אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן רג

סימן רב

ס"א הנודר כו' נקרא רשע ונקרא חוטא בט"ז ביאר דכשיש לו פתח ואינו מתיר הוא רשע וכשעדין אין לו פתח אינו אלא חוטא (ולדידן היינו שאין לו חרטה דמעיקרא עי' בס' רכ"ח) ומיהו קושיא זו קשה ג"כ בש"ס (דע"ז) דאייתי ברייתא דר"ד דנקרא חוטא ולא אייתי מתני' דכנדרי רשעים דאייתי בדכ"ב ואין שם שום רמז לדברי הט"ז וכ"כ הק"נ בפ"ק ס"ח שדבריו דחוקין. ומש"כ הוא דנודר מתוך הרוגז הוא רשע זה ודאי קשה בגוף הסוגי' (ד"ט) דא"כ מנ"ל דמתני' ר"מ דילמא מתוך הרוגז שאני. אלא. משום דבסיפא משמע. דאינו רשאי אלא בנדבה וכל שאינו דרך נדבה הוא רשע וכן קאמר בהדיא בדכ"ב דכל הנודר הוא רשע. וכפי משמעות הסוגי' דדע"ז נראה דהחילוק הוא כן דכשכבר שאל עליו כדהתם זה הוא חוטא וכן כשכבר קיימו. והא דשמואל כשעדיין לא קיימו יש עליו שם רשע ונכון. וע' סנהדרין נ"ז אר"ל כל המגביה ידו על חבירו נקרא רשע כו' זעירי אמר ר"ח נקרא חוטא ע"ש וצ"ע:

ס"ב איחר נדרו פנקסו נפתחת עט"ז ונראה דכשאיחר היינו לעונשו לאלתר, והוא מהירושלמי ול"ד לדרשא דהש"ס דדרש דתיכף כשנדר פנקסו מתבקרת דהתם לעיוני בעלמא ובזה יתיישב הא דהביא הא' דירושלמי ולא אייתי דרשא דש"ס דילן דהא דהוא איסורא לנדור כבר כ' המחבר בס"א והכא הביא דנענש תיכף שאיחר, ואע"ג דלפי הש"ס אין ראיה דדרשינן להך דרשא ג"כ. נראה לי ראיה ברורה מריש ר"ה דמסיק דהאי והי' בך חטא דרשינן ולא באשתך חטא. סד"א כיון דקיי"ל דבעון נדרים אשתו מתה. בעון בל תאחר נמי מתה קמ"ל. וא"כ ש"מ דהא בו גופי' יש עליו עונש אם איחר. ומשמע דתרתי דרשינן דאחר נדרים (כפי הקרי). דהיינו תיכף לנדרו מתבקרת לעיונא וכשאיחר הוא לעונש ודוק:

ס"ו או יתרשל מקיום מ"ע. עט"ז סק"ה מה שביאר בלשון הטור (כצ"ל בט"ז בטור קרי לה מצוה דגופא) דממון יצרו מתגבר עליו והוא חילוק דחוק ובלא שום מקור וטעם. אבל כל לשון הטור הוא מדברי הרא"ש פ"ק ס"ח. והלשון שם דגופא הוא מיחייב בי' ולא כמש"כ בטור דגופא הוא ומיחייב בו. דיש לטעות לפרש דהוה תרתי מילי. ויש חילוק בין גופא או ממונא. אלא הוא דבר אחד. והחילוק אי היא מצוה בעלמא או מצוה חיובית וז"ב. וא"כ גם בצדקה שהיא חיובית עליו לשעתו ויש חשש התרשלות ודאי ג"כ רשאי לנדור. (ויש להשוות בזה גם דברי הרשב"א בחידושיו שכ' בהדיא דגם בצדקה מצוה לנדור הביאו הרש"א בגליון די"ל דכוונתו ג"כ בכה"ג דהוה חובה) ויש להסתפק לענ"ד כשנדר על מ"ע חיובית. אם יש היתר לנדרו. דאע"ג דבצדקה מבואר בסרכ"ח סמ"ב דיכול להתיר. אפשר דזה אינו במצוה חיובית כנ"ל. אבל בעשה חיובית הוה כנודר מדבר איסור דמבואר שם בסט"ו דאין לו היתר ומיהו נראה ראי' דיש היתר דהא חנניא יליף היתר נדרים בסופ"ק דחגיגה מנשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך והרי אין נשבעין אלא למצוה חיובית כנ"ל ואפ"ה למד משם דמתירין. וע' בש"ס דדחי דילמא כדר"ג דנשבעין לקיים את המצות. והיינו דלפ"ז ואקיימה היינו כדי לקיים כו' ומ"מ חנניא ודאי ג"כ אמצוה קאי ע"ש:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה