אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רסד

סימן רסא

ס"א הכל כשירים למול כו' וקטן. ע' בסי' ק"כ כ' דל"ק דא"כ ליעביד מילה בשבת ע"י קטן וגם לענין הברכה אם יברכו ע"ש:

ס"ג חותכין את הערלה כו' עד שתתגלה העטרה. ואח"כ פורעין את הקרום כו'. ע' תוס' על מתני' דמל ולא פרע כאלו לא מל כ' דמאי איצטריך הא כבר אשמעינן דבשר החופה את רוב העטרה מעכב. וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. ולכאורה אין הבנה לדבריהם דהתם על בשר העור הערלה העליונה וקמ"ל דלא נימא דסגי בחתיכת ראש הערלה בעלמא אלא דצריך לגלות כל העטרה ומתני' במל ולא פרע הא הוה מילתא אחריתא דצריך לפרוע גם את הקרום התחתון וכמש"כ בזה בשו"ע לפנינו. והי' נראה מדבריהם דמפרשי פריעת מילה כמו פריעת ביה"ש למ"ד בחולין דל"א דבעינן שחיטה מפורעת דהיינו גלוי' וה"נ היינו שיגלה את רוב העטרה. ואין מחלקין בין העורות כלל אלא דבעי לגלות את העטרה. והא דאמרינן לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו היינו נמי דלא הי' צריך לגלות את העטרה אלא בחתיכה בעלמא וא"כ שפיר הוה הא נמי בכלל דינא דרישא. אבל ביבמות ע"ב שם גבי לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מאי ניהו ציצין המעכבין את המילה כו' דהקשו דהכא נפקא הא דציצין משוב ושנית ולקמן נפ"ל זה מהמול ימול. ותי' בשם ר"ת דהכא בציצין המעכבין את הפריעה. משמע דגם הם מפרשין דהוא עור אחר. וצריך לדחוק בכוונתם דמ"מ משמע להו גם ברישא דבשר החופה את רוב העטרה הוא כולל כל מה שחופה שיהי' העטרה עצמה גלוי' כמו שהוא בלא שום קרום. אבל כבר כ' דלר"ת ע"כ דנ"ל זה מתרי קראי. ובודאי דגם התנא הרי הוא צריך לפרשה בהדיא וצ"ע: ס"ו אם בשעה שמתקשה נראה מהול אי"צ למול פעם ב' ומ"מ משום מ"ע מתקן הבשר. עט"ז דהיינו כפירוש הרב בהגה דהיינו לדחוק העור לאחוריו. וע"ש מה שהשיג לדחות דברי המהרא"י והנה"ך האריך ליישב ולהשוות דברי רש"י והרמב"ם. והנה בעיקר פירוש דנראה מהול דהיינו שיראה קצת מילה. ודאי משמע כן מלשון הש"ס שאמר נראה מהול ולא אמר הוא מהול וכן מדא"ש דבנראה מהול אי"צ למול ואי מילה כדינה פשי' דמה יתקן יותר וכן הרמב"ם דביאר דמ"מ יתקן הבשר ע"כ דעכשיו אינו כדינו ולציצין שאין מעכבין הרי שי' הרמב"ם דפירש אינו חוזר אף בחול. וע"כ היינו בנראה קצת מהול. ולענין הפירוש במתני' דרש"י פי' מתקן באיזמל והרמב"ם נקט מתקן שידחוק הבשר נראה דאין כאן מחלוקת דמתני' סתמא תני מתקנו ושמואל פי' דבנראה מהול אי"צ למול. וע"כ דבכה"ג הוה מתקנו דמתני' בדחיקת הבשר ובאינו נראה מהול מתקנו היינו באיזמל וזהו פירש"י. ורש"י רישא דמילתא נקט ואפשר דס"ל דבנראה אי"צ כלל וכן לא כ' זה הרא"ש ושאר פו' ורמב"ם משמע לי' דמתקנו היינו בכ"ג ודוק:

ש"ך סקי"ב בשם הספרדי דלא נאמר בדיקת קישוי אלא למסורבל שנמול כהלכתו אבל לא לשאר כו'. והקשה עליו מירו' דמפרש גם במתני' קישוי. לכאורה פשוט דהירו' קאי לענין לעכב בדיעבד. אבל הספרדי כ' אלכתחילה דמבואר דבנראה מהול בשעת קישוי אי"צ אפי' לכתחילה. דזה דווקא בנימול כבר כהלכתו אבל בתחילת המילה בודאי מעכב הכל לכתחילה כשלא פירש מיהו לכו"ע והרב פסק אפי' בפירש. ועב"י שהביא שם בשם הספרדי דכל שנשאר קצת ערלה יותר מהחריץ שבין ראש האבר להגיד ברוב היקף העטרה אע"פ שאינו רוב גובה ודאי מעכב בדיעבד דאף דא"ש רוב גובה כ"ש רוב היקף כפשטא דמתני' ותמהני שהשמיטו זה בשו"ע ואחרונים שהוא עיכוב מדאו' בדיעבד. ואפ"ל עפ"מ שכ' הפר"ח לעיל ס"ל גבי גולגולת שנחבסה ברובה דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מפרשים שם בעיא דרוב גובה או רוב הקיפה היינו דאפשר דדווקא רוב גובה אבל לא רוב היקף וכן להיפוך ע"ש וא"כ גם כאן י"ל דכיון דרבינא מפרש רוב העטרה רוב גובה א"כ י"ל דדווקא רוב גובה ולא רוב ההיקף ולא פשי' להו כלל ברוב ההיקף וצע"ג:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה