חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן עו
ס"ב בהגה וי"א דאף צלי צריך הדחה ע' ט"ז לעיל סי' ס"ט סקי"ז בשם התו' דצלי אי"צ הדחה ומסיים שכ"כ הרשב"א. אמנם בב"י סי' ס"ח הביא דברי הרשב"א בשם הר"י דבהוציא ב"מ מתוכו הדבר ידוע שהגוף כולו מלא דם ואין האור שואב דם בעין אלא צומתו ע"ש:
ש"ך סק"ט השיג על העט"ז. ואין הכרח בדברי העט"ז דמתיר בשהה שיעור מליחה. דלא התיר אלא בששהה יותר משיעור מיד דנקט תחילה. ובשהה שיעור מליחה כבר ביאר בסי' ס"ט דאסור אף לצלי' ע"ש:
ס"ו בשר שצולין בלא מליחה אין נותנין כלי תחתיו לקבל השומן כו'. ע' טור בשם רש"י דבנמלח ושהה שיעור מליחה נותנין וכ' הב"י דבספר התרומות כ' דבעי הדחה ופשוט דגם הטור כיוון לזה אלא שקצר במובן. ולענ"ד אדרבה רש"י לשי' לעיל סי' ס"ט ס"כ דציר הנוטף לאחר שיעור מליחה הוא מוהל היתר. והדם נמשך על המלח ושורפו ואינו נפלט ממנו כלל אפילו בצלי ע"ש:
שם עד שיצלה שיהא ראוי לאכילה עש"ך דהב"ח ס"ל דאפילו כחצי צלייתו צריך גללי מלחא והשיג עליו דכיון דמותר לבשלו בחצי צלייתו ודאי דאין בו דם כלל. וה"ר גם מאו"ה שאוסר לגמרי בלא נצלה כ"צ משום שהדם פורש ממל"מ ואפ"ה מתיר בחצי צלי' וע"כ דבזה כבר נפלט כל הדם. והמעיין בב"י בשם הרשב"א והר"ן יראה דשניהם לא התירו את ציר הנוטף לגמרי בלא גללי מלחא אלא כשהוא יותר ממאכל ב"ד שהוא חצי צלייתו ובחצי צלייתו ס"ל תרויי' דהנוטף הוא איסור וצריך בי דוגי ותרי גללי מלחא ובההוא דככר שחתך עליו בשר נחלקו הר"ן מוקי לה בחצי צלייתו ולא התיר אלא בנבלע בככר והרשב"א מתיר אפי' בעין אלא דמוקי ביותר מחצי צלייתו אלא שהוא ראוי לאכילה לרוב ב"א ועיין היטב בחידושיו ובת"ה שכן הוא בהדיא. אלא דמש"כ הב"ח דבבישול יתבטל אינו מדוקדק דזה ודאי ל"מ דהא אין מבטלין איסור לכתחילה אלא דבאמת כבר נתבטל בחתיכה גופה דכבר נתמעט הדם והוא פחות מששים ואין כאן שום איסור. אבל מ"מ ציר הנוטף ע"י הצלי ודאי אסור דאז האיסור נפרש בעין בפ"ע. ומצינו כן בהדיא לענין כחל דע"י קריעה שו"ע הרי הוא מותר לבשל אפילו עם בשר מדינא ואפ"ה אסור לצלותו עלוי בשרא וכ' התו' דהוא משום דע"י צלי נוטף חלב בעין ע"ש. ואף דמתערבים כאן בציר היתר אין בציר ההיתר כדי לבטלו. והנה באמת מלשון המחבר נראה כהב"ח דהוא מצריך עד שיהי' ראוי לאכילה לרוב ב"א וכ' בב"י בהדיא דהוא יותר מחצי צלייתו ע"ש אלא שצ"ע על הרב בסעיף הקודם דמתיר אפי' את המוהל לבדו ואפי' בלא ככר ואפי' בחצי צלייתו וזה נגד דברי הרשב"א והר"ן עב"י ובד"מ ז':
ולולי שאיני כדאי נראה להגי' דהגהת הרב שייך קודם תיבות לרוב ב"א. ומה שמתיר המוהל היינו בשראוי לרוב ב"א:
והביא שני השיטות. והוא כדברי הב"ח ודלא כהש"ך שנמשך אחרי נוסחא המוטעת וצע"ג: