חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן נד
ואם נעקרו מהחוליא כו' והש"ך הביא דעת בה"ג דפי' בדשמואל דנעקרה צלע אחת טריפה הוה אפילו בלא אסיתא כלל כפירש"י ופסק הכי לדינא. והש"ך כ' דהוא נגד הש"ס ונראה כוונתו דהתו' הקשו על פירש"י מדפריך שם בפשי' מכלל דר"כ ור"א בלא אסיתא והא אר"י נעקרו ברוב שני צדדים משמע דפשי' לי' דליכא מאן דטריף בלא אסיתא ולענ"ד לולי ד"ק אין זה מוכח לדחות שיטת רש"י והגאון די"ל דלא פריך אלא אהא דמתמה רב עליי' גיסטרא קאמריתי וכדמסיק דהוא ריתחי' ע"ש וכיון דר"י ס"ל באמת דכשר מאי ריתחא אי לדידהו מבע"ל ואטו משום דלא ס"ל כר"י מאן דתני כוותי' דר"י משתקינן לי' אבל לעיקר דינא שפיר י"ל דלשמואל אפי' בלא אסיתא וכן פשטות הש"ס שם הכא צלע בלא חולי' וגם התו' גופי' הודו לפירש"י ברי"פ א"ט ע"ש ד"ה א"ש. וכן נראה להוכיח כן משם דאי ל"ה מאי פריך הש"ס דלחשוב הא דשמואל דכיון דשמואל דווקא בחצי חוליא קאי א"כ י"ל דטעמא משום דסופה לקלקל כל החוליא ולעוקרה והוה בכלל חסרון חוליא וכעין זה הקשו התו' בעירובין ד"ז דמאי פריך מחסרון בשדרה דילמא הוא בכלל נפסק חוה"ש דסוף החוט לפסוק ע"ש. וע"כ דהך דשמואל אפי' בלא חולי' כלל. אלא דתמוה מאוד דרש"י גופי' פי' שם להיפוך וי"ל ואכ"מ. ובזה א"ש גם מה שפסק הגאון כשמואל דלא כר"י משום דסוגיא דשם ע"כ כשמואל אתיא ותי' התו' שם אליבא דר"י הוא דוחק גדול וא"כ נראה שקשה להקל בזה כנגד פסק הגאון וצ"ע:
ס"ג בהגה ודווקא נעקרה אבל אם נמצאת כך חסורה כשר כ' האחרו' משום דבכה"ג בנין קצר הוא ולפי"ז משמע דהא נמצאת מקום חוליא חסר באמצע ובשר במקומו אפשר דיש להטריף וצ"ע ובזה יתיישב קושי' הפמ"ג בש"ך סק"ב דלמאי נ"מ קמ"ל מנין החוליות כיון דקיי"ל דחסר כשר ע"ש ולפי"ז הרי נ"מ בכה"ג. וע"ש בסק"א מה שנתקשה במנינם ונראה שם ט"ס וצ"ל ב' חוליות בלא צלעות ובזה יעלה י"ט ועפמ"ג סי' ס"ד סק"י וצ"ע והנה בסופ"ק דאהלות חשיב בהדיא י"ח חוליות בשדרה. ואולי דשל חזה חשיב באיברי הצוואר. אבל גם הרמב"ם גבי חסרון בשדרה בהלכות ט"מ פ"ב ה"ח אמר ג"כ י"ח חוליות בשדרה ומשמע דל"ח יותר אמנם בברכות כ"ט גבי שמ"ע אמר די"ח ברכות כנגד י"ח חוליות. וברכת המינים כנגד חוליא קטנה שבשדרה ולא מצאתי פירוש ע"ז וצ"ע:
שם והוה"ד יתירה חוליא אחת עם ב' צלעות ונראה דבכה"ג לענין נעקרו או נשתברו ברוב שני צדדים חשיב החסירות כאיתנהו והיתרות כליתנהו ולעולם בעי י"ב צלעות מהכ"ד הראשונות דאי ל"ה ליכא הוכחה בדר"י דהוה גיסטרא דהא י"ל בהי' חסר בצ"א צלע או שתים וא"כ בזה כשנעקרו כל הצד השני השלם דהוא הרוב הוא טריפה ואכתי לא הוה גיסטרא כיון דלא נעקר מהצד השני כלום. וכן בשיש יתר צלע אחת בצ"א. ונעקרו כל אותו הצד הוא הרוב ואין כאן גיסטרא ומאי מוכיח שם מר"י דמכשיר אפילו גיסטרא וע"כ דלעולם חשבינן י"א צלעות בכל צד. ובזה נראה דא"ש הבריי' דקמ"ל אלו הן הצלעות אחת עשרה כו' דמאי קמ"ל דאי לאפוקי קטנים אכתי לא ידעינן דהא אצטריך אח"כ לפרושי דבצלעות שיש בהן מוח ע"ש. וע"כ דהא אתי לאשמועינן דבין חסר או יתיר אין טריפות אלא בהי"א צלעות האלו. והיתירות כמאן דליתנהו והחסירות כמאן דאיתנהו ודוק: