זרע קודש· רבי נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ
על התורה
בראשית
חיבור סוף התורה לראשיתה לעיני כל ישראל בראשית ע"ד שפי' מ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבוא כו' שפי' לצאת חוץ מעוה"ז ולבוא לעוה"ז כי וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן ירד מן שער הנו"ן כי מ"ט שע"ב הוריד משה לישראל ע"י שהי' מקשר א"ע בדבקותו יתב' ע"י א' משע"כ ואח"כ מחמת אהבת ישראל הי' מדבק א"ע עמהם כמ"ש חז"ל שאמר מי שיש לו חולה בתוך ביתו בא אלי וכדומה צרכי ישראל נמצא בזה הי' מוריד להם ומדבק עמהם את השער משע"ב שהי' בדביקותו ואח"כ הי' ע"י דיבורו בצרכי ישראל ואהבתם ומעלתם הי' מדבק א"ע בו יתבר' ואח"כ הוריד מדריגה זו לישראל בדרך ה' כל המ"ט שע"ב וז"ש וילך משה כו' שהיה הולך ע"ד ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהאדם צריך להיות הולך ממדריגה למדריגה וזה הי' משה עושה תמיד רק בעת מתן תורה כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם שאז הי' במדריגות עומד כי אז פתח יתב' שמים ושמי השמים כו' ואמר אנכי ה' אלקיך כו' עד שלא הי' אפשר עוד למשה להלוך למדריגה למעלה מזו והי' במדריגת עומד וזהו שמתחילה כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ואח"כ כתיב ביום ברא ה' אלקים ארץ ושמים כי ית"ש ברא הבריאה בהשתלשלות מעילא לתתא כדי שיהי' האדם יכיל להיות הולך מתתא לעילא מארץ לשמים והוא ע"י שגם בגשמיות וארציות שעוסק ימצא שם אלקות ויתוודע שמלא כל הארץ כבודו וז"ש חז"ל ביום ברוא ה' אלקים ארץ ושמים שהזכיר שם מלא על העולם מלא כנ"ל שע"י שישראל הם ההולכים מתתא לעילא ומוצאין בכ"מ שבעולם שמלא מאלקות בכל הויות שבעול' נעשה שם מלא הוי' אלקים שבכל הויות שבעולם יש אלקות ולזה נברא כל הבריאה וז"ש לעיני כל ישראל בראשית "לעיני "כל "ישראל ר"ת ילך שילכו ישראל בדרך זה שיראו בכ"מ בעיניהם גילוי כבודו וחכמתו ית"ש איך כולם בחכמה עשה ולשם זה הי' הראשית הבריא' שילכו ישראל בדרך זה מתתא לעילא כר"ת ילך כנ"ל:
או לחבר לעיני כל ישראל בראשי כי יראת גי' תורה שהתורה מביאה ליראה והנה כתיב אלה דברי הברית שאותיות אלה שורש התורה כי אלה רומז לו' מדות כ"א כלולה מוא"ו גי' אלה ולכן כמה פעמים כתיב אלה דברי המצות והחוקים כו' הכל עד"ז ור"ת אלה הוא "אתה "הראת "לדעת וג"כ הוא אותיות לאה מורה על עולם העליון שנקרא כך והנה ולכל היד החזקה אמרו במדרש על הלוחות של סנפירין הי' וכבידים הי' וז"ש אח"כ לעיני כל ישראל שלעיני כל ישראל עם אותיות אלה שהם שורש התורה גי' ירא את ה' בני ומלך עה"כ וז"ש אחר כך בראשית אותיות ירא בושת.
עוד י"ל שישראל אותיות ישר אל ע"ד שפי' כי בו שבת אל מכל מלאכתו כי יש הנהגה בהטבע ויש הנהגה שלמעלה מן הטבע וכן הי' רצון אלקינו יתב' לברוא בב' הנהגות ושאדם יתגבר על הנהגת הטבע וינהג א"ע בהנהגה של מעלה והטבע ולזה ברא ית"ש עץ הדעת שבאמת ע"י אכילה מאותו עץ ידע טו"ר אך ית"ש אמר לאדה"ר שלא יאכל ממנו כדי שידע עי"ז טו"ר מהטבע שהוא מאכילת העה"ד רק יעבוד אותו ית"ש באמת ועי"ז יבוא לדעת טו"ר וז"ש ית"ש אח"כ ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים שנברא שע"ד הטבע יבוא מאכילת עץ החיים שיחי' לעולם אך אם יקח גם משם ויהי' חיותו ג"כ ע"פ הטבע ואכל וחי לעולם ודעתו כבר הוא ג"כ ע"פ הטבע מאכילת עץ הדעת וא"כ לא יזכה לעולם להנהגה שלמעלה מהטבע שיחי' לעולם בלמעלה מהטבע שהיא יותר במעלה לזה מנע ית"ש אותו מאכילת עץ החיים שיזכה לחיי עולם ע"י שמירת תורה ומצות וזהו ענין אותיות מלאכה צירוף אל כמה גי' אדני מורה על הנהגת הטבע וית"ש הוא אדון הטבע ושם אל שבמלאכה מורה על הנהגה שלמעלה מהטבע והנה בחול מתנהג קצת ע"פ הטבע ג"כ וזהו צירוף אותיות מלאכה אבל בשבת כתיב כי בו שבת אל מכל מלאכתו שהנהגה רק בשם אל שלמעלה מהטבע וזהו אותיות ישראל לישר כח ולהגביר כח שם אל שהוא ההנהגה שלמעלה מהטבע ולזה עבודת כל איש מישראל צריך שיראה שיתנהג למעלה מהטבע ולזה ברא ית"ש הבריאה וז"ש ישראל אותיות ישר אל בראשית ולזה נברא העולם ונ"ל שזהו הי' חטא קין ג"כ שהביא מפרי האדמה מנחה לה' להורות על הנהגה הגשמיות בהטבע ולעבוד ה' בזה ובאמת צריך להנהגה שלמעלה מהטבע [וע"ז רמז הבל בקרבנו] וז"ש והבל הביא גם הוא מבכורת צאנו מבחי' ראשית שלהם ומחלביהם הטוב הנבחר העליון והראשית ובאמת ברא ית"ש ב' הנהגות הנ"ל וז"ש בראשית ברא אלקים את השמים ומורה על הנהגה שלמעלה מהטבע ואת הארץ הנהגת הטבע והאדם צריך להגביר הנהגה שלמעלה מהטבע כמו שמרומז בישראל ישר אל כנ"ל:
התחלת התורה באות ב' שפתוחה כמו בית שנכנסים לתוכה זה מורה לנו כי אמרו ז"ל חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד כי היראה הוא הבית וראשית חכמה יראת ה' ולכן התחילה בב' שהוא הבית הדרתא כנ"ל היראה לכנס לתוכה כמו שנכנסים בבית ולכן בראשית אותיות ביראת והשי"ן מורה לנו כי יש מילוי אלקים במילוי יודי"ן גי' שי"ן זה מורה לנו השי"ן לידע שיש אלקים דיין ושופט ית"ש שאלקים הוא לשון דיין ומזה יבוא לאדם היראה וגם מה שסיימה התורה ישראל ומתחלת בב' רמז כי אמרו דורשי רשומות ישראל ר"ת "יש "ששים "רבוא אותיות "לתורה כי כ"א מישראל יש לו אחיזה באות א' מן התורה והתורה הוא בית של "ישראל שכמו שלבית נכנסים בה כן ישראל נכנסים וכלולים בהתורה הקדושה וכתיב בית ישראל ברכו את ה' ישראל שנכנסים בהבית שהתורה הוא בית של ישראל ולכן מסיימת התורה ישראל ומתחלת בב' לרמוז על הנ"ל שהתורה בית ישראל:
א"י התורה מסיימת לעיני כל ישראל ומתחלת בראשית כי הנה משה שושבינא דמלכא אהרן שושבנא דמטרוניתא הפירוש כי משה שהוכיח את ישראל בדברים קשים תמיד ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם והרבה דברי' קשים כי עם קשה עורף אתה ולפניו ית' הי' מתחבט בכל זויות וזויות בשביל ישראל ומסר נפשו עליהם כמ"ש ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת כי הי' שושבינא דמלכא ולא הי' מקרב את ישראל לעיניהם רק לפני ה' שהי' שושבינא מקרב את הקב"ה אצל ישראל במליצתו עליהם ואהרן הי' שושבינא דמטרוניתא שבפני ישראל שיבח אותם לעיניהם מאד וקרבם מאוד ואמר להם אתם טובים מאוד ומאוד אתם עם קדוש ועי"ז קרבם להשית"ש וז"ש ולכל היד החזקה אשר עשה משה שעשה והראה גבורה שמורה יד החזקה לנו שהוכיח אותנו בדברים קשים כגידים זהו הי' רק לעיניהם של ישראל בפניהם הי' מוכיחם אבל לפני אל כי אלקים עשה שיראו מלפניו אבל לפניו יתב' מסר נפשו עליהם כנ"ל וכן שמעתי משל מהמגיד הקדוש מוה' יחיאל מיכל זצ"ל שמלמד הלומד עם תלמיד בפניו אומר לו דברים קשים ומבזהו מאוד אף שבאמת הוא תלמיד טוב וכששואל אביו על לימודו משבח הרב מאוד בפני אביו, רק לעיני התלמיד כדי שילמוד יותר מבזה אותו, כדי שיקבל עול תורה ויראה יותר וז"ש ולכל היד החזקה מורה גבורה דברים קשים עשה משה לעיני כל ישראל בפניהם ובראשית אותיות שב ביראת כ"כ בתקונים שעשה משה זה כדי שיהי' יושבים ביראת ה' אבל הבריאה הי' להטיב ובכל דבר כתיב וירא אלקים כי טוב.
א"י כי אמרו ז"ל עיני ולבא תרין סרסורי עבירה וית"ש אומר אם את נותן לי ליבא ועיני אנא ידע דאת דילי והנה כל ישראל כלולים במשה כי אמרו ז"ל על משה ילדה אשה אחת ששים רבוא בכרס א' כי הי' כלול מכל הס"ר נשמות ישראל ולכן "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה כי ית"ש חפץ חסד היא ומעלים עין מסוררים ולכן כשרוצה להשגיח ולהיות מבין אל מעשי כל איש ומחשבותי' מביט על אחיזת נשמתו במרע"ה במרע"ה שם מביט עליו ומשגיח על עמו בני ישראל כי שם בשורש אחיזת נשמתם במשה כלם יפים וברורים והנה משרע"ה שהיה כלול מכל נשמת ישראל בכח קדושתו פעל ועשה שיהיה לבם ועיניהם של ישראל רק סרסורי למצוה ולא ח"ו סרסורי דעבירה וז"ש אשר עשה משה לעיני כל ישראל שתיקן את עיניהם שיהיה סרסורי דמצוה ומסיימת התורה בלמ"ד ומתחלת בב' אותיות לב רמז שיהיה גם הלב רק סרסורי דמצוה ולא לעבירה ח"ו וג"כ הר"ת מן "משה "לעיני "כל "ישראל "בראשית הם בי מלך רומז שהתורה אומרת בימלכים ימלוכו:
א"י ונקדים פי' המדרש ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כו' אמר ר' יהודא נשיאה שאילת לר"ש ב"ר נחמן מאי דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו אין לך כל מקום ומקום שאין לו איש ממונה על בית שלו כו' כך מי ממונה על בית של עולם הקב"ה ביה שמו על בית של עולם כו' שאלית לר"א ולא אמר כן אלא כי ביה ה' צור עולמים בב' אותיות ואין אנו יודעים אם העוה"ז ביו"ד ועוה"ב בה' כו' בה' בראם הוי אומר שעוה"ז בה' ועוה"ב ביו"ד ומה זו אינו תופס את הלשון כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' שמים נעשו כו' הנה ית' ברא העולם בששה קצוות רומזים למדת עליונות וזה שאז"ל שאדם הראשון כשנברא היה עומד פניו למזרח כי הנה מזרח הוא הממוצע בין צפון לדרום כי דרום הוא צד ימין מדת חסד וצד שמאל הוא גבורה כי שמאל דוחה כי בצד שמאל מונח הכבד והכבד כועס וצריך לראות שהכעס יהיה לטובה כמ"ש רגזו ואל תחטאו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר ולכעוס עליו ולדחות אותו וז"ש שמאל יצר דוחה בהכעס וגבורה ורוגז שבשמאל ומזרח הוא הממוצע הוא מדת אמת כי ההולך באמת א"א לו להתנהג במדה אחת תמיד לא במדת חסד תמיד ולא בגבורה תמיד כי לפעמים צריך להתחסד עם טובים ולפעמים צריך למדת גבורה על הרשעים ויצה"ר כנ"ל כי כן הוא האמת ולפי הוראת האמת כן צריך להתנהג ולאחוז בב' הקצוות צפון ודרום ולכן היה עומד אדה"ר פניו למזרח לאחוז בב' הקצוות להתנהג במדת אמת וזהו בחי' לב שעומד באמצע הגוף כי לב פירושו כמו לב השמים לב ים שפי' באמצע ולכן התורה מתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד מורה כי התוה"ק תורת אמת ונעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן וכאילו היה התחלת וסוף התורה שהם אותיות לב באמצע התורה כי באותיות לב אלו מתחברים סוף והתחלת התורה כי דבר שהוא האמצע ביניהם הם אותיות לב מחברם כי הלב הוא ממוצע מורה על מדת אמת כנ"ל שאמת ממוצע ומחבר חסד וגבורה ולכן אנו מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת כי אמת ולב הם בחי' אחת נחזור להנ"ל שית"ש ברא העולם בששה קצוות בחי' מדות וצפון ודרום הם חו"ג ומזרח מדת תפארת מדת אמת ומעלה ומטה אלו הב' קצוות רומזים למדת נצח והוד כי מי שמנצח את חבירו היא מדמה עצמו למעלה מחבירו ולכן רוצה לנצחו ומדת הוד הוא ענין מטה שמודה לחבירו ומכניע עצמו תחתיו והוא למטה מחבירו וקצה מערב הוא יסוד שהוא כללות המדות כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים וארץ הוא מדה הששית יסוד ולכן מערב גי' שי"ב כמנין כל הי"ב צרופי הוי' שמערב לשון תערובות שבבחי' מערב מדת יסוד מתערבים שם כל המדות ולכן יום ששי נקרא ערב שבת ג"כ לשון תערובות כי ביום הששי מתערב שם קדושת שבת הבא כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבים ומתמצעים ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד הגם שויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו כו' כי באמת יום הששי הוא המחבר את יום השבת לחול ולרמז זה אנו קורין את ליל שבת על יום הששי שקורין בל"א פרייטיג צו נאכט וכן להפך ביציאת שבת אנו קורין את ליל א' על שבת בל"א שבת צו נאכט ולכאורה הי' ראוי להיות בהפך לקרות את ליל כניסת שבת ע"ש שבת וליל יציאת שבת על החול כי הלילה הולכת אחר היום שלאחריו רק כי מורה כנ"ל על קדושת שבת שמתערב בחול ולכן גם בליל מוצאי שבת קורין על שם שבת שקדושת שבת משפיע לימי החול כלל הדבר שמערב היא לשון תערובות וסולו לרוכב בערבות פי' ג"כ לשון תערובות שאף מי שהוא עדיין אינו טוב ברור מכל רע רק הוא עדיין מעורב מטו"ר עכ"ז אם רק מחזיק באמונתו ית' גם על זה האיש עושה ית' לעצמו מרכבה ושכינה במערב אף שהוא מטו"ר ובי"ה גי' טוב שם הגושפנקא דחתים בה שמיא וארעא הר"ת מאת השמים ואת הארץ כי ית"ש אמר בשעת הבריאה שאמרו המלאכים עתיד הוא למחטי קמך אמר וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון כן ג"כ עתה לאחר הבריאה נוהג ית' בטוב עד"ז וזהו מרמז לנו הכתיב אלה "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תה"ו בהבראם שהתולדות שמים וארץ מתנהגים כמו שהיה עיקר הבריאה שהיה הארץ תהו ובוהו וחושך עד שברחמיו ית' אמר יהי אור כן בכל פעם אף שהאדם הוא עדיין מעורב בטו"ר ותוהו ובוהו עזרו ית' שיעשה תשובה ויהיה ה' לו לאור עולם וז"ש ביום עשות ה' אלקים שמות אלו גי' הר"ת של יענינו ביום קראינו שכל הדינים של אלקים נמתקים ארץ ושמים ארץ קדמה לשמים שאף שאיש הזה הוא בחי' תהו עכ"ז עולה ממנו מ"נ בחי' ארץ קודם לשמים ולוקח ית' כביכול לעצמו תענוג מזה האיש ולכן הר"ת אלה "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תהו לרמז על הנ"ל שכמו שבתחילת הבריאה היה הארץ תוהו ובוהו ואמר ית' יהי אור כן בתולדות השמים וארץ שאחר הבריאה מתנהגים ג"כ כן וז"ש לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים שכמו שבראשית הבריאה היה תוהו ובוהו ואמר ית' יהי אור כן ההנהגה לעיני כל ישראל כשמתנהג רק בלבו באמת כנ"ל בהתחלת התורה וסופה אותיות לב בחי' אמת כנ"ל וס"ת בראשי"ת בר"א אלקי"ם ס"ת אמת וז"פ המדרש ביה שמו כנ"ל גי' טוב אף שהקב"ה ממונה על בית של עולמו שפי' המ"כ בשם הרמב"ן מלשון צעקת המדינה והעולם שמורה דין וגבורה מלשון בייא אתה מעביר עלינו כו' עכ"ז ביה שמו כנ"ל שמתנהג בטוב ומ"ש העוה"ז בה' רומז למ"ש ז"ל שה' רומז לתשובה כמ"ש מ"ט כרעא דה' תלוי' דמאן דרוצה ליעול יעול בהך ששם חותר ית' חתירה לבע"ת. גם רומז כי ה' אינו תופס את הלשון רק הבל בלבד כי האדם שמחזיק א"ע להבל ואין ותוהו שוכן ית' אתו כי אשכון את דכא כתיב שמזה שהאדם מחזיק א"ע להבל ואין שוכן ית' אתו ונמתקים כל הדינים כנ"ל. ורמז עוד לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים ע"ד שפי' לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שמתחילה צריך לקיים התורה בבחי' יוד עקב בחי' שפלה אף שאינו מבין לאורות וסודות המצוה ואח"כ ישראל אותיות לי רא"ש שית"ש מגלה לו סודות המצות כן רמז כאן ישראל בראשית ברא אלקים שהיתה הארץ תוהו ובוהו כו' ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור כן לא יתיאש האדם א"ע אלא אם נדמה לו שהוא תוהו ובוהו והבל בוודאי יעזרו ית"ש ויהיה לו לאור עולם ויהיה בבחי' ישראל לי ראש הגם שהוא נדמה לו שהוא תוהו ובוהו יעזרו ית"ש דוגמת בריאת העולם שהיה עד"ז כנ"ל וז"ש לעיני כל ישראל בראשית שיראו בעיני שכלם איך היה ראשית הבריאה ויבינו כנ"ל:
א"י התחלת התורה לקשרה לסיום התורה לעיני כל ישראל ע"ד שפי' מה שפי' התרגום ה' ימלוך לעולם ועד ה' מלכותי' קאים ובפסוק כתיב ימלוך לשון עתיד והתרגום פי' קאים בהות כי לשונינו לשון הקודש הוא פנימיות ולכן אמר ימלוך עתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד ויחזור העולם לתיקונו הראשון משא"כ עתה אף שהם גבורותיו ונוראותיו עכ"ז אין מתפרסם כבודו ית' ואין העולם על תיקונו כמו שיהיה לעתיד כי ידוע בספרים שהיה ית' בונה עולמות ומחריבן כו' וגם אמרו ז"ל שעלה במחשבה לבראות במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' ונראה שכל דבריהם בזה אחד כי העולמות הנ"ל שנקראים בספרים כלים שבורים הוא מחמת שנתרבה מאוד אור הקדושה שלא בא עדיין להשתלשלות גדול כמו אח"כ ומחמת גודל אור הקדושה לא היה אפשר לסבול גודל היראה והפחד מהדר גאון ה' שהיה היראה גדולה מאוד לאין שיעור וערך וא"א לנבראים לסבול וז"ש שעלה במחשבה לבראות במדה"ד ורמז לזה כי גבורה גי' חרוב וגי' יראה שהעולמות הנ"ל היה בגודל יראה וגבורה שלא היה אפשר לסבול הפחד והיראה ולהיות בגדר מציאות כלל רק היה בטלים במציאות מגודל היראה והפחד עד שבא לכמה השתלשלות שנשתלשל האור מסיבה לסיבה עד שהיה אפשר לכלים לסבול האור שלא יהיו בטלים ממציאות וז"ש והארץ היתה תוהו כו' ויאמר אלקים יהי אור בחי' משה שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה ונקרא טוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא וכן באור כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ולכן רמוז כאן "משה "לעיני "כל "ישראל ר"ת כלים שהוא בחי' עולם התיקון בראשית כו' עד ויאמר אלקים יהי אור שחוא בחי' עולם התיקון שהכלים לא יהיו נשברים ויוכלו לסבול גודל האור שלעתיד יתוקן העולם כל כך שתתפשט הקדושה בבחי' זו שעלה במחשבה ואעפ"כ יהיה העולם יוכל לסבול גודל האור והקדושה והפחד ויתוקן שבירת הכלים וז"ש ה' ימלך אותיות כלים שהכלים הנשברים הנ"ל יתוקנו ולכן אמר לשון עתיד ימלוך והתרגום הוא בחי' חיצוניות העולמות ולכן פי' מלכותי' קאים אף שאנחנו מצפין שיהיה ב"ב בבחי' עליונה יותר כנ"ל מ"מ גם עתה מלכותי' קאים לעלם כי עתה עכ"פ כבר מתוקן העולם שלא יחרב ומלכותו ית' קאים ולעתיד יהיה בחי' פנימיות בחי' לשון הקודש:
א"י על התחלת וסוף התורה נקדים לפרש פסוק ויתעצב אל לבו להבין מאי דאמרי אינשי הלב אינו מניח לי לאכול או לעשות דבר זה דהנה ית' ברא הבריאה שנתגלה ועלה לפניו כביכול התענוג והשעשועים שיקבל מעם קרובו ונתגלה לפני כביכול הטוב שאנו מצפין שיהיה לעתיד ובזה הוא תכלית שברא ית' עולמו לתכלית טוב הזה רק שבאמת אמרו ז"ל שאומר ית' ללבי גליתי לאיברי לא גליתי נמצא עיקר כוונת הבריאה היה ע"י שנקראת לב שראה הטוב שיהיה ע"י הבריאה משא"כ מדות שנקראים איברים לא היה מבינים תכלית כוונות הבריאה כי לא נגלה להם כנ"ל שאמר ולאברי לא גליתי ומזה כביכול נשתלשל המדה באדם שאף שאברים אינם מבינים הכוונה והאדם בעצמו אינו יודע למה אין הלב מניח לו לעשות דבר זה או לאכול כנ"ל או להיפוך שהלב חומד לאיזה תכלית טוב הגם שהאיברים אין מרגישין התכלית הטוב מעשות הדבר לבו אומר לו לעשות הדבר כי כן נשתלשל כביכול מעת הבריאה וז"ש ויתעצב אל לבו כי האברים גם מקודם לא היה מסכימים על הבריאה כי לא נגלה להם התכלית רק ללב רק אח"כ כשעשו מעשים רעים נתעצב גם לבם כביכול ולכן כיון שעיקר הבריאה בבחי' לב לכן התחלת וסיום התורה הקדושה באותיות לב ולכן בראשית עם שם הגושפנקא אהו"ה גימ' ל"ב פ' כ"ח שכח הבריאה ע"י לב וברא ית"ש הבריאה בדרך נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן בחי' עגול נמצא בכ"מ יש בחי' לב מלשון לב ים שהוא באמצע ובעיגול כ"מ הוא האמצע כיון שאין לו קצוות ולב הוא המקיים הבריאה כנ"ל שבבחי' לב הי' הבריאה כי ללבי גליתי הטובות העתידות ולכן היה הבריאה בדרך עיגול כדי שיהיה בכ"מ הלב קיום הבריאה כנ"ל:
אר"י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו פי' הכח שעשה ית"ש במעשי בראשית הגיד הוא לשון המשכה לעמו שגם להם יהיה כח לברוא עולמות כמ"ש ז"ל שע"י לימודו של הצדיק בונה שמים וארץ חדשה וכן אמרו ז"ל על כמה מצות שהעושה אותם נעשה שותף להקב"ה במע"ב ושמעתי שצדיקים אומרים שעי"ז שבונין ארץ ושמים חדשה עולם חדש עי"ז מבטלין גזירות שמחדשין שבעולם החדש הזה לא היה הגזירה כלל ויכולין לפעול בעולם החדש ניסים ושינוים כל מה שרוצים כיון שהוא עולם חדש וז"ש כח מעשיו הגיד לעמו כנ"ל שיכולין לברוא עולמות ועי"ז לתת להם נחלת גוים כרצונם פועלין בעולם החדש שעשו לתת להם נחלת גוים כרצונם:
את השמים ואת הארץ ר"ת שם קדוש נקרא בזוה"ק גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא וגי' טוב שחתם ית"ש בטוב והי' מהוה כל הויות שע"ז מורה שם הקדוש הוי' שמהוה כל הויות וכשתצטרף השם הזה שגי' טוב ושם הוי' שניהם גי' חלה וז"ש ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כי הנה מצינו מים מצמיח כל דבר שע"י שנותנין מים עליו יש להצמח כח לצמוח ולבוא להוי' בעולם נמצא שהמים הם הכנה שיבוא כל דבר להיות הוי' בעולם וזהו בחי' שם אהי' בחי' הכנה כביכול לברוא עולם ולהוות העולם שיהיה להעולם הוי' ויהי' ית' אלקי על הנבראים ע"ז מורה השם הקדוש אהי' והנה עוד יש למים בחי' הוי' כי חוץ מהכנה הזאת לדבר אחר יש להם בריאה והוי' בעצמם שטובים לשתות וכן העפר ג"כ עד"ז כי היא בריאה בפ"ע ויש לה הוי' וגם הוא מכינה כל צמח והכל מן העפר ונמצא שיש לה ג"כ כח מבחי' אהי' והוי' והמים והעפר מבררין כל דבר טוב שבכל דבר שבעולם ע"ד שפי' ונפשי כעפר לכל תהיה שאנו רואין שכשמזבלין את השדה מצמיח יותר כי העפר מבררת את הטוב גם מהזבל ונותן זה הטוב כח להצמיחה וזה ג"כ בהתחברות מים כי עפר בלא מים אינו מצמיח והמים והעפר מבררין אפילו הטוב שבזבל ובא הטוב הה"א ג"כ להוי' ולטוב כי מקודם לא היה ניכר כלל הטוב שבזבל ועתה נתברר ובא להוי' כזו שנותן כח להצמיח ועי"ז האדם מברך על הדבר ההיא לו ית"ש וזה ע"י שנברא ונתהווה בה שם הגושפנקא הנ"ל שגי' טוב ולכן מברר הטוב ומביא להוי' טוב והוי' גי' חלה כנ"ל וז"ש ראשית עריסותיכם שהוא ע"י קמח שמצמיח מעפר ומים כנ"ל חלה תרימו להרים שמות הוי' והגושפנקא להעלות הנ"ק שבעיסה ההוא שיש בה כח השמות שגי' חלה כנ"ל שע"י כוחם נצמח ונברר הטוב אפילו מהזבל ובא לתבואה נמצא שיש בתבואה כח טוב ההוא וגם בא להוי' ויש בה כח הוי' והם הנ"ק שבעיסה וצריך להרים ולברר זה כח התבואה ומים ע"י טוב כוונתו וברכתו ע"ד פי' הנ"ל שהבקשה שנפשי כעפר לכל תהיה שמבררת הטוב אפילו מזבל כן יהיה לו כח לברר מהכל:
במדרש שאל רשב"י לר"ש בר נחמני מהיכן נבראת האורה כו' מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבינה והבהיק כל העולם מזיו אורו כו' א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ומקמי הכי הוי אומרים ממקום בהמ"ק דכתיב והארץ האירה מכבודו וכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ויש לדקדק במדרש א' כיון שידע הפסוק עוטה אור כשלמה למה שאל מהיכן נבראת האורה ועוד יש דקדוקים ונראה ששאל דרך לעבודתו ית' לגרום אור השפע והשכל על ידי אתערותא דלתתא לעורר כח הבריאה ולכן שאל מהיכן נבראת האורה שג"כ אנחנו נוכל לעורר שם כח הבריאה ולגרום אור גדול והשיב נתעטף ית' בטלית לבינה כו' וכשצריכים לעורר אור הזה צריך להיות צדיק גדול שיקיים בכל עת יהי' בגדיך לבנים כו' ויעלה עבודתו עד הלבנינות העליון ומשם ימשוך האורה והשיבו מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ובוודאי זה א"צ שאלה שצדיק כזה שעובד ועולה עד שם בכוונתו הקדושה ובמעשיו בוודאי ממשיך משם האורה וז"ש המדרש אח"כ הארץ האירה מכבודו שאפילו מי שאינו צדיק גדול כ"כ שיוכל לעלות עד שם רק שהוא בעל מדת טובות ומעשים טובים ומחזיק עצמו לשפל בארץ גם זה יכול לגרום אור:
עי"ל ע"ד שפי' המפורשים ע"פ האזינו השמים כו' שהת"ח נקרא שמים ופשוטי עם בנ"י נקראים הארץ וז"ש המדרש הנ"ל והארץ האירה מכבודו אפילו מי שהוא בבחי' ארץ רק מכניע ומחבר א"ע לת"ח וצדיק ומצמיח לו פרנסה כמו הארץ שמצמחת כל מיני טובות גם ע"ז אמר והארץ האירה מכבודו כי ית"ש ברא הבריאה נעוץ סופן בתחילתן כו' ושיהיה אחרית כראשית וז"ש חז"ל למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כוונתם ז"ל שהגם שהארץ הוא אחרית וסוף עכ"ז מתחברת ברצונו ית' בחי' ראשית הכל כי נעוץ סופן בתחילתן אחרית כראשית כי הארץ רצתה לעשות רצון קונה ונתקשרה ברצון העליון וז"ש והארץ האירה מכבודו כיון שע"י הארץ ג"כ נתגדל כבודו ית"ש וכבוד וכבוד הוא לבוש כמ"ש ר"י קרא למאני מכבדותא ובכ"מ שנתגלה כבודו ית' כביכול הוא בחי' לבושו ית' ונמצא שבארץ ג"כ בחי' לבושו ית"ש בחי' עוטה אור כשלמה טלית לבינה כנ"ל נמצא שפסוק עוטה אור כשלמה ופסוק והארץ האירה מכבודו שניהם דבר אחד אומרים וכן המ"ד שבמדרש מא"ח ומא"ח ולא פליגי כי נעוץ סופן בתחילתן ובארץ ג"כ טלית לבנה כנ"ל לבושו ית"ש ע"י שנתגלה כבודו בחי' לבושו ית"ש בארץ וז"ש ממקום בהמ"ק כי שם מבחר הארץ ונתגלה כבודו ית' מאוד ולכן אף מי שהוא בחי' ארץ כנ"ל ממשיך אורה מראשית הבריאה כמ"ש ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שע"י קיום התוה"ק בבחי' יו"ד עקב שמכניסין בחי' חכמה לדברים גשמיים שמקיימין המצות בגשמיות עי"ז מעלין בחי' עקב מבחי' יום הראשית כי בחי' יעקב הוא בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולעתיד יקיים התוה"ק בבחי' לי ראש אותיות ישראל ע"ד שהמלאכים שהם רוחנים בקשו לקבל התוה"ק ולקיימה וכ"ז זוכין ע"י שמקיימין בתחילה בבחי' עקב כנ"ל:
ונח מצא חן כו' שהיה הולך מתתא לעילא והיה מעלה כל המדרגות אפילו תחתונים מאוד והיה מעלה אות ח' שרומז לחטא לעולם התשובה שמורה אות נו"ן נו"ן שע"ב וזהו אותיות חן ח' היה מעלה לנו"ן שע"ב כנ"ל:
ונח מצא חן כו' דהנה יש שם הוי' ברבוע בהיפוך האותיות דהיינו ה' ה"ו הו"ה הוה"י גי' חן והנה זה מורה על אתערותא מתתא לעילא שמתחיל מה' אחרונה משם הוי' ועולה לבחי' שלמעלה ממנה עומד למעלה לבחי' עליונה והנה זה הענין אתערותא דלתתא שעולים עי"ז לבחי' עליונים מאוד זה הענין הוא בש"ק ליל שבת הוא בחי' אתערותא דלתתא לקבל הקדושה עליונה יותר כי כבוד יום עדיף מכבוד לילה וזה שקורין הליל של כניסת ש"ק ליל ששי ובאמת היה לקרוא ליל שבת ולמה נקראת ליל ששי רק לרמוז בזה על שהוא אתערותא שאנו צריכין בחי' אתערותא דלתתא שאנו מעוררין ע"י מעשינו הטובים בכל הששה ימים ולכן נקראת עש"ק יום הששי להורות לזה שבליל שבת עלה אתערותא שלנו מימות החול ועי"ז נקבל הקדושה העליונה ביום השבת ולכן ליל שבת הוא בחי' כלה וז"ש ככלה בין רעותי' משובצה שאז שהיא נקראת כלה בליל שבת היא בין רעותי' שמחברת החול עם קדושת יום השבת והטעם שנקראת אז כלה בחי' נוקבא כי הוא מקבלת הקדושה כנ"ל ונוקבא הוא מקבל גם כי שבת אותיות בשת שמתבייש מאוד על מעשיו שבחול ומקבל על עצמו קבלת עומ"ש ולכן הלילה הזאת הוא בחי' נוקבא וכלה כי כלה ר"ת "כי "לה' "המלוכה שבכניסת שבת שנקראת כלה מקבל עומ"ש ועושה עצמו כנוקבא לקבל הקדושה ע"י אתערותא דילי' מתתא וז"ש ונח דהיינו בשבת קודש שהוא יום מנוחה מצא חן שאז הוא בחי' אתערותא דלתתא שמורה רבוע השם כנ"ל שגי' חן:
(לקוטים מפ' הנ"ל)
וייצר ה' אלקים את האדם כו' במדרש הה"ד מלך במשפט יעמיד ארץ כו' ואח"כ דרש וייצר ב' יצרים יצ"ט ויצה"ר כו' כי וייצר גי' יראה מלך וב' תיבות והאותיות והכולל כמ"ש ירא את ה' בני ומלך וב' יודין הם נגד חכמה עילאי ותתאי מחכמה עילאי ירא את ה' וחכמה תתאי הוא מדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ וצריך האדם לאחוז במדת יראה וז"ש בראשית ברא אלקים שם אלקים מורה על יראה כמ"ש והאלקים עשה שיראו מלפניו וז"ש ברישא חשוכא כו' מדת יראה והדר נהורא מדת אהבה חסד דאברהם ע"י בחי' אתערותא דלעילא ומתגברין החסדים אח"כ וזהו ע"ד אשה כי תזריע תחילה וילדה זכר מטעם זה שמתגבר כוחו על כח האשה וז"ש ג"כ במדרש שם שהיה ראוי אברהם להבראות קודם אדה"ר ואמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיתקן תחתיו אלא כו' ויבוא אברהם ויתקן כו' פי' אם היה החסד מתבטל תחילה אין כאן תיקון אך עתה יש תיקון לכל ולכן מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל ס"ת לילה ואח"כ בראשית שויהי ערב ויהי בוקר ברישא חשוכא כי החושך גבוה יותר כנ"ל:
אם תטיב שאת לשון שאת כתיב נמי גבי ראובן יתר שאת ויתר עז ר"ת וישע דכתיב בהבל וישע ה' אל הבל כי ראובן היה ראוי לתקן חטא קין שהיה בכור דוגמתו ושם שאת פי' כהונה וז"ש רש"י כאן כתרגומו פירושו גבי ראובן שאת כהונה כמ"ש רש"י ותרגום שם ומה שלא הועיל תשובת ראובן י"ל לפי שהיה סובר שעשה מצוה ולא התחרט כ"כ בלב שלם:
קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' שהיה סובר לעבדו ית' בגשמיות ג"כ אבל צריך מקודם לקדש עצמו מאוד:
נח
איש צדיק תמים היה בדורותיו כו' עיין באלשיך שהקשה למה לא כתיב בדורו כמ"ש חז"ל אלו היה בדורו של אברהם אבינו ע"ה כו' וי"ל כי דרך הצדיקים לעבדו ית' בכל כחותם הנכללים בהם שהם יוצאי יריכם כמ"ש יוצאי ירך יעקב כו' ולכל הנכללים בו פועל בקבלתו עומ"ש שאח"כ בהיותם בפרטיות יקבלו ג"כ עומ"ש בשלימות ובנח היה נכללים כל ישראל שממנו נבנה העולם ותמצא רמז שנח איש צדיק תמים ר"ת גי' ישראל וז"ש שהיה צדיק תמים בכל דורותיו שנכללים בו וז"ש את אלקים התהלך נח שפעל השראת והתפשטות השכינה ע"ד והתהלכתי בתוכם שהוא לשון טיול והתפשטות:
א"י נח איש צדיק תמים היה כו' כי כתיב תמים תהיה עם ה' אלקיך כי הנשמה הוא חלק אלקי ממעל וכתבנו במ"א שזהו נקרא אלקיך אלקות שבך והחלק זה צריך לראות לדבקו בשרשו הוא ית' הכולל כל חלקי אלקות שבכל נשמות ישראל והוא א"ס בהוב"ש וצריך האדם לראות שלא יהיה עוונותיו מבדילין בינו לבין אלקיו ית' רק ידמה צורה ליוצרה שידמה מדותיו לו ית' כמ"ש חז"ל הדבק במדותיו ועי"ז יהיה דבק בה' וז"ש תמים תהיה עם ה' אלקיך שידבק ויתמם החלק אלקי הנשמה שבו שנקרא אלקיך לו ית' וכן היה נח צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח שהיה מדביק חלק אלקי שבו עם אלקים והיה מתמם ומחבר החלק אלקים ית' שהוא הכללות מחלקים הנ"ל שתמים תהיה עם ה' יהיה תמים אלקיך האלקות שבך שלא יהיה פרוד ח"ו ביניהם וכן היה נח אף שאחז"ל אלו היה בדורו של אברהם כו' הענין כי כתיב ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמינו כו' שהיה לו לתקן חטא אדה"ר ואח"כ לא נתקן על ידו בשלימות רק ע"י אברהם אבל באמת היה צדיק גדול מאוד שהכריע את כל העולם כולו לכף זכות ולזה מרמז התיבה על אות למ"ד כי היה בתיבה תחתים שנים ושלישים דוגמת אות למ"ד שבה תלת פרקין וכן נדרש פסוק מגדול עוז שם ה' בו ירק צדיק ונשגב על האות למ"ד וכן על התיבה כמ"ש חז"ל והנה כתיב בס"י המליך אות למ"ד וקשר לו כתר וברא בו תשרי בשנה ומזל מאזניים כי הלמ"ד הוא דוגמת הלשון של המאזניים שהוא המכריע את המאזניים ולכן תמצא שמדות התיבה שהם שלש מאות אורך התיבה וחמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה הם אותיות לשון מורה על לשון המאזניים הנ"ל מורה שהכריע נח כל העולם לכף זכות והמשיך חסדים גדולים מאוד כי אף שהיה המבול היה חסד גדול ולכן מבול גי' חסדו שזהו היה חסד גדול שנאבדו הרשעים האלו מן העולם שהם היו חכמים גדולים בחכמת חיצונית והיה ח"ו מטעים את העולם בחכמתם הגדולה אחר כפירה בה' ח"ו ונח היה חכם גדול בקדושה ולכן כתיב אלה תולדות נח וכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שהיה חכם גדול בחכמת בריאת שמים וארץ והיה מאמין גדול בה' ולכן הצילו ית' והרשעים הכופרים נאבדו ואז היה נייחא לפניו ית' באבוד רשעים והצלת הצדיקים וזהו אלה תולדות נח נח שעשה נייחא לפניו ית' בצדקתו הגדולה:
וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה במדרש כתיב הוציאה ממסגר נפשי זה כח שהיה סגור בתיבה כו' היה נח מתפלל כו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי בתיבה היה נח רואה אור כל העולמות כי נשתנו סדרי בראשית וכביכול כמו העושה כלי ומשניהו מכמות שהיה לעשותו בתיקון יותר ומחזיר הכלי לחידושה להתחדש פעם אחרת כן היה מאירים בתיבה כל העולמות שהאירו במעשי בראשית רק שהאור נתצמצם בתיבה בחסדו ית"ש כמו שבדדי האשה יש נקב קטן מאוד שלא ישפוך החלב מבלי מיץ התינוק ולא יהיה כח בהתינוק לקבל חיותו מהדד כי לא יהיה יכול לסבול רבוי החלב וכן ריבוי השמן מכבה הנר כן בבריאת העולמות אותן העולמות שקבלו שפע יותר מהראוי לכחם לא יכלו לסבול ואמר ית"ש דין הנין לי ודין לא הנין לי ולכן בהתחדשות הבריאה ע"י המבול שהיה כעין התחדשות הבריאה נתצמצם השפע לצורך חסד הגדול שיהיה קיום לבריאה ומזה הצמצום שהוא בחי' אלקים תמו ונכרתו הרשעים דוגמת הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי שלא יהיה בו פסולת ולכן מבול גי' חסדו כי היה חסד גדול באיבוד הרשעים וצריך להודות לו ית' ע"ז שכרת את דור המבול שאלמלא היה בתערובות אנשי העולם לא היה אפשר להיות קיום לאומה הישראלית מחמת גודל טומאתם ולא היה יכול אברהם להיות בעולם על הבחינה שהיה רק כשהי' נכרתים הרשעים הללו מקודם ואח"כ היה תיקון העולם ע"י אברהם כמ"ש בהבראם באברהם ואח"כ מה שלא היה עדיין בירור גמור ולא נתקן עדיין נתקן אח"כ ע"י שהכניסנו ית"ש בכור הברזל במצרים להוציא הטוב מפסולת וז"ש צהר תעשה לתיבה כי מילוי אלקים בההי"ן גי' צהר כי שם אלקים מורה על מדה"ד וצמצום ועכ"ז כל הרחמים גנוזים שם ומגיע אור ממנו ולכן נקראת אימא כי אנו רואין בתרנגולת ושאר העופות ההולכים עם בני' הקטנים מסככת בכנפי' על בני' וכשבא אחד לקינה ליטול מבני' מכה אותו בכנפי' נמצא שכנפי' משמש רחמים לבני' ודין להבאין להרע לבני' כן בחי' אימא עילאי נקרא אלקים בחי' צמצום ובאמת הצמצום היה רחמים גדולים ולכן מבחי' אלקים הזה נמשך השפע דרך צמצום להתיבה בחי' צהר תעשה לתיבה (כנ"ל בפי' צהר תעשה לתיבה) וי"ל עוד הפי' צהר תעשה לתיבה להמשיך השע"נ וג"כ דרך צמצום גדול כי השע"נ נמשכין משם אלף למד ב"פ אלף למד גי' ש"ע בחי' הארת תרין תפוחין קדישין מפנים העליון וב"פ פנים עה"א וב"כ גי' ש"ע וז"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם שהיה אז התגלות השע"נ והשע"נ שנמשכים משם אל הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בשם אלקים כי חסד אל כל היום ומרומז בו ג"כ חוזק וגבורה שהיא בחי' צמצום כי אל הוא מלשון אילי הארץ שהוא לשון חוזק ולכן יש בחי' הסתרת פנים וגם זה לצורך חסד גדול שיהיה אח"כ כמ"ש חז"ל אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שהיה צמצום ובחי' הסתרת פנים של הארת שע"נ שבאמת היה מאירין השע"נ רק שהיה בהסתרה ואח"כ נתגלה הארתם וליהודים היתה אורה ונתגלה אח"כ החסד הגדול וכן בתיבה היה הארת פנים העליון השע"נ ולכן הי' קומתה שלשים אמה וארכה שי"ן ורחבה חמשים גי' ש"פ ועם ג' כוללים גי' ב"פ אל במילוי עה"א וכולל גם ש"פ גי' ב"פ אלף למד עם ששה אותיות וד' תיבות רק שהיה בהסתרת פנים בתיבה וע"י צמצום גדול וז"ש צהר תעשה לתיבה פי' אור תמשיך רק בצמצום בחי' שם אל ושם אלקים כנ"ל שגי' צהר ואל אמה בחי' אימא עילאי תכלנה מלמעלה תכלנה לשון כלתה נפשי לשון תשוקה שתהיה תשוקתך לתשובה בחי' אימא עילאי שיש בה נש"ב נגד רוחב התיבה וז"ש במדרש הוציאה ממסגר נפשי זה נח שהיה סגור בתיבה ור"ת "הוציאה "ממסגר "נפשי ר"ת המן לרמוז שבימי מרדכי במעשי המן וענין נח בתיבה היה בבחי' אחת בחי' הסתרת פנים כנ"ל ומ"ש חז"ל שהיה נח מתפלל רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ר"ל שלא יתפשטו אליו יותר ממה שבכח לקבל כמשל הנקב בדדי האשה שבלא נקב קטן לא הי' לו כח לינק כנ"ל וצריך צמצום לצורך חסד גדול כנ"ל ודרך הצדיקים מבקשי ה' מוצאין גם בזה טובת ה' ית"ש הגם שהשי"ת כביכול בהסתרת פנים שמורה דין ועי"ז נתגלה ההסתרה ההוא שית"ש מסתתר ופועל יש שמה טובות והאור מתגלה כנ"ל בענין אסתר וז"ש על זאת יתפלל כל חסיד אליך שיבקש גם בהסתרה החסד ונקרא חסיד וע"ד הנ"ל הפי' ג"כ וישאר אך נח כי אך גי' שם אהי' שהוא חסד גדול ואך הוא ג"כ לשון הכאה כמ"ש ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ כי משם אהי' הנ"ל שגי' אך נשפע גבורות קשות על אוה"ע רק אך טוב לישראל ומחסד וגבורה שמרמז בשם אהי' כנ"ל גבר עלינו חסדו והגבורות והדין בא משם על אוה"ע המצירים לנו ולכן במצרים שהי' צריך שיהי' חסדים לנו וגבורות על מצרים אמר ית"ש אהי' אשר אהי' כו' אהי' שלחני אליכם וכן בענין המבול יהי' חסדים משם אהי' כנ"ל שמבול גי' חסדו בהכרת רשעים וכעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם זה נח כמ"ש ז"ל במדרש:
(ללקוטים)
ויאמר ה' לנח צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך במדרש הה"ד לכל זמן ועת לכל חפץ זמן הי' לו לנח לכנס אל התיבה דכתיב ויאמר ה' לנח בא אל התיבה וזמן הי' לו לצאת דכתיב כו' להבין איזה סמיכות יש לכאן הפ' הזה וגם פי' הכתוב לכל זמן ועת מת זה שינוי הלשון והכפל י"ל שהוא ע"ד שפי' ואני תפלתי לך ה' עת רצון שאנו מתפללין לך שיהי' העת שהי' רצון שלך כי כשעלה ברצונו הפשוט ית"ש לברוא העולם כדי להטיב לנבראים כי עלה לפני רצונו התענוג שיקבל מעם ישראל ואנו מבקשין שיתגלה העת הזאת שיהי' הרצון הזה שעיקר ההטבה והתענוג הקדוש הזה תהי' לע"ל וזאת הוא התפילה שיהי' העת שיהי' התענוג הזה והטבה הזאת שבזה הי' רצון הקדום ית"ש לברוא העולם והנה באמת אצלו ית"ש עבר ועתיד והוה שווין כי הוא הי' הוה ויהי' ואין בעולמות עליונים התחלקות הזמנים כי שם למעלה מן הזמן ואין שייך לומר עבר או עתיד רק התפילה שלנו הוא שיהי' נגלה לנו שאנו תחת הזמן ויש אצלינו עבר ועתיד ולכן אנו מתפללין על העת הזה והנה עת הוא בחי' שלמעלה מהתחלקות הזמן כי ברגע מצינו שאמרו ז"ל וכמה רגע כו' נמצא שיש להרגע זמן וגבול משא"כ עת אין שום גבול להזמן ההוא שנקרא עת כי הוא מה שלמעלה מהזמן כי העת הוא ממוצע ביניהם כי מורה על זמן ואינו זמן ידוע ועת גי' י"פ הוי' וי"פ אהי' כי שם אהי' מורה קודם הבריאה שאמר ית"ש אברא נבראים ואהי' להם לאלקי' ושם הוי' הוא מורה כי ית"ש מהוה כל הויות ומחי' אותם והבחינה הנ"ל שהוא מחבר את עולמות שלמעלה מהזמן להזמן הוא נקראת עת שגי' י"פ הוי' ואהי' מורה על התחברות שם אהי' שקודם הבריאה והזמן לשם הוי' שמורה על הבריאה כביכול שמהוה כל הויות והתחברות השמות הללו בכל העשרה מאמרות שנברא בהם העולם כי אמר יתברך שמו אהי' לאלקי' ואברא נבראים וברא בהרצון זה העולם בעשרה מאמרות ומהוה כל הויות ולכך אנו מתפללין כנ"ל שיהי' עת רצון שיהי' המשכת השפע מהרצון בהתחברות השמות אלו הוי' אהי' בכל העשרה מאמרות והנה יש עוד שפע שמשפיע ית"ש בזמן שמתגלה ההשפעה גם בבחינה של מטה מן הזמן כי עת הנ"ל כבר אמרנו שהוא מה שלמעלה מהזמן וזמן הוא מה שלמטה מן הזמן כי זמן גי' מילוי הוי' במילוי שגי' מ"ה ומילוי שגי' ב"ן וזה מורה על התמלאות שם הוי' בחסדים ומשפיע מחסדיו למדת מלכות שהיא הנהגת עולמו מלך במשפט יעמיד ארץ ולכן אנו מברכין ברגל שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כי אז הניסים הי' תחת הזמן ולכן אנו מברכין ברכת זמן והנה התיבה היתה מרמזת להשפעתו ית"ש לעוה"ז וסוגר אותנו ממים הזידונים המסבבים אותנו וית"ש סוגר אותנו מכל צד והנה בתיבה כתיב שאמר לו ית"ש ופתח התיבה בצדה תשים ולמעלה הי' חלון התיבה זהו צורת מ"ם פתוחה שלמטה פתוח ולמעלה ג"כ במקום חיבור הו' להאות דוגמת חלון וזהורומז להשפעתו ית"ש לנו דרך החלונות והפתחים והחלון רומז להשפעתו ית"ש לנו ממדת "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת חלן וכשגברו המים הי' סוגרים החלונות והפתחי' ויסגור ה' בעדו רומז למ"ם סתומה וזהו רומז למ"ם סתומה דלמרבה המשרה שהמ"ם שהי' ראוי להיות פתוחה ג"כ סתומה וכ' בס' שמ"ם פתוחה בחי' אשה ומ"ם סתומה בחי' בתולה ולעתיד שיקבל ית"ש תענוג תמיד מעם קרובו יהי' בחי' מ"ם סתומה כבתולה החביבה על בעלה ויהי' אז בחי' בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ועפ"ז מרמז התיבה כנ"ל וכשהי' נח בתיבה והי' בחי' מ"ם סתומה כנ"ל הי' נח ממשיך מחסדים המגולים העליונים כי באמת הי' המבול חסד גדול כי אם לא הי' אז נאבדים הרשעים הי' מחריבין העולם בדעתם וחכמתם הרעה ולכן מבול גי' חסדו ולכן אמרו ז"ל במדרש שאמר אברהם לשם בן נח מה הי' עבודתו בתיבה ואמר שהי' מפרנסין את כל הבריות ועוסקין בזה שבזה ע"י חסד שעשו הי' ממשיכים חסדים העליונים וז"ש במדרש לכל זמן ועת כי בחי' זמן הי' כשהי' נח בתיבה כמ"ש במדרש הנ"ל זמן הי' לו לנח לכנס אל התיבה כי כשהי' בתיבה והי' החלון והפתח סתום והי' ההשפעה לא בהתגלות כ"כ רק שנשמר מהמים זהו רמז למה שית"ש משפיע לנו אף עתה להשמר ממים הזידונים ולשמור אותנו מכל הרוצים להרע לנו ומכרית את הרשעים הקמים עלינו ולעתיד שיתגלו החסדים יהי' בבחי' עת כנ"ל שיתגלו החסדים העליונים מבחי' שלמעלה מהזמן והוא בחי' יציאה מן התיבה ויתיחדו שמות הוי' ואדני גי' צ"א וז"ש צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך [עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים] לכל המעש"ט שעשה וכן לעתיד יתגלו האורות ממצות וענפי מצות ושפיר דרש המדרש לכל זמן ועת על ענין ביאת ויציאת נח מהתיבה כנ"ל:
מ"ש ז"ל שאברהם גדול מנח י"ל שנח הי' מעלה החטא לנו"ן שערי תשובה חטא נון ר"ת נח והנה יש צדיק שמסייעין אותו תחילה ע"ד השיבנו ה' אליך ונשובה ויש צדיק שמתגבר מעצמו תחילה ע"ד שובו אלי ואשובה אליכם. עבודת נח הי' העיקר כהיתוך זהב בתוך כור להוציא הפסולת כן על ידו נתבערו רשעים מן העולם ע"י המשכתו מעולמות עליונים דינים עליהם ונשאר העולם נקי מהם:
לך לך
לך לך מארצך וממולדתך כו' כי אמר עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי חטא דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי כו' ואח"כ פי' מאין באת מטיפה סרוחה ולאן כו' ולפני מי כו' ויש להעמיס זה בפסוק הנ"ל שלמדו ית"ש דרך הליכה בעבודתו ית"ש שעי"ז ילך למקורו ושורש מחצב נשמתו וז"ש לך לך לשרשך ואמר לו ג' דברים מארצך שישים אל לבו בחי' ארציות שישוב לעפר ארץ זהו נגד ולאן אתה הולך וממולדתך שישים אל לבו שמולדתו מטיפה סרוחה ומבית אביך שישים אל לבו שנשמתו נחצבת מלמעלה ועתיד ליתן דין וחשבון לפני אביו שבשמים ממ"ה הקב"ה. וי"ל עוד כי במדרש שמואל פי' על המשנה הנ"ל דעקביא כי מתחילה דבריו סתומים דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי כו' והדר מפרש ולא פי' תיכף מתחילה דבריו ופי' דבאמת הי' כוונתם ג"כ בבחי' אחרת שיזכור האדם איך השי"ת הגדיל אותו מאוד ויפח באפיו נשמת חיים טהורה וקדושה שיהי' האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכשיתן האדם אל לבו זה יכסוף וישתוקק לילך ממדרגה למדריגה שלא ינוח ולא ישקוט עד שילך למעלה וממדריגה זו למדריגה שלמעלה ממדריגה זו וכן תמצא עד שיגיע לקיים הפסוק ובו תדבקון ואתם הדבקים בה' וזה פי' הפסוק הנ"ל ג"כ לך לך מארצך שאף מארציות שלך תוכל להבין עבודתו ית"ש איך לעבדו בכל הבחי' ובכל והמדות וכן עד"ז יוכל האדם ליקח רמיזא דחכמתא גם מארציות שלו:
גם י"ל מארצך רומז למדת הכנעה וענווה שזהו דרך והליכה לעבודתו ית"ש וממולדתך ע"ד הנ"ל במדרש שמואל על המשנה הנ"ל מאין באת מטיפה סרוחה שיזכיר זה ע"ד הרוממות שבא מעולמות עליונים וגבוהים ונשאים מאוד ונשמתם נחצבת מלמעלה ע"ד בנים אתם לה' אלקיכם ואמרו ז"ל ע"פ יפח באפיו כי מאן דנפח מעצמותיו נופח וזה יתן האדם אל לבו שלא יקלקל להשחית מדרגתו הנשאה והגבוה עד אין שיעור ושלא יפול ח"ו ממדריגתו זאת וז"ש וממולדתך ומבית אביך כי הנשמה נחצבת ממקום עליון מאוד שנקרא אב ע"ד בנים אתם לה' אלקיכם ואח"כ עוברת דרך כמה בחי' עד שבאה בעולמות עליונים לבחינה שמשם נולדה לעוה"ז ושם מקום מעבר הנשמות שנקראת כנס"י שכונסת כל הנשמות ויזכור זאת האדם שממקום גבוה וקדוש כזה היתה לידתו וגם יזכור ומבית אביך שמקור נשמתו מבחי' הנ"ל שעי"ז נקרא בן לו ית"ש וזהו ע"ד אבא יסד ברתא כי בחי' הנ"ל שמשם נולדים הנשמות נקראת בת והנשמה עצמה מבחי' אבא וז"ש ומבית אביך וזה למד אותו ית"ש דרכים אלו לעבודתו ית"ש שעי"ז תבוא אל הארץ כי יש בעולמות עליונים בחי' שנקראת ארץ עליונה והוא עולם התשובה שע"י כל הבחי' האלו מארצך וממולדתך ומבית אביך תבוא לעולם התשובה כנ"ל ארץ העליונה רק שבאמת א"א לבוא לתשובה כזאת רק בעזרתו ית"ש שאמרו ז"ל אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו וז"ש אשר אראך שאני אראה אותך ואביאך לעולם התשובה ע"י עזרתי.
לך לך מארצך כו' כי אברהם אבינו ע"ה הי' מחשב במחשבתו תמיד שפלותו וחשב בדעתו איך יכול אני להיות צדיק גדול בשלימות ושעל ידי יתפרסם קדושתו ית"ש כרצונו ותשוקתו ואני בא מארץ מולדתי מעיר כשדים אנשי רשע ומולדתי ומשפחתי ואבותי עובדי ע"ז ואיך אפשר לאיש כזה להיות צדיק וקדוש כ"כ ובאמת אף שטוב מאוד שהאדם יחשוב שפלותו ולבוא למדת הכנעה וענווה עכ"ז ויגבה לבו בדרכי ה' כתיב כי לעבודתו ית"ש צריך האדם להרחיב דעתו ולהגבי' את עצמו ועי"ז יהי' הדרך לזה להגבי' דעתו אם שפלותו והכנעתו קבועה בלבו הוא עד"ז כיון שיודע שאין שיעור וערך וסוף לחסדו ורחמנותו ית"ש ואם יאמר כנ"ל מחמת שבאתי מדור ומשפחה ואבי שהם רשעים או מחמת שכבר אני בעצמי עשיתי הרבה עבירות עי"ז א"א להיות צדיק כ"כ א"כ אם יאמר כן נותץ ח"ו גבול וערך וסוף לרחמנותו ית"ש ובאמת לא כן הוא כנ"ל ע"ד כי עמך הסליחה למען תורא ובזה נתרחב דעתו ומחשבתו ונתגדל תשוקתו לעשות רצונו יתב' ובוטח בו יתב' שברוב רחמנותיו ורצונו להטיב לברואיו יעזרו לעבודתו אף שהוא מאוד בשפל המדריגה כדי להטיב באחריתו וזה שלמד ית"ש לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך כנ"ל שאתה עוסק במחשבה זו שאתה שפל מאוד מחמת שביאתך הוא מהם כנ"ל סלק המחשבה הזאת מעצמך ותגבה לבך בדרכי ה' ויתפרסם על ידך קדושתו כרצונך כי כל תשוקתו ורצונו של אברהם הי' להמשיך קדושתו ית"ש לעוה"ב ולהמשיך החסדים העליונים לעוה"ז ולכן נקרא אברם כי יש בעולמות עליונים בחי' עליונות ראשונות שנקראים אב כי הם בחי' מחשבה עליונה ואבות מכלל דאיכא תולדות שהמחשבה הוא אב למעשה כי לכל דיבור ולכל עשי' קדמה מחשבה שמוליד את הדיבור והמעשה ההוא ואלו המדות העליונות שנקראים אב הם הנקראים שלשה ראשונות וכן מרומז בתיבת אב שמספרו ג' והם ב' אותיות אות א' מורה על בחי' עליונה בחי' כתר עליון ועלי' מורה אות א' בתיבת אב שאות א' מספרו אחד והאלף ראשונה לאותיות מורה על בחי' הנעלמה הגנוזה העליונה הזאת שהיא ראשית כל המדות עליונות ואח"כ אות ב' שבתיבת אב שמספר ב' שנים מורה על שני מדות חכמה ובינה תרין רעין דלא מתפרשין ולכן נרמזים באות ב' ובאמת כל אלו הג' הם באחדות אחד וכן נרמזים כולם בתיבת אב לרמז לזה אב אחד לכולנו שכל אלו הג' הנרמזים בתיבת אב הם אחדות אחד והנה אלו הראשונות הם חסדים גמורים עליונים ורצה ית"ש שיומשך מאלו הבחי' חסדים לעוה"ז וברא ית"ש את אברהם שאחז בימין מדת החסד שהוא בהתערותא דלתתא מעורר אתערותא דלעילא להמשיך חסדים מעולמות אלו שנקראי' אב ועד"ז פי' מה שפי' רש"י וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וארא אל האבות שיש בחי' עליונות שנקראים אבות שמשם המשיכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב ופתחו המקורות להמשיך קדושה וחסדים לעולם ולכן הי' שמו של אברהם מתחילה אברם הוא אותיות אב רם שהמשיך מעולם הרם וגבוה מאוד ג"ר חסדים גבוהים עליונים כי הי' איש חסד גדול והמשיך כ"כ חסדים עד שהי' ממתיק אפי' הגבורות של יצחק שהי' פחד יצחק ע"ד ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק וכמו שפי' על פ' ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם שאני אתפלל בך לאחוז ג"כ במדת החסד ולהיו' נמחק אך אתה איך תוכל לפעול גבורה לשחוט בנך יחידך היפך מדתך ויאמר הנני בני שאכלל אני ג"כ במדתך כי זה עיקר החסד שיהי' התגברות החסדים כמ"ש כי גבר חסדו וכשראה ית"ש תשוקתו הגדולה ואתערותא דלתתא של אברהם להמשיך שהחסדים העליונים יבואו להתגלות אמר לו לך לך מארצך כו' ואמרו ז"ל שאודיע טבעך בעולם ולהבין את זאת וכי כן דרך צדיק לפרסם עצמו בעולם ולרדוף אחר הכבוד ח"ו רק כוונתם ז"ל עה"ד שאמרנו שאודיע מדתך ואתה תמשיך החסדים עליונים שיבואו להתגלות וז"ש ז"ל משל לזכוכית של פלייטין כו' הורק מכלי אל כלי והי' ריחו נודף פי' שיתפרסם ויתגלה ותתפשט מדת החסד בעולם שכן הי' כל תשוקתו של אברהם וז"ש לו ית"ש לך לך כו' אל הארץ אשר אראך פי' שאראה ואגלה על ידך החסדים העליונים יתגלו ויתפשטו בעולם על ידך וז"ש לו ית"ש ואגדלה שמך ואמרו ז"ל הריני מוסיף אות על שמך להיות שמך אברהם הפי' ג"כ ע"ד הנ"ל שנתן לו כח להמשיך רחמנותו ית"ש להעולם כי אברהם גי' רחם גם רחם עה"א גי' דרום עה"כ שדרום הוא מדת החסד כי דרום הוא צד ימין רומז למדת חסד שיומשכו החסדים וז"ש הרוצה להחכים ידרים שעיקר החכמת הוא להמשיך מבחי' חכמה שהוא מחשבה להמשיך משם חסדים בחי' דרום ימין שיבואו החסדים הנעלמים בהחכמה להתגלות ועי"ז מה ממשיכין החסדים ע"י קיום התוה"ק וז"ש ויעבור אברם בארץ עד כו' אילון מורה פי' אילן התורה כמו שאמרו ז"ל שהראיהו הר גריזים והר עיבל שיקבלו שם בשבועות התוה"ק ואמר אח"כ ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו פי' שמתראים חסדיו ית"ש אליו ע"י מדות אברהם כנ"ל:
לך לך מארצך הר"ת גי' מאה וכן לך לך גי' מאה וכן מי מלל לאברהם הניקה בנים כו' מלל אותיות ר"ת "לך "לך "מארצך שגי' מאה שלמדו ית"ש איך למצוא במדת החסד שהוא מדת אברהם למצוא כל הבחי' של יו"ד ספירות שכל ספירה כלול מיוד גי' מאה כאשר פי' הפסוק ויזרע יצחק כו' בשנה ההוא מאה שערים שנה גי' ספירה למצוא בספירה אחת מאה שערים ע"ד הנ"ל שכ"א כלולה מיוד ספירות גי' מאה ועי" ויברכהו ה' ועיין מה שפי' על מדרש ע"פ אנכי מגן לך הה"ד כי שמש ומגן ה' אלקים כו' שפי' ע"ד הנ"ל:
והי' ברכה פי' רש"י בך חותמין פי' שית"ש מנהיג עולמו בחסד ואף שיש דברים שנראים לנו שאינם ממדת החסד עכ"ז החסד גנוז ונסתר בהם אך כשנתגלה מבינים החסד למפרע שהכל הי' מבחי' חסד רק שלא הי' החסד נראה נמצא שסוף כל דבר ותכליתו וחותמו חסד משל אדם חולה ונתרפא וכן כל הרעות סופה חסד וז"ש בך חותמין שסוף וחותם כל דבר בחסד גם י"ל בך חותמין כשח"ו מתעוררים דינים וגבורות ומשם נמשך דברים לא טובים לנו ח"ו יש כח בנו עמו ישראל להמשיך חסדים ממדה של אברהם שיפסקו הדינים והגבורות והדברים ההם וז"ש בך חותמין ע"י מדה שלך חותמין וסותמין את הדינים שלא יתפשטו ועושים אותם וסוף להדברים ההם שיהי' סוף להם ויפסוק ויתגלה החסד:
ע"ל והי' ברכה כי אמרו ז"ל והי' לשון שמחה ויש להבין דבריהם כו' והי' הוא צירוף א' משם הוי' וזה הצירוף מורה על אתערותא דלתתא תחילה ואח"כ אתערותא דלעילא כי כן צריך להיות שכן אמרו חז"ל שאמר הקב"ה לא אכנס בירושלי' שלמעלה עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה שיהא אתערותא דלתתא תחילה ולזה מורה צירוף זה השם והי' הוא צירוף והתחברות וה' מקודם ואח"כ צירוף י"ה וז"ש ית"ש לאברה' שיהי לו כח לגרום באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ויהי' צירוף שם שלו הוי' והי':
גם והי' ברכה שיתמלא שם הוי' בד' צרופיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שגי' רל"ב וכן ברכה עם ד' אותיות וכולל כי כשמתמלא בצרופיו מורה על התפשטות החסדים וביטול הגבורות ולכן כתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כי אהרן הכהן איש החסד לו הי' כח לגרום למעלה שיתמלא השם הוי' בד' מלואים ויתפשטו החסדים כי כתוב בספרים שבד' מלואים יש ד"פ י"ד ממילוי יו"ד שגי' נ"ו ועה"כ גי' אל הוי' שהם חסדים וז"ש וישא אהרן את ידיו בחי' ד' מלואי השמות ואל הוי' כנ"ל ולכן ויברכם ולכן כשהי' מגפה הוליך שם קטורת ותעצר המגפה כי מגפה גי' קכ"ח וע"י שפעל שיתמלא שם הוי' במילוי נתפשטו החסדים והנה הד' שמות עם הד' מלואים גי' רל"ב כנ"ל וכשתקח ה"ד שמות שגי' ק"ד לעצמם ישארו המילואים גי' קכ"ח ובזה ביטל המגפה שגי' ג"כ קכ"ח ע"י התפשטות החסדים מהמלואים:
ויעתק משם ההרה פי' מבחי' כנס"י ששם מקור נשמתינו ולכן אמר סתם משם מקום הידוע שחיותינו ומקור נשמותינו משם העתיק והעביר את ההרה עה"כ גי' גבורה העביר את בחי' גבורה מכנס"י והמתיק והעביר את הגבורות וע"י מה המתיק את הגבורות אמר הכתוב מקדם לבית אל שהמשיך מבחי' שם אהי' שקודם העולם הי' שמו ית"ש אהי' שאמר אברא נבראים ואהי' להם לאלקי' ושם מקור י"ג מדה"ר הנכללים בשם אל שמשם זה מתחילין הי"ג מדה"ר וההתחלה כולל הכל וחסד אל כל היום וז"ש ויעתק משם ההרה בחי' גבורה כנ"ל ע"י המשכה מקדם משם אהי' לבית אל ששם מקור י"ג מדה"ר המתחילין בשם אל ויט אהלו אמרו ז"ל אהלה כתיב זה מורה ג"כ על המשכת חסדים עליונים משם אל לב' ההי"ן שבשם הוי' לחבר ה' אחרונה לה' ראשונה ולכן כתיב אהלה בתיבה זאת יש שם אל וב' ההי"ן ומיזג וחיבר הגבורות בחסדים והחסדים בגבורות ועי"ז נמתק גבורות כולם וז"ש בית אל מים כי ים היא לשון חוזק וגבורה כי ים נקרא עולם התשובה ששם מקור ושרשם של הדינים לאכפי' דינא שצריך מאוד להתחזק לבוא אל תשובה ולכן ים גי' נו"ן מורה לבחי' בינה שבהנו"ן שערים ודינים מתערין מינה וזו שאמר בית אל כנ"ל על מקור י"ג מדה"ר מים חיבר זאת לבחי' הים שהוא בינה כנ"ל להמתיק כל הגבורות בשרשם והעי מקדם העי עה"כ גי' אלקים המתיק אלו הגבורות מקדם כנ"ל מבחי' שם אהי' שנק' קדם ונעשה גם הגבורות חסדים ב"פ חסד גי' קדם.
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה כי הנה כל כוונת אברהם בכל המשכת מדת החסד הי' להמשיך כל זה למדת מלכות שהוא נוקבא דלית לה מגרמי' כלום רק מקבלת ההשפעה מבחי' עליונות כנוקב' שמקבלת מבעלה וזהו נקרא נגב וז"ש כי ארץ הנגב נתתני שהפי' יבש מנוגב מכל לחלוחית כן בחי' זו הוא ארץ הנגב מצד עצמה לית לה כלום וכל כוונת אברהם הי' להמשיך לה השפעות מבחי' עליונות ומדה זאת היא נקראת בשם אדני וז"ש למען אדני למען אברהם שקראך אדון ואמרו מי הקראך אדון בעולם כו' כי כל עבודת אברהם הי' להמשיך למדת מלכות שהוא שם אדני וז"ש כאן ויסע אברהם הלוך ונסוע פי' כל מה שהלך בעבודתו ית"ש הכל הי' כוונתו ונסוע הנגבה לנסוע ולהמשיך השפעות הנגבה לבחי' מלכות שהוא ארץ הנגב כנ"ל גם הנגבה גי' אדני כנ"ל שזהו שם אדני ובפסוק הזה כ"ב אותיות כי המשכת השפע ע"י קיום התוה"ק שהוא כ"ב אותיות התורה גם בר"ת אברם הלוך ונסוע הנגבה הוא השם שהוא מר"ת את השמים ואת הארץ גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא משם מראשית המשיך השפעות לארץ הנגב הנגבה כנ"ל.
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל למקום אשר הי' שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי, הנה כבר פרשנו על כל הנסיעות האלו שכוונתו הי' להמשיך חסד ולהמתיק כל הגבורות וז"ש ז"ל וילך למסעיו כו' בחזירתו פרע הקפותיו כי המשיך החסדים משם אל שהוא שם הראשון מי"ג מדה"ר וגרם התפשטות החסדים והתגלותם ונתפשט ונתמלא שם אל במלואו שגי' היקף ונתגלה החסדים וז"ש בחזירתו פרע פי' לשון גילוי כמו כי פרעה ופרע הקפותיו שגילה החסדים משם אל שגי' היקף במילואו גם ירמוז פרע הקפותיו כי יש קו ירוק המקיף את כל העולם כולו וזהו חסדו ית"ש המקיף את כל העולם ומקיים העולם בחסדו ית"ש ואברהם גילה והתפשט זה החסד מהיקף זה:
ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מהכות את המלכים אל עמק השוה הוא עמק המלך, כי יש יו"ד עמקים כידוע שלכן אומרים מזמור ממעמקים קראתיך ה' ביוד ימי התשובה נגד יו"ד בחי' עמק הנ"ל והעיקר בכל יו"ד עמקים הנ"ל שהם נגד יו"ד מדות למצוא בכל מדה בחי' מלכותו ית"ש איך להמשיך בחי' מלכותו ית"ש לעולם והמליכו ית"ש בכל המדות ובכל הבחי' וז"ש בשכמל"ו ברוך לשון בריכה והמשכה להמשיך כבוד מלכותו לעולם שיתגלה כבוד מלכותו ית' בעולם להמליכו ית"ש כנ"ל בכל הבחי' והמדות ועל כל אבריו וגידיו ולהמליכו בכל העולם ולמסור גופו ונר"ן ע"ז שיתגלה כבוד מלכותו בעולם וע"י שימשיך א"ע כבוד מלכותו כנ"ל יסור מעליו ממשלת אחרים שלא תמשול עליו הס"א ח"ו ויסיר ממשלת הס"א מכל איבריו ומכל מדותיו ובחינותיו ע"יש מקבל ע"ע באמת עול מלכותו ית' ולמסור גופו ונפשו ומאודו על כבוד מלכותו ית' והבה אותיות שוה רומזים לבחי' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב ר"ל כי השי"ן מצינו ביצחק שפעם נאמר ישחק והו' נתוסף ביעקב והוא בחי' וא"ו וה' ניתוסף לאברם שנקרא אברהם נמצא מרמזים אותיות שוה לבחי' ג' אבות והעיקר למצוא בכ"מ בחי' עומק מלכותו ית"ש להמליכו ועיין במה שפי' ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו שאברהם הי' כלול גם מבחי' יצחק ויעקב נמצא שאברהם בעצמו נכלל בו בחי' שוה ולכן אחרי שובו מהכות את המלכים הי' אז בעמק שוה כנ"ל שנתלבש בבחי' הג' אבות אל עמק המלך שעיקר הי' למצוא בכל מקום עומק מלכותו ית' להמליכו כנ"ל כי מלך ר"ת "כבוד "מלכותו "לעולם:
במדרש אחר הדברים האלה אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד זש"ה כי שמש ומגן ה' אלקים לא ימנע טוב להולכים בתמים כי שמש זה אברהם דכתיב מי העיר ממזרח צדק ומגן זה אברהם דכתיב אנכי מגן לך ה' אלקים זה אברהם דכתיב נשיא אלקים אתה בתוכינו חן וכבוד זה אברהם דכתיב ואברהם כבד מאוד במקנה. הפי' ע"ד שפירשתי ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו שהם בחי' אברהם ויצחק ויעקב כולם נצבים עליו על אברהם שבכולם כלול ג"כ מבחי' חסד שבגבורה וחסד שבתפארת כי כ"א מהאבות הי' כלול משלשתן אברהם ויצחק כתוב בס' שבעקידה נכללו בחי' שניהם אברהם נתלבש בגבורה וז"ש הנני בני עיין שם ויעקב מצינו שנאמר יושב אוהלים ב' אוהלים של אברהם ויצחק שהי' כלול משניהם וכן מצינו במדרש מצינו אברהם שנקרא יצחק ויצחק שנק' אברהם כו' נמצא שאף שכ"א מהאבות עבד אותו במידותיו ובחינתו אברהם עבד אותו באהבה עכ"ז הוא הי' בבחי' זו כלול כל המדות שע"י אהבה גדולה שהי' לו בא ליראה מהשי"ת ולפארו ולכל המדות וכן יצחק ע"י מדת יראה שהי' מדתו בבחינה זו הוא כלול כל המדות ע"ד הנ"ל כי באמת היו"ד ספירות כ"א כלול מכולם ע"ד שפי' ביצחק שמצא בשנה ההוא שנה גי' ספירה מצא בספירה אחת מאה שערים יו"ד ספירות הוא כלול מיו"ד וז"ש לו ית' אנכי מגן לך מגן גי' ג"פ אל שבחי' אברהם הי' חסד וכתיב חסד אל ובאמת בחי' החסד שלו כלול גם ביצחק ויעקב כנ"ל ששלשה אנשים נצבים עליו ולכן אמר לו ית"ש אחר שהכה את המלכים שנתלבש במדת הגבורה והכל מחמת אהבתו ית' נכלל ג"כ מדת גבורה להתגבר על שונאי ה' מכיון שהי' במדת גבורה בא ליראה גדולה מאוד ולכן אמר לו אל תירא אברם כי אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא מתירא ובאמת מדת אברהם הי' רק שנכלל בזה הכל כנ"ל שכל ספירה ומדה כלול מהכל ולכן אמר לו ית"ש אל תירא כי הי' אז ביראה גדולה וע"י יראתו הגדולה התעורר למעלה ג"כ בחי' גבורה וז"ש אנכי מגן לך שמגן הוא ג"כ גבורה שמגן הוא למגן ומחסה משמע שיש איזה דבר גבורה שצריך להגין ממנו והמגן מבחי' גבורת ממותקת והראה לו ית"ש איך שמדתו כלול ג"כ ביצחק ויעקב וז"ש אנכי מגן לך מגן גי' ג"פ אל וז"ש במדרש הנ"ל כי שמש זה אברהם בחינת מדת הצדק ממדת צדק ומגן בחי' גבורה כנ"ל שלפעמים מחמת אהבתו ית' יתלבש בגבורה וכן ה' אלקים זה אברהם שנאמר נשיא אלקים אתה בתוכינו שהוא מדת התפארת ושמחמת אהבתו ית' עשה למדת התפארת לכבודו ית"ש חן וכבוד זה אברהם בחי' נצח והוד לא ימנע טוב מדת יסוד שהכל הי' כלול באברהם שע"י אהבתו לו ית"ש עובדו בכל המדות האלה ולכן אמר המדרש ע"פ זה אל תירא אברם אנכי מגן לך שמרומז בפסוק זה מדת גבורה כנ"ל ובאמת הי' אברהם מדת החסד ופי' המדתם שע"י אהבתו לו ית"ש כלול כל המדות לעבודתו ית"ש ומחמת אהבה בא ליראה וכל המדות.
במה אדע כי ארישנה כי כתיב וענווים ירשו ארץ שירושת הארץ מגיע למי שהוא עניו והנה יש כמה מדריגות בענין ענווה ומצינו שאברהם הי' עניו שאמר ואנכי עפר ועפר ולא החשיב עצמו ונפשו רק כעפר אבל במשה מצינו שהי' עניו יותר שאמר ונחנו מה ולא החשיב עצמו אפי' כעפר שעכ"פ הוא דבר יש והוא אמר ונחנו מה רק אין גמור וז"ש אברהם כשהבטיחו ית"ש ירושת הארץ וזאת ידע אברהם שירושת הארץ מגיע לענווים אמר במה פי' כשאהי' עניו יותר ממה שאני עתה ואהי' במדריגות מה שלא אחשיב עצמו לכלום אפי' לא כעפר אז במדריגות מה אדע כי ארשנה כי ענווים ירשו ארץ כנ"ל:
ויאמר אליו שרה אשתך לא תקרא את כו' במדרש כתיב אשת חיל עטרת בעלה א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרו בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה אר"י בן קרחא יו"ד שנטלה משרה נחלקה חציו לשרה וחציו לאברהם. הנה ית"ש ברא העולם באות ה' שהוא אתא קלילא מאוד הכל בלבד בלא כוונת הוצאת תנועות אות כמ"ש במ"א וזה מורה שכל החיות עוה"ז מהבל כי ברוחו שמים שפרה וכן ויפח באפיו נשמת חיים נשימה והבל כביכול וכן האדם צריך שעל כל נשימה ונשימה יהלל יה והנה אות ה' הוא חמשה לאותיות והוא במספר נחשב לחמשה זה מורה לנו על חמשה מדת עליונות שנברא העולם בהם והם ה' בחי' שחשב הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והם ה' חסדים עליונים שנשפעים לעוה"ז כי ית"ש ברא העולם בחסדו ית"ש להטיב לנבראיו בחסדו הגדול אבל ראה ית"ש שבחסד לבד אינו טוב כי לפעמים צריך האדם להתנהג במדת גבורה להתגבר על יצרו ולכעוס על עוברי רצונו ית"ש וכן כתיב בו ית"ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר וזהו עיקר החסד הגדול באבוד רשעים הקמים עלינו וכן מצינו בגלות מצרים שהי' חסד גדול לנו נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין במדת גבורה ולכן ברא ית"ש לצורך חסד הגדול עשה מדת גבורה ובין החסד וגבורה עשה מדת ממוצעת אותם הוא מדת תפארת זה מורה שיתנהג האדם בכל המדות לפאר ליוצר ולא לצורך עצמו ואז יכללו ויתחברו מדת חסד וגבורה כיון שבכל דרכיו הן שמתנהג בחסד הן בגבורה הכל כוונה אחת להם לפאר ליוצרו ולעבדו ולפי הצורך לעבודתו ית"ש בעת הזאת מתנהג כן אז ואינו מתנהג במדה אחת לבד רק בשניהם לפי הצורך לעבודתו וכן ברא ית"ש מדת נצח שלפעמים צריך האדם לנצח את יצרו והרשעים ולא להודות להם וכן בתחילת הבריאה נצח ית"ש את המלאכים שקטרגו על הבריאה אבל ראה ית"ש שלפעמים צריך האדם להודות על האמת וברא מדת ההוד וע"י המדות אלו שיעבוד אותו ית"ש בהם ממשיך חסדים גדולים לבחי' מלכותו ית"ש בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ להמתיק הגבורות של מלכות שנקרא כנס"י בחי' נוקבא ע"י שמיחד את בחי' נוקבא הזאת לתפארת בחי' דכר וכן הי' עבודת אברהם אע"ה וז"ש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את פי' שלבחי' אשה צריך ליחד את יופי מדת תפארת והנה עתה ראה אברהם שירד למצרים ורצה יתב"ש כביכול שמדת גבורה תתפשט בחי' מלך במשפט יעמוד ארץ נגד המצרים ונוקבא נתמלא בגבורה ולכן כל מי שהי' נוגע בשרה הי' נוטל שלו מכות גדולות על דבר שרה וכתב בס' שאמרה אז פ' ציצית שכתיב בה אני ה' אלקיכם ועשתה צירוף אליהכם ופעלה גבורות וזהו שאמר אברהם כשראה שבחי' נוקבא נתמלא בגבורה והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת כי המצרים אע"פ שהי' רשעים אבל חכמים היו והי' מאד גדלה חכמתם ויבינו את זאת שבחי' נוקבא נתמלאת בגבורה ושיש התפשטות גבורה בעולם ועי"ז יאחזו הם במדת גבורה ויתגברו עלי והרגו אותי וז"ש והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת ולא אמר אשתי את כמ"ש אחותי את רק הפי' כנ"ל על בחי' נוקבא מלכות כנס"י אשתו של הקב"ה כביכול שכנס"י נקראת אשה לו ית"ש על שמקבלת השפע מאתו ית' כי הנוקבא מקבלת ונקרא זאת כידוע וירגישו שנתמלאת אשתו ית"ש שנקראת זאת בגבורה ומלך במשפט יעמוד ארץ ועי"ז יתעסקו בגבורתם כשירגישו שיש התלבשות גבורה בעולם והרגו אותו ולכן אמרי נא אחותי את שיתמתקו הגבורות של בחי' נוקבא ע"י התחברותה בדכר כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי יונתי כו' ואמר אברהם למען ייטב לי בעבורך שכל רצונו ותשוקתו רק בעבורך עבור בחי' נוקבא כנס"י להמשיך לה חסדים עליונים וכל כוונתי במה שאני רוצה שיטיב לי אין כוונתי בשביל עצמי רק עבור כנס"י השכינה הקדושה שלא יהי' לה ח"ו צער ומניעת השפע ח"ו ואמר וחיתה נפשי בגללך כל רצוני בחיות נפשי היא ג"כ לא לצורך עצמי רק בגללך לצורך מלכות כנס"י השכינה הקדושה בכל הטבתי וחיותי הכל כוונתי עבורה וכן צריך להיות עבודת כל אדם מישראל לעשות יחוד בין נוקבא הנ"ל בחי' אשה ליחדה לתפארת בחי' יופי כנ"ל שיהי' בחי' כחתן יכהן פאר שרומז למדת תפארת וככלה תעדה כלי' שנוקבא תהי' כלי לקבל השפעת הרחמים וחסדים ונלך בעקבות אבותינו שע"ז הי' כל עבודתם וז"ש אם לא תדעי לך היפה בנשים איך תמשיך בחי' יפה מדת תפארת בנשים בחי' נוקבא לעשות יחוד בין ת"ת ומלכות צאי לך בעקבי הצאן תלך בעקבות אבותינו ובדרכיהם ומעשיהם הטובי' ועי"ז תוכל לפעול היחוד הנ"ל והנה בחי' נוקבא כנס"י נקראת אני כי הוא מדת מלכות כי שום אדם אינו יכול לומר אני הוא רק המלך אומר תראו מה אני ומלכותי כמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ויש בחי' עליונה שנקראת אין וצריך להמשיך חסדים מבחי' אין לבחי' אני להמתיק הגבורות וזהו רק לנו בני ישראל אבל כשרוצים לפעול על אוה"ע אזי המדה של אני אינו נמתקת בבחי' דכר ולא נמתקת ממדת אין כדי שיפעול פעולתה בדינים גדולים לאוה"ע וז"ש המדרש בעלה נתעטר בה שגם בעלה נתלבש אז בבחינה לפעול דינים באוה"ע והיא אינה מתעטרת בבעלה שאין נמתקים הגבורות שבה ע"י המשכה לה מבחי' דכר וז"ש המדרש בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזהו נאמר כשאמרה שרה גרש את האמה ואת בנה שזה נגד אוה"ע והרשעים בחי' נוקבא גוזרת בדינה בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ והאיש בחי' דכר מקיים ואינו ממתיק הגבורות נגד אוה"ע והנה יש חמשה חסדים עליונים כנ"ל ויש ה' בחי' גבורות וזה עשרה מאמרות שנברא העולם ועשרת הדברות בשני לוחות בכל לוח ה' דברות בלוח אחד מ"ע ה' חסדים ובלוח אחד מל"ת בחי' גבורות וצמצום והם בחי' ב' ההי"ן שבשם הוי' ובאמת כולם נכללים כל העשרה באחדות א' בהיו"ד שכשם הוי' שרשם וז"ש שנטל ית"ש היו"ד וחלקה חצי' לשרה וחצי' לאברהם כנ"ל שביו"ד נכלל הכל ה' חסדים וה' גבורות בחי' אברהם ושרה כנ"ל.
(לקוטים מפ' הנ"ל)
מה שנכתב בתורה מעשי האבות ולא נכתב מה עשה מיכאל המלאך ושאר המלאכים רק האבות המשיכו התורה ע"י שבירת טבעם הגשמיות שעשו כל דבר הפך טבעם הגשמיי ונעשה מזה תורה למשל אברהם שבר טבע הגשמיי שלו והעלה בנו יחידו ונעשה מזה תורה.
ויקרא שם אברם בשם ה' כאן נאמר שם אברם בשם כי הי' לקריאתו גבול במקום משא"כ בקריאתו ית' נאמר וקראתי בשם ה' ולא אמר וקראתי שם בשם כי קריאתו ית"ש מלא כל העולמות.
ענין המילה מורה שבכל דבר יש בחי' מותרות אפי' אדם שמתפלל ולומד צריך בכל פעם להשגיח על עצמו באופנים הנ"ל שלא יהי' בבחי' מותרות כי באמת כמו שבקדושה יש עולמות והיכלות ואוכלסין כן זה לעומת זה עשה אלקים רק באמת היכלות ואוכלסין דס"א אין להם שום כח מעצמם רק מה שיונקים קצת מהקדושה לכן צריך להפרידם כי הם בחי' מותרות מהבריאה ולזה ברא ית"ש הערלה בהמילה להורות הדמיון זה בכל דבר ולא לומר שאין שום מותרות שצריך להפריד רק יקח ראי' מהמילה ע"ד הנ"ל.
וירא
וירא אליו ה' באלוני ממרא כו' כתיב מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם הוא לי כי אין לך אויב גדול מהיצה"ר שאורב לו לאדם בסתרי' ובכל מיני תחבולות בא לשודדו וללחמו ואינו מתרפה ממלחמתו של אדם אפי' רגע א' אפי' כשאדם ישן הוא ער לו ומבקש להחטיאו ברוע הרהורים ופחים טומן לרגליו והנה צריך האדם להבין ממלחמות היצה"ר איך שרוצה לקיים צווי ית"ש שבראו לזה ואיך עושה פעולותיו ומתחכם לזה ומתנכל פורש רשת על האדם להאשימו באשמת געוליו ובכל יום חושב מחשבות עליו להתגולל ולהתנפל על האדם וזש"ה מאויבי הוא היצה"ר שהוא לאדם ראש לכל צורריו והוא אויב גדול לו מזה תחכמני ממצותיך איך צריך להזהר ולפעול פעולתו מאוד בזהירות וזריזות בעבודתו ית"ש אפי' בשינה יכול האדם שיהי' בקדושה כ"כ שאפי' בשינה יזכור בו ית"ש ויפחד ויתירא ממנו וז"ש כי לעולם היא לי פי' מלחמות היצה"ר ומזה אני לוקח ראי' איך להיות זריז בעבודתו ית' כיון שיצה"ר כ"כ זריז שאין לספר ולשער זריזתו להחטיא האדם ומזה תחכמני מצותיך איך להזדרז בהם והנה עיקר מלחמות היצה"ר הוא לשמור פיו כי שם קל להיצה"ר להחטיאו וגם החטאים בפה חמורים מאד ע"ד שאמרו ז"ל שהמספר לשה"ר כאילו עובד ע"ז ועבר על ג"ע ועל ש"ד ומחטיאו בלשה"ר ורכילות ולצנות ודברים בטילים וניבול פה שכ"א מאלו חמור מאוד. ומאוד מאד צריך להזהר האדם לשמור פיו ולשונו הלואי הי' שומר פיו מדבר אסור כמו היצה"ר ששומר פיו להיפך להחטיאו בדבריו ועוד צריך שמירה יתירה בברית המעור שמכוון נגד ברית הלשון שגם שם מתאמץ מאד היצה"ר להחטיאו כי הוא עון חמור עד מאד לפגום בברית קודש וז"ש וירא אליו ה' באלוני ממרא פי' שאפי' שהיצה"ר מתחזק עליו להפילו במראה ומרד נגד ית"ש גם שם וירא אליו ה' שידבק עצמו בה' כנ"לשיבין מזריזות היצה"ר איך לדבק בה' ולזרז בעבודתו ית"ש וזה מרמז בר"ת של וירא אליו ה' באלוני ממרא הוא מאויב כנ"ל שזהו שירא אליו ה' הוא מאויב ע"ד מאויבי תחכמני מצותיך שממלחמות היצר האויב לומד איך לידבק בו ית"ש ואמר הכתוב שהוא יושב פתח האוהל כי האדם נק' אוהל לו ית"ש כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב אוהל שיכן באדם וז"ש והיא קאי על האויב הממרא הנ"ל יושב בפתח האוהל בפתחי האדם בפתחי פיו ופתח ברית המעור כנ"ל ששם עיקר כוונת היצה"ר להחטיאו ולכן ר"ת של והיא יושב פתח האוהל הוא פיהו כחום היום שהיצה"ר מכניס בו חמימות והנה אם ח"ו תפס אותו היצר בהנ"ל צריך להתחזק לשוב אליו ית"ש כי צריך לעבדו ית"ש בג' דברים שהעולם עומד עליהם על תורה ועל עבודה ועל גמ"ח והם נגד מחשבה דיבור מעשה שהתורה צריך ללמוד בדיבור כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם בפה עבודה אמרו ז"ל איזה עבודה שבלב זו תפלה נמצא שעבודה בחי' מחשבה גמ"ח במעש' והם נגד ג' אבות אברהם יצחק ויעקב אהבה ויראה והתפארת אהבה גמ"ח חסד הוא אהבה עבודה יראה מדת יצחק והתפארת מדת יעקב הוא נגד תורה שהתורה הוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם גם התורה כלולה ביו"ד דברות יו"ד עקב יו"ד דברות ק ע"ב תיבות אותיות יעקב והנה אמרו ז"ל שגם בחי' שנקרא אדם הוא מדריגה מעלה ויש שנקרא איש גם זה מעולה ויש שנקרא אנוש שמורה על שהוא מדריגה פחותה וז"ש וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו שכשרואה אדם שבכל הג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח ומחשבה דיבור ומעשה ואהבה יראה התפארת בכ"א מג' אלו הוא בבחי' אנוש מדריגה פחותה שאין יכול ללמוד ולהתפלל ולעשות גמ"ח ומצות כי היצה"ר כורה מכשלים תחתיו לבטלו מכל הנ"ל וכשבא להתפלל מבלבלו בפניות ומ"ז וזה שרמז בר"ת של "והנה "שלשה "אנשים "נצבים עליו הוא ר"ת אנוש כנ"ל שבכל הג' הוא בבחי' אנוש ואמר הכתוב התקנה לאיש הזה וירא וירץ לקראתם שלוחם מלחמות היצר בזריזות ורץ לקראתם להתנגד למדת פחותות ומגונות שבו שע"י נקרא בכל ג' בחי' אנוש רק רוצה לבטל זה ולוחם לקראתם של כוחות הס"א שעושים לו קלקול בג' הנ"ל וישתחו ארצה שעיקר תיקון החטא ע"י הכנעה ויאמר כו' אל נא תעבור מעל עבדך כי נא הוא לשון תפילה ע"ד שפי' הרב מלובלין ע"פ אל נא אחי תרעו שאם אל נא שאין יכול להתפלל התקנה אחי תרעו להתחבר לכל ישראל וכשמחבר עם כל ישראל אז טוב לו לתפילה וכן הפי' כאן אל נא תעבור מעל עבדך כאילו הי' כתוב נא אל תעבור שנא התפילה אל תעבור מעל עבדיך שעפ"כ תניח לי להתפלל כראוי ולא לבלבל אותי במ"ז ורחצו רגליכם שירחוץ ויטהר הרגילות שלו שיהי' רגיל לטוב ולא כמו שהי' רגיל מקודם בדיבורים אסורים והשענו תחת העץ התורה נקראת עץ חיים להשען תחת עץ התורה לעסוק בתורה תמיד ולדבר דברי אמת תמיד לא דבורים אסורים א' בפה וא' בלב רק השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך כי אוזן גי' ס"ג ופה גי' ס"ג וכ"ב אותיות וכשמשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו והיינו הכ"ב אותיות נשאר מפה ג"כ אוזן גי' שם ס"ג ומדבר בפיו על אוזן שמעת.
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום. אמרו ז"ל יום שלישי למילתו הי', הנה ית"ש ברא ד' עולמות אבי"ע ואף שבאמת יש עולמות אין מספר מ"מ כולם נכללים בכלל אלו הד' והנה אמרו ז"ל שית"ש ממלא כל עלמין הפי' הוא שאותיות מילואי השמות הם בכל עלמין והם מתפשטים לתוך העולמות והנה הוי' במילוי יודי"ן גי' חסד שמילוי זה מורה על התפשטות חסדו ית"ש לתוך העולמות וכשמתפשט מילוי זה שגי' חסד וממלאים כל הד' עולמות אבי"ע אז נמשך חסד לעוה"ז ובא שלימות לכל הדברים שהי' חסירים מקודם רפואה לחולים וכל מיני חסדים והכל נכללים בשם רפואה כי כיון שהדבר צריך להחסד ההוא ולא הי' בשלימות מקודם ועתה נשפע לו חסד וממלאים חסרונו ומביאו לשלימותו זה נקרא ג"כ בשם רפואה ולכן הר"ת מרופא חולי עמו ישראל גי' רפ"ח גי' י"פ חסד זה מורה על הנ"ל שהרפואה נמשך כשהד' עולמות מתמלאין ומתפשטין מילוי הוי' ביודי"ן שגי' חסד וכשנמשך כן ומתפשט מילוי שם זה אז נמשך רפואה מעולם העליון שנקרא ארוך כמ"ש במ"א שלכן נקראת רפואה ארוכה ונמשך מעולם עליון זה דרך כל הד' עולמות ולכן אברהם שאחז במדת החסד המשיך חסדו ית"ש דרך כל הד' עולמות ולכן בא ית"ש ביום שלישי למילתו שאז כואב המכה ונראה אליו באלוני ממרא גי' רפאל לרפאותו כמ"ש אל נא רפא נא כו' כי אברהם פעל שהגי' יתמלא במילוי חסד ויתפשט דרך כל העולמות הנ"ל והמתיק כל הדינים ולכן "אליו "ה' "באלוני ר"ת אבי ר"ת "אצילה "בריאה "יצירה שמעולם אצילות שכולו חסד המשיך להעולמות ומשם לעשי' כנ"ל.
וירא אליו ה' באלוני ממרא הכתוב מרמז לנו בזה עבודתו של א"א ע"ה איך הי' עבודתו תמה ושלימה כי הנה יש ב"א שמתחילין לעבוד באמת ועי"ז משיגין איזה מדריגה ונדמה להם שכבר השיגו עבודתו ית"ש בשלימות וכבר הי' צדיקים גמורים אשר אין למעלה מהם ובאמת לא ידעו ולא יבינו וטח מראות עיניהם מהשכיל לבותם כי הוא ית"ש אין סוף ואין קץ לתכלית עבודתו ואין להביט על עצמו על שום מדריגה שיש לו שיתפשט עצמו בזאת המדריגה רק ידרוש ויחקור תמיד יותר אחר עבודתו ואף אם יהי' לו כל מדריגות צדיקים עכ"ז יבין שעדיין צריך לו לחקור אחר עבודתו ית"ש יותר כי בוודאי עדיין לא בא לתכלית עבודתו כיון שהוא ית"ש אין סוף ואין קץ ואין תכלית והרב הק' מבארדיטשוב אמר משל ע"ז למלך שעשה לו מגדל גבוה מאוד והולכים במדריגות אל המגדל ואצל כל מדריגה ועלי' שעולין יש חדרים מאוצרי המלך שמאירים מאוד והכסיל ההולך וכוונתו לילך אל המלך להשתעשע עם המלך אבל כיון שעלה איזה מדריגות ורואה החדרים שמאירים מאוד סובר ששם המלך ופונה לשם אבל באמת הי' לו להבין אלו הי' שם המלך למה עולין עוד למעלה מדריגות גבוהים יותר מאילו החדרים והי' לו להוכיח ולהבין מזה שעדיין לא בא לחדר המלך ולא לפנות אל שום מקום וחדר המאיר רק לעשות שלו ולעלות יותר ויותר להתקרב אל המלך וכן הי' אברהם אבינו ע"ה בבחי' המעלה הזאת ולא פנה לשום מדריגה אף שכבר נראה אליו ה' לא הי' מחשב שכבר השיג עבודת ה' בשלימות רק הי' נדמה בעיניו רק כמתחיל לעבוד ה' וביקש עבודתו ית"ש לשאול אי' מקום כבודו ולא אמר הלא כבר יודע אני כיון שנראה אלי ה' כי הבין וידע שיש עוד מדריגה גבוה יותר כי באמת גם מענין מראות הנבואה בהתראות ה' אל האדם יש כמה וכמה בחי' ומדריגות כמו שמצינו שאהרן ומרים אמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דיבר ה' והשיב ית"ש אם יהי' נביאכם כו' לא כן משה וז"ש כאן וירא אליו ה' (אמר אברהם אי' כבוד ה') ועכ"ז והוא יושב פתח האוהל שהי' בדעתו שעתה הוא עדיין בפתח הכניסה לעבודתו ית"ש כנ"ל וזה שרמז בר"ת וירא אליו ה' ר"ת אי' שאף שנראה אליו ה' אמר אברהם אי' כבודו ית"ש לבקשו כי ידע כנ"ל שעדיין צריך לבקשו כי יש בחי' גבוהים מעל גבוהים גם הר"ת מ"אליו "ה' "באלוני "ממרא הוא אב מי כי הנה כתבנו בפרשת לך לך שנקרא אברם על שהמשיך מחסדים הרמים הגבוהים שנקראי' אב ורמז לנו הכתוב כאן שכמעט לא הי' מאמין בעצמו שהוא המשיך החסדים הנ"ל רק הי' שואל מי הוא זה הממשיך כאילו לא הי' המשכה מאתו גם עוד רומז לנו הכתוב בר"ת מתיבת "יושב "פתח "האהל היא יפה ע"ד שאמרו ז"ל מאי האי דאמרו אינשי כשמזווגים ומתחתני' איש ואשה אומרים שהזיווג יהי' עולה יפה ולהבין איזה מקום יהי' עולה ומאי הלשון הזה שיהי' עולה יפה ופי' כי כלל העבדות לייחד קוב"ה ושכינתי' בחי' יחוד שמות הוי' ואדני שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים והנה כתוב בספרים שלעתיד יהי' משם הוי' אותיות יהי' שהו' תהי' יוד וזה ביום ההוא יהיה ה' אחד כי עתה הוא"ו הוא הצינור להשפיע לעומק העולם כי אנחנו עתה בעומק וצריך הצינור הראשון להשפיע לנו אבל לעתיד לא תצטרך הוא"ו להתברך כי יהי' לבחי' כנס"י עלי' ויהי' מהו' ג"כ יו"ד יו"ד ויהי' הוי' יהי' ונמצא יהי' יחוד קוב"ה יהי' אדני גי' יפה ולכן אומרים הזיווג יהי' עולה יפה שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר הזיווג העליון לקרב ביאת משיחינו ויהי' זיווג יהי' אדני גי' מספר יפה ותיבת עולה הוא ע"ד שכותבים ס"ה עולה כן הכוונה כאן שהמספר לזיווגי השמות יהי' יפה במספר ועד שם היתה עבודת אברהם ליחוד הנ"ל והפתח לזה הי' אברהם שממנו התחיל להשתלשל אומה הישראלית: