חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן לח
ט"ז סק"א אבל מה שמצאתי כמראה צב או כמו עין כו' ל"נ דאין להוסיף על הטריפות ע' ד"מ סי' ל"ז שהביא זה על בועא ובאר טעמו משום דבמראות הללו ודאי הס סרוחים ועכורים והיינו דס"ל כשי' הרי"ף דטריפה בזה וכ"ז לשי' זו אבל לדידן דמכשירין אף בסרוחים אין לחוש לזה כלל: ס"ג ימש"א דאין מראה פוסלת כשהשינוי בעור מחמת מוגלא כן פי' הרא"ה ליישב קו' התו' אהא דאכשיר שם באוכמי אוכמי דלא תיקשי הא דכדיותא טריפה דהא דאוכמי כשהשינוי הוא מחמת מוגלא ולענ"ד פשוט דכל הראשונים שלא פירשו כן בהא דאוכמי ודאי דלא ס"ל בזה כהרא"ה לדינא ואין לומר דלדידהו דין זה מסתברא מעצמנו דהא גבי אטום חזינן דהוצרך בש"ס לפרש דאי מחמת מוגלא כשר א"כ גבי מראה דלשי' לא אמרו כן בש"ס ודאי לא ניקל בזה וכן במעשה דרעגענשפורק שהביא הט"ז בסוהס"י דהטריפו הריאה שהי' בה חוט שחור מחמת מוגלא ונשתנה העור מחמת המוגלא ע"כ הוא דלא כהרא"ה וצ"ע דסתמו בזה ולא פירשו כן:
ס"ד כמראה הכחול שקורין בלא"ה ודומה לרקיע זה צ"ע דהרי התו' הוכיחו דככרתי הוא דומה לרקיע וגבי אוכמי פי' בשם בה"ג דהוא ככחול אלמא דכחול לאו כעין רקיע הוא וכן כ' בביאור בספ"ק דב"ב דכחול הוא שחור ע"ש והכי אמרינן בהדיא בנדה די"ט גבי שחור דיהה מכן ככחול טהור ע"ש הרי דכחול הוא שחרות דיהה מעט מדיו ונראה דמכאן יצא לו להראב"ן דפסק הכא כשחרותא דדיו להקל משום דכיון דבברייתא שם תני לטהר בכחול ואמרו שם בש"ס דכפחכותא דדיו טהור ובודאי דלא הקילו יותר מבריי' דאי ל"ה תיקשי בברייתא דלשמעינן רבותא טפי וע"כ דתרוויי' חד שיעורא הוא וכיון דהכשיר כאן בכחול ה"נ אינו טריפה אלא כחרותא וע' תבו"ש. וע' רש"י דכ' כקורטי דדיותא וכ"ה בר"ן ובאו"ז הגדול והיינו כמו שהוכיח הרש"א שם דביבשה הוא חומרא וכ"ש לחה דגרע טפי ע"ש היטיב ודו"ק: שם בהגה מכה בדופן נגד אדומה טריפה. והאחרונים הסכימו כהמהרש"ל להתיר בהפ"מ והפלתי השיג עליו דגם הרי"ף מודה לאסור דהא לא התיר אלא מדר"נ וש"מ דלשמונה שרצים מדמינן וכשיש מכה בודאי יש לתלות במכה ותמה אני מאי סוגי' היא לפרש בש"ס דמסתפק בפירוש לענין נצרר מחמת מכה. ולפשוט להתיר משום דר"נ. ולא הזכירו כלל. אלא פשוט דהמסקנא להתיר היינו במחמת מכה דלשאר שרצים מדמינן והרי"ף לא אייתי דר"נ אלא לראי' מדהתיר לקמן אדומה מדר"נ ולא חששו למחמת מכה ש"מ דמ"מ ודאי כשירה אלא דהש"ס לקמן גבי אדומה אמר דאפי' אינה מ"מ אין חשש דתלינן בדר"נ וז"ב:
ט"ז סוהס"י האריך דמראות הללו פוסלין אפי' בקרום העליון לבד וכל ראיותיו תמוהין. מש"כ מר"י שלא רצה להתיר צימחי אע"ג דלא ראה שנכנס לקרום לא ידעתי כלל דכי הצמחים תחת קרום העליון לבד הם גדילים ידוע דהצמחים גדלין בין עור לבשר כמש"כ הרשב"א ועוד דהא התם כל החשש הוא שמחמת קילקול הבועא ודוחקה סופה לקלקל את הקרום ואי"צ כלל שיכנוס כבר לקרום ומש"כ מהדרוסה דמשיאדים סימנים פשוט דדרוסה חמיר דהרי בשאר איברים אסור אפי' משיאדים הבשר כנגד המעיים לבד וכ"ש דאין ראי' מכאן לדעת הר"ן ברי"פ א"ט דבושט בעינן באמת שיכנוס הארס בשני העורות ע"ש וגם הרא"ש שנסתפק גבי שינוי מראה דנפלה לאור כ' דאין לפשוט מדרוסה ע"ש ומהא דנפלה לאור גופה ודאי ג"כ אין ללמוד דהתם שאני דקוטרא עייל בהו אבל הכא הרי משמעות הש"ס גבי שחור דאמרינן דאדום הוא אלא שלקה ע"ש ומשמעות הש"ס דהוה"ד בכל המראות אינו אלא שהמראה הוא לקותא וא"כ לא אלים אלא מנתקלקל עור אחד והרי גבי ושט כ' כל הפו' בפשי' דנתקלקל עור אחד במקצת אינו נטרף וכן מוכח מדברי הט"ז עצמו בסי' ל"ג דדווקא בכולו לקוי כ' דיש חומרא ולא במקצת וה"נ בריאה אין להטריף כל שניכר דבתתתון אין שום ריעותא וע' פמ"ג ודו"ק: