אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קכו

סימן קכה

ס"ג ניצוק בר ניצוק אינו חבור. הנה התוס' (בדף נ"ו) ד"ה גרגותני האריכו להביא ראי' לזה והמרד' בשם הרשב"ט כ' ראי' נכונה מהא דנטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עכומ"ז וחזר ומדד לישראל אם יש בו עכבת יין אסור. ומשמע דהא העליון לא נאסר. והתו' לא הביאו ראי' זו. וכן כל הפו'. ונראה לי בסברתם דס"ל דאין ראי' מכאן די"ל בפשי' דכיון דניצוק חבור פשוט דהוה"ד העליון. ובאמת לפמש"כ גבי גרגותני דלהכי הוה בר ניצוק לפי שניקבי הגרגותני דקין. א"כ לכאו' לא שייך זה במשפך והוה הכל חד ניצוק ופשוט דגם העליון אסור. והא דנקט משפך. נראה דהיינו משום דאתי לאשמעינן דאם יש בו עכבת יין אוסר במשהו גם היין של ישראל. ועיקר רבותא דאף זה הנאסר בניצוק אוסר ג"כ במשהו. דבאמת לכאו' יש לעיין בזה לפ"מ דמסיק הרשב"א הובא בב"י (סוהס"י) דניצוק לסתם יינם לא עדיף מתערובות משהו דסתם יינם דאינו אוסר אלא בשתי' לדידן דקיי"ל כרשב"ג דימכר כולו לעכומ"ז חוץ מדמי איסור. וא"כ לכאו' הא קיי"ל (בסי' קל"ד) דיין שאינו אסור אלא בשתי' אינו אוסר במשהו דמשמעות יי"נ הוה האסור בהנאה וכן אמרו התם משום חומרא דיי"נ. ולמה אוסר במשהו. הך עכבת יין שבמשפך שמפרש הש"ס שם שנאסר משום ניצוק. והרי אינו אוסר בהנאה. והנראה בטעם הדבר דבאמת ניצוק ה"ה חבור גמור לאסור אף בהנאה ובנגע העכומ"ז בקלוח זה הוה כנגע בכולי' ואסור הכל בהנאה. אלא דניצוק לסתם יינם זה לא שייך להחמיר יותר מבשנתערב. ולפי"ז א"ש דהא דקיי"ל דהמותר בהנאה אינו אוסר במשהו. היינו ביין שלא נאסר מעיקרו אלא בשתי' וכגון תינוק ב"י או מזגו עכומ"ז. אבל כאן פשוט דיי"נ שנתערב ואח"כ נתערב עוד באחרים פשיטא דאוסר ג"כ במשהו דחשבינן לי' כעיקר המשהו בתחלה דהוה איסור הנאה. וא"כ הוה"ד דהנאסר בניצוק אינו קל יותר משנתערב ואוסר ג"כ במשהו ונכון:

[שוב ראיתי בב"י (רס"י קל"ד) דכ' דסתם יינם שאסר בתערובות משהו. אין התערובות אוסר עוד במשהו. וכן אינו אוסר בניצוק ע"ש. ולענ"ד הוא תמוה מאוד ממתני' דמשפך שבכאן. ואע"ג דלפי דברי הרשב"א שכ' בסמוך יש ליישב. מ"מ סתימת הרמב"ם והפו' לא משמע כן כלל. ודברי הריב"ש לקמן סי' קל"ז ס"ג. התם בנאסר מפליטת כלים דאינו נאסר גם בהנאת עצמו גופי' כדאמרינן בפא"מ דחשיב ליתא לאיסורא בעיני'. אבל בנתערב בו יי"נ משהו משמע דבאיסורו קאי ואוסר במשהו וצע"ג]:

וא"כ א"ש דהיינו דנקט משפך לאשמעינן דאוסר במשהו. אבל שפיר י"ל דכל העליון אסור. ועדיין צ"ע לכאו' לשי' ר"ת דכל סתם יינם אינו אוסר אלא בס' דא"כ למה אסור מעכבת יין. וממתניתא טובא דאקשי התו' תי' דהתם למ"ד דכל מב"מ במשהו אבל הכא דסיפא תני חומרא דיי"נ ומבואר דדווקא יי"נ לשי' ר"ת וא"כ למה תני רישא דעכבת יין אוסר. ובודאי דדוחק לומר דאינו אוסר באמת אלא בס'. דא"כ אין כאן אלא דין ניצוק. וליתני סתם דהמערה לכלי עכומ"ז אוסר העליון:

ומצאתי בב"י (בסוס"י קל"ד) בשם הרשב"א דהק' בל"ה דע"כ האי אוסר היינו בהנאה. דאל"ה גם בלא עכבת יין אסור. כדין נודות עכומ"ז. ולרשב"ג הא אין כאן איסור הנאה דמוכרו חוץ מד"א שבו. וא"כ למה הביאה הרי"ף. וכ' דנראה לו דהכא בצלוחית שיש בה יי"נ גמור. ובזה אסר כולה בהנאה אפילו לדידן כדין יין ביין ע"ש. וא"כ ממילא א"ש גם לשי' ר"ת מה שאוסר במשהו דהא איירי ביי"נ ממש כנ"ל. ואדרבה לר"ת מרווח טפי מה שלא פי' המשנה בפי' דאיירי ביי"נ ממש. משום דהא תני לה בסיפא בהדיא דבמשהו אינו אוסר אלא יי"נ ממש ודוק:

ס"ה המערה לתוך כלי עכומ"ז שלא הודח כו'. את שעירה ממנו מותר. הגר"א ז"ל כ' דצ"ע דבמתני' תני גבי משפך אם יש בו עכבת יין. ולא תני בצלוחית של עכומ"ז אם יש בו עכבת יין. אמנם גם הרמב"ם בפי' המשניות כ' בהדיא לכלי עכומ"ז שיש בו יין ע"ש. ע"כ נראה פשוט דדווקא גבי משפך שלא הי' רגילות במשפך עכבת יין [והרי הרמב"ן כ' להקל מטעם זה במשפך אף בלא הדחה ע"ש] הוצרך למתני אם יש בו. אבל בכלי רגילות הוא להשתייר טופח להטפיח ואוסר כמבו' בהג"ה לא הוצרך לפרש. ותדע דהא מוקי הש"ס הא דא"ר שקולי זוזי דהיינו באיכא עכבת יין אפומא דכוזניתא ע"ש. אף דאמר סתמא. וע"כ דזה רגיל ואי"צ להזכיר ע"ש: ועיין ב"י שכ' על דברי הרשב"א. ואע"פ שכ' בשם הגאוני' שלא אסרו ניצוק אלא לודאי יינם ולא לסתם יינם כו' וא"י כלל למה שינה לשונם והוקשה לו. הלא בלשון הרשב"א אינו כן. אלא כך הוא הלשון. ליין האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה לא. והיינו ודאי דגם בסתם יינם הוא חבור. שהרי הוא אסור בהנאה ולא אתי לאפוקי אלא יין שנאסר מחמת כלי עכומ"ז שאינו נאסר בהנאה. וכמש"כ הט"ו דבזה אינו חבור כלל. ואפי' בשתי' אינו אוסר את העליון בזה לשי' הרשב"א. ואין שום סתירה וקושיא בדבריו כלל. וכמש"כ בסמוך גם בשם הרמב"ם וכדברי המח' הנ"ל ודוק: שם בהג"ה ואם יש בו כדי להטפיח אסור. ואף שהמח' כ' לשון טופח לא כ' הרב לשון מחלוקת. דפשוט דכוונת המח' ג"כ טלה"ט. דהרי כ' כן בב"י בשם הרי"ו והתו' בלא שום מחלוקת וחזר בו ממש"כ מקודם דמשמע דטופח לחוד אסור ע"ש. וכ"כ (בסי' קכ"ג). והש"ך בנקה"כ הק' זה דהמח' סותר עצמו מכאן (לסקכ"ג) ופשוט דאין כאן שום סתירה כמש"כ. ומש"כ שם בלשונו כסברת הרשב"א דלעיל א"י מה זאת דלא הביא כלום דברי רשב"א לא הוא ולא הב"י ואולי הבין דהך ומשמע לי הוא לשון הרשב"א שמקודם ופשוט דהוא מדברי הב"י עצמו עשה"ט שם ומיהו אינו אוסר יותר מאם הי' מעורב בו. הגר"א ז"ל כ' דשי' הרמב"ם דחמור יותר. והיא שי' הי"א שהביא הטור ומש"כ הגר"א לדקדק מהא דקאמר אהא דשקילו זוזי דרב ש"מ ניצוק חבור. ומשמע דאוסר בהנאה. עב"י בשם הרשב"א שדחה זה בדברי טעם: שם ואם הוא סתם יינם בטל בס' כמו שיתבאר בסי' קל"ד. עב"י וד"מ לקמן (רס"י קל"ד) שהביאו דברי הגמ"י בשם הר"מ דיין הנאסר מכח עכומ"ז בטל בס' כמו בניצוק. ובלשון הגמ"י עצמו דומיא דניצוק. (והביאו בקצרה הש"ך כאן (סקי"ג) במוסגר ע"ש] ונראה דכוונת הר"מ היא על דברי התו' (דף ע"ב) ד"ה א"ל שכ' ואם יש ס' בחבית כנגד יין התחתון האסור ודאי אינו אוסר אפי' אי ניצוק חבור דלא גרע מאם הי' מעורב דבטל בס' בסתם יינם כפיר"ת ונראה שמפרש בכוונת דברי' דלא דהקילו לגמרי כר"ת אלא דס"ל דכיון דהך דינא אי ניצוק חבור הוא ספיקא דדינא. יש לצרף לזה שי' ר"ת דס"ל בסתם יינם דבטל בס'. וא"כ יש להתיר מכא ס"ס. ספק אי חבור. וספק כר"ת דסתם יינם בטל בס'. וכאן נמי הרי ודאי לא עדיף מנתערב ובטיל. כ"ה כוונתו בפי' דברי התו'. ועפי"ז כ' הוא לדקדק ג"כ בכח עכומ"ז דיש להקל מס"ס ספק כשי' רוב פו' להקל בכח עכומ"ז בהנאה. [והר"מ אכתי לא הוה ברירא לי' להורות להיתר בפשי' כמו דקיי"ל לדידן. אלא דמ"מ נקט לה בספק] וכיון דאינו איסור הנאה הרי היין שאינו אוסר בהנאה ודאי דאינו אוסר במשהו (כמש"כ לעיל בשם הרשב"א והר"ן) וספק כשי' ר"ת דכל סתם יין אינו אוסר במשהו והוה נמי ס"ס להקל ולפי"ז יש סעד דהנאסר מכח עכומ"ז אינו אוסר את הניצוק כמו ין המותר בהנאה כמש"כ בסמוך בשם הגאונים והרמב"ם. וכל ניצוק הא הוה נמי ספד"ד כנ"ל. וא"כ בזה נמי אפי' הוה ספק אי אסור בהנאה כמו דס"ל להר"מ מ"מ הספק אי מותר בהנאה (ולא שייך ניצוק לכו"ע) וספק דין ניצוק הוה ספק ספיקא להקל. ואפשר לפרש מש"כ דומיא דניצוק דבאמת כוונתו על שי' רש"י דבנאסר מכחו לא אמרינן ניצוק והדמיון כמו דל"א ניצוק אלא ביי"נ וה"נ לאסור במשהו ג"כ אמרו יי"נ ודוק] עכ"פ נראה דהמראה מקום כאן בהגה כמו שנתבאר בסי' קל"ד אינו מדוקדק דלא קרב זה אל זה. דהתם דווקא במקום הפסד. וסמכינן אשי' ר"ת לחוד ג"כ במקום הפסד מרובה. וכאן הוה מתורת ס"ס וכנ"ל. ואפי' שלא במקום הפסד. ואולי דהכוונה דפסקינן כאן אפי' בלא הפסד. כמו דפסקינן לקמן סי' קל"ד במקום הפסד. ודברי הש"ך בסקי"ז שהוצרך להביא סברא זו מדברי הגמ"י וכ' ג"כ דאפשר דהרב לא ס"ל זה לכאורה ג"כ צ"ע דמשמע דכוונת הרב בזה ממש לדברי הגמי"י וכמש"כ וצ"ע:

ס"ז גת שהיין יורד ממנו לבור ונגע עכומ"ז בהקילוח. אם יש בהחרצנים והזגים והענבים שבגת ס' כנגד הקלוח לא נאסר מה שבגת. ובהגה"ה דאמרינן סלק את מינו כמו שאינו כו'. והש"ך הקשה דהרב לשי' למה הוצרך לזה דסלק הא פסק לקמן דכל סתם יינם בטל בס' א"כ גם היין גופיה מבטלין. וכ' ע"ז הדג"מ דלכאורה י"ל בפשי' דהא הכא ע"כ איירי דליכא הפסד כלל. דבמקום הפסד לא אמרינן כלל דניצוק חבור. וא"כ הרי לא ס"ל להרב לבטל בס' אלא במקום הפסד. אלא דכ' שיש להקשות מט"א דהרי גם מדינא דהש"ס אינו אוסר במשהו אלא בהתירא לתוך איסורא והכא הרי ההיתר עומד במקומו. וא"כ גם מדין הש"ס הוא בטל בס' ואי"צ הפסד כלל. ולולי ד"ק הוא תמוה מאוד. דלכאורה מוכח בהדיא מדברי המח' והרב בס"ה דאם יש בה איסור משהו יין טופח כדי להטפיח אוסר בניצוק ג"כ. ולא אמרינן דבטל בס'. וכן מוכח בש"ס ד' ע"א גבי הא דא"ר כי כייליתו לעכומ"ז שקילו זוזי מעיקרא כו' משום דיין משהו הרגיל להשתייר בכליהם אוסר את כל היין בניצוק. וע"כ דהא נמי חשוב כהתירא לתוך איסורא. וההסבר בזה מבו' עפ"י, דברי הרמב"ן שדקדק אהא דמערה מקיתון לבור אפי' כל היום אינו אוסר דלמה אינו אוסר בניצוק. [ולפי"ז הרי מצטרף כל הקיתון ביחד ול"ג מפי חבית דאוסר במשהו] וכ' הטעם דחזינן להניצוק כאלו כבר ירד וכיון דאפי' ירד דרך עירוי מעט מעט אינו אוסר. אינו אוסר גם בתחילתו ע"ש. וא"כ ה"נ כ"ש דלאסור אמרינן הך סברא. דחשבינן כאילו נפל כבר. וה"ה היתר לתוך איסור ועוד נראה ברור דאדרבה אזלינן בתר חשיבות האיסור והרי הוא עומד במקומו וחשיבותו עליו וז"ב. וא"כ ודאי דמדינא הרי הוא אוסר במשהו ומשו"ה לא הקשה הש"ך אלא לשי' הרב דלדידן בטל בס'. וא"כ חוזר וניעור תי' הד"מ לכאו' דהכא שלא במקום הפסד לא קיי"ל לבטל בס':

אבל באמת יפה הק' הש"ך ואזיל לשי' (בסי' קל"ד סקכ"ז) בשי' הטור דבמקום דבדיעבד מותר אפי' בתערובות ממש אין להחמיר בניצוק אפי' לכתחילה ע"ש. וה"נ ודאי דהכי הוא כיון דלשי' הרב במקום הפסד שרי לבטל תערובות ממש בס' ודאי דלענין ניצוק יש להקל בס' אפי' לכתחילה ואפי' שלא במקום הפסד כלל. וא"כ לשי' הרב גם היין גופי' יבטל: אולם לענ"ד יש ליישב קושיתו בפשיטות דהנה תמה שם עוד תמי' גדולה בעיקר הדבר דס"ל להרשב"א בנגע עכומ"ז בהקלוח מהני בטול. והרי התו' (בדף ע"ב) כ' דניצוק ליין איסור מהני ס' בחבית לבטל. אבל נגע עכומ"ז בקילוח לא מהני ס' לבטל. דחשיב כאלו נגע העכומ"ז בכולו. והיינו כיון דהוא חבור מה שנגע בהקילוח הוה כנגע בכל היין. ובאמת כבר כתבו כן התו' מקודם (בדף נ"ז ד"ה מהו) דאי נגע עכומ"ז בסוף הקלוח הוה כולו איסור הנאה. ולא הוה כדין תערובות דימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו. והיינו דזה אינו כדין תערובות אלא דהנגיעה חשוב כאלו נגע בכולו ע"ש [ותמהני על הרב"י שהביא זה דהוה כאילו נגע בכולו בשם רי"ו. ותמה עליו דמנין לו זה ע"ש. והרי הוא מפורש יוצא מדברי התו' בב' מקומות]. והנלענ"ד ליישב דברי הרשב"א דבאמת בטול בהיתר של יין העליון ודאי לא שייך. דהרי הוא כאילו נגע בכולו וכנ"ל. אלא דהחרצנים והזגים שפיר מבטלים אותו מטעם אחר. דהרי כ' הרא"ש והפו' בסוגיא דיין שמזגו עכומ"ז דלא שייך שם לאסור משום ניצוק והנגיעה במים יהי' כאלו נגע בהיין דלא אמרו ניצוק אלא יין ליין. אבל מים ליין לא שייך ניצוק ע"ש. וא"כ נראה ברור כיון דהחרצנים והזגים מבטלין את הקלוח. תו לא חשיב הניצוק כיין ליין. והוה כניצוק לחרצנים וזגים. (והיין שבגת סלק כאילו אינו משום דהחרצנים מבטלין את התחתון ואת הניצוק שלו] וא"כ אין ניצוק לחרצנים וזגים וא"כ לא שייך כלל לומר דהוה כנגע בכולו כיון דבכה"ג אינו חיבור כלל [ואע"ג דהיכי דהוה המשכה גם החרצנים והזגים יש עליהם דין יין. ונגע עכומ"ז בהחרצנים וזגים עושה יי"נ כמבו' בלשון התו' והרא"ש (דף נ"ו) בסוגיא דהמשכה ע"ש. לענין ניצוק ודאי לא אמרינן הכי] אבל לבטל ביין אפי' נאמר דגם יי"נ בטל בס'] ודאי לא שייך כלל כנ"ל. דזה הוה כאילו נגע בכולו. והעליון גופי' אסור מצד עצמו. אלא דבטול החרצנים הוא מבטל את גוף החבור וא"ש. וממילא ודאי א"ש מה דהוצרך גם הרב דווקא לבטול הא"מ ולק"מ. שוב ראיתי שכבר נתעורר בזה בס' תפל"מ:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה