חברותא על גיטין· הרב יעקב שולביץ
פרק שביעי - מי שאחזו · דף עז.
אמר אביי: הכל מודים, היכא [במקום] דאמר לאשתו בלילה: הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתיקה - (תחילת העמוד) לכי נפקא [לכשיצא] השמש יחול הגט קאמר לה (1), וכי מיית בליליא קודם שיצא השמש, הגט אינו חל, כי בשעה שצריך הגט לחול, הוי גט לאחר מיתה,
וכמו כן במשנה, כשאמר הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר י"ב חודש, אינו גט ואין לסמוך על הזמן הכתוב בשטר לומר שמוכיח כי חל משעה שכתוב בו, שהרי אמר במפורש שיחול הגט רק לכשלא אבא, ולא מעכשיו.
ואם אמר: הרי זה גיטיך על מנת שתצא חמה מנרתיקה -
אנו מפרשים שמעכשיו קאמר לה, וכשתצא החמה יחול הגט למפרע משעת מסירה.
דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי,
לא נחלקו משנתינו ורבותינו, האם אומרים שהזמן הכתוב בשטר מוכיח כי התכוון שיחול מעכשיו, אלא באמר לה בלשון: אם תצא חמה מנרתיקה,
וכמו כן במשנה, כשאמר לה בלשון: "אם מתי"
כי ללשון "אם" יש שתי משמעויות, יש בו משמעות של "מעכשיו" ויש בו משמעות של "לכשיגיע",
אם אמר "מהיום אם" משמעותו "מעכשיו", ואם לא אמר "מהיום" משמעותו לכשיגיע,
לכן, מר (רבותינו) סברו לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו,
ולכן בגט שהתנה עליו שיחול "אם" ימות, זמנו מוכיח עליו, והוה ליה כאומר: מהיום אם מתי, וכאומר: מעכשיו אם מתי.
ומר (משנתינו) שחולקים על רבותינו, לא סברו כרבי יוסי, והזמן שבגט אינו מוכיח כי כוונתו שיחול מעכשיו,
ולכן בגט שהתנה עליו שיחול "אם" ימות הוה ליה כאומר: אם מתי גרידא [בלבד], שמשמעותו לאחר מיתה.
שנינו במשנה: אמר לשנים: כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, והם הלכו וכתבו את הגט בתוך י"ב חודש, אף על פי שנתנו אותו לאחר י"ב חודש, לדעת חכמים הגט פסול, ולדעת רבי יוסי הגט כשר.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: לימא, קסבר [נאמר שסובר] רבי יוסי: שאם כתב גט על תנאי - כשר אפילו כשלא נתקיים התנאי,
שהרי כאן במשנה, הבעל צוה לכתוב את הגט לאחר י"ב חודש, והם כתבו אותו קודם לכן, ורבי יוסי הכשיר גט זה,
אם כן נאמר כי גם באופן הראשון שבמשנה, שהקדים את התנאי לאמירת המעשה: "אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי", חולק רבי יוסי וסובר שהגט חל, אפילו אם כתבו את הגט בתוך י"ב חודש ונתנו אותו לאחר י"ב חודש (2).
לא, לעולם אימא לך: באופן הראשון שבמשנה, שאמר: אם לא באתי כתבו ותנו גט לאשתי, וכתבו אותו קודם לכן, פסול גם לרבי יוסי,
ושאני הכא [ושונה כאן] באופן שאמר: כתבו ותנו אם לא באתי, שבזה חולק רבי יוסי וסובר שהגט חל,
משום דהוה ליה [שהיה לו] לבעל להקדים ולומר את התנאי קודם למעשה, וכך היה לו למימר: אם לא באתי כתבו ותנו,
והיות והקדים את המעשה לתנאי ואמר: כתבו ותנו אם לא באתי, יש לומר שהכי קאמר וכך התכוון: כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי.
ורבנן חולקים וסוברים, לא שנא אם אמר הכי כמו האופן הראשון והקדים את התנאי למעשה: "אם לא באתי כתבו ותנו", ולא שנא אם אמר הכי, כמו האופן השני והקדים את המעשה לתנאי: "כתבו ותנו אם לא באתי",
בשני האופנים יש לומר, כי התכוון שיכתבו ויתנו רק אחרי שיתקיים התנאי.
תנו רבנן:
אמר לה: הרי זה גיטיך אם לא אבא לאחר שבוע (שבע שנים, שמיטה) זו - ממתינים לו שיבוא, כל השנה השמינית, כיון שכל השנה השמינית נקראת הזמן שאחרי ה"שבוע", ואם נסתיים השנה השמינית ולא בא, הגט חל.
ואם אמר: הרי זה גיטיך אם לא אבא לאחר שנה - ממתינים לו שיבוא כל החדש הראשון שלאחר השנה, כיון שהחודש הראשון נקרא הזמן שאחרי ה"שנה", ואם לא בא ועבר חודש אחרי השנה, הגט חל.
ואם אמר: שיחול הגט אם לא אבא לאחר חדש - ממתינים לו שיבוא כל השבת, ואם לא בא ועבר שבת אחרי החודש, הגט חל (3).
והוינן בה: אם אמר: שיחול הגט אם לא אבא לאחר שבת, מאי? איזה ימים מימות השבוע, נחשבים לימים שאחרי השבת הקודמת, ואיזה ימים נחשבים לימים שלפני השבת הבאה.
ואמרינן: יתיב רבי זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן וקאמר:
חד בשבא, ותרי, ותלתא [ראשון בשבת ושני ושלישי] - נקראים הימים שבתר שבתא [שאחרי שבת] שעברה,
אבל ארבעה, וחמשה ומעלי שבתא [רביעי וחמישי וערב שבת] - נקראים הימים שקמי שבתא [שלפני שבת] הבאה.
ולכן אם עבר יום שלישי אחרי השבת ולא בא, הגט חל.
תניא:
רבי אומר: אם אמר: הרי זה גיטיך אם לא אבוא לאחר הרגל - צריך להמתין לו שלשים יום לאחר הרגל - ששלושים יום לאחר הרגל נחשבים לימים שאחר הרגל.
נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי [הוציא רבי חייא ברייתא זו בשם רבי] וקלסוה שיפה אמר, שוודאי דבר זה הוא דעת יחיד,
אמרה משמיה דרבים - ולא קלסוה, ולא הודו לו שנאמרה מפי רבים,
אלמא לית הילכתא כוותיה [מוכח שאין הלכה כמותו] בענין זה, ולכן לא הודו חכמים לרבי חייא כשאמרה כהלכה בשם רבים (4).
הדרן עלך פרק פרק מי שאחזו