אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן שא

סימן ש

ס"א אבל כרים וכסתות שהם קשין והתו' והמרדכי בשם סמ"ג והר"ן כ' הטעם דאין דרכן בלבישה ולכאורה הי' נראה לסייע להו מדלא אייתי בסופ"ק דביצה וביומא ר"פ בא לו סברא דקשין אלא ממימרא דר"ה בדר"י ולא ממתני' דכו"כ הנ"ל. אבל אחר העיון הוא להיפוך דאי ס"ד דהיתר כו"כ אינו מטעם קשין א"כ למה לא משני מתני' דביצה שם דמשלחין כלאים ביו"ט. לפי שראוין לכו"כ. שוב ראיתי שהר"ן בסו"ד שם הרגיש בזה וכ' דהוה מצי לשנויי הכי אלא דלא איצטריך דמתני' היא ודוחק. ועוד דגם הא דקשין הוא מתני' דתמיד. לפ"מ דמסיק ביומא דתחת ראשיהן ומשום דב"כ קשין הן ע"ש. ומה שדקדקנו לפי דברי המחבר הא דלא אייתי מתני' י"ל לפי דר"ה ברדר"י הוא מפרש דהתירא הוא בשביל שהוא קשה ונקט גמדא דהיינו דקשין. וכ"ש לפמש"כ התו' והרא"ש דדר"ה מותר אפי' בלבישה דהוא כלאים דרבנן ע"ש. דודאי א"ש דבעי לאשכוחי אפי' במלבוש:

שם בד"א בריקנין ונתונין ע"ג אצטבא של עץ כו'. והוא מהירו' ובכ"מ נדחק ליישב השגת הראב"ד על הרמב"ם שהשמיט זה ע"ש. ולכאורה נראה דהרמב"ם סמך על סוגי' דיומא הנ"ל דמסיק דלעולם תחת ראשיהן ממש דב"כ קשין הן והרי אינו קשה אלא האבנט שיש בו כלאים שחוטין כפול כ"ד. אבל שאר הבגדים הם של שש לבדו והם רכין ומשמע דאפי' האבנט על שאר הבגדים ג"כ מותר. ואע"ג דבעי נמי שלא יהא בשרו נוגע י"ל דסמיך הש"ס על תחילת הסוגי' דאמר דמפסיק מידי אבל זה לא הזכיר כלל דצריך שלא יהיו מונחים על הבגדים וע"כ משמע דש"ס דילן לא קפיד בהא:

ס"ה לא ילבש כלאים אפי' להבריח מן האנסין עש"ך סק"ח בשם הב"י דשי' הרמב"ם דבלבישה גמורה לא שייך אינו מתכוין ובאמת כן הוא לשון הרמב"ם גבי מוכרי כסות שכ' בכלאים שהן על כתיפן משמע ולא לבישה גמורה אבל לא יישב עדיין סוגי' דב"ק דמתיר בהדיא אפי' לבישה בדשא"מ. ונראה דסמך הרמב"ם לדחות סוגי' זו מהא דריש ערכין דאמרינן דב"כ אישתרי כלאים גביי'. וכמש"כ הר"ן להוכיח משם לענין לבישה דאסור אפי' בקשה וה"נ לענין להבריח מן האנסין דהא בב"כ נמי ליכא כלאים אלא אבנט ומה לי לובש האבנט בשביל העבודה או בשביל. להבריח אלא ע"כ דבלבישה גמורה אין חילוק. וסוגי' זו דכלאים הותרו:

סוף הספר

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה