אור ברסלב

חבל יוסף (חדרי דעה)· רבי יוסף זונדל הוטנר

סימן יט

סימן יח

ש"ך סק"ב הקשה על שי' רש"י דגם על שחיטת טריפה יכול לברך דשחיטתה מטהרת מידי נבילה מהירושלמי דפרק הרואה דפריך שם מעתה עד שתבדוק ועפמ"ג ולענ"ד עדיין י"ל לשי' הש"ך בסי' כ"ה סק"ב דלכתחילה צריך לבדוק על שמוטה כמו בריאה ובזה קיי"ל כשי' בה"ג דאינה שחי' כלל והוה נבילה ואף דמסיק ע"ז לשון ב"מ בחזקות כשרות וכתבו התו' בחולין נ"ד דסימנים ודאי לא קרי ב"מ מ"מ ודאי יש מקומות שגם הסימנים בכלל כמו ההיא דאין מזמנים נכרים על ב"מ ועוי"ל בלשון הירושלמי שהוא בקצרה דכוונתו על ב"פ מטריפה דקיי"ל דנטהר בשחי' אמו מטומאת נבילה וניתר בשחי' עצמו לאכילה ובזה אם הוא טריפה ל"מ שחיטה כלל ודו"ק: ס"א בהגה שחט בביהמ"ט שהוא מטונף יברך ברחוק ד"א הקושי' מפורסמת דלפי מש"כ הרב באו"ח סקס"ו דכ"ב אמה הוא הפסק לענין ברכה והוכיח מהא דרי"פ כל הפסולין דמסיק מרחק צפון ואינו תיכף והוא כ"ב אמה ע"ש וא"כ לפי ס"ד דשם דהוא משום ביאה במקצת דצריך להיות הסמיכה בחוץ והשחי' הוא בפנים ומשום זה אינו תיכף א"כ ש"מ דמחוץ לפנים נמי אינו תיכף ולענ"ד דלפי ס"ד לא שייכא כלל לשאר הפסקות כיון דאינו רחוק כלל ולא הוה אלא שם גבי סמיכת קדשים דבעי סמיכה כעין שחיטה בקודש וזהו דאינו תיכף אבל לענין שאר הפסקות לא שייך כלל אבל לפי המסקנא ע"כ אין ההפסק אלא השיהוי וזה ודאי יש ללמוד גם בכ"ד ונכון ומ"מ לפמש"כ התו' בסו"פ לולב הגזול דכ"ז שהאתרוג אינו בידו אינו נכון לברך דלא מיקרי עובר לעשייתן כמו בתפילין דאינו מברך אלא משעת הנחה צ"ע לענ"ד גם בכאן לברך ברחוק ד"א וצ"ע:

ס"ו והנ"מ כשהביאו לו קודם שברך על כיסוי הראשונה לפמש"כ המחבר בס"ז גבי ברכת שחי' דאם בעוד ששוחט הביאו לפניו יותר אי"צ לברך לכאו' ה"נ אפי' כבר ברך כ"ז שהוא עוסק בכיסוי הול"ל דאי"צ לברך. וע' ש"ך שהקשה על הרב דכתב בהגה לענין ברכת שחי' דהביאו לפניו ממין הראשון אי"צ לברך [וע' מה שהקשו מזה על הב"י באו"ח סר"ו דס"ל דכל שהוא ברכה אחת חשוב מינו דהא הכא הכל ברכה אחת היא ובעי דווקא מינו. ולי"מ נראה דמינו דהכא היינו מין הנשחט בסכין זה וכל שדרכו בסכין אחר ודאי מן הסתם אין דעתו עלי' בשחיטה זו וצ"ע] ולקמן גבי ברכת מילה כתב דהביאו לו תינוק אחר צריך לברך ע"ש ע"כ נלענ"ד דהנה אע"ג דאמר בש"ס אליבא דר"י דמודה בברכת השחי' דאינו מברך אלא ברכה אחת נסתפק לו להרא"ש לענין ברכת כיסוי דאפשר דכל אחת מצוה בפ"ע וטעונה ברכה לעצמה ואח"כ כתב דמסתבר דהעושה מצוה אחת שני פעמים אין צריך לברך אלא ברכה אחת על שניהם ועכ"פ מבואר דאינו מדמה לגמרי ברכת השחי' לברכת כיסוי והטעם פשוט דברכה שהוא על מצוה שאני ולא סגי כוונה סתמית אלא כוונה מפורטת וא"כ ה"נ י"ל דלא דמי ברכת מילה וברכת כיסוי לברכת שחיטה דהני כיון דמצוות הם בכה"ג דלא היה בשעת הברכה גופא אינה כוונה מבוררת ול"מ בברכת מצוה ועוד יש סעד לזה מהא דקיי"ל כר"י בהיה לפניו מצות הרבה דמברך על כ"א (בסוכה מ"ו) ולא קיי"ל כוותי' בהא דמיני דשאים שם וע"כ דמחלקינן בזה דמצוה שאני ודו"ק בביאור הגר"א או"ח סכ"ה סקי"ז. וצ"ל דמ"מ חשוב שם מצוה אחת וצ"ע:

תוכן העניינים

חבל יוסף (חדרי דעה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה