אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן כט

סימן כח

ב״ה לעזין.

הימים האלה יהפכו לשמחה ולששון ועבודת ביהמ"ק מהרה יעשה ברצון כהן שדעתו יפה הרה"ח ובקי משנתו זך ונקי מו"ח אברהם יצחק הכאן האללענדער נ"י בעיר שאמהאטהעלי באונגארן יצ"ו.

מכתבו לנכון הגיעני ואמת היא שקשה עלי להשיב להלכה למעשה דשמעתתא בעי צילותא ואנכי בעוה"ר מצטער מסיבת חליי וגם כי מחוסר ספרים אנכי פה אמנם לגודל בקשתו אשיב חוו"ד בקצרה אודות אם מותר לעשות סחורה בבני מעיים של נו"ט שעושים מהם וואורשטען הנה מה שצידד כת"ה משום דבמ"ע אוכליהן לאו בר אינש וליכא איסורא דאורייתא באכילתן ישתקע הדבר ולא יאמר דהא דעת הר"י בטור סי' ק"י דגם קורקבן הוא בכלל ב"מ ול"ה חהר"ל וא"כ הכי נאמר דאוכל קורקבן של נבילה או טריפה לא יהי' איסור דאורייתא באכילתן ח"ו לומר כן והרי אמרו בפסחים (ק"ז ע"ב) השמש מטבל בבני מעיים ונותן לפני האורחים ופירש"י שם בד"ה בב"מ דיכול הוא לאכול הב"מ מה שדרך השמש לאכול משמע שהוא מאכל גרוע שדרך השמש לאוכלן ומשום שהוא מאכל גרוע ואינו משביע כ"כ מותר ליתנן לפני האורחין ער"פ ול"ח שלא יאכל אח"כ מצה ופסח לתיאבון עיי"ש ברשב"ם בד"ה ואעפ"י שאין ראי' לדבר משמע דעכ"פ מאכל מיהא הוי ובר"פ כיצד צולין אמרו דנותן כרעי' ובני מעיי' לתוכו ור"ע אומר חולין חוצה לו שלא יהי' כבישול משמע דיוצאין בהן ידי אכילת פסח ואיכא מצוה באכילתן דאל"כ כל הטורח הזה למה לישדינהו כדאמרינן בעצמות קודם שנעשו נותר עיי"ש (בדפ"ג ע"ב) ודו"ק:

ומה שהביא מהתוס' מעילה (דף כ' ע"ב) דב"מ ראוין רק לכלבים טעות הוא בידו דהתוס' שם ד"ה הקרביים כתבו דנ"מ אם קנה ב"מ ונמצאו שלא הי' ראוין לאכילה כי אם לכלבים דהיינו שנסרחו או נתקלקלו לא הוי מק"ט דסתמא דמילתא דמעיקרא לא קנאן לאכילה שאין דרך סתם בנ"א לאוכלן ואינו יכול לומר דאדעתא דהכי לא קנאן אבל סתם בני מעיים שלא נתקלקלו ודאי ראוין לאכילת אדם אלא שסתם בנ"א אין אוכלין אותם רק נותנים אותם לשמש או לעניים שאין להם מאכל חשוב מזה והוי מאכל גרוע אבל מאכל מיהא הוי וחייב האוכל אותם משום נו"ט יעיי"ש בתוס' וימצא כדברי וכה"ג אמרו בנדה (ד"נ ע"ב) דנבילת עוף טהור וחלב בכפרים צריכין מחשבה לאכילה ובכרכים לא משום דבכפרים איכא מיעוט אוכלין והמאכל בזול סתמא דמילתא אין אוכלין מאכל גרוע ובכפרים דאיכא הרבה אוכלין והמאכל ביוקר גם מאכל גרוע ימצא לו אוכלין ואמנם פשיטא דבין בכרכים בין בכפרים האוכל חלב או נבילת עוף טהור חייב כרת משום חלב ולוקה משום נבילה ולכן מה שרצה לומר דליכא רק איסור דרבנן באכילתן ומותר לעשות סחורה באיסור דרבנן ליתא אך לענין לעשות סחורה דהטעם דילמא אתי למיכלינהו אף למ"ד דמדאורייתא אסור לעשות סחורה כמ"ש בטו"ז סי' קי"ז אות א' שפיר י"ל כדברי כת"ה דנה דחייב האוכלן היינו דבאכילתו חזינן שהוא מהאנשים האוכלין אותם אבל כיון דסתם בנ"א אין אוכלין אותם לא חיישינן דילמא אתי למיכלינהו אך כ"ז באותם ב"מ שגם כשעושים מהם וואורשטען אין בהם טעם וקולפין אותם ומשליכים אותן בשעת אכילה ואף די"ל דעכ"פ נותנים טעם בהמילוי דאף שנתייבשו מ"מ כשמבשלין אותן אח"כ בהיורה כדרך עשיית הוואורשטען נותנים טעם כמ"ש הפרמ"ג סי' פ"ז לענין עור קיבה שנתייבשה מ"מ כיון דדעת רש"י והרבה פוסקים דטעם כעיקר לאו דאורייתא איכא ס"ס לענין סחורה דדילמא כדעת הפוסקים דעשיית סחורה היא רק דרבנן ומדאורייתא שרי ובדרבנן סגי בחד ספיקא דילמא כדעת רש"י דטכ"ע ל"ד ובאיסור דרבנן מותר לעשות סחורה והוי ס"ס בדאורייתא וספיקא בדרבנן כמ"ש או"ה לענין ציר דגים עיין בש"ך סי' ק"י בעניני ס"ס:

אמנם באותם ב"מ של כבשים שכותב שהדרך לאוכלם יחד עם המילוי לא ידענא היתר כלל דהרי עומדים לכך לעשות מהם וואורשטען ולאוכלם כך והוי בכלל כל דברים העומדים לאכילה דשייך דילמא אתי למיכלינהו ע"י מילוי ומ"ש כת"ה דנמלחו הרבה ונפסלין מאכילת כלב ע"י מליחתן אינני יודע מה בכך והרי בשרי' הרבה ובישול יוצאים מידי מליחתן ונאכלין כך והרי כל בשר דבעי לי' לאורחא מולחין אותו הרבה עד דמשוי לי' כעץ כדאיתא בשבת פרק כלל גדול (דע"ה ע"ב) עיי"ש ואפ"ה לא נפיק מתורת בשר אלא דצריך אח"כ שרי' הרבה להוציאו מידי מליחתן והרי שיטת רש"י בחולין דקי"ב ע"א דכל מליחה שאינו נאכל מחמת מלחו הוי רק כעין שעושין להצניע לאורחא שאינו נאכל כלל מחמת מלחו רק ע"י שרי' והדחה הרבה עיי"ש בתוס' ד"ה הנ"מ וכי נאמר דעי"ז בטל מתורת אוכל ובפרט בנ"ד הרי רואין שנאכל אח"כ כן עם הוואורשטען ובע"כ דאזיל מליחתו ע"י שרי' והדחה יהי' איך שיהי' הרי כיון דנאכל אח"כ ע"י מילוי הוי כדברים העומדים לאכילה דאסורים גם בסחורה:

ולענין ההיתר שנתייבש ונעשה כעץ כ"כ בשם הפרמ"ג דכשנתבשל אח"כ חוזר לאיסורו ואמנם כמדומה שיש ג"כ מיני וואורשטען שאינם מתבשלים כלל עם העור של בני מעיים שעל גביהן ואותם לכאורה אפשר להתיר גם בב"מ של כבשים אך אין ברור אצלי אם הדין של עור הקיבה הוא רק להעמיד דבתוכו משום שאינו נותן טעם כשנתייבש אבל לאכול הוא גופי' אפשר דאסור לכ"ע וראיתי בפ"ת סי' פ"ז סק"כ מביא מדברי הש"ך בסי' קי"ד סקכ"א דאף אם נמצא חוט של בשר יבש בין הכרכום לית לן בה כיון דנתייבש כמו בעור הקיבה עיי"ש משמע דאף לאכול הוא גופי' שרי אך המעיין בש"ך שם יראה דאין ראי' כ"כ דשם כתב מקודם להעיר כיון דחוטי הכרכום הם הרוב בטלים ברוב דהוי יבש ביבש אלא דמפקפק ע"ז דמ"מ ליתנו בתבשיל יהי' אסור למ"ד דיבש ביבש שנתבטל אסור לבשלו אח"כ יחד וע"ז כתב דאפשר דהרשב"א מיירי רק בכרכום שהוא לח וא"כ גם חוטי הבשר לא הי' יבשים לגמרי ונותנים טעם אבל היכא דנתייבש לגמרי שרי כמו בקיבה עכת"ד הש"ך והיינו משום דהא דיבש ביבש שנתבטל ברוב אסור לבשל יחד היא משום דכנגדו באינו מינו נותן טעם וא"כ בנתייבש לגמרי דאינו נותן טעם שוב מותר משום ביטול חד בתרי כיון דאינו ניכר האיסור וא"כ בנ"ד דהב"מ ניכרים בפ"ע ואין שייך בהם ביטול ברוב י"ל דלכ"ע אסור לאכלם אף כשנתייבשו. והנה מדברי הש"ך האלו יש סתירה להפרמ"ג הנ"ל שכתב דנתבשל אח"כ אסור והרי הש"ך איירי להדיא דנותנים אותם בתבשיל ואפ"ה מביא ההיתר דנתייבש כמו בעור הקיבה ואמנם זה רק לענין שאין נותנים טעם בתבשיל ולא לאכלם בעצמם ואף דא"א לאכלם בעצמם רק עם המילוי ביחד וא"כ בשעת לעיסה בטלים ברוב כדאיתא בזבחים (דע"ח ע"א) לענין פיגול ונותר וטמא שאכלן יחד עיי"ש ברש"י ותוס' ז"א דשם איירי במין במינו אבל כאן דהמילוי לפעמים יש בו אינו מינו עם העור זה אסור למ"ד טע"כ דאורייתא עיי"ש בש"ס דמפורש כן להדיא אלא דלפי"ז כבר כתבתי לעיל דלענין סחורה יש לעשות ס"ס משיטת רש"י דס"ל טע"כ ל"ד ובפרט דעפ"י הרוב המילוי הוא מבשר דהוי מין במינו ואף דלכתחילה לעשות כן ע"מ לאוכלם אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה מ"מ כאן דהוי רק גזירה דילמא אתי למיכלי' ע"י מילוי. וביטול איסור קיי"ל דהוי רק דרבנן הוי גזל"ג דמה"ט ג"כ מותר לעשות סחורה באיסורא דרבנן. והנה ב"א הבחור החריף ובקי כמר אברהם נ"י באב"ד כעת בלונדון שהוא אתי פה עוררני דהרי הבני מעיים האלו עשוין לעשות מהם זואירשטען במילוי בשר טריפה למכור לנכרים ואז אין שייך ביטול דהרי המילוי ג"כ הוא איסור ואיסורין שוין אין מבטלים זא"ז אך באמת ז"א דהא הגזירה היא דכיון דעסיק בהן למוכרם חיישינן דילמא ישכח ויאכלם וא"כ ליכא חשש רק בב"מ עצמם שעסוק בהן למכרם חיישינן שמא ישכח שאסורין ויבוא לאכלם דרך מילוי בכשרות כנהוג עיין ש"ך סי' קי"ז סק"ב דלכל הטעמים שכתב שם שייכים דברי אלה עיי"ש ודו"ק אבל שישכח ליקח בשר טריפה שאינו עסוק בהם למלאות בלי מעיים האלו ודאי ל"ח דא"כ אין לדבר סוף שיהי' אסור לעשות מילוי גם בבני מעיים כשרים דילמא יעשה מטריפות וז"ב מאוד וא"כ שוב איכא למימר כיון דאין דרך לאוכלם רק ע"י מילוי בשר והבשר ודאי הוא רוב נגד הב"מ א"כ בשעת לעיסה יתבטל ברוב כמו בש"ס זבחים הנ"ל בפיגול ונותר וטמא וחוזרני לומר דאף אם המילוי יהי' באינו מינו מ"מ לפי"ד הש"ך בס' צ"ח דאינו מינו אזלינן בתר טעמא דבטעמא תליא מילתא וכבר כתבתי בשם הש"ך בסי' קי"ד גבי כרכום דהיכא דנתייבש כעץ שוב אינו נותן טעם ובטל ברוב אף בנותנן לתוך התבשיל כמש"ל בשם הש"ך וא"כ דא"א לאכלם רק ע"י מילוי יתבטל תמיד ברוב כיון דא"א לבוא לידי נתינת טעם כלל כמש"ל. וגם חזי לאיצטרופי מ"ש כת"ה דגם בב"מ של כבשים מה שאוכלים כן ואין קולפין העור משום דא"א לקולפן מחמת דקותן ומוכרח לאכלן כן ולא משום דראוין לאכילה אלא דבעיני אין הדבר ברור שהוא כן דאפשר לומר דכבשים שהם שמנים בטבעם ובני מעיים שלהם רכים ראוים בעצמם לאכילה ע"י מילוי ובישול אך מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וסניף מיהא הוי. והנה מכותלי מכתב כת"ה שכתב שפרנסתו תלוי' בכך לא אבין אם הכוונה שגם בב"מ של כבשים עצמם אם לא יסתור בהם יהי' לו היזק גדול ממניעת הריוח שבהם בעצמם או אולי לא ימצא לקנות רק אם ימכור הכל ביחד והמוכרים לא ירצו למכור רק הכל ביחד ואז בלא"ה יש היתר כמו גבי צייד דמותר לצוד טמאים וטהורים יחד דבכה"ג שרי איסורא אגב היתירא. או אם הקונים העושים מלאכת הוואורשטען לא ירצו לקנות ממנו רק כשימכור להם גם מכבשים ג"כ שרי לפי"ד הט"ז בסי' קי"ז גבי נחירת החיישים דמותר לנחור לצורך העורות ואז מותר למכור גם הבשר עיי"ש, דכל כה"ג שאין עיקר כוונתו להאיסור שרי כאן וכדאי הוא הטו"ז לסמוך עליו בצירוף כל היתירים הנ"ל:

והנה כ"ז אנכי כותב להלכה ולא למעשה כי קשה עלי לסמוך בעת הזאת מטעם שכתבתי בראש מכתבי אך אם יציע הדבר לפני עוד רב א' מפורסם בהוראה וי"ש ויסכים להיתר גם אנכי דרינא שובא מכשורי ובאופן אם יש לו הפסד גדול ממניעת המסחר בזה:

כ"ד ידידו"ש מצפה לישועת ה' ולרפ"ש במהרה הק' דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה