אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן נח

סימן נז

ב"ה מיקוליטשין שין א' נו"י תרצג לפ"ק.

שלום אשיב לכבוד הרב המופלא ומופלג בתו"י מו"ה יעקב שפערבער נ"י בסטניסלאב:

מכתבו נמסר לידי ע"י הרב אבדפ"ק. וע"ד שאלתו במי שנדר סך מסוים לצדקה. והוא הלוה מעותיו לכמה אנשים ועתה התמוטטו ואין בידם לשלם. אך אם ידחוק אותם בערכאות וירבה בהוצאות. אולי יגבה מהם מה לזמנים רחוקים. ואין בכחו להרבות בהוצאות ויעץ אותו כת"ה יען שיש בין הלווים אנשים שיודע כת"ה שהם באמת עניים מדוכאים אך מתפרנסים בדוחק בדרך כבוד. ואם ידחוק אותם ישבר מטה לחמם ולו לא יועיל וטוב יותר שיתן להם הכל במתנה בתורת צדקה. ויצא בזה ידי נדרו אשר נדר לצדקה. והנה עיני כת"ה שפיר חזו שד"ז הוא בש"ס גיטין ד"ל. והובא ג"כ ברמ"א ביו"ד סימן רנ"ז ס"ה אלא ששם איירי בהלוה להם מתחילה ע"ד כן. אך בירושלמי פליגי אמוראי גם בלא הלוה ע"ד כן הובא בנוב"י מהדו"ת סי' קצ"ט ביו"ד. ובפ"ת הנ"ל סק"ד. ובנוב"י הכריע כר"ז לקולא עיי"ש. וכת"ה דחק מאד למצוא טעם למחלוקתם ולפי טעמו בצדקה כ"ע מודו דאין חילוק. ולפי שלענ"ד יש טעם נכון למחלוקתם. אמרתי לבאר הדבר קצת:

הנה לכאורה י"ל בפשיטות דהנה בש"ס דילן פריך והא לא מטו לידו ופירש"י כיון דלא בא עדיין לידם לא זכו בהם הכהן או הלוי והעני ולא קיים מצות נתינה ומשני רב במכירי כהונה ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחר ועולא אמר כר"י דעשו שאינו זוכה כזוכה ועיי"ש ברש"י. דהוא משום תקנה. והנה לטעמא דרב ושמואל שפיר י"ל דאין חילוק בין אם הלוה מתחילה ע"ד כן או לאו. כיון דזכו בו בתורת מכירי כהונה או בזיכוי ע"י אחר כבר קיים מצות נתינה. ויכול לגבות חובו. אך לעולא דטעם דמשום תקנה עשו שאינו זוכה כזוכה. והתקנה היא כדי שימצאו העניים מי שילווה אותם ע"ד כן כמבואר ברש"י שם בד"ה בחזקת עניי. א"כ זה ניחא בהלוה אותם מתחילה ע"ד כן כדי לגבות מחלקם שפיר שייך תקנה דאל"כ לא ירצה ללוות יותר. משא"כ במי שלא הלוה מתחילה ע"ד כן כלל כדי לגבות מהצדקה אלא שהי' מחזיקו לאיש בטוח. פשיטא דליכא כאן תקנתא כלל לעניים ולא עשו בזה שאינו זוכה כזוכה וא"כ י"ל דר"א ור"ז בירושלמי פליגי בפלוגתא דרב ושמואל ועולא. ר"א ס"ל דטעמא דמתניתין כעולא דעשו שאינו זוכה כזוכה. ולכך קאמר דבעינן שילוה מתחילה ע"ד כן. ור"ז ס"ל כרב או כשמואל ולדידהו אין חילוק כלל כמש"ל. וא"כ לפימ"ש הש"ך בסקי"ג דיש דיעות חלוקות בזה. א"כ המחלוקת היא רק אם צריך זיכוי או מכירי כהונה אבל במזכה ע"י אחר כ"ע יהי' מודו לר"ז. דהא בש"ס דילן קאמר דמש"ה לא קאמרי כולהו כרב או כשמואל משום דמתניתין סתמא קתני. אבל לדינא אם מזכה להם ע"י אחר מהני לכ"ע. וא"כ יש לכאורה תקנה בנ"ד ליקח מעות כשיעור מה שנדר ויזכה להם ע"י אחר ואח"כ יגבה חובו מזה. כן הי' נראה לכאורה לומר אך אין דעתי נוחה בזה דא"כ מאי מייתי ר"ז ראיה לדבריו מהא דבן לוי שהי' חייב לישראל וכו' לא יהי' גובה ומפריש וכו' הא משלו מפריש. הא כשגובה מאחר לא יוכל לזכות להכהן או להלוי ע"י אחר דהא אינו שלו ובשל אחרים א"י לזכות. אבל משלו מפריש כשמזכה ע"י אחר דבהא גם ר"א מודה דמהני אבל בסתמא י"ל כר"א. דעשו שאינו זוכה כזוכה ל"ש רק בהלוה מתחילה ע"ד כן. וגם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להוציא מזה דין להקל. בפרט שנלע"ד טעם אחר לפלוגתתן. דבבכורות (דכ"ו ע"ב) תנינן דבעלים צריכין לטפל בבכור בדקה ל' יום ובגסה נ' יום. ואם אמר הכהן קודם זמן זה תנהו לי לא יתן לו וקאמר הגמ' שם הטעם משום דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות דמש"ה מצילו מן הטיפול כדי שיתן לו ולא לכהן אחר וכן בקידושין (ד"ו ע"ב) קאמר הש"ס דאף דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה מ"מ בתרומה אסור דנראה דמש"ה מחזיר לו כדי שיתן לו ולא לכהן אחר. ואמנם בתמורה (ד"ח ע"ב) איתא דמר זוטרא איקלע לבי ר"א אייתי לקמי' בישרא דבוכרא דזבני מכהן א"ל לא ס"ל למר להא דר"ה דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. א"ל לא ס"ל דאנן מיזבן זבנינן ויהיבנא דמי עיי"ש. הרי דפליגי בזה דמ"ז אוסר אף דזבני ויהבי דמי משום דחיישינן דמוזיל גביי' כדי שיתנו לו הבכור ולא לכהן אחר ודבי ר"א ס"ל דרק שם בלוקחו קודם זמנו דמצילו וודאי מהטיפול אבל כאן דיהבי דמי ל"ח דילמא מוזיל גביי'. וא"כ י"ל דבהא נמי פליגי רב אמי ור' זעירא הנ"ל בירושלמי דרב אמי ס"ל דחיישינן דמש"ה מסכים הכהן או הלוי שיפריש לו על חובו כדי שיתן לו ולא לאחר ואי לא"ה הי' משמיט א"ע מלשלם לו עכשיו חובו. או שהי' מבקש לו טצדקאות שלא לשלם כלל וא"כ עושה טובה להמלוה במה שנותן לו רשות להפריש על חובו. ואסור משום דנראה כמסייע בביה"ג דעושה כן כדי שיתן לו בשביל זה המעשר. ולכך קאמר דלא הותר רק כשמלוה לו מתחילה ע"ד כן דאז אדרבה המלוה? עושה טובה להלוה. ואי לאו ע"ד להפריש לו ממעשרו לא הי' מלוה לו כלל. אבל כשהי' חייב לו בלא"ה ואי לאו ברשות הלוה לא הי' יכול להפריש על חובו. חדא דהא צריך לזכות לו ע"י אחר כדי לצאת נתינה כמ"ש רש"י וא"כ יכול לומר איני רוצה לזכות דאין מזכין לאדם בע"כ וגם הרי מפורש ברשב"א בחי' ובנוב"י הנ"ל דרשות מהעני וודאי צריך וא"כ עושה לו הלוי או העני טובה להבעה"ב במה שנותן לו רשות להפריש על חובו ואיכא בהא משום מסייע בביה"ג. כמו שם בתמורה בבשר הבכור ור' זעירא ס"ל כרב אשי בתמורה דכיון דאינו נותן לו רשות בחנם דהא נותנו לו בחובו וקיבל מכבר את דמיו דומה לשם דמותר משום דיהיב דמי ולא חיישינן דילמא מוזיל גבי'

וא"כ כ"ז שם בסתם לוה ומלוה דהי' יכול לגבות חוב בב"ד ס"ל לר"ז דהוי כמו יהיב דמי דתמורה אבל בנ"ד דהתמוטטו הלוים ואינו יכול לגבות מהם חובו רק בהוצאות מרובות וגם אז רק לזמנים רחוקים. וודאי עושים לו טובה להמלוה כשנותנים לו רשות לשלם בזה את נדרו ואיכא משום כהן המסייע בביה"ג. דאף דלא מצינו זאת רק בכהן או לוי. מ"מ כיון דעיקר הטעם דמתנה כתיב בהו וצריך ליתן בתורת מתנה ולא בשביל איזו תשלום גמול כמ"ש רש"י בתמורה (ד"מ ע"ב) ד"ה ה"ט וקידושין (ד"ו ע"ב) ד"ה ואסור. ובנדר לצדקה ג"כ צריך לקיים נתון תתן דמה"ט צריך ג"כ לזכות לו ע"י אחר כמ"ש הש"ך הנ"ל בסי' רנ"ז סקי"ג ואיכא איסור דמסייע בביה"ג ג"כ כמו בכהן ולוי:

ועוד בר מכ"ז. הא מדכתב הש"ך הנ"ל בשם הפוסקים דצריך לזכות לו מקודם המעות ע"י אחר ואח"כ יקחם לו בחובו מוכח דלא סגי במחילת החוב לחוד. והיינו משום דבזה לא מקיים מצוות נתינה דמחילה הוי רק סילוק רשות ולא נתינה ומה"ט מקדש במחילת מלוה אינה מקודשת רק בהנאת מחילת מלוה כמו שביארתי במק"א. ואף אם ירצה להקנות להלוים החוב בכו"מ וכמו שהביא הקצוה"ח בסי' ל"ט סק"ז בשם השטמ"ק ב"מ גבי שובר בזמנו טורף דאיכא שובר שאינו בלשון מחילה רק שהמלוה מקנה החוב להלוה בעצמו עיי"ש. מ"מ נראה דאינו יכול לקיים בזה ידי נדרו דאף דשוה כסף ככסף מ"מ י"ל דנדר צדקה דומה להקדש או למתנות כהונה דפדיון הבן דקיי"ל דאין פודין בשטרות כיון שאין גופן ממון. ולכך כתב הש"ך דבעינן שיזכה להם קודם מעות מזומן כדי לצאת ידי נדרו ואח"כ יגבה מהמעות אלו את חובו. וא"כ לפי"מ דמבואר בב"י סוס"י רנ"ג ובמחבר שם דאין בע"ח גובה מצדקה ובב"י מביא שם הטעם בשם הג"מ וז"ל דנ"ל כדברי אבי העזרי שא"י לפרוע חובו ממעות צדקה דאנן סהדי דזה לא נתן לו אדעת שיפרע חובותיו שחייב לעשירים דאדעתא דאשתו שהם עניים נתן לו שיתפרנסו וכו' ואפילו את"ל שזה יתן מדעתו לבע"ח. אשתו ובניו מעכבים עליו עכ"ל עיי"ש:

א"כ ה״נ אנן סהדי שבשעה שנדר העשיר הזה סך מסוים לצדקה הי' בדעתו לחלקו לעניים שיהנו מהם ב"ב ולא לשלם חובות. א"כ גם חוב עצמו אינו יכול לגבות מזה ואינו יוצא בזה ידי נדרו דלא נתכוון מתחילה לכך. וא"כ לא מיבעיא לר"א דירושלמי דאינו מותר רק בהלוה מתחילה ע"ד לגבות מהמעשר וודאי ניחא דמתחילה לקח העני המעות לפרנס מהם ב"ב. ואי לאו ע"ד להפריש מחלקו לא הי' מלוה לו והי' מתים ברעב. אלא אף לר"ז דמתיר שם גם בלא הלוה מתחילה ע"ד כן. היינו שם במעשר ראשון ומעשר עני דהתורה זיכתה להם ואינו תלוי בדעת הנותן. ויכול העני לעשות מה שירצה ויכול לשלם גם חובו מזה אבל בנדר צדקה לעניים דתלוי בדעת הנותן. והוא נתכוון מתחילה לפרנסת העניים ולא לשלם חובותיו. וודאי י"ל דכ"ע מודה דא"י לגבות מזה חובותיו. ואף דבתוספתא שהביא הב"י סוס"י רנ"ג מבואר דגם מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה וחוב. הא כבר פירשה הח"צ דהיינו שאין הבעה"ב יכול לפרוע מעצמו חובו של העני אבל בנידון דהירושלמי דהעני בא מעצמו להבע"ב ואמר הפרש עלי מחלקו בחובך שפיר מחיר ר"ז. אבל כ"ז במעשר עני דאינו תלוי בדעת הנודר. אבל בנ"ד דנדר צדקה לעניי דאנן סהדי דכוונת נדרו הי' לפרנסת עניים ולא לשלם חובות. א"כ גם חוב עצמו אינו יכול לגבות מזה ואינו יוצא ידי נדרו דכוונתו לא הי' לכך. וא"כ קשה לכאורה על הנוב"י הנ"ל שמדמה צדקה למעשר לפימ"ש אין להם דמיון כלל:

אך המעיין בנוב"י יראה שאיירי במי שהי' רגיל להפריש מעשר ממעותיו ואח"כ מחלקם לעניים וי"ל דזה מכניס א"ע לכלל חיוב התורה שחייבה לתת מעשר עני מתבואתו לעני וא"כ כמו דמצוות התורה במעשר עני הי' שיהי' ממון עניים ושיעשה בה מה שירצה כן ג"כ על דעת זה נוהגים כל הרגיל לתת מעשר מעותיו אבל מי שנדר סך מסוים לצדקה. וודאי י"ל דכוונתו הי' לפרנסת עניים לבד כמ"ש הג"מ הנ"ל וגם הנוב"י מודה בזה. דא"י לגבות חובו מזה. ובפרט כיון דהנוב"י עצמו אינו מתיר רק אם אומדין דעתו שבלא"ה הי' נותן לאיש הזה סך כזה אבל הכא דאנן סהדי דאי לאו דאינו יכול לגבות חובו ממנו לא הי' נותן להם סך כזה גם להנוב"י אינו יוצא בזה ידי נדרו. ומלבד כ"ז הרי כיון שנדר סך קצוב צריך לשלם כל הסך שנדר. ואנן סהדי דחובות אלה אינם שווים למכור רק בפחות הרבה ממה שכתוב בשטר ואיך יכול לפטור א"ע מן נדרו שנדר סך גדול בפרעון חובות שאינם שווים כסכום שנדר. ואמנם בזה י"ל דלא גרע מפדיון הבן דצריך ליתן מן התורה חמש סלעים. ואפ"ה קאמר הש"ס בפ"ק דקידושין דר"כ שקיל סודר בפדה"ב משום דלדידי' שוה לו כיון דאדם חשוב ואינו רגיל לילך בלא סודר. וה"נ וודאי לבע"ח לדידהו שוה להו כל החוב כדי שלא יהי' בכלל לוה רשע וכו' וגם שלא ידחוק אותם בערכאות אך מטעמים שכתבתי לעיל נ"ל דאין להקל בזה:

ואמנם כפי מ"ש כת"ה שיש לאיש זה הפסד רב מחובות שנחלטו ואולי אין בכחו ליתן עתה סך גדול לצדקה כמו בראשונה. לזה אפשר להתיר לו נדרו ע"י פתח וחרטה דגם בצדקה קודם שבא ליד גבאי מהני שאלה כמבואר בסי' רכ"ח סמ"ב. אלא דהפ"ת בסי' רנ"ח סק"ז הביא בשם הרדב"ז דחכם המתיר נדרי צדקה מנדין אותו משום הפסד אך בנ"ד להתיר לו ע"ד כן שאח"כ יעשה כעצת כת"ה ליקח זה בחובו שמגיע לו מהאנשים שהם ג"כ עניים. דבלא"ה איכא צדדי היתר וגם מצוה איכא שלא יצטרך לעבור על לא תגוש. שפיר דמי למיעבד ע"י שאלה כנלענ"ד. וגם לאחר השאלה טוב לזכות להם מעות מזומן ע"י אחר כמ"ש הש"ך ואח"כ ליקח זה בחובו. כ"ד דוש"ת בלי מכירו מברכו בכוח"ט. דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה