חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן רמד
ס"א מפני שיבה דהיינו בן שבעים היינו כדתנן באבות בן שבעים לשיבה. ובשם כתבי האר"י כ' בן ששים ונראה דהולך ע"ד הרי"ף דפסק כת"ק דיניק וחכים לא. ודווקא זקן וחכם. והקשו עליו דא"כ למ"ל חכמה ת"ל משום זקנה. ומשו"ה פירש דמשיבה דכל שיבה במשמע היינו דווקא בן ע'. והכא בחכם סגי בזקנה דתנן התם בן ששים לזקנה. ואפשר דאפי' להפו' כריה"ג דאפי' יניק וחכים מ"מ בעי שם דווקא מופלג בחכמה כמש"כ התוס'. אבל זקן בן ששים אפי' אינו מופלג דודאי לא נפיק גם מפשטי' דזקנה ממש והיינו בן ששים וכ"נ לכאורה לדינא:
ש"ך סק"ג משמע אפי' בבית האמצעי של מרחץ עומדים. לכאורה הכי מוכח בהדיא בש"ס שם דקאמר ה"נ מסתברא דאר"י בכ"מ מותר להרהר כו' הרי דבמקום שמותר להרהר חייב לעמוד והרי מפורש באו"ח סוספ"ח דמותר להרהר בבית האמצעי ע"ש:
שם סק"ח מלא עיניו כ' בסמ"ק דהיינו רס"ו אמות. לענ"ד צ"ע דבסו"פ א"מ גבי פריקה משמע בהדיא דכי תראה הו"א מרחוק אלא דכתיב כי תפגע ראי' שיש בה פגיעה הוה רסו"א. אבל ראי' לחוד דהיינו מלא עיניו וכלשון הש"ס בקידושין גבי אביי מכי חזי לאודני' דחמרא דר"י כו' הוה כל מה שהוא רואה ואין שום שיעור אחר לדבר וצע"ג הלכות מלמדים סימן רמה ס"ד בהגה וכייפינן לי' לשכור מלמד לבניו. בפ"ת שנתקשו הגדולים למ"ד בשבת דבעון בטול תורה בנים מתים. א"כ הוה מ"ע שמתן שכרה בצדה שאין כופין. ולכאורה נראה דלא אמרו אלא בטול תורה של עצמו ולא שאינו מלמד לבניו. ובאמת של עצמו מיקרי מ"ש בצדו ואין כופין. והיינו דלא מצינו שכופין לאדם שמבטל תורה. ומש"כ שם דכיון דהוא סמוך טפי למזוזה אלא דדרשינן לי' גם לביטול תורה דמקרא נדרש לפני פניו. לגבי ת"ת לא מיקרי מ"ש בצדו. ל"נ כלל לענ"ד. דכיון דניתן לדרוש כך הוה ודאי בצדו: שם ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר לאודועי מודעינן לי' ואם לא יורדין לנכסי'. עינה"ך דנראה לו דהרמב"ם והמחבר בסרמ"ח גבי צדקה חולקין ע"ז וס"ל דדווקא בפניו ואפשר לענ"ד לחלק דירידת נכסי' הוא מדין כפי' וא"כ גבי צדקה דאפשר ליתן במקום שהוא א"כ אפשר דאין עלינו לכופו כ"ז שאינו לפנינו דכאן אינו מקום ביטול המצוה אבל הכא דהבנים הם כאן לפנינו מוטל הכפי' גם כשאינו לפנינו מיהו לשון רש"י בחולין קל"ב עשה סוכה שאין בו חסרון כיס כו"ה משמע דביש בו חסרון כיס אין כופין כ"כ והכי קיי"ל באו"ח סוסתרנ"ו דאין צריך לבזבז הון רב אפי' במ"ע עוברת וא"כ גם כאן כ"ז שאין אנו יודעין שאינו לגבי' דידי' הון רב א"א לירד לנכסי' וצ"ע:
סט"ז מוליכים ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו כו' אבל לא מעיר לעיר. עב"י דהתו' פירשו כשיש בעיר אחת שני מלמדים לפני כל אחד כ"ה אין יכולין בני העיר הסמוכה שיש להם כ"ה נערים לחלקם לפני שניהם. אבל הרמב"ם דמפרש דעד כ"ה סגי במלמד אחד וביותר צריך ריש דוכנא א"א לפרש כן. דא"כ יהיו צריכים שני ריש דוכנא. וע"כ פירש לענין שהוא מהיר ממנו ואין דבריו מובנים דאדרבה התוס' לא הוצרכו לזה אלא לפי שי' דבפחות מכ"ה אינן מחויבין ובפחות ממ' אי"צ ריש דוכנא. אבל הרמב"ם דמפרש דבכ"ה סגי באחד ועד מ' סגי בריש דוכנא ועד חמשים סגי בשנים א"כ ודאי י"ל דגם בפחות מכ"ה מחויבין וכ"כ הגר"א דבזה נחלקו שני הי"א בדברי הרב. וא"כ יש לפרש בפשי' דיש בעיר אחת מלמד עם נערים פחותים מכ"ה. דאינם רשאים בני עיר אחרת להוליך אצלם עד כ"ה: סכ"ב בהגה רב בעיר כו' ובא חכם אחר יכול ללמוד אע"פ שמקפח קצת פרנסת הראשון. לכאורה נראה דהוא נלמד מדין המחבר במלמד תנוקות דמושיבין סופר בצד סופר משום קנאת סופרים. ובודאי נטל זה שכרו. מ"מ משום קנאת סופרים שרי. ועוד י"ל משום דעיקר השכר אינו אלא שכר בטילה או שכר שימור. וזה שכ' המהרא"י על עיקר השכר אנו בושין כו' אבל לפי"ז הי' לנו לומר דאפי' להורידו במקום גדול ממנו וכמו במלמד בסי"ח. ובאמת כ"כ המג"א בסוסנ"ג דכתר תורה הוא הפקר לכל הקודם. והכי משמע קצת בסוף הוריות גבי רשב"ג דלא גלי עוקצין ע"ש. וצ"ל בדברי הרמ"א שכ' שאפי' בנו קודם לכ"א. היינו בראוי עכ"פ להיות פרנס על הציבור כדאמרינן בשבת קי"ד וכן בכ"ז לפי הדור. ובזה יש בו משום מעלין בקודש ואין מורידין ולא שייך זה במלמד וצ"ע. ובתשו' ח"ס או"ח סי"ב כ' דהוא משום מנהג ע"ש: