חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר
סימן לא
ס"ב המוח עצמו שנרקב כו' הכל נלמד מדין חוט השדרה שבסי' הסמוך ע"ש. וצ"ע בעב וכבד דהתם ע"ש:
שם ואם נמצאו מים בתוך הקרום כו' ואם נמצא דם ע' לקמן גבי כוליא במים זכים כשר ואפ"ה הוצרכו לומר שם דדם ג"כ כשר דטבע הכוליא שהיא כולה דם וא"כ כאן לגבי מוח בודאי לא שייך זה היה נראה בפשי' דלא עדיף ממים וטריפה. אלא דיש סברא לומר עפ"י דברי הרשב"א הובא בש"ך סע"ב סק"י דמוח יש בו שורייקי דדמא ע"ש ואפשר לצדד דהוא מהני שורייקי וצ"ע:
ש"ך סק"ז דשאני התם דלא מיטרף אלא בנקובת שני הקרומים. אך לקמן סמ"ח משמע דאין לחלק בכך. עד"מ שביאר דבשני קרומים יש להקל דאיכא למימר דאי ניקב הוה קורט דם אבל בקרום אחד י"ל דאכתי לא אתי ק"ד ולפי"ז ודאי נראה לקמן סמ"ח דאין לחלק בכך דהיינו דמבואר שם דבליכא מידי למסרך לא בעינן קורט דם וה"נ התולע עשוי לרחוש תמיד ולא שייך להצריך ק"ד וע"כ דאין הקולא כלל משום דליכא ק"ד אלא דבל"ה שכיח טפי לקולא וא"כ אין לחלק ודו"ק. ס"ג אבל אם נמצא חוץ לקדירה כגון בחוטם כשירה היינו משום ס"ס שמא לא הגיע כלל למוח ושמא לא ניקב ועט"ז שהקשה דמ"ש ממחט בחלל הגוף. דלא אמרינן דהוה ס"ס. שמא לא הגיע לאיברים הפנימים כו'. ולענ"ד ל"ד כלל דהכא כ"ז שלא נמצא בקדירה הוה כההיא דס"ד לקמן סנ"ז סי"ג דאע"ג דבעל קיי"ל דחוששין לס"ד. בספק על ספק לא על מקילינן לכו"ע דאמרינן אימור לא על והוה ס"ס ע"ש. אבל כשנכנס ביניהם תו הוה ספק אחד. וה"נ כשהוא כבר בחלל הגוף לא מיקרי אלא ספק אחד. אבל כ"ז שאנו מסתפקים אם נכנס למקום החלל שפיר הוה ס"ס. וכיוצא בו מצינו לענין טומאה ספק ביאה טהור ספק מגע טמאה טמא ע"ש וע' שבת נ"ד אין הרחלות יוצאות חנונות דמניחין לה חנון בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. וא"כ ש"מ דהוה מילתא דשכיחא וא"כ י"ל בפשוט דלא הוה ריעותא כלל. וכמו גבי קוץ בושט דאמרינן דנמצאת לא איצטריך ליה לאשמועינן דכולי חיוי ברייתא קוצי אכלן ע"ש וה"נ הא שכיחא ודו"ק: