חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה החסיד והקצב שיהיו שכנים לעוה"ב
ויהי איש אחד, תלמיד חכם חסיד עניו, בקש מאלהיו להודיעו מי יהיה חבירו בעולם הבא, ויצם ימים רבים וירבה תפלה ותחנוני,ם עד שנאמר לו בחלום הלילה פלוני הקצב יהיה חבירך. ויקץ משנתו דואג ונאנח סר וזעף, ויחזור להתענות ולחלות לפני ה'. ויאמרו לו בחלום, כבר הודעתיך כי פלוני הוא חבירך בעולם הבא. כשמוע הדבר, נדהם ונאנח ובכה בכי גדול על דבר זה. וישמע קול קורא מן השמים, לולי שאתה חסיד ויש בך מעשים טובים, כי בן מות אתה, מדוע חרה לך על שאמרתי לך שפלוני הקצב הוא חבירך, הידעת את אשר עשה פלוני הקצב מעשים טובים שלא יוכל כל אדם לעשותם, ומעלתו מעלה גדולה בעולם הבא.
ויקם התלמיד בבקר, וישכם לחנות הקצב, ויתן לו שלום, וישב עמו, ויאמר לו, רצוני שתודיעני מעשיך וחסדיך בעולמך. ויאמר לו, אדוני, אתה רואה מלאכתי, ומכל מה שאני מרויח, אני נותן החצי בצדקה, והחצי מתפרנס ממנו אני ואנשי ביתי.
ויאמר לו התלמיד, אנשים רבים נותנין צדקה יותר מזה, אבל הודיעני אם עשית דבר שלא יוכל כל אדם לעשות. ויחריש הקצב שעה גדולה, ויאמר לו, אדוני, זכרתי דבר שעשיתי היום כמה שנים. ויאמר לו החכם, מה היה הדבר, ויאמר, הייתי ביום [מ]ימים שעברו מתעסק במלאכתי, והנה ארחת כותים באה, ובה שבויים רבים, וביניהם נערה קטנה בוכה במר נפש, ואקרב אליה, ואמרתי לה, בתי, למה תבכי ולמה תצעקי. ותאמר לי, אדוני, אני יהודית, ואני מפחדת שמא יוציאוני הכופרים האלו מכלל ישראל, והיה רצוני לצאת במקום ישראל, אולי יפדוני היהודים מיד הכותים. כשמעי דבריה, הרך לבבי, וחמלתי עליה, ואמרתי לה, החרישי והאמיני, כי אני אפדך. ואלך מיד לאדוניה, ואקנה את הנערה בדמים הרבה, ואביא בדמיה יותר מממוני. והיתה הנערה בת י"ב שנה, והבאתיה לביתי, והלבשתיה עד שגדלה, ויהי לי בן יחיד בן כ"א שנה. ויהי היום, דברתי עמו בסתר ופייסתיו בדברי ההגונים, ואמרתי לו, בני, קבל עצתי ועשה מצותי ומלא רצוני, למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לי, אמור מה שתרצה כי לא אסור ממצותיך ימין ושמאל, אמרתי, רצוני שתשא את הנערה הזאת לאשה, ואני אעשה לכם בגדים ותכשיטין חשובים במאוד. ויאמר לי, הנני בידך עשה הטוב בעיניך. וישמח לבי עד מאוד, ואתקן כל צרכם מחוט ועד שרוך נעל, לא חסרתי דבר, ועשיתי סעודת גדולה לחופה, ולא הנחתי מכל בני העיר שלא באו לשם, וכל העניים, ואושיב את העניים בצד בני העיר כדי שלא יתביישו, ואשים לפניהם מאכלים ומטעמים, ויאכלו וישתו שמחים וטובי לב, זולתי שלחן אחד שלא היו אוכלין כלום, ואמרתי להם, אחי, למה תעשו כזה, שמא מצאתם במטעמי שום דופי, אמרו לי ח"ו, כי לא ראינו מעולם טוב ממנו, אבל העני הזה שהושבת עמנו, בוכה ודמוע ונאנח מעת שישב בכאן, וע"כ לא נוכל לאכול מפני אנחתו ובכיתו .
ואקח אותו בידי ואוציאהו לחוץ לבדו, ואמרתי לו, אחי למה הרעות לי, ולמה תעצב בני החופה, הודיעני מה לך ולמה ירע לבבך, אל תכסה ממני כלום, אם יש עליך חוב אתן לך, ואם אתה צריך הלואה אלוה לך. ויאמר לו, חוב אין לי עלי, ואיני צריך הלואה, אבל אני בוכה על הנערה שתשא אותה לבנך, שהיא מעיר פלוני, ואני קדשתי אותה היום כמה שנים, והיא מאורשת לי, ונשבית היא, ואני אחריה באתי, והנה שטר קידושיה בידי. ויוציא השטר ואראה כדבריו. ואמרתי לו, היש לך אות בנערה הזאת. אמר לי, ראיתיה פעם אחד בבית אביה, וראיתי בגופה אות כך וכך במקום פלוני. והאמנתי בדבריו. ואמרתי לו התחזק והתאפק, כי אני אמלא מאוייך, ואקרא את בני. ואמרתי לו, בני אתה עשית רצוני בדבר הנערה הזאת, ועתה מלא מאויי בכל מה שאומר לך, ויהיה טוב לך. ויאמר לי, כאשר עשיתי בראשונה בעבורך, כן אעשה עתה, לא אמרה את פיך. ואמרתי לו, הנערה הזאת היא מקודשת לבלעדך, וכבר ראיתי שטר קידושיה, והנה האיש שקידשה בכאן, והיא אסורה עליך. ועתה, רצוני שתתן לו כל מה שעשיתי לך, מבגדים ותכשיטין, ותחזירה לבעלה ותזכה לשכר טוב, ואני אתן לך אשה טובה מזו, ואעשה לך כפלים מזה, ויאמר לי, כן תעשה, ואני אעשה כאשר דברת.
ואביא את האיש האורח ואת הנערה, ואעמידם בחופה, והשושבינים לפניהם, ויברכו ברכת נישואין, ואתן להם כל מה שהיה בביתי, ואוציא להם כל מה שהיה מזומן לבני, וישבו עמי ימים רבים שמחים וטובי לב אין מחסור כל דבר, ושכחו עמלם וצרתם, עד שרצו לשוב לעירם, ואתן להם מתנות טובות וצדה לדרך, ואשלחם לשלום, והייתי שואל בכל עת לעוברי דרך לשלומם. ויאמר לו התלמיד ברוך אתה לה' שהניחות לבבי ושמחתי כי אתה מחברי לעולם הבא.