חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה ברבי עקיבא שלימד את בן הרשע תורה
מעשה שהיה (תנא דב"א) ברבי עקיבא, שהיה מהלך בדרך בבית הקברות, ופגע באדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם, והיה טעון על כתפו משאוי עצים, והיה רץ בהם כסוס, כשהיה רץ, גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, אמר לו מה לאותו האיש לעשות עבודה קשה כזו, ואם עבד אתה ואדוניך בא עליך בעקיפין, אני מעשיר אותך.
אמר לו, בבקשה ממך, אל תעכבני, שמא ירגזו בי הממונים עלי. אמר לו, מה זו ומה מעשיך. אמר לו, אותו האיש מת הוא, ובכל יום ויום שולחים אותו לחטוב עצים. אמר לו, בני מה היתה מלאכתך בעולם שבאת הימנו. אמר לו, עשיר ודיין הייתי, והייתי מראשי העם, והייתי נושא פנים לעשירים, והורג לעניים. אמר לו, כלום שמעת מאותם הממונים עליך לפורענות זו דבר שיש בו תקנה. א"ל, בבקשה ממך אל תעכבני, שמא ירגזו עלי בעלי פורענות, שאותו האיש אין לו תקנה, אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאלמלא היה לעני זה בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך והן עונין אחריו אמן יהא שמיה רבא מברך, מיד מתירין אותי מן הפורענות.
ואותו האיש לא הניח בן מעולם, ועזב אשתו מעוברת, ואינו יודע אם ילדה זכר. ואם ילדה זכר, מי מלמדו תורה. שאין לאותו האיש אוהב בעולם. באותה שעה, קבל עליו ר"ע לילך ולחפש אם ילדה לו בן זכר, כדי שילמדנו תורה ויעמוד לפני הצבור. א"ל, מה שמך. א"ל, עקיבא. ושם אשתך, שושנבוז. ושם עירך, א"ל לודקיא. מיד נצטער רבי עקיבא צער גדול, והלך ושאל עליו. כיון שבא לאותו מקום, שאל עליו. אמרו לו, ישתחקו עצמותיו של אותו האיש. שאל על בנו, אמרו לו, הוא ערל, אפילו במצות מילה לא עסק בה.
לקח אותו ר' עקיבא, ומל אותו, והושיבו לפניו, ולא היה מקבל דברי תורה. עד שעמד מ' יום בתענית. יצתה בת קול ואמרה לרבי עקיבא, על זה אתה מתענה. אמר לפניו רבונו של עולם, והלא לפניך ערכתי אותו. מיד פתח הקדוש ברוך הוא את לבו, ולמד תורה וקריאת שמע וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל, ואמר ברכו את ה' המבורך, והם עונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. באותה שעה התירו את המת מן הפורעניות. מיד בא לרבי עקיבא בחלום. ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור.