דזו טעונה שמן ולבונה וזו אינה טעונה שמן ולבונה. ולמה לי הטעם שבאה מהחיטין?
אלא על כרחך לתרץ, חד מתרי טעמי נקיט תנא דברייתא, ואם כן גם אם נעמיד הברייתא במנחת חוטא אפשר לומר שאחד משני הטעמים נקטה הברייתא, ולכך לא נקטה הברייתא טעם הקדימה משום שמכפרת, ולא נפשוט מברייתא זו הספק במנחת נדבה ומנחת סוטה איזה מהן קודם.
שנינו במשנה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף.
ודנה הגמרא: מנא הני מילי? (16)
ומתרצינן: דתנו רבנן: נאמר בחוטא עני המביא שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" - מה תלמוד לומר? לשם מה נכתב פסוק זה, אם ללמד שתקרב חטאת ראשונה, הרי כבר נאמר באותה פרשה "ואת השני יעשה עולה" וממילא אנו יודעים שהחטאת ראשונה?
אלא בא הפסוק ד"והקריב" להשמיענו, שטעם קדימת החטאת הוא משום "לחטאת ראשונה" בשביל שם "חטאת" שעליו, וללמוד מכאן שזה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהן! בין חטאת העוף לעולת העוף בין חטאת בהמה לעולת בהמה, ואפילו חטאת העוף לעולת בהמה (17). ומבאת הגמרא: הלכך, חטאת העוף שקודמת לעולת העוף למדנו מ"ואת השני יעשה עולה". חטאת בהמה שקודמת לעולת בהמה למדנו מדרבי רחמנא ב"ועשה את האחד חטאת" כמבואר בברייתא לעיל [ריש דף פט - ב]. חטאת העוף שקודמת לעולת בהמה למדנו מזה בנה אב כמבואר בברייתא.
ופרכינן: תא שמע: רבי אליעזר אומר: שונה הוא סדר הקרבת קרבנות היולדת משאר חייבי קרבנות. דאילו כל מקום, שהעשיר מביא בהמה לחטאת, אצל העני נתחלפה חטאת, שמביא במקום בהמה לחטאת שתי עופות אחד לחטאת ואחד לעולה [כגון במטמא מקדש וכל יתר הכתובים שם בפרשת ויקרא], ואז הדין הוא שחטאת קודמת משום שעיקר הקרבן הוא החטאת שהרי העשיר לא הקריב אלא חטאת. וכאן ביולדת שאם היא עשירה היא מביאה בהמה לעולה ותור או בן יונה לחטאת, אצל עניה נתחלפה העולה שמביאה במקום בהמה לעולה, עוף לעולה, אז הדין הוא שעולה קודמת, שהיא העיקר, שכן העשירה מביאה בהמה לעולה.
[ועוד טעם לשינוי ביולדת: שכל מקום שבא לכפר על חטא כגון באותן הכתובים בפרשת מטמא מקדש חטאת קודמת לפי שהיא העיקר שמכפרת, וכאן ביולדת שאינה באה על חטא אלא לטהרה, עולה קודמת]. (18)
ועוד טעם: שכל מקום ששנים דהיינו, שני הקרבנות שמביא העני הרי הם באים תחת קרבן אחד שמביא העשיר, שבמטמא מקדש וכדומה מביא העשיר רק קרבן אחד לחטאת ותחת אותו קרבן מביא העני שנים אחד לחטאת ואחד לעולה, ולכן החטאת קודמת לעולה שהרי במקום החטאת הם באים, וכאן ביולדת שאין שנים של העניה באים תחת חטאת אחת אלא תחת שנים של העשירה, שאף היא מביאה בהמה לעולה ועוף לחטאת, ולכן עולה קודמת בעניה, כיון שהוא בא תחת הבהמה שהיא העולה וחשובה היא יותר מהחטאת הבאה מהעוף.
הרי מצינו ביולדת שעולתה קודמת לחטאתה וקשה מזה על משנתנו שבכל מקום חטאת קודמת לעולה!? ומתרצינן: אמר רבא: למקראה בלבד הקדימה הכתוב שהקורא את הפרשה קורא את העולה תחילה [פירוש אחר: שצריך להקדיש את העולה תחילה - תוס'] אבל בהקרבה קודמת החטאת (19).
ופרכינן: תא שמע: פרים קודמין בהקרבה לאילים ואילים קודמין לכבשים, כבשים קודמין לשעירים.
דף צ:
מאי לאו, במוספי דחג מדבר, שהשעירים שם הם קרבן חטאת, ואילו הכבשים הם עולות ונאמר שכבשים קודמין הרי מצינו עולה קודמת לחטאת וקשה מזה על משנתנו, שמבואר שבכל מקום חטאת קודמת לעולה.
ומתרצינן: לא, הברייתא מדברת שכולן באין לנדבה וגם השעירים עולות הן.
ומבארת הגמרא טעם קדימתן: פרים קודמין לאילים שכן נתרבו הפרים בנסכים, שעם הפר מביאין שלשה עשרונים ועם האיל שני עשרונים. וכן אילים קודמין לכבשים מטעם זה, שעם האילים מביאים שני עשרונים ועם הכבשים מביאין רק עשרון אחד. כבשים קודמין לשעירים שכן נתרבו הכבשים באליה שקריבה על גבי המזבח [באותן קרבנות שמקריבין מהם רק האימורין] בכבשים ולאו בשעירים.
תו פרכינן: תא שמע: פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר של צבור [אף על פי ששניהם חטאות, שכן לומדים מפסוק].
פר העלם דבר של צבור קודם לפר עבודת כוכבים, שכיון שזה חטאת וזה עולה החטאת קודמת. פר עבודת כוכבים קודם לשעירי עבודת כוכבים.
ומקשינן: ואף על גב דפר עבודת כוכבים עולה הוא ושעירי עבודת כוכבים חטאת מכל מקום פר עבודת כוכבים קודם, הרי מצינו עולה קודמת לחטאת?
ומהדרינן ליה למקשן: עד שאתה מקשה מהסיפא של הברייתא: ואימא תוכיח שחטאת אמנם קודמת לעולה מרישא, דקתני "פר העלם דבר של צבור קודם לפר עבודת כוכבים כיון שחטאת קודמת לעולה?!
ומשיב המקשן: כשהחטאת והעולה שניהם בחד מנא, שאין אחד מהם גדול מחבירו, מיהא, לא קאמרינן דחטאת קדמה כמו שמוכח מהרישא דפר העלם דבר קודם ששניהם פרים הם.
כי קאמרינן, בתרי מיני, דבתרי מיני מיהא אשכחן עולה דקדמה לחטאת שמשום זה נאמר בסיפא שקדם פר עבודות כוכבים לשעיר עבודת כוכבים כיון שהפר גדול מהשעיר, וקשה למה שאמרנו למעלה בברייתא שאין הדבר תלוי כלל בגודלם ואפילו חטאת העוף קודם לעולת בהמה?
ומתרצינן: אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: חטאת עבודת כוכבים נאמר חסר האות א', שכן "לחטת" כתיב, ולכן כתיב חסר, לומר שאינו כשאר חטאות הקודמות לעולה אלא כאן העולה קודמת לחטאת.
רבינא אמר: לכך שונה הוא סדר הקרבת פר ושעיר של עבודת כוכבים משאר חטאות שבתורה, שקודמת החטאת לעולה, היות ו"כמשפט" כתיב בהו, בפר ושעיר של עבודת כוכבים, ללמד שכמשפט סדר המקראות כך סדר עבודתו והרי הפר נאמר קודם בפרשה לפני השעיר.
ומסקינן: השתא דאתית להכי, אפילו תימא שהברייתא דלעיל ש"פרים קודמין לאלים" מדברת בפרים דחג, לא יהיה קשה למה כבשים שהן עולות קודמין לשעירים שהן חטאות. דהכא נמי, בפרשת מוספי החג, "כמשפטם" כתיב בהו, לומר שיקרבו כסדר האמור בפרשה וכבשים נאמרו קודם לשעירים (20).
איבעיא להו: חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה העומדים שלשתם לפני הכהן, איזו מהן יקריב קודם?
אם תאמר שתיקדום חטאת העוף, אי אפשר לומר כן. כי על אף שהיא קודמת לעולת בהמה, מכל מקום, הרי איכא מעשר דקדים לה, לעופות.