חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן רכב
ס"א ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן עט"ז ופ"ת ולענ"ד לפי דברי הר"ן הביאו הט"ז סק"א דכל שנותן לצרכי' ל"ג מנתן לה הבעל דודאי אין לו זכות כמבואר בסנהדרין שקמצה מעיסתה ומשום הכי תנן וזן את אשתו כו' ע"ש ואם כן פשוט דאי"צ כלל לע"מ שאין לבעליך רשות כמו בהא דוזן את אשתו:
ט"ז סק"ג וי"ל כיון שהוא זוכה בקבלת אשתו חשוב כאלו הוא קבל הנה ודאי דזה ברור וכ"כ הר"ן בדף ל"ד גבי קונם ככרי עליך דאסור ליתנה לו במתנה דהקנין חשוב הנאה וכן בדין דהא קיי"ל דלוה ובע"ח באין ונפרעין ממנו וכן בכ"ג. וא"כ הרי ודאי הנאה היא לו. ומ"מ אדרבה לפי"ז ודאי יש מקום לדברי הפרישה דהא מבואר שם גבי ככרי עליך ונתנה לו בשוגג. דמקבל לא מעל דיכול לומר דאיסורא לא ניחא לי דליקני ע"ש. והכי איתא בב"מ צ"ו גבי בעל בניכסי אשתו בפירוש ע"ש. וא"כ לכאורה ה"נ ודאי אין לאסור די"ל דודאי לא יקנה הבעל כיון דהוא איסורא ומיהו לשי' הרמב"ם דס"ל דהמדיר ומהנה לוקה י"ל דלכתחילה אין החותן רשאי לסמוך ע"ז שלא ירצה הבעל לקנות דהוא בגדר דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה שליח עושה שליחותו ע' מש"כ בס"א וה"ל אין לו לסמוך לכתחילה שזה לא ירצה לקנות. אבל כשהחותן לא אסר על עצמו כלום. אלא דהבעל הוא אסר על עצמו כדברי הפרישה ודאי מסתברא דיכול לסמוך דאיסורא לא יקנה. ולהחולקים על הרמב"ם שם צ"ל דמפרשי הך מתני' בגוונא דידוע דהבעל רוצה לקנות וכההיא דלא יושיט כוס יין לנזיר אבל בל"ה לכאורה צדקו דברי הפרישה דאין לאסור אם לא בחשש, שמא לא ידע מהאיסור ובכה"ג וצ"ע: