חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה ברבי מאיר ואשת האכסנאי
מעשה (עיין מדרש עשרת הדברות דבור ז') ברבי מאיר שהלך לבית המדרש לרגל, והיה לו אכסנאי שמו יהודה מטבריא, והיתה לו אשה טובה וצנועה, והיתה מכבדת אותו כהוגן בכל יום ויום יותר מבחור. והיה חונה בביתם תמיד רבי מאיר בכל שנה ושנה בלכתו לרגל ובשובו. ותמת אשת יהודה, וישא אשה אחרת.
ויקרבו ימי החג, ויצו את אשתו ויאמר לה, דעי כי חכם א' בא לביתי תמיד בלכתו לירושלים ובשובו. כשיבא, דעי איך תכבדי אותו, ותעמדי לפניו, ותתקני מאכל ומשתה, ושמו רבי מאיר. והשמרי מאד פן תתרשלי במצותי. ויבא רבי מאיר כמנהגו, ויקרא השער, ותצא האשה אליו, ולא הכירה, ויאמר לה, ואיה אשתו. אמרה לו, כבר מתה ונשא אותי, ואם אתה הוא רבי מאיר, בא ברוך ה' ואל תעמוד בחוץ, כי הוא צוני לאספך הבית ולכבדך כראוי. ויבא רבי מאיר, וישב עד הערב. ויבא יהודה, ויחבקהו וישקהו ויאכלו וישתו וישכרו, וישכבו במקומם. ותשכב אצלו תחת בעלה, והאיש לא ידע בשכבה ובקומה.
ויהי בבקר, ותקם ותקראם, ותתן להם מים, וירחצו פניהם. ויצא אישה לסחורתו, וישאר רבי מאיר בבית, ותשם לפניו יין ותשקהו, והיתה מצחקת לפניו בכל עת, ולא נשא עיניו אליה. ותוסף ותגע בו ותקרב אליו. ויאמר לה, סורי מעלי ואל תגע בי. ותאמר לו, מדוע תתרחק ממני ואתה שכבת עמי אמש, ועשית רצונך בי, ויאמר לה, אל תכזבי. ותאמר אליו, אמת היה הדבר, וגם ראיתי בגופך אות כך וכך במקום פלוני. ותגד לו סימנין שהיו בגופו.
כשמוע האיש את דבריה, נכנס בלבו ספקה, והאמין לה, וינס ויצא החוצה נגוע מוכה לבב ומר נפש. והוא בדרך נבהל כאיש בלא דעת היה יודע אנה ילך, וימצאהו כותי אחד בדרך, ויאמר לו, מה לך רבי מאיר. ויאמר לו, יצאו עלי לסטים וגזלו כל מה שהיה בידי, וילך האיש אל ביתו סר וזעף, ויאמר בלבו איך עשיתי הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ואבדתי ממני כל מה שבעולם הבא.
וירא אותו חכם אחד מחביריו, ויאמר לו מדוע אתה ככה דל וחולה, וישביעהו להגיד לו האמת, ויספר לו כל אשר קרהו עם האשה. ויאמר לו, אל תירא שמא כשהיית ישן ראתה אותך ערום וראתה הסימנין אשר בגופך, כי לא קרבת אליה בדבר עבירה. ויתענה ימים רבים ויתפלל לה' לגלות לו סוד זה. ויאמרו לו בחלום הלילה, אל תירא מאיר, כי לא נפל ממך דבר חטא ולא עון, והאשה הרעה כזבה עליך, ולא תפחד, כי שכרך הרבה מאד. וייקץ האיש שמח וטוב לב, וישב ללכת לרגל, ולא יסף עוד לסור לבית יהודה כל ימיו.