חבור יפה מהישועה· רב ניסים גאון
מעשה בחכם שהצדיק הדין באיבוד בניו
מעשה (עי' במדרש משלי פסוק אשת חיל) בחכם א' שהיו לו שני בנים בני זקונים, ומרוב חבתו בהם, היה מוליכם עמו לבית הכנסת, ולא היה מאמין אותם עם שום אדם. ויהי יום, יום שבת, יצא כמנהגו עמם לבית הכנסת, וקדמו הם לאביהם. והיה בדרך קיר נטוי לנפול, ונפל על ב' הנערים, ואביהם ראה ויתאפק, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, ולאדם לא הגיד מאומה.
ויבא אל ביתו, וכשלא ראתה אשתו הנערים כבד מאד הדבר. ותאמר לו, איה הנערים, למה זה עזבתם, ולא היה מנהגך כך. אמר לה הנחתים אצל איש אחד שהוא כנפשי. ויאמר לה, פלוני החכם פייסני שיסעדו עמו היום, ולערב אלך ואביאם ויאכלו וישתו. וילך החכם להתפלל תפלת המנחה, וישב לביתו, ותרא האשה שלא הביא הנערים. ותאמר, שמא אבדו הנערים או מתו, ובעלה לא רצה לגלות לה, מפני חמל עליה שלא תצא מדעתה. ותאמר לו, אדוני אני שואל אותך דבר אחד, א"ל אמרי מה שתרצי.
אמרה לו איש פלוני הפקיד אצלי פקדון מהיום ימים, ועתה בא לבקש פקדונו, היש רצונך שאחזיר לו אם לאו. אמר לה, האמת והישר שתמהרי ותשיב לו פקדונו. אמרה לו כך משפטיך אתה חרצת, הקב"ה הפקיד אצלנו שני פקדונות, ועכשיו שלח ולקח אותם, אנו חייבין להתאפק ולהצדיק דינו עלינו, ולהללו ולשבחו על הרעה כמו על הטובה. וינחם האיש בדבריה, ויתאפק ויתתמה על שכלה ובינתה וחסידותה. ויצדיקו שניהם דין היוצר עליהם.
ויהי בלילה ההוא, בא בעל הבית הקיר שנפל להוציא העצים והקורות וכלי הבית, וימצא את הנערים חיים, ויוליכם אל ביתם לאבותם, והם מתנחמין זה עם זה ומצדיקים דין יוצרם. נכנסו עליהם, ויראום ויתמהו איש אל רעהו, וינשקום ויחבקום, וישאלום היאך ניצולו, ויאמרו להם, נפלה הקורה ונטה עליה הקיר, ואחר כך נפל הקיר על הקורה, ונמלטנו תחת הקורה.
בא וראה כמה גדול שכר הצדיקים אלו על רוב התאפקם, ונתן להם הקב"ה מעט שכרם בעולם הזה, ונשאר השכר קיים לעולם הבא.