חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן רנד
ש"ך סק"ג והב"ח פסק דאסור לפדות שבויי עכו"ם משום גניבת דעת ומשום לא מעלין כו' נראה שהבין ברש"י דהג"ד הוה משום שאין פודין שבויי עכו"ם משום לא מעלין כו' ואסור לעולם ולולי ד"ק לא נראה כן דמשום לא מעלין ליכא היכי דשייך ד"ש דהא מבואר בסי' קנ"א דמבקרין חוליהן ובסי' קנ"ח דמרפאו בשכר וגם בחנם היכי דליכא לאישתמוטי. וכן משמע בש"ס שם גבי ולא מעלין גופא ע"ש. וה"נ יש להתיר פ"ש משום ד"ש אלא דג"ד הוה דווקא שם משום דא"ל בפירוש למצוה רבה דווקא ואין זה מ"ר. אבל בל"ה היכי דאמר סתם ודאי פודין. ובל"ה נראה דיותר שייך בזה לא מעלין לענין הנותנין גופיי' דביבוש קצירה ודוק:
שם סק"ה ובתשובת מבי"ט נראה דצדקה לעניים והקדש לבה"כ מקבלין מן המומר וקרבנות שאני וכ"נ לענ"ד בהדיא מריש ב"ב גבי הורדוס דאקשי אבבא ב"ב היכי אסבי לי' עצה לבנין בהמק"ד והא דניאל נענש דאסבי' עצה לנ"נ ומשני שאני עבד דחייב במצות. ומדפריך עליו מנ"נ. ש"מ דחשוב לי' בודאי כעכו"ם וכמומר. ולא חילק שם אלא משום דחייב במצות וא"כ כ"ש ישראל גמור מומר סימן רנו ס"ג ותמחוי אינה נגבת אלא בשלשה לפי שאינו דבר קצוב. הגר"א כ' דמהירושלמי משמע כפירש"י דמפרש שהוא על אתר. ולענ"ד דהנה סעיף ד' דהוא סיפא דבריי' דמפרש תמחוי בכל יום ותמחוי לעניי עולם הוא טעמא להדדי דמשו"ה תמחוי בכ"י לפי שהוא לעניי עולם ולא נודע קצבתו לכל השבוע. ונגבית בכ"י לפי מה שהם צריכין. וא"כ גם בירו' ה"פ לפי שהוא על אתר כפ"מ שהוא צורך בדבר ואינו קצוב כדברי המחבר והפו' והני בבי דסיפא מפרשי ג"כ לרישא דמשו"ה הוה תמחוי בג' לפי שהיא לעניי עולם בכ"י. ס"ד ואם הי' במדינה חכם גדול והכל נותנין ע"ד כו' יכול לשנות כפ"מ שיראה לצורך ציבור. לפי שי' זו דמפרשים הסוגי' דאפי' לדבר הרשות משמע בסוגי' דב"ב מהא דר"א שם דחכם ג"כ הוה כצבור דיכול לשנות אפי' לדבר הרשות וא"כ הא דפריך בסוגי' דערכין אר"י דיזיף ופרע. אע"ג דודאי יהיבי אדעתא דידי' צריך לומר דמ"מ אינו רשאי אלא לצורך ציבור וכלשון המחבר ולא ללוות לצורך עצמו וע' ב"ח סרנ"ט שכ' דמהרי"ף משמע דלא התירו הכי אלא לר"י ולא לאחר ואולי י"ל דהרי"ף ס"ל כשי' הר"י מגש תלמידו דדווקא לד"מ אבל לדידן דלכל צורך ציבור ה"נ כל שי"ל שהיא טובה לעניים ודאי מותר והרמב"ם והמחבר בסרנ"ט לשי':
ס"ו אם הי' רבים כו' מביאים אותה עמהם לכאו' משמעות הסוגי' דרבים היינו רוב בני עיר ושיעור עיר נראה דאינו כהא דעירובין נ"ה שלש חצירות של שני בתים דמאי שייכא הבא אלא עיר שיש בה תמיד קופה של צדקה (ולא נתבאר לי כעת שיעור עיר לב"ד כגון הא דחו"מ סי' קס"ג כופין בני העיר זה את זה כו' וכן לענין נדרים דנודר מן העיר כמה שיעורה וע' או"ח סנ"ג והרמב"ם בפ"ד דע"ז ה"ב גבי עיר הנדחת פסק דפחות ממאה לא מיקרי עיר אלא ה"ה ככפר קטן ע"ש והוא כר"י בסופ"ק דסנהדרין ולכאו' נראה דה"נ להני דיני דהכא וצ"ע) ועכ"פ בהא דהכא נראה כמש"כ. שוב ראיתי ברדב"ז על הרמב"ם הנדפס מחדש דכ' דיש להסתפק ברבים דהכא אי רוב בני העיר או ג' נראה דדמי לה לההיא דסקמ"א רבים לא חשידי דמבואר שם דהוא ג' ולכאו' אין ענינה לכאן וצ"ע:
שם בהגה מי שיש לו מעות למחצית שכר עש"ך דהסכים דצריך למסור חלקו של בעה"מ' לבעלים ובד"ח נדפס לה"ר מאריס שתרם על חלקו של בעה"ב ע"ש ואין זה כלום דהתם אינו אלא. על מעשה ההרמה עצמה שלא ברשות. אבל הטובת הנאה של חלק הבעלים. היכי ס"ד להפקיע כחו וז"פ: