חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן סב
ס"ג אבר המדולדל אם אינו יכול לחזור ולחיות עב"י שכ' דנלמד מדין ביצים ולכאורה אין ראי' משם להתיר אלא כשכבר הבריא ע"ש אבל באמת הוא מבואר בהדיא בדף קכ"ז אי דמעלה ארוכה אפילו טומאת אוכלין לא ליטמא דהוא חשוב כמחובר ע"ש:
שם בהגה אבר שנשמט ממקומו מבואר ברשב"א דהטעם הוא משום דע"כ כיון דלא מסרח חיותא אית בי'. והקשה הש"ך דהא ל"מ האי טעמא בביצים ע"ש. ולא הבינותי קושי' דהא מפורש התם בש"ס דהתם הוא בשביל דתלינן דהא דלא מסרח משום דלא שליט בהו אוירא ע"ש. וא"כ זה דווקא שם דלא שליט בהו אוירא אבל בעלמא דשליט בי' אוירא ודאי מוכח שם בהדיא דמהני הך טעמא להתיר כדברי הרשב"א עפמ"ג מסק"א שכ' בישוב דברי הב"ח דכיון דאין איסור אבמה"ח בטמאים לישראל מותר להושיטו לב"נ אף שב"נ מציוה אפילו על אבר מה"ח דטמאים מ"מ כיון דלישראל ליכא אסורא בטמאים לא שייך בזה לפ"ע ע"ש. וקשה לי מסו"פ דם הנדה גבי נאמנים הכותים לומר לא קברנו את הנפלים דפריך והא לי"ל לפני עור ומשני בכותי כהן עומד שם. ש"מ בהדיא דהא לדידן אית לן לפ"ע אפילו לס"ד דלא הוה א"ל בכהן. ואע"ג דאין הישראל מציוה על טומאת מת. איכא עליו לפ"ע להכשיל לכהן ואף דבזמן המשנה דהי' מקדש וקדשים י"ל דהתם לענין זה דהכל מצווין. מ"מ משמע דאף לכהן לטמאות לשעה שיוכל להודיעו תיכף אח"כ דליכא טומאת מו"ק נמי איכא לפ"ע אפי' לישראל וכן מוכח בכ"ד ומיהו לקמן סקנ"א הוכחתי דיש לחלק בין מכשיל לישראל או לעו"ג דלישראל ודאי שלעולם אסור וצ"ע עוד שם הקשה דלמה לא אמרינן גם גבי אבמה"ח דאכילה דכתיב בי' הוא לחייב אכל כזית כדאמרינן גבי גיד הנשה וכבר ביארו התוספות שם צ"ו סוף ד"ה ור"י דלא שייך הא גבי אבמה"ח ע"ש בשפתי סק"ג נראה מדבריו דבערקום שאין בו בשר בתולדתו חייב עליו משום אבמה"ח גם בלא בשר ע"ש וצ"ל דהא דמשמע בכל הסוגיא דסו"פ גה"נ דבעי באבמה"ח משהו בשר אינו אלא ברוב האיברים דאית בהו בשר בתולדה אבל הערקום כיון דנברא כך בלא בשר ע"כ אבר הוא כמו שהוא וחייבין עליו ע"ש אמנם לכאורה מבואר מדברי התו' דלא ס"ל הכי שהרי כ' בדל"ג גבי מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור. דלמ"ד דלישראל אינו נוהג אבמה"ח בחי' ועוף ובב"נ נוהג גם בחי' ועוף לא שייך מי איכא מידי וכו' דהא גם לישראל מ"מ אסור גם בחי' ועוף משום איסור שאינה זבוחה ואע"ג דלב"נ אסור במשהו בשר גידים ועצמות כדין אבמה"ח ולישראל דאינו אלא משום שא"ז בעי כזית בשר מ"מ גם לישראל אסור אפילו משהו בשר משום חצי שיעור ע"ש. והנה ע"כ מוכח מדבריו דס"ל דאין שם איסור אלא משום המשהו בשר אבל משום הגידים ועצמות משמע דפשי' להו דלא שייך גבי ישראל שום איסור [ובודאי דכן הוא דלא גרע איסור שאינה זבוחה מאיסור נבילה דליכא בגו"ע כמבואר בהדיא בסו"פ בה"מ ע"ש]. וא"כ ע"כ דס"ל דבלא בשר ליכא כלל איסור אבמה"ח. דאי ל"ה אכתי קשה דלב"נ אסור אפילו הערקום שאין בו אלא גידים ועצמות. ולישראל הא ליכא בו שם איסור כלל כיון דאין בו אלא גו"ע ומי איכא מידי כו' [ומיהו בעוף לית בי' ערקום כמש"כ הפמ"ג בסנ"ו ע"ש. אבל מחי' ודאי קשה] וע"כ דס"ל דליכא בעולם שום אבמה"ח בלא בשר אבל אפשר לומר לענ"ד דתלי בגי' החלוקות בפרק העוה"ר קכ"ח גבי טומאת אבמה"ח. דר"ע אמר דבהמה גידים ועצמות ורבי אמר דבשר גו"ע ואמרינן דא"ב בשר. ויש גורסין ארכובה ע"ש. וכ' התו' שם דהיינו דפלוגתיי' בארכובה דלרבי לא מטמא דאזיל בתר רוב איברים ע"ש. וריב"א כ' כגי' הראשונה דא"ב בשר וכ' דבארכובה גופי' גם רבי מודה דכיון דהוא אבר ל"ג משאר איברים פלוגתיי' אינו אלא בשאר האיברים שהוסר הבשר ע"ש. ונראה פשט דדין טומאה ודין איסור בודאי שוה בזה. וא"כ לריב"א דבארכובה גם רבי מודה. ה"נ לענין איסור והוא כדברי הפמ"ג והתו' בדל"ג י"ל דאזיל בשי' הראשונה דגם בארכובה פליג רבי וס"ל דקיי"ל כרבי כמשמעות הש"ס בכל דוכתי' בשר גו"ע. וא"כ לדינא צ"ע בזה ולקמן סשס"ט יתבאר דשי' הרמב"ם כהתו' ולא כריב"א ורבו המתירין: