אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן קיג

סימן קיב

(סעי' א') דבר שא"נ כו' אסור משום בישולי עכו"ם ודעת הר"ן בשם רש"י דבעי דוקא שנשתנה ע"י האור כו' ועי' בס' תפל"מ שכ' ראי' לשי' מהא דלא קאמר א"ב קליות דאינו עולה ע"ש מלכים. וע"כ דבל"ה שרי לכו"ע משום שלא נשתנו ואין זה מוכרח דע"כ בל"ה נמי איכא תורמסין דאי' בהדיא (בדנ"ט) דאינו עולה ע"ש מלכים ואינו נאכל כמות שהוא חי. וכן פת קטניות בריש (סקי"ב) אלא דלא נחית למיחשב כולהו. ועוד דבהדיא אי' בירושלמי דהיתר קליות אינו אלא לפי שאינם עולים ע"ש מלכים. וא"כ משמע דליכא טעמא אחרינא. וכן משמע בסו"פ במה טומנין. דאיקפיד אהא דשתי מיא דאחים קפילא ארמאה משום דאדם חשוב שאני ע"ש. ואי דגם למסקנא קאי אסמכתא דקראי דומיא דמים. א"כ ודאי דפשוט דלא שייך להחמיר בזה כיון דמפורש בקרא דבכה"ג שרי וצע"ג:

ס"ב בהג"ה וכל הנאכל כמו שהוא חי אפי' בשלו ונמחה ונעשה תבשיל שרי. בד"מ דקדק כן ממשחא שליקא דארמאה אע"ג דהזיתים נשתנו ונמחו. ולענ"ד יש לפקפק דהתם כבר נמחו הזיתים ונעשה שמן מקודם בלא בישול ובהיתר דלא שייך איסור כלל. ואח"כ כשנתבשל לא נשתנה מההיתר. אבל הכא דמשתנים ע"י בישול אפשר דיש להחמיר:

ש"ך סק"ג בשם האו"ה דכמהין ופטריות עולה לשם פרפרת ואסור משום בש"נ והפ"ח הק' עליו מש"ס מפורש דאמרינן דארדי אינו עולה והוא כמהין ע"ש. ולשון הרמב"ם שהביא המחב' (בס"ה) אפי' במקום שעולין על שלחן מלכים ע"ש. משמע בהדיא דהוא תלוי לפי הזמן. וכן מבוא' ברמב"ם שם מלפני זה בפירוש ע"ש. וא"כ לק"מ די"ל דהשתא נשתנה בזה ודוק: ס"ו יש מי' שמתיר בשפחות שלנו כו' ובדיעבד יש לסמוך על המתירין עש"ך דעיקר ההיתר דכל החשש בזה משום קירוב דעת בעושה לרצונו ושייך חשש חתנות אבל בשפחות לית קירוב דעת וליכא בהו חשש חתנות ונ"ל סעד לסברא זו בהא דאין משתמשים באשה שהוא משום קירוב דעת וקיי"ל באה"ע סכ"א דדרך שפחות שרי ע"ש בדרישה:

ובזה נ"ל ליישב דברי הב"ח שכ' דהיכא דנטל העכו"ם מעצמו מן האש (אפי' קודם שהגיע למאכל ב"ד) והחזירו לא אסרינן דמי בקש זאת מידו ע"ש. וכל האחרונים כ' דאין טעם לסברתו והפ"ח השיג עליו מש"ס מפורש בדי"ב גבי לא הלכת לצור מימך וראיתה ישראל ונכרי ששפתו שתי קדירות ע"ג כירה ול"ח להם חכמים לבש"נ וע"כ דהיינו דלא חשו שיטול העכו"ם מהאש ויחזיר. ובאמת כ"כ הר"ן בפירוש. הרי חזינן דגם בכה"ג הוה בש"נ ע"ש ונ"ל דהסבר דבריו כך הוא דכיון דהוא נטלה מן האש והוא מחויב להחזיר הוה כעושה ע"כ דליכא קירוב דעת. וא"כ כ"ז כסלא הי' צורך ליטלה. אבל אם יש צורך ליטול פשוט דאין עליו להחזיר וא"כ כשהחזיר' ודאי איכא קירוב דעת ומודה הב"ח דאסור. וא"כ י"ל בהש"ס דלא חשו אפי' לה"ג ודוק. וקרוב בעיני לסמוך עלי' היכי שיש צד להקל:

ס"ז בהג"ה וי"א דהדלקת האש מהני כו'. וכבר תמהו כולם דבהדיא מבואר בש"ס דאי בלא עכו"ם לא הוה:

בשיל אסור. ולענ"ד יש ליישב לפי הסכמת הש"ך (סק"י) שצריך לסייע כדברי הגהת או"ה. והנה מבואר בביצה (דף ל"ד.) גבי נותן את העצים או את הקדירה ואח"כ נתן אחר את האש דהראשון פטור וקיי"ל דכל פטורי בשבת פטור אבל אסור (וכ"ה באו"ח סרנ"ג) וא"כ כיון דחזינן דמדרבנן חשוב זה בכלל מבשל א"כ בבישולי נכרים יש להקל דלא מיקרי תחילתו וסופו ביד עכו"ם ושרי. אבל כשנתן הישראל במקום שאינו יכול להתבשל ולא כיון שהעכו"ם יגמור זה קיי"ל גבי שבת דנותן הוא לכתחילה במקום שאינו יכול להתבשל ולא מיקרי זה כלל בכלל מבשל. ומשו"ה אין להקל בזה גם בבישולי עכו"ם ודוק:

ס"ט אם בשלו העכו"ם כמאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל עי' בה"ב בשם ר"י דכ"ז שהוא על האש אינו שייך לאסור משום מאכל ב"ד לכו"ע. והוא תמוה דבהדיא כ' הרשב"א גבי פליטת כלים ודבשפחות המבשלות לעצמן דצריך הישראל שיחתה קודם שיגיע למב"ד דאי לא יהי' נאסר הכלי. הרי בהדיא דאפי' הוא על האש ס"ל דכשיגיע כבר כמאכל ב"ד כבר יאסור ע"ש. וכן נלענ"ד משמעות כל הפו' החולקים בזה וצ"ע. ומ"מ משמעות דברי הר"י עכ"פ דהמתירין ס"ל להתיר אפי' כבר סלק העכו"ם מעל האש. וכ"ה (בסקי"ב סי"ג) גבי פת לדיעה השני' וכ"כ הת"ח (כלל ע"ה ס"ג) דגם בבישולי עכומ"ז כן הוא ומשו"ה מותרין דגים צלוים הנקחים מן הנכרים. לפי דכשמבשל אותן משביחין ע"ש. וכ"כ הד"מ (בסי' קי"ד) לענין קומפשא"ט המבושל דשרי ליקח מהם דכשמבשלין אותו משביח ע"ש ודוק:

סי"ב אבל ד"מ גדולים אינן נאכלים אלא ע"י הדחק לפיכך אם צלאן עכו"ם אסור. הרשב"א תמה על הר"י שפסק לאסור דהא חזקי' וב"ק רבים וקשישי מר"י דאסר. ולענ"ד למד זה. מתמרים המרים קצת (בסט"ו) דמסיק סתמא דהש"ס דאכילה על ידי הדחק לא שמה אכילה ואסור ע"ש:

סט"ז בהגה עו"ג שבשל לחולה בשבת כו' אין בו משום ב"נ בט"ז תמה ע"ז דבב"י סקכ"ג מבואר דלמעשה אוסר בזה הר"ן בתשו' והש"ך שם נדחק לחלק דמה שאוסר היינו על דין הב' שם שהתיר הכלים מב"נ. אבל אין משמעות הר"ן כן שהרי כ' על דין דהכא וע"ז סמך הרא"ה כו' ואין בזה היתר רק מסברא זו שם דבכה"ג לא שייך חתנות והרי כ' ע"ז דאוסר למעשה ובודאי דאין להקל כ"ש בכלים שאפשר להגעיל וצ"ע:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה