אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קסה

סימן קסד

ס"א הוסיפו על המטבע אם הוזלו פירות מנכה לו כו' אבל אם הוסיפו יותר מחומש אפי' לא הוזלו מנכה לו. עש"ך סק"ב דהביא בשם בעה"ת דיש מחלוקת אם לקח ממנו בלא ניכוי אי הוה ריבית קצוצה. [והיינו שקצץ מקודם בשעת ההלוואה שאם יוסיפו לא ינכה אף שמן הדין צריך לנכות וכל שקוצץ לשם ריבית י"ל דלכו"ע אם נוטל יותר ממה שמגיע לו עפ"י הדין. הוה ר"ק אף שאין הריבית בברור. ע' מש"כ בסקס"ב דלא כשע"ד שנדחק בזה] ונראה הא דהשמיט זה המחבר דנראה פשוט דמש"כ הבעה"ת דהוא מחלוקת דכוונתו לשי' הרי"ף והראב"ד שנחלקו גבי פחתו אם צריך הלוה להוסיף. ולשי' הראב"ד דס"ל שם דאי"צ להוסיף וכ' הטעם דדווקא המלוה אינו רשאי ליטול ההוספה משום דמיחזי כריבית ומן הדין ס"ל דראוי ליטול כמו שהוא עכשיו עם ההוספה א"כ ודאי לא הוה הכא אלא א"ר. אבל לשי' הרי"ף דגם בפחתו מפסיד הלוה וצריך להוסיף וס"ל דהוא דין גמור לחשוב כמו שהי' קודם א"כ הוה ר"ק וא"כ לדידן דקיי"ל דהוה"ד פחתו פשוט דהוה ר"ק ומשו"ה לא הביא זה המחבר כאן בשו"ע ונכון. עוד נראה לי ברור דהיכי דזיילי פירי או יקרי פירי בודאי לכו"ע הוה לפי חשבון בין הוסיפו עליו או פחתו. דאין זה אלא כחלקו את המטבע לחלקים כשפחתו. או עשו משנים אחד כשהוסיפו. ומאי נ"מ אי אחד גדול או שני קטנים. בודאי לפי חשבון הוא משלם. לא נחלקו אלא היכי דלענין פירי תרוויי' שוה ואין נ"מ אלא לענין שבח הנסכא גופה. או לענין הפחת כשפחתו ממנו. דהנה באמת קיי"ל דבטיבעא לא שייך אייקר וזול. אלא כאן כשהוסיפו על המטבע נראה בטעם מחלקותן דסברת הרי"ף דבזה ודאי הרי חזינן דע"כ הכסף הוא שהוזל. ובזה יתיישב דלכאו' צריך להבין כיון דלא זיילי פירי הרי בודאי מפסיד המלוה כשמנכה לו הלוה ולמה יפסיד. אלא ה"ט דכיון שע"כ בזה שהוזל הכסף כנ"ל. ע"כ ה"ה מפסיד מן הדין דדידי' זל כמו הלוה סאה פירות והוזלה. וה"נ בפחתו ע"כ מוסיף הלוה דמטבע ודאי הוה כיצא השער. דקיי"ל דלוין סב"ס ואף אם יתייקר נותן לו הסאה. וה"נ צריך ליתן לו משקל הכסף שלקח ממנו. ואף שאותו משקל הוא שוה ע"כ כעת יותר כיון דלא יקרי פירי. דמ"מ דידי' אייקר וכמו בפירות. ושי' הראב"ד נראה דס"ל דהלוואת מטבע הוה כמו קצץ דמים. דלעולם צריך לשלם כפי הדמים שקצץ. וא"כ היינו המטבע שיוצא אז בשעת הפירעון. ואי"צ הלוה להוסיף יותר. ומן הדין הי' גם בהוסיפו שישלם כמו שהוא עכשיו ולא ינכה כלל. אלא דבלוה אם יתן יותר. יהי' מיחזי כריבית לענין שבח נסכא וז"ב לענ"ד. וא"כ דווקא בזה הוא די"א דלא הוה ריבית קצוצה אבל בזיילי פירי פשוט דהוה ר"ק לכו"ע. וגם בפחתו ויקרי פירי ודאי גם הראב"ד מודה דצריך הלוה להוסיף. אלא בלא יקרי פירי הוא דס"ל להראב"ד כיון דהוה כקצץ אינו צריך להוסיף. ולשי' הרי"ף ודאי צריך להוסיף גם בזה כיון דהכסף דהמלוה אייקר. וראיתי בח"ד שכ' דבלא יקרי פירי לכו"ע אי"צ הלוה להוסיף והוכיח זה דהא במקום פסידא יכול לשלם בשוה כסף ויכול ליתן לו פירות בסכום הכסף וא"כ גם מטבע זו של עכשיו הרי יש לו שוה כסף זה ע"ש. ולענ"ד ברור כמש"כ ואדרבה ביקרי פירי ודאי גם הראב"ד מודה דלא הוה אלא כחלקו הכסף לסכום קטן. אלא דבלא יקרי נחלקו ואפ"ה לשי' הרי"ף ודאי צריך להוסיף. דס"ל דכסף דמלוה הוא דאייקר. וחייב ליתן לו משקל הכסף שלקח ממנו. ואף שעכשיו יהי' לו פירות יותר במשקל הכסף הזה. דהא עכשיו לוקחין בעד המטבע השני' שמשקלה פחות כמו שהיו לוקחין בעד המטבע הגדולה בתחילה. וכשיוסיף לו הלוה לפי המשקל הכסף ירויח המלוה. מ"מ דידי' ארווח. וממש כמו כב"ס והוקרו פירות דמותר ביצא השער ובטיבעא הוה לעולם יצא השער וכנ"ל. ובזה נדחה מש"כ שיכול לשלם בשוה כסף דבאמת גם אם ישלם בפירות יהי' צריך ליתן לו כל כך פירות כמו שנותנין עכשיו בעד משקל כסף שלקח ממנו תחילה. דכסף דמלוה אייקר ולא הוה ריבית כסב"ס ביצא השער דאפי' נתייקר צריך ליתן לו הסאה או שוי' וה"נ צריך ליתן לו משקל הכסף או שוים בפירות וכ"ז ברור: עוד האריך כאן לענין לא הוסיפו על המטבע אלא שהוקר המטבע עצמה או הוזל ול"י למה הוצרך בזה לאריכות דבמטבע כסף מפורש בהדיא ברסקס"ב בפשי' דלוין כסף בכסף דטבעא הוה. ועכשיו גם במטבע זהב. ובאר בתשו' הרשב"א הובא קצת בש"ך לפי שיש להם בזמנינו שער חתוך דלוין סב"ס ביצא השער. ונותן לו מה שלוה ממנו בין הוקר או הוזל והוה"ד בכל המטבעות היוצאין וכ"כ בעצמו בסקס"ב ופשוט. עוד נדחק שם בדברי התו' רי"פ הזהב גבי איסר א' מכ"ד בדינר של כסף דכתבו דאם מכר לו חפץ בכ"ד איסרים והוזלו איסרים צריך ליתן לו דינר או הסך איסרים כמו שהם בדינר עכשיו שהוזל ע"ש. דהא בפסק עמו ליתן לו חיטין והוזלו ודאי לא יתן יותר ממה שפסק. ולענ"ד פשוט עפ"מ שמבואר בחו"מ ספ"ח דטענו חיטין והודה בשעורים אין ההודאה ממין הטענה. אבל טענו מטבע היוצא. כל מה שיודה הוא ממין הטענה הרי דבחיטין הוה טענתו דווקא והיוקר והזול בדידי' אייקר והוזל מדינא כמש"כ בסקנ"ט עמשכ"ש. אבל הכא מכירה לא שייך לאסור מדאו'. אמנם דקדקתי מדברי הרמב"ם שכוונתו כעין דברי הרשב"א בתשו' שהביא הב"י בס' קס"ד דודאי בשכר לו סתם בזול הוה דרבנן אבל א"ל חצירי שמושכרת במאה. אני משכיר לך בחמשים בשביל שתלויני זה הוה קוצץ ריבית בפירוש. במטבע ודאי כוונתו על הכסף היוצא. ואי האיסר הוה טבעא הוה לעולם כפי שער האיסרים. אבל כיון דהדינר הוא טבעא הוא לפי הדינר לעולם. דהוה כקצץ דמים. דקיי"ל דנותן דמיו. ואפי' הוזל. ואם יתן חיטים צריך להוסיף כפי הדמים ופשוט:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה