חברותא על בבא קמא· הרב יעקב שולביץ
פרק תשיעי - הגוזל עצים · דף ק.
זה (תחילת העמוד) בית חייהם. כלומר, תלמוד תורה. (66) "את הדרך" - זו גמילות חסדים (67) . "ילכו" - זו ביקור חולים. "בה" - זו קבורה. "את המעשה" - זה הדין. "אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.
הגמרא מביאה מקרה נוסף בדין שולחני:
ריש לקיש אחוי ליה דינרא לרבי אלעזר, על מנת לבודקו. (68)
אמר - מעליא הוא. אמר ליה ריש לקיש: חזי דעלך קא סמכינא [תן ליבך לבדוק היטיב, כיון שאני סומך על דיברתך]! (69)
אמר לו רבי אלעזר - כי סמכת עלי מאי למימרא [מה בכך שסמכת עלי] ? דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך [וכי אם ימצא הדינר רע, האם תוכל לתובעני]?!
והא את הוא דאמרת - "רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי", מאי לאו [האם לא התכוונת לומר] שרק ר' מאיר סובר כך, ולא סבירא לן כוותיה?!
אמר לו ריש לקיש - לא! ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
דנה הגמרא: הי רבי מאיר [היכן מצינו שרבי מאיר דן דינא דגרמי] (70)? אילימא רבי מאיר (ד' ל' מ' פ' סימן (71) ) דתנן במסכת סנהדרין (ו' ע"א) - "דן את הדין, זיכה את החייב, חייב את הזכאי, טימא את הטהור, (72) טיהר את הטמא, (73) מה שעשה עשוי, וישלם מביתו". ומשמע שחייב לשלם מדינא דגרמי,
משם אין ראיה. דהא איתמר עלה אמר רבי אילעא אמר רב - והוא שנטל ונתן ביד. ואז אינו גרמא, אלא מזיק בידים.
אלא הא ר' מאיר, דתנן (לקמן ק:) - "הנותן צמר לצבע ... לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, ר' מאיר אומר - נותן לו דמי צמרו". ומשמע - מדינא דגרמי. (74)
גם משם אין ראיה - דהתם קא עביד מעשה בידים, ואין כאן גרמא. (75)
אלא הא ר' מאיר דתנן במסכת כלאים פרק ז' משנה ד') - "המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש [כלומר, אסר את התבואה מדין כלאיים] וחייב", ומשמע - מדינא דגרמי.
גם משם אין ראיה, דהתם נמי קא עביד מעשה בידים. (76)
אלא הא רבי מאיר דתניא בברייתא דכלאים (77) - "מחיצת הכרם שנפרצה,