חבל יוסף (חוקי העזרה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן קלז
ס"א בהגה ויש מחמירים אפי' באומר על מנת עב"י דלשי' הרמב"ם בסקמ"ג צ"ל דסוגי' איירי דווקא בע"מ לזמן דאי ל"ה הוה כתנאי דכל ימי חייכי דודאי לא הוה גיטא [וכן נראה בכל הני שיורי דס"ג דהוה ספיקא. לשי' הרמב"ם הוא הכול בלזמן אבל לעולם בל"ה אינו גט בודאי דאגידא בי']. וא"כ המחמירים כאן אף בע"מ. הוה נמי אפי בכה"ג דלזמן נמי הוה שיורא בגט דל"מ. וכ"כ בהדיא הב"ש בסי' קמ"ג סקכ"ח ע"ש וכ"כ הרשב"א בח' בדר"א דמשמע דאפי' לזמן נמי ס"ל דל"מ ע"ש [והפ"ת בהישגתו על הפ"י לענין חזר ונתן לה בע"מ שכ' הפ"י דל"מ והוכיח מדלא תנן במתני' יחזור ויתן לה בע"מ וכ' הפ"ת דלשי' הרמב"ם דלא מהני ע"מ אלא בלזמן אין הוכחה דא"כ ג"ז אינו ג"כ כמו שאמר תחילה ול"ד דגם עיקר הסוגי' דחוץ לשי' הרמב"ם ע"כ דווקא לזמן דאי ל"ה ל"מ גם לר"א. וא"כ ע"מ לזמן הוה כבתחילה]. וצ"ל דאע"ג דבע"מ שתנשאי לפלוני מבואר לקמן שם דהוה גט אע"ג דודאי אינה רשאה להנשא לשום אדם כמבואר שם דאם נשאת תצא ושי' הרמב"ם כפמש"כ הה"מ שם דאינה יכולה לקיים תנאי זה אלא א"כ נשאת לו תחילה. ואם כן הרי ממילא אסורה על הכול מחמת תנאי זה. מכל מקום התם אין לה עיכוב בזמן דאינו חסר אלא נשואי פלוני ככל קיום תנאי. ואם הי' אפשר לה להיות נשאת לו. כבר הי' מותרת לכ"א. וא"כ הא סברת הש"ס דבע"מ דהוה תנאי ודאי הו"ל דכשר ככל תנאי בעלמא, והא דמחמירינן בזה מפורש בסוגי' משום דהכא הוה שיור בנשואין ע"ש. והיינו דווקא היכי דהתנאי הוא באיסור נשואין לזמן מצד עצם הנשואין זה חשיב שיור. אבל כל שהוא ככל תנאי בעלמא. אלא דממילא אסירא משום שחסר קיום התנאי זה לא מעכב כלל. ומיהו צ"ל הא דאין עיכוב בשלא הזכיר איסור לזמן. היינו דווקא כשאין השיור אלא מחמת חסרון תנאי. אבל בשיור גמור אפי' לא הזכיר את השיור נמי ל"מ. דהא כ' הרמב"ן שהוא המחמיר גם בע"מ דמשו"ה צ"ל הרי את מותרת לכ"א לפי שמתחי' לא כ' אלא להתנסבא לכל גבר כו' ומשמע דאינו מתיר אלא נשואין והוי שייר בזנות ע"ש. הרי דאע"ג דלא הזכיר את השיור נמי ל"מ והיינו כיון דהוא שיור גמור מצד עצמו גיטא דשייר בי' לאו כלום הוא כלשון הש"ס בר"פ האומר בקידושין:
בב"ש סק"ה ואם אמר שלא תנשא לפלוני מבואר בש"ס דהיתר בזנות. לכאו' להי"מ דלעיל אין נ"מ בזה דהא אינו גט כלל והי' אפשר לומר דגם לדידהו נ"מ שאמר שלא תנשא לנכרי ועבד דמבואר בהדי' במתני' דאינו מעכב את הגט והתנאי קיים. ואם נתגייר הנכרי ונשתחרר העבד אסורה להנשא להם. אבל בזנות מותרת. אבל הגאון רע"א בתוספותיו למשניות הקשה הא דהשמיטו הפו' ברייתא דתניא התם דאם אמר חוץ מפלוני ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה דהא אפי' לפ"מ דקיי"ל כרבנן דאינו יכול להתנות כן מ"מ נ"מ מנכרי ועבד דיכול להתנות עליהם ואסורה להם לכשיתגיירו דבכה"ג שנישאת לאחר ונתגרשה ממנו מותרת להם ע"ש וכן הקשה בדר"ע דפריך אר"א דהרי שהלכה ונשאת ונתגרשה ממנו ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים דתיקשה זה גם לדידי' בנכרי ועבד ונתגייר דמודה דיכול להתנות עליהם. וכן ר"י דמקיש קודמי הוי' ראשונה כו' קשה ג"כ מנכרי ועבד ע"ש. ובאמת קושי' בדר"ע ור"י נראה דלא קשה כלל דלא עדיף הני טעמי דידהו דפסלו לגיטא ממאי דקיי"ל לדידן דלא הוה גט משום קרא דוהי' לאיש דלכל איש ואיש. ואפ"ה אמרינן מנכרי ועבד דיכול להתנות עליהם דלא קאי בהו קרא דאינן בני הוי' ואע"ג דלכי מתגיירי הוה בני הוי' לא עבידי לאיגיורי. וא"כ ה"נ דהני פירכי לא חשיבי פירכא בנכרי ועבד כיון דלא עבידי לאיגורי. אבל קושי' על השמטת יעו' קשה טובא. ע"כ הי' נראה דמה שחילק הש"ס גבי בעיא דחוץ מבעל אחותה דהתם מתה שכיחא אבל גירות ל"ש אין החילוק הזה משום הדין בעצמו דבאמת קשה לחלק כ"כ. אלא הטעם הוא משום דעתו דהבעל המתנה. וכעין הא דסו"פ ב"ש גבי נטילה אני מן היהודים ליבם מהו. לפירש"י וסייעתו דפירשו דאין דעתה עליו כלל ולא כיונה לאסור עצמה עליו. ה"נ כאן אין דעתו דבעל כלל שמה שהתנה חוץ מעו"ג. לאוסרו גם לכשתגייר כיון דלא עביד להתגייר אין דעת ע"ז כלל. ובאמת תיכף כשיתגייר ה"ה מותרת לו ואי"צ הפו' כלל להביא הדין הזה דנשאת לאחר ונתגרשה דהיא מותרת לו לכשיתגייר. דבל"ה נמי מותרת לו לאחר גירות. ואפי' באמר ע"מ דל"מ להתירה אף כשנשאת לאחר כמבואר בש"ס. מ"מ כאן כשנתגייר מותר כיון דלא הי' דעתו לזה כלל,. ואפשר דגם החולקים שם על רש"י יודו כאן בזה, ואם כן גם דין הב"ש דבזנות אינו בכלל לא שייך בזה דקודם גירות בלאו הכי הרי הוא איסור מחמת ביאת נכרי ולאחר גירות מותרת אפי' בנשואין. ואולי דמכל מקום נ"מ בזינתה עמו כשהי' עו"ג ואח"כ נתגייר דאם הי' על ביאתו איסור א"א מחמת התנאי א"כ שוב אסורה לו לעולם כדקיי"ל לקמן סקמ"ג גבי ע"מ שתנשא לפלוני ונשאת לאחר דאסורה לו לאותו אחר שוב לעולם אפי' נשאת אח"כ לאותו פלוני שהתנה וגירשה אסורה לזה משום ונטמאה א' לבועל ע"ש. אבל אם לא הי' אלא ביאת נכרי בעלמא מותרת לו לכשיתגייר ומיהו לפי שי' הי"א בסקע"ח סיט דגבי עו"ג שנתגייר ליכא משום ונטמאה לבועל ע"ש צ"ע:
ב"ש שם התנה חוץ מזנות מי שאין עליו קידושין הוה גט. דהא בס"ד דבעי למפשט דחוץ מזנות הוה שיור. מחוץ מאבא. ומוקי לה בזנות (ודווקא אבא אבל כו"ע הוה שיור) הרי בזנות דמי שאין עליו קידושין לא הוה שיור. ולא מצינו שחזר מזה. והתו"ג כ' לדחות זה דבבעיא דזנות הוה ס"ל דדווקא שיור דזנות הוה שיור. דבעינן והי' לאיש לכל איש. ומשו"ה שפיר בהני דאין לו עליהם קידושין. כיון דבל"ה אין בהם היתר ביאה לא הוה שיור. אבל לפ"מ דמסיק דגם ירושה והפ"נ הוה שיור דכל שום שיור באישות הוה שיור. א"כ גם שיור דהני אע"ג דבל"ה אסורין מ"מ הוה שיור מה ששייר עליהן איסור א"א דודאי חל עליהן ע"ש. הנה הבין דהא דלא הוה שיור בהני משום דבל"ה אין בהן תורת קידושין ולא היתר ביאה. אבל באמת אין הדבר כן דא"כ בס"ד דבעי לאוקי בזנות למה תני התם דחייבי לאוין אלמנה לכה"ג ממזרת ונתינה לישראל הוה שיור. הא באלמנה קיי"ל לכו"ע דבעל ולא קידש לוקה. ולשי' רו"פ גם כל ח"ל לוקה בלא קידושין ואין כאן היתר ביאה ולהיפוך בנכרי ועבד תני התם דלא הוה שיור. והרי בביאת נכרי ודאי אינה אלא משום גזירת ב"ד של שם. וכן עבד לשי' הרמב"ם אין בה איסור דאו' והביאה הוא ביאת היתר מן התורה. ואפ"ה לא הוה שיור וע"כ דהכי דרשינן לקרא דדווקא למי שהוא בר הוי' לקידושין יש בו משום שיור. אבל לאינש דאין בו תורת הוי' שיורא דלגבי' לא חשיב שיור. אע"ג דבאמת הוה שיור. מ"מ לגבי' לא פסלה תורה השיור ולהיפוך לח"ל כיון דבר הוי' הוא אע"ג דבל"ה אסירא לי' מ"מ מה שנשאר עליו זיקת אישות הוה שיור. וכיון דלפ"ז ע"כ גם בס"ד בפשיטות דזנות. הוה ס"ל דאע"ג דאיכא שיור. למי שאין עליו קידושין הוה גט. א"כ גם במסקנא דכל שיור הוה שיור. לגבי הני דאין עליו קידושין אינו מעכב. ומלבד זאת נראה ברור דהא התו' כ' בר"פ דחוץ ואלא משמע בהדיא דבין בנשואין ובין בבעילה ע"ש. וא"כ מתני' דתני' חוץ מאבא כו' ודאי נמי משמע בין בנשואין ובין בביאה ואפ"ה תני דה"ז גט:
ס"ה למחר את אשתי כו' נראה דהתנה בדרך תנאי ע"מ שתתקדש לי לאח"ז מהני וכמו בע"מ שתנשא לפלוני בסקמ"ג. והכא ודאי אפי' גזירה דרבנן דלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ודאי לא שייך וליכא למימר דחשיב הכא אגידא בי' כל ימי חי' דהרי ע"כ לא תצא ממנו אלא בגט אחר. דא"כ גם שתנשא לפלוני נמי להוי כלא תשתי יין כל חייכי. וכ"ש לשי' הרמב"ם דאפי' יין זה ל"מ. וע"כ דזה לא חשיב אגידא בי' דזה הגט שנותן עכשיו ה"ה נגמר תיכף כשמייקמת תנאי הנשואין. וה"נ שתנשא לעצמו. ואין להקשות בקידושין ס"ב דהנותן לאשתו פרוטה שתתקדש לי לאחר שאגרשך דאמרינן דהוה דבר שלא בא לעולם דאע"ג דבידו לגרשה אין בידו לקדשה ע"ש. והרי יכול לגרשה בתנאי שתתקדש לו דפשוט דמ"מ לענין קידושין זה ל"ח בידו. דהרי בידה שלא לקבל הקידושין. ואף שיתבטל גם הגט ממילא. מאי נ"מ בזה מ"מ קידושין אלו אינן קידושין. ולפ"ז נראה לפ"מ דקיי"ל ביו"ד סרל"ח דהנשבע ליתן מתנה לחבירו יכול ליתן מתנה ע"מ להחזיר דקיי"ל דשמה מתנה. ה"נ בנשבע לגרש אשתו דמחייב לקיים שבועתו עסקל"ד. יכול לגרשה ע"מ שתתקדש לו אח"כ תיכף. ומיהו הנ"מ בנשבע לעצמו. אבל בנשבע לאשתו כבר מבואר בחו"מ סרמ"א דנשבע לחבירו שיתן לו מתנה א"י במעמ"ל ע"ש בסמ"ע. וגם בנשבע לעצמו אם היא לא תרצה אח"כ להתקדש. א"כ נתבטלו הגירושין ולא קיים את השבועה. אם לא שיתנה שלא תהי' עוברת ע"ת עד זמן גדול. וכיון דע"כ אסורה להנשא לכ"א כדלקמן שם גבי שתנשא לפלוני. לא תרצה להתעגן וע"כ תתרצה לו: