אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג וזה דבר השמיטה, בבית הדפוס חסר סימן זה במקומו והוא בא פה

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

וזה דבר השמיטה, בבית הדפוס חסר סימן זה במקומו והוא בא פה

מפתחות

סימן קד

לכבוד בני יקירי הרב השנון וותיק ושלם מר בנימין יחי'.

א) אשר עוררת אודות מ"ש סוף במדבר ולא יבואו לראות בבלע את הקודש, למה לא נמנה במנין הלאוין, והרמב"ם בספר המצות בשורש השישי כתב מפני שצא הי' נוהג רק במדבר, והקשית הא ביומא נד. איתא מעשה בכהן שהיה מתעסק וראה רצפה וכו' ויצאה נשמתו מפני שבבית שני נתגרשה חזרו אחבתה הראשונה.

הנה פשוט כיון דהיה איזה זמן היתר במקדש ראשון אינו איסור עוצם ואינו נמנה והוי רק לשעה, אבל יפלא מאד איזה מקור היה לחז"ל לחלוק זה דבמקדש ראשון לא היה לאו זה נוהג כלל. וגם קשה כל הלאו זה למה היה אסור מן התורה לראות כלי הקודש הא איתא בפסחים כו. דמראה אין בו משום מעילה ועי' תוס' שם ד"ה מעילה מירושלמי סוכה פ' החצליל דאפילו אי' דאו' אין בו. וגם קשה דבסוף עירובין ת"ר הכא נכנסים בהיכל לבנות אתקן מפני הצורך וכן כתבו תוס' ב"ב יד. ד"ה שצא דלצורך ושרי וכ"ב רמב"ם פ"ז מבהב"ח סוף הכ"ג אם אין שם תיבור יכנסו דרך פתחים ומבואר דאפי' בבית שני שרי וכ"כ תוס' ב"ב שם גם משחרב משכן שילה עד שבנה שלמה בהמ"ק היה מותר להוציא ס"ת מן הארון ולעיין בו, וא"ב מה מתיב ר"ח ביומא עא הא דבשעת עלית הרגל מגללים להם הפרוכת ומראים להם הכרובים דכ' וצא יבאו לראות הא י"ל אהראות חיבתם מותר משום דהוי אצורך וצ"ע.

ב) ואשר שאלת בירור זמן הדלקת נר חנוכה אי בעי דוקא בלילה ממש, או זמנו בין השמשות.

בשבת כא: מצותה משתשקע החמה וכ' תוס' שם לה. ד"ח תרי וזבחים נו. ד"ה מנין ומנחות כ: ד"ה נפסל בשם ר"ת דהפירוש הוא מסוף שקיעה והוא לילה ממש דא"א לומר לפני הלילה דשרגא בטיהרא מה מהני, והטעם הזה איתא במס' סופרים פ"כ ה"ד דאין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו וכ"כ רא"ש שבת פ"ב סי' ג' דהזמן בתחלת לילה והג"ה מרדכי סי' תנ"ה דהוא צה"כ וכן מוא"ח תרע"ב מסוף שקיעה וש"ע ומנ"א סק"א ופמ"ג אשל א' דצא ידליק בה"ש.

אבל יש דעות דהזמן בה"ש, במס' סופרים הנ"ל מביא קרא לא ימיש עמוד הענן יומם וכ' בחסדי דוד להג' חיד"א דהכוונה כשבת כג: א"ר יוסף לא ימיש וכו' מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד אש וברש"י שעמוד אש בא קודם שישקע עמוד הענן וא"כ נאמר משם שמדליק קודם הלילה. וגם כל ראית ר"ת היא משרגא בטיהרא ובפסחים ד. דאמרי' שאור הנר יפה לבדיקה מ"מ כ' ר"ן בשם ראב"ד ריש פסחים דבודק בשעה שיש עוד אור היום קצת וכ"כ ב"ח ומג"א ר"ס תל"א דבדיקה טרם הלילה וכ"כ פמ"ג דכוונת ראב"ד בין השמשות. וכן דעת ר"ן שבת בנ"ח דיבוא להדליק קודם שקיעה ונ' דאזיל אצשימתו בפסחים שדעתו כראב"ד וכ"כ ב"ח תרע"ב בשם רא""ם.

ויש לדון למ"ש הר"ן שבת ריש ה' חנוכה דנ"ח כיון שע"י נס מנורה נתקן עשאוה כמנורה, ולפ"ז צריך להדליק מבעו"י דהדלקת מנורה בין הערבים כמ"ש תורה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים ומתני' מנחות מט. אין מחנכים את המנורה אלא בשבעה נרות בין הערבים ורמב"ם פ"נ מתמידים הי"א, ובפסחים נמ. נרות קודמות לק"פ וכ"ב רמב"ם פ"א מק"פ ה"ד דהטבת נרות קדם לפסח ושיטתו דהטבה היא הדלקה כמ"ש בפ"ג מתמידין הי"ב ובס' המצות מ"ע בכ"ה, וכן ברש"י זבחים יא: ד"ה אין שב' מעבודות האמורות ביום כגון עבודת הדם וכ"כ ביומא מו. ד"ה אין הרי דהדלקה ביום וכ"ב רש"י כת"י (דפוס ווילנא) מנחות פט. ד"ה אין משקיעה"ח ואמנם האבן עזרא שמות יב. ו. כ' דהדלקה אחר שקיעה אבל רמב"ן שם חולק עליו דהדליקו ביום וכ"ב אברבנאל סוף תצוה.

וזה ימים אחדים הקשה לי הר"ג מ' גרשון לפידות יחי' איש ירושלים במתני' סוף חגיגה הזהרו שלא תגעו בשלחן ובגמ' תני גם מגורה ותנא דידן דצא תני מגורה משום דלא כ' בה תמיד, ותמה לפמ"ש תוס' שם בא. ד"ה האונן דטומאת ע"ה בעי הערב שמש וזמן הדלקת הנרות ביום כמבואר בירושלמי דאמ"ר נעיצה דלתות היכא אין תפלת נעיצה בלילה דקודם הערב שמש בנעצו דלתות ההיכל וא"כ איך אפשר להטביל המנורה הא בעי הערב שמש.

והנה יען שהקשה על פי הירושצלי, עניתי לו דעל הירו' צא קשה. דירו' סוף חגיגה מביא שלחן שנטמא מטבילים אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכמים אומרים מיד ופי' קרבן העדה מיד ואין צריך הערב שמש ובודאי שהלכה כרבים וא"כ דעת ירו' דצא בעי הערב שמש וכן כ' תוס' חגיגה הנ"ל בשם ירו' תרומות פ"ב דטומאה דרבנן א"צ הערב שמש.

ועוד אמרתי דתוס' הנ"ל כתבו רק בנגיעת ודאי של ע"ה כמ"ש שם כג. ואצא דחתכה ע"ה אמאי יטמא ויטבול הא מטמא וקאי אבל הכא ברגל דהוי רק ספק נגע ע"ה אין ראי' מתוס' דבעי הערב שמש.

אבל באמת אין בזה ארוכה, דאין צריך להקשות ע"פ הירושלמי דוקא דהלא מפורש היטב בגמ' דידן דהדלקת מנורה מבעוד יום כמ"ש למעלה, וגם יקשה מאד על הרמב"ם דפוסק בפי"א ממטמאי משכב הי"א דטומאת ע"ה ברגל בעי הערב שמש אפי' ספק נגע וצריך לומר דהרמב"ם צא גרים בירושלמי וחכמים אומרים מיד וגם בתוספתא סוף חגיגה לא הובאו כלל דברי חכמים רק דברי ר"מ.

ולדעת רמב"ם הנ"ל דהדלקת הנרות היא הטבתם והנרות דלקו גם ביום בלא"ה קשה דאי אפשר להטביל את המנורה ולבטל מצות ההדלקה (ואמנם מפורש כנגדו כאן בחגיגה מנורה לא כתיב בה תמיד וכמ"ש רש"י).

וזכורני שבאחת החוברות מירחון של הה"ג רי"ז יאסקאוויטץ יחי' מפאביאניץ ראיתי קושיא זו ופלפלו בזה ואיננה אתי כעת.

ג) ואשר תמהת בברכות ז: דמשני ואי בעית אימא שעה משחקת לו שאני, הא חלוק זה כבר מובא למעלה ברשע שהשעה משחקת לו וכו''.

באמת קשה מאד וכבר עמדו המפרשים על זה עיין עליהם, ובילדותי ראיתי בדקדוקי סופרים להה״ג ר' רפאל נטע ראבינוביץ' שהביא מש"ס כתב יד ישן דצא גרים כן. וזה עתה ראיתי בבית מדרש לתורה בשיקגו ש"ס כת"י בן שש מאות שנה וליתא שם הך ואיבעית אימא בכל.

ד) מה שאמרת בברייתא וצמח אין מערבים בה דבש מפני שהתורה אמרה כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו, דקשה הא זיל קרי בי רב הוא ומה קמ"ל, ופירשת הכוונה דקאי על חצי שיעור דהיה רק קורטוב אחד, וע"ז אמר דהתורה אמרה ״כל״ שאור ״וכל״ דבש ואסור גם ח"ש כמ"ש יומא עד. מכל חלב.

הוא דבר הראוי לאמור. ויש להטעים יותר דהיו יכולים לערב את הקורטוב דבש ויהא בטל דאין מבטלים רק איסור דרבנן ובמקום מצוה שהקטורת תהי יותר מושבחת לא גזרו כמ"ש מרדכי סוכה דאכן מותר לבטל סכך פסול, ודוחה זה מפני שהתמורה אסרה והרחיקה כאן את הדבש וא"א שדבר האסור יהא תקון וטובה ושבח ואין קטגור נעשה סניגור וכמ"ש רשב"א חוצין צח:

גבי זה היתר הבא מכלל איסור דאף דמן התורה מותר לבטל איסור מ"מ אי אפשר שיהא מצוה לבטל ולהוסיף.

סוף הספר

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה