אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן צט

סימן צח

ס"א וגוף הקדירה אינה מצטרפת כו' לפי"ז נראה פשוט דאם הי' קדירה קטנה בתוך קדירה גדולה אין מה שבתוך הקדירה הגדולה מצטרף לס' להתיר מה שבקטנה כיון דאמרינן דאין הקדירה מצטרפת ומבואר הטעם בתו' חולין שם דגוף הקדירה אינה בולעת כמו האוכלין א"כ הרי מפסקת גם בפני מה שבגדולה מלהצטרף. אבל לענין גוף הקדירה הקטנה אף דבכ"מ גם הקדירה אסורה כשאין ס' כאן לענין בליעת הקדירה עצמה ודאי מצטרף כל מה שבקדירה הגדולה וגם גוף הקדירה הגדולה מסייעת להביטול. דלענין בליעת הקדירה הקטנה עצמה שאנו דנין שתאסר מחמת בליעתה. לא שייך לומר שאינה בולעת כ"כ וא"כ הכל מצטרף לס' ואינה נאסרת. ומיהו כל מה שבפנים נ"נ בזה וצריך ס' נגד כל מה שבפנים ובלא נודע עפמ"ג בסקט"ו ואם הוציאה רותחת יש כאן ספק הט"ז סוסיצ"ב בשם התו' אם היא חשובה עדיין כ"ר אפילו כשכבר הוציאה יעו"ש. ולמעשה צריך ישוב:

בהגה וי"מ שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר. ועח"ד דנתקשה דמ"ש מעצמות היתר. ואי עצמות איסור אסורים. א"כ לצטרפו עם האיסור. ותי' דהלחלוחית שבהן איסור הוא. אלא דאין בהם טעם כ"כ לאסור אבל כיון דהם איסור אין יכולין לבטל את האיסור. ולא זכיתי להבין דזה שייך לענין ביטול ברוב. אבל כאן דיש רוב היתר לענין ביטול הטעם בס' אם עצמות יש להם בליעה ובעצמות היתר מצטרפין. א"כ למה לא יקחו גם עצמות האיסור את חלקם בהטעם. ואין בההיתר אלא בליעה פחות מס' והעצמות בעצמם יאסרו. ואולי כוונתו כמש"כ הב"י בסי' צ"ג דאינו בדין דהאיסור יגרום היתר ע"ש ודחוק. ובאמת בתו' ע"ז ס"ט גבי רגלי דבורים משמע בהדיא דהעצמות בעצמם היתר הוא כמו דאין להם טומאה בנבילה ובב"ט. וכן באבמה"ח קיי"ל דחידוש הוא דהעצמות מצטרפים לאיסור אבל לכאורה נראה דהעצמות בליעתם מועטת ואם עשה כלי מעצם ודאי דלא יצטרף עצם הכלי כמו בכל קדירה ובאמת יש לפקפק דאולי הירו' ס"ל כלישנא דמשערין הקדירה ולא קיי"ל כן וצ"ע. ולולי דמסתפינא הו"א דדווקא אמרו בעצמות מצטרף עם ההיתר וכדאמרינן גבי נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו עור מצטרף לבשר ע"ש והכא יש לפרש דמצטרף היינו היכי דהרוב הוא היתר גמור וקל הוא שהקילו משום דבאמת קיי"ל דס' הוא לחומרא דרוב פעמים אין טעם גם בפחות והקילו לצרף גם עצמות ובשל איסור לא הקילו וצ"ע:

שם ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין עש"ך שהקשה בשם הב"ח דלשי' הרב דגוף החרס נעשה נבילה גם כאן הוא איסור דבוק. ולפי"ז הי' לו להצטרף עם האיסור ולכאורה הו"ל להקשות גם ברישא למ"ל טעם דעצמות איסור אין מצטרפין ת"ל דאסור משום דבוק וי"ל דכיון דבמקום הפסד מודה הרב דאין גוף החרס נ"נ ודבוק חומרא בעלמא י"ל דלא הוה מחמירין כלל בזה משום גוף העצמות דהוה כחרס אי לאו משום החומרא דאין העצמות האיסור מצטרפין. אבל מה שהיקיל הרב במקום הפסד להקל לסמוך אשי' המקילין לצרף העצמות קשי' לי' דהא יש כאן גם חשש דאיסור דבוק. וא"כ הא קיי"ל דתרי קולי לא מקילינן במקום הפסד וכמש"כ הש"ך בסי' ע' ובחידושינו שם נתבאר כמה ראיות בזה ע"ש. ובמה שתי' דהוה ככלי עצם דיש לו הגעלה ואי"נ נבילה. לענ"ד י"ל דכוונת הב"ח דאינו כלל משום נעשה נבילה. אלא כיון דקיי"ל דעיקר הדבר כמו שהוא עכשיו משערין אף שי"ל דהי' תחילה הרבה יותר. וא"כ כיון דבעצמות שנתבשלו כבר מבואר בס"ב דמשערין גם בעצמות. ה"נ כאן כיון דהוא דבוק. הוה נמי כנתבשלו כבר. ויש לשער גם כנגד כל העצמות משום דלא ידעינן כמה נפיק מינייהו וצ"ע:

ס"ד אבל מה שכלה מחמת האור אינו מצטרף ע' ב"י בשם הרשב"א דדעת רש"י לצרף גם זה שכלה וכ' עליו דאינו מחוור דמה לנו מה שרבה מתחילה כיון דהשתא ליכא והביא ראי' מסאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו כו' דדווקא לפי שגם התרומה פיחת ע"ש. ולענ"ד לפמש"כ הרב בסי' צ"ח דנפל לאותה קדירה ב"פ אי"צ אלא פ"א ס' משמע דלא חששו לנ"ט ב"פ באותו דבר עצמו. וא"כ ה"נ כיון דכבר בטל טעמו קודם שנתמעט ההיתר שוב אין לנו לחשוש עוד לאותה קדירה. (מיהו לפמש"כ בשי' הרשב"א ברסצ"ב יש לדחות זה דמ"מ אין להקל עכשיו מדינא. אבל אין רש"י מוכרח לזה ע"ש). אבל התם גבי תרומה דהוה תערובות הממש עצמו כל שאין עכשיו כנגדו מאה ודאי ה"ה אסור ואין לדמותו לזה דכאן כלל. מיהו כ"כ בסי' צ"ד דדין זה דהתם צ"ע וע' טור סוסיק"ו ודוק:

ס"ה אין מבטלין איסור לכתחילה עש"ך בשם הר"ן דנחלקו בזה התו' והראב"ד אי הוא מדאו' ולולי שאיני כדאי הי' נראה להשוות המחלוקת דהנה נראה דבתרומה דאיכא מצות נתינה לכהן או בערלה וכה"כ וחב"פ דמצותן בשריפה כשמבטלן והוה כאלו מכלם מן העולם ובודאי לא מקיים מצות נתינה ושריפה. בזה אסור מ"ה. אבל בשאר איסורין דאין חשש לכלותן מן העולם בזה ודאי לא מיתסר מ"ה ומחלוקת התו' והראב"ד גבי זרוע בשילה נראה דבסברא דהתם דווקא פליגי דהראב"ד ס"ל דהתם נמי דהוא ממתנות כהונה דאיכא עליו מצות נתינה אין מבטלין מ"ה. והתו' ס"ל כיון דהתם כך הוא דינא מ"ה לבשלה עם האיל ודאי לא שייך בזה כלל מצות נתינה ולא שייך בזה דהוא חידוש משום ביטול מצות הנתינה. [וגוף ביטול האיסור הרי ודאי לא עדיף בזה משאר כל ביטול איסור דהוה דרבנן] אבל בעלמא אין ביניהן שום מחלוקת ודוק. והנה לכאורה יסתור דברינו מדברי הר"ש סופ"ה דתרומות דכ' דהא דאמר בריש ביצה והתנן אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדתנן גבי סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה וריבה עליו שוגג מותר מזיד אסור ע"ש. ולכאורה לפ"ד הא תרומה שאני דאית בה מצות נתינה אבל באמת דברי הר"ש יסתייע לנו. דלכאורה יש לדקדק עליו דהא לכאורה משנה מפורשת היא בערלה ומייתי לה בגיטין נ"ג דנטיעה של ערלה שנתערבה לא ילקט דמבטל איסור לכתחילה אלא דערלה כ"ז שאינה בטילה הרי מצותן שכולן בשריפה. וכההיא דחבילי תלתן של כה"כ שנתערבו דכולן ידלוקו. ועי' רש"י סנהדרין ד"פ גבי שור הנסקל שנתערב ודוק. וא"כ התם ודאי אסור לבטל דמבטל מצות שריפה מדרבנן ואין ראי' לשאר איסורין אבל תרומה שנתערבה קיי"ל דמוכרה לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואין מצות נתינה אלא על אותה סאה. ואותה סאה הא אפילו תתבטל במאה הי' צריך להרים ואין כאן ביטול מצות נתינה. ואפ"ה אסור שם לבטל. ושפיר מייתי מינה לכל איסורין. וביותר י"ל דמשו"ה תנן באמת במתני' שנפלה תחילה לפחות ממאה ואח"כ ריבה. ולא תני בביטל לכתחילה בשוגג מותר במזיד אסור. כההיא דנפלו ונתפצעו דגיטין שם. אלא משום דבתרומה דאיכא מצות נתינה הוא פשיטא דלכתחילה אין מבטלין והוא מדאורייתא. אלא אפילו כשנתבטל כבר מדאורייתא וליכא ביטול מצות נתינה כנ"ל. אפ"ה אסור ודוק: והנה כ' דבא"ה בודאי אסור מ"ה דהא נהנה מן האיסור ודימו זה לגדולין שכ' התו' בע"ז מ"ט דבא"ה אסור ובאיסור אכילה מותר וכן מהא דקיי"ל דא"ה אין לו דין ממון ש"מ דאסור לבטל מ"ה. ואין כל זה מוכרח לענ"ד דגדולין ע"כ שאני דלא נתבטל עדיין האיסור ואפילו בזרעו כלה ונעשה עפרא עפר א"ה אסור הוא ולא פקע מיני' האיסור כלל. ונהנה ממש מא"ה. אבל כאן דאינו נהנה מהם אלא כשנתבטל וה"ה כבר ככלה. הרי אינו נהנה כלל מן האיסור אלא דנהפך להיתר. וא"כ מנין לנו לאסור תחילת הביטול שהוא כמכלה אותה מן העולם. ואע"ג דאסור למכור א"ה מדאורייתא כדמוכח מהא דר"א דנבילה דמדפרט בה קרא מכירה לנכרי ש"מ דשרי בהנאה ע"ש. מוכח דהא בא"ה אסור אע"ג דקיי"ל דכל א"ה אינו תופס דמיו בדיעבד פשוט דהתם לכתחילה ההנאה מאיסורא גופה הוא ודוק. וגם מה שדקדקו מהא דלא מיקרי דין ממון נראה ג"כ דלא שייך לקרות דיש לו דין ממון כיון דאין ההנאה מזה אלא לאחר הביטול דכבר כלה מן העולם וע"כ צ"ל כן דלא מיקרי דין ממון אפילו הוה שרי לבטל. דאי ל"ה הא דמסקינן בריש פרק כ"ש דשרצים מותר בהנאה מדכתיב לכם שלכם תהא. ולשי' דבא"ה דבעלמא אסור לבטל. א"כ מנ"ל הכא דשרי לגמרי בהנאה דילמא לא שרי לי' שם רחמנא אלא לבטלן כמו בזרוע בשילה. ומשו"ה הוא דקרי לי' לכם אבל בעיני' אסור וע"כ דלא מיקרי בהכי לכם וכנ"ל. וראיתי מש"כ ראי' מהא דבחדא דרבנן קיי"ל דאין חוששין לקדושין ותרי דרבנן חוששין ואי איתא הא גם חדא דרבנן ע"י ביטול אינו אלא תרתי ע"ש. וליתא מכ"ט חדא די"ל דתרי גופה קולא דידי' משום ביטול הוא ול"מ זה בחדא ועוד דהא ע"י ביטול ג"כ אכתי אינו היתר גמור דקיי"ל דבמזיד אסור וע"כ לא מקשה אלא משום דכשיעבור ויבטל לא יהי' אז אלא תרי דרבנן. אבל ז"א דא"כ יעבור ע"ז תרתי זימני איסור תרי דרבנן ופשוט דזה חמור מחד דרבנן חד זימנא. וגם לפ"מ שתי' התו' בהא דחזו שלא כדרך הנאה א"ש גם בזה ע"ש ודוק:

ש"ך סק"ז מיהו בדיעבד גם דעת הראב"ד כהמחבר וכמש"כ הר"ן בשמו ע"ש בר"ן דכ' שם דנחלקו בזה ר"י ורבי יוסי וקיי"ל כרבי יוסי דבשוגג מותר ע"ש. וכן קיי"ל במבשל בשבת דמדינא שוגג מותר אף דהוה בדאורייתא אלא דהחמירו הגאונים משום ע"ה ולא שייך כאן וע' רא"ש פ"ק דחולין. ודברי הא"ד כאן לא מחוורין כלל:

ט"ז סק"ה הקשה הא דקיי"ל כאן שוגג מותר ובסי' ק"י גבי נפל לים פסקינן דהפיל אפילו בשוגג אסור ותי' דהתם משום אערומי אבל כאן אית לי' מגו דלא נתרבה ופי' הח"ד דהכא הוה מגו דשתיק והתם אף דהוה יכול לומר דנפל בעצמו לא עדיף כ"כ כמגו דשתיק וזה ל"מ. ואין חילוק זה ברור דהא מגו דאמירה נמי מהני לענין נאמנות בכל התורה. ועוד דבשלמא בריבה איכא מגו דשתיק אלא יאמר דכך נתערבה [וג"ז אינו כ"כ מגו דשתיק] אבל בביטול בשוגג ודאי דאין כאן אלא מגו דאמירה ואפ"ה מבואר בהדיא במחבר דמהני. ובאמת ליישב הך דהכא י"ל בפשי' כעין שחילקו התו' בב"ק ד"ק דאפילו לר"מ דקניס גבי נפלו ונתפצעו שוגג אטו מזיד בשאר ביטול לא קניס. ונראה במקור סברתם מדמסקינן ברי"פ המוכר פירות דאפי' במזיד ממש לא קניס ר"מ היתרא אטו איסורא אלא במקום דודאי עביד איסורא ע"ש. וא"כ ה"נ דווקא בנתפצעו דכבר נאסר הכל שפיר קנסינן אפילו לאו ודאי עביד איסורא. אבל בשאר ביטול דע"כ נקנוס גם היתרא אטו איסורא. לא קנסינן שוגג. כיון דאינו ודאי דעביד איסורא במזיד וכ"ז מוכרח בגיטין שם דמסיק בדר"י דבעלמא לא קניס ובנתפצעו קניס דאתי לאיערומי והיינו ע"כ משום דהתם לי"ל פסידא דהשתא נמי כולן אסורין. וא"כ גבי נפל לים ג"כ י"ל דחששו טפי לאיערומי משום דלי"ל פסידא משא"כ בביטול דהכא לא חיישינן לאיערומי אלא הא אנן קיי"ל גם בנתפצעו דשוגג מותר אפילו בידים כמבואר בסק"א ע"ש. והתם לא עדיף מנפל לים. ולמה לא שרינן גם בנפל לים. ונראה דהנה הביא בהג"א פגה"נ סל"ב דהורה ר"י הצרפתי בדבר חשוב להתיר ע"י שיזרוק אחד והקשו עליו דהתם במכירו תני זורקו אבל באינו מכירו ל"מ זורקו. ולענ"ד איני רואה קושי' לדבריו דהא אנן קיי"ל בנפל אחד לים דשרי ופריך שם בזבחים ממתני' דתנן ימותו כולן ומשני דרב דאמר כר"א וס"מ דשם לא ס"ל כר"א וא"כ גם סתם מתני' דחולין שם נמי דלא כר"א ומשו"ה ל"מ אלא במכירו. אבל לדידן שפיר י"ל דאפילו אינו מכירו מהני אלא דהתו' כ' שם דווקא נפל. ונראה דלישנא דנפל משמע להו דווקא ממילא אבל באמת אינו מוכרח דהא בההיא דנפלו ונתפצעו מסיק עלה בפירוש אם בשוגג אם במזיד יעו"ש. וכן משמע בתו' רי"פ כל הזבחים דכ' דגבי אורג מלא הסיט בבגד לא קתני ונתערב דיכול להסיר מלא הסיט מכל אחד כו' משמע נמי דס"ל דשרי אפילו בידים [וגוף דבריו יתבאר לקמן בסק"י בס"ד] ונראה בטעמם דס"ל להתיר הכא לכתחילה ולא אמרינן בזה אין מבטלין איסור לכתחילה משום דכיון דקיי"ל דאיסור ביטול לכתחילה הוא דרבנן. א"כ כיון די"ל דאיסורא מפיל. ואין כאן מבטל איסור. הוה ספק דרבנן לקולא. וכן קיי"ל בספ"ד דהיכי שאינו ודאי שמבטל שרי ע"ש. ובזה י"ל גם מה שהקשינו לסברת התו' דהחמירו בזה יותר לקנוס שוגג דהיינו כיון דהכא קיל טפי וא"כ י"ל דיש סברא להיפוך לקנוס בזה אפילו שוגג. משום דקיל איסורא טפי. וכה"ג בשבת ל"ח דאע"ג דמבשל בשבת ל"ג שוגג אטו מזיד במשהה גזרו טפי דאתי לאיערומי ע"ש:

באחרונים הביאו דברי המג"א דעשה בהוראת חכם מיקרי שוגג. ולזה לא הוצרכנו דהתו' בב"ק הנ"ל כ' דע"כ אפילו לר"מ דקניס שוגג בעשה בהוראת חכם מודה יעו"ש:

ס"ו בהגה חלב שנפל למים ונתבטל כו' ועש"ך דיכול לבשלם עם בשר לכתחילה. והנה הר"ן בנדרים נ"ב כ' בשי' הרי"ף דאוסר פת שאפאה עם הצלי לאכול בכותח הוא משום דהיתר בהיתר אין לו ביטול. ולפ"ז חולק על דין זה. ונראה בטעם הרב דפסק בזה בפשי' להתיר דיש לו ראי' ברורה מהא דקיי"ל דמותר להניח כדא דחלא בהדי כדא דכותחא ול"ח דיפול בו מן הכותח דיתבטל בתוכו והובא לעיל סי' צ"ה וש"מ דהיתר בהיתר בטל. אבל הרי"ף לשי' דיש לו שם גי' אחרת בש"ס עב"י סצ"ה ואין משם ראי'. אבל רוב הפו' דהביאו שם כגי' דידן ע"כ לא ס"ל כהרי"ף בזה. ובחידושי הגרע"א הקשה על הרי"ף ממתני' דצמר גמלים ורחלים שטרפן מותר להביא פשתן. ובאמת כבר הביא המרדכי ראי' זו בפ"ב דפסחים גבי חמץ לפני זמנו ע"ש. וכן קשה ע"ז משי' הר"ן גופי' גבי שביעית אוסרת כ"ש במינה לביעור דכ' הר"ן בנדרים נ"ח דהיינו לפני זמן איסורו. ואפ"ה דווקא במינו. ואולי שי' הרי"ף דבאמת פלוגתא היא. והוא סמך על מתני' דביצה גבי האשה ששאלה מו"מ לעיסתה דס"ל דע"כ פליגא בהא כמש"כ הר"ן בנדרים שם וסמך על משנה זו משום דס"ל כוותי' רבנן דפת שאפאה עם הצלי וצ"ע: ס"ז איסור מועט שנבלע בקדירה כו' לכאורה קשה ע"ז מדודא דמ"ע בשילהי ע"ז דעביד לי' גדנפא ומבואר שם דהוא מדינא ולמ"ל גדנפא כיון דהוא יורה גדולה שדרכה להשתמש בשפע ודאי דהשפה שלה הוה משהו בעלמא. ולפ"מ דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורין ע"כ הוה התם לאחר מעל"ע דאי ל"ה נאסרה מן המים דצ"נ. וא"כ משמע דגם באב"י אסור אפילו איסור משהו. ואפשר דהיתר דדרכה להשתמש בשפע הוא דווקא כשלא הי' בתחילה אלא איסור משהו אבל התם דהיתה בתחילה אסורה לגמרי בנו"ט שוב אינה ניתרת עד שתפליט לגמרי ולא נשאר אפילו משהו וכעין שכ' הב"י בסי' ק"ו גבי אפשר לסוחטו בשאר איסורים דאפי' נתבטל בס' ל"מ כיון דנ"נ תחילה. וכיון דנאסרה שוב אינה ניתרת עד שתפליט לגמרי ע"ש. ולפ"ז ע"כ הא דכלי איסור נתרת בהגעלה ע"כ צ"ל דפולטת לגמרי. וא"כ כאן דנשאר משהו ל"מ. כמו בחתיכה. ואף דקצת יש לחלק דהתם המשהו מתפשט בכולה. אבל כאן כל הכלי הוכשרה לגמרי אלא במקום גדנפא נשאר בו משהו אי"נ. ועוי"ל דעד כאן לא היקל אלא בשדרכה לערות ממנה בצונן אבל בל"ה בסוף העירוי לא ליהוי ס' כדלקמן סק"ז גבי דגים. וכן בדרכה להשתמש ביבש בלא רוטב תאסור מקום איסור הבלוע כנגדה בודאי אין להקל. וי"ל דאיירי הש"ס בכה"ג. עוד נראה דבאפשר בהגעלה ודאי אין מקילין בזה וק"ו מאיסור שנתבטל כבר דאם אפשר להוציאו מבואר בסי' צ"ח דצריך להוציאו כ"ש לבטלו בתחילה. ולא הותר אלא בכ"ח דאין לו הגעלה. ומ"מ ההיא דדודא הצ"ל ודאי אכתי לא מתיישבא בהכי דאי משום זה דאפשר הוא. לא מצי לאוכוחי מינה דבעלמא כבולעו כ"פ. די"ל דש"ה דלא אפשר יותר והוה ככ"ח דמותרת בדרכה להשתמש בשפע. ומ"מ הסברא נכונה לענ"ד:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה