זרע קודש· רבי נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ
על המועדים · סוכות
על סוכות ליל א
בסוכות תשבו כו' הנה מצינו שקראו חז"ל להיושב תחת הסכך של סוכה שיושב בצל סוכה כמ"ש כ"פ בגמרא וכן בזוה"ק נקרא צלא דמהמנותא ולכאורה לשון צל שייך רק באינו יושב תחת הדבר המיצל רק יושב קצת רחוק ממנו כמו היושב סמוך לאילן והצל של אילן מתפשט עליו משא"כ היושב תחתיו שייך לומר שיושב תחת האילן וכן כאן הי' לומר תחת הסוכה ומה הורה לנו במה שקראו צל סוכה רק הפי' ע"ד שאמרו ז"ל במדרש ה' צילך כו' שכמו שכל תנועות שאדם עושה כן הצל שלו נראה בו כל תנועה ותנועה שעושה האדם כן כל מה שעושה האדם מעורר כן למעלה וכן הפי' כאן עד"ז שאפי' צל סוכה הוא ע"ד הנ"ל שהדבר הנעשה בדמיון לדוגמת דבר אחר שייך בו לשון צל וזהו ענין הסוכה שאנו עושין הוא בדוגמת סוכה עליונה ולכן נקראת צל סוכה שהוא דמיון בדוגמת סוכה עליונה והנה ענין סוכה עליונה הוא בחי' עליונה גבוה מאוד מאוד הנאצלת ממאציל עליון ית"ש ואין מסך המבדיל בינה ובין המאציל אור א"ס ב"ה הגם שבאמת הוא דבר שא"א כי ידוע שאין ערך ודמיון והשתוות כלל בין הבורא והנברא בשום ערך ודמיון וכיון שאין ערך ודמיון כלל בין הנאצל להמאציל נמצא שזהו בעצמו הבדל גדול כיון שהוא נאצלת מהמאציל ואיך אפשר לומר שאין הבדל ומסך בינה להמאציל רק שעכ"ז מוכרח לומר כן כיון שהוא בחי' עליונה גבוה מאוד נעלה ואור א"ס ב"ה מאיר בה ונעלמת הבחינה זאת מהשיג מכל שכן שאין להשיג המסך בינה ובין אור א"ס לכן א"א לומר שיש מסך מבדיל בינה ובין אור א"ס ב"ה כיון שאור א"ס מאיר בה כ"כ עד שא"א להשיג גודל הבהירות הנפלא והאור נמצא שבחי' סוכה עליונה שיש קצת הבדל בינה לאור א"ס כנ"ל שאין ערך בינה לבורא ב"ה ועכ"ז אור א"ס נראה בתוכה עד"ז אנו עושין סוכה והיא כמו הצל מהסוכה עליונה כי מסככים אותה בסכך שאין עבה כ"כ כמו תקרת הבית ואין מסך מבדיל בין אוויר השמים כמו תקרת הבית הגם שעכ"ז היא מסך מבדיל קצת זהו אינו בחי' מסך מבדיל לגמרי כיון שהכוכבים ואוויר השמים נראה בתוכה ולכן נקרא צל סוכה עליונה והרמז במה שכוכבים נראים דרך הסכך כי כוכ"ב אותיות כ"ו כ"ב כי השם הוי' הוא בחי' נקודה פנימיות של האותיות המתגלגל עמם ברל"א שערים וצרופים כידוע מבחי' צרופים אלו בס"י ומשם מאירים בחי' אלו כנ"ל שהוא שם הוי' וכ"ב אותיות לבחי' סוכה וזה מורה שמצות סוכה היא כלל התורה ועל ידה אנו דבקים בהשית"ש.
בסוכות תשבו שבעת ימים כו' סוכה גי' צ"א כי כתוב בזוה"ק שהשבעה רועין אבהן עילאין באין בסוכה וזהו סי' בסוכות תשבו שבעת ימים כי האבות אלו נקראים שבעת ימים והשבע רועים הנ"ל הם ממליצים עלינו וכ"א מאחז פני כסא להמשיך עלינו הי"ג מדה"ר וז"פ י"ג גי' צ"א כמנין סוכה שהשבע אושפיזין השבעה רועים הנ"ל ממשיכים כ"א עלינו הי"ג מדה"ר (וז"פ י"ג גי' צ"א כמנין סוכה שהשבע אושפיזין השבעה רועים הנ"ל ממשיכים כ"א עלינו הי"ג מדה"ר) וזהו ג"כ בחי' ש"ק שבו ג"כ כלולין השבעת ימים והש"ק הוא מקור הי"ג מדה"ר ולכן "בסוכות "תשבו "שבעת ר"ת שבת שסוכה ושבת הם בחי' אחד להמשיך הי"ג מדה"ר ע"י בחי' הז' ימים ז' ימי הבנין לעורר הז' רועים שימליצו עלינו כנ"ל.
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שע"י מצות סוכה ממתיקין כל הגבורות וז"ש כל האזרח שאזרח גי' גבורה כשמתעורר ח"ו איזה גבורה על ישראל ישבו פי' ימתיקו מלשון בשובה ונחת שיומתקו כולם בסוכות וגם באותיות האזרח רמוזים אברהם ויצחק כי האז גי' י"ג נגד י"ג מדה"ר שהי' אברהם ממשיך וכמ"ש במ"א ע"פ ואברהם זקן ור"ח מאזרח גי' יצחק שנמתקו בסוכות גבורותיו ע"י י"ג מדה"ר.
למען ידעו דורותיכם כי ע"י מצות סוכה נמשך לאדם דעת לידע איך לעבדו ית"ש כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדיהו.
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאו אותם מאמ"צ להבין מה הפעולה עתה בידיעה זו רק הפי' שקאי על כל סכות וסוכות שבכל שנה ושנה ביוה"כ מוציא ית"ש אותנו מנין שערי טומאה ערות הארץ ע"י שמוחל לעוונותינו ומכניס אותנו לנו"ן שערי קדושה וזה נקרא יציאה מארץ מצרים ממצר ים שים גי' נו"ן מנין שע"ט וע"י ה' עינוים וה' תפילות שה' תפילות נגד ה' מוצאת הפה ה' קטנה ה' אחרונה דשם הוי' וה' עינוים נגד ה' גדולה ה' ראשונה מהוי' ונקראת ה' גדולה לפי שכלולה מי"פ ה' גי' נו"ן שערי קדושה וזהו יצמ"צ ממצר ים שמצר נקראת הטומאה שאינה מניח לינק מהקדושה וז"ש זכר ליצמ"צ פי' שצריך לזכור עתה לצאת ממצרים וז"פ בהוציאי אותם מאמ"צ אותם קאי אלמען ידעו דורותיכם שהדורות בעצמם בכל שנה ושנה יוצאים ממצרים.
א"י מארץ מצרים ע"ד שכתבנו בפ' בא שמצינו כשאדם רוצה לדבר אות מ"ם שהוא ב' ממי"ן מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה כשפותח פיו לומר מ"ם ואינו גומר אותה אינו עדיין תיבה כלל וכשאומר התיבה מוכרח לומר עוד מ"ם וסותם הפה ורמזו לנו חכמינו ז"ל שהתחילו המשניות במ"ם פתוחה וסיימו במ"ם סתומה שסותמת הפה כנ"ל להורות שלא תדבר רק בתורה ותכף כשתסתום סתום פיך כי כל פוטפטייא בישין לבר מפיטפטייא דאורייתא דטבין וזהו טוב לך אם לא נכנס היצה"ר בין הב' ממי"ן אבל אם נכנס היצה"ר בין הב' ממי"ן שמדבר באמצע דברים בטלים ואינו סותם פיו אחר לימודו או אפשר שבלימוד בעצמו נכנס היצה"ר ח"ו אז נעשה תיבת מצרים מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה ובתוכם תיבת יצר וע"י הה' עינוים וה' תפילות מתוקנים הה' מוצאת הפה ואז מוציא ית"ש אותנו ממצרים מה שנכנס היצה"ר בין שני ממי"ן ואז נכנסים לחסות בצל כנפיו ית"ש ובאים לנון שערי תשובה.
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאו אותם מאמ"צ ידיעה זו פי' שתרגישו הקדושה דאל"כ הול"ל למען תזכרו גם הלא בלימוד יכולין ג"כ לזכור רק צריך להרגיש בכניסה לסוכה שנכנס לקדושה כמו ביצמ"צ שפתאום נכנסו לקדושה אף שהיו מקודם בטומאה וזהו ענין מ"ע שהזמן גרמ' שאז כשבא הזמן זה שולח ית"ש אור מרחמנותו ית"ש מוחנותי את אשר אחון על עמו וזהו מבחי' שם אהי' והגם שבכל מצוה שעושה האדם שולח ית"ש אורו על בנ"י עכ"ז ענין מ"ע שהז"ג הוא ע"ד הנ"ל וצריכים אנו להתקדש מאוד עד שיהי' נקראים בשמו ית"ש כמ"ש ז"ל וזהו שאנו מברכין אשר קדשנו במצותיו במצות שהוא ית"ש ג"כ עושה וזהו ענין הכוונה לכוון ולדמות המשכתינו לדמיון גבוה:
וסוכה תהי' לצל יומם פי' כי הצל בא ממקום שאין האור מתפשט שאחורי האור הוא צל לא במקום שהאור מתפשט נמצא שהצל הוא צמצום וגבורות כי יש ק"ך צרופי אלקים גי' צל וע"י הסוכה צל כנפיו ית"ש אנו ממתיקין כל הגבורות מק"ך צרופים ונעשה גם שם אור גדול מהחסדים שנקראים אור וז"ש וסוכה תהי' שתהי' ותהווה זאת ע"י סוכה שגם הצל שגי' ק"ך צרופי אלקים יהי' יומם מדת החסד כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו שיומם חסדים:
א"י כי לעתיד יהי' ה' אחד ושמו אחד כי עתה אחז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא שיש הסתרה ולכן השם הוי' הוא י"ה ו"ה שאין אנו משיגין רק האור מאותיות ו"ה שבהם מסתתר אור י"ה משא"כ לעתיד יתגלה כבוד אלקותו וקדושתו ויהי' נקרא שמו ית"ש יהי"ה ב"פ י"ה שגם הו"ה יהי' בבחי' שעתה הם י"ה והנה עתה היחוד הוי' אדני ולעתיד היחוד אדני ויהי"ו וגם השם אדנ"י יהי' חסדים גמורים וגי' של הוי' אדני סוכה ולעתיד היחוד יהי' אדני גי' עה"כ יומם וזהו וסוכה מה שעתה הוא סוכה יחוד הב' שמות הוי' ואדנ"י לעתיד יהי' גי' יומם:
במדרש משכיל לאיתן האזרחי כו' הה"ד כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו' אמר ית"ש כשאתה מקלס אותי אל תקלסני אלא באלה הה"ד כי באלה חפצתי כו' אמרו לאיתן האזרחי על מה העולם מתקיים אמר להם על החסד הה"ד חסדי ה' עולם אשירה כו' עולם חסד יבנה כי הנה כוונת הלולב להמשיך מהדעת להמזלות ולהבין זה כי אנו רואין כשיש לאחד דעת יודע להבחין באיזה פעם להתנהג בחסד ולפעמים לכעוס על עוברי רצונו ורגזו ואל תחטאו ולעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכן לפעמים מבין בהדעת איך לפארו ית"ש וכן לפעמים אוהב לנצח את חבירו ולפעמים יודה לו וכן כל המדות התנהגותם ע"י הדעת והנה עיקר הכוונה בלולב וסוכה להמשיך חסדים על כנס"י וידוע כי כל מדה כלולה מכל המדות וז"ש בפסוק וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו הם הג' אבות כולם נכללים בחסד ויש חסד שבחסד וחסד שבגבורה למשל בים הראה ית"ש א"ע כביכול כבחור חגור כלי זיין ועי"ז עשה לנו חסד נמצא זהו חסד שבגבורה וחסד שבתפארת הוא שע"י שרוצה ית"ש להתפאר עושה עמנו חסד זהו ג' אנשים שנצבים עליו על אברהם שמדתו חסד ולכן אמרו במדרש שג' אבות כלולים זה מזה ואברהם נקרא ישראל ויצחק נקרא אברהם וכן כ"א נקרא בשמות כולם וכן בלולב אנו מנענעין לכל הקצוות ומבקשי' החסד שבקצה ההוא להשפיע לכנס"י וז"ש השכל וידוע אותי ע"י הדעת לבקש בכל המדות החסד וז"ש משכיל לאיתן האזרחי הוא אברהם שהוא ביקש החסד בבחי' הג' אנשים ומבקשים אנחנו אותו ע"י השכל והדעת וכן כוונת הסוכה שלא יהיה מסך מבדיל בינינו לבין אבינו שבשמים ולכן אנו יושבין תחת הסכך שא נו מסך מבדיל כתקרת הבית ואויר השמים נראה בתוכו וענינו נשיאות להשמים ואף שהסכך ג"כ נראה קצת כמסך מבדיל אבל באמת אינו רק ממוצע בין השמים לנו שנוכל לקבל האור ע"ד פן יהרסו אל ה' לראות שאין לאדם לכנס לפנים ממדריגתו ממה שיוכל לקבל ולעתיד לא נהי' צריכים לקבל ע"י ממוצע רק כמ"ש חז"ל שיוציא ית"ש חמה מנרתקה וז"ש השית"ש לאוה"ע מצוה קלה יש לי וסוכה שמה אם תוכלו לקבל האור אפי' ע"י ממוצע ויוצא חמה התגלות אלקתו ולא יוכלו לסבול ויכלו: נחזור לפי' המדר' שמנענעים לו"ק למצוא החסד שבכולם ע"י הדעת וכ"א כלול מ"ו ו"פ וא"ו גי' אלה וז"ש כי באלה חפצתי לקלס אותי באלה ולהשפיע החסדים לכנ"סי גם אלה אותיות אל ה' להשפיע החסדים משם אל לה' מורה לכנס"י וז"ש אמרו לאיתן האזרחי שהוא אברהם על מה העולם מתקיים אמר על החסד כי' כי כן מדתו וכנ"ל ע"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו על חסד שבחסד וחסד שבגבורה וחסד שבתפארת וכ"א מאלו הג' כלול מג' וזהו ענין תלת גוי תלת שמונח התינוק במעי אמו ולכן ההדס מצותו להיות משולש ואמר למלאכים והשענו תחת העץ כו' עכ"פ להשען גם בגלות בצילו ית"ש כענין הסוכה שעדיין יש קצת מסך הממוצע ולעתיד יתגלה כבוד מלכותו עלינו ב"ב:
במדרש נאום ה' לאדוני שב לימיני זש"ה מי העיר ממזרח צרק יקראהו לרגליו בני אדם הי' ישינים מלבוא לחכות תחת כנפי השכינה ובא אברהם והעירם כו' לעתיד יהי' משיח יושב לימינו ית"ש ואברהם ישב לשמאלו י"ת ואברהם יאמר להקב"ה רבש"ע בן בני ישב לימינך ואני אשב לשמאלך כו' הנה אמרו ז"ל בהבראם ב"ה בראם ועוד אמרו ז"ל בהבראם באברהם והנה דבריהם ז"ל בזה דבר אחד דברו כי אברהם נתוסף לו אות ה' על שמו כי אברהם אחז בבחי' ובמדות הרומזים באות ה' בצורתה כי צורת ה' צד ימין ממנה הוא שלם בלא שום הפסק ורגל הה' שבשמאל נפסק מהאות ותלוי ונמצא צד השמאל מאות ה' נשבר לשנים וזה מדת אברהם שאחז בימין מדת החסד ובגודל כח החסד נשברים כח כל הגבורות כי החסדים מתגברים על הגבורות ומכפיין דינא ולכן אמרו ז"ל שאומר ית"ש לבעת"ש מאן דרוצה ליעול לתשובה ליעול בהאי פתחא שעל רגל ה"ה שבשמאל ששם חותר ית"ש הפתח והחתירה לבעת"ש מתחת כסה"כ כי כח הדין שהוא רומז בצד שמאל נשבר ע"י כח החסד והנה מצינו שאחז אברהם במצות סוכה שבמצוה הזאת פי' לנו הכ' קיומה באברהם כמו שפי' חז"ל והשענו תחת העץ עצי סוכה כי סוכה היא ג"כ צורת ה' כי הדפנות שלה שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דוגמת אות ה' שב' דפנות שלה שלימים והשלישית הוא רגל השמאלית שאינו שלם רק קצת מהדופן והנה מצות סוכה שקולה כנגד כל מצות התורה כשאחז"ל וסוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י גי' רמ"ח לרמוז ששקולה ככל המצות מורה כנ"ל כי צורת הסוכה הוא כאות ה' שרומז ל"ה חומשי תורה ולכן הכוכבים צריכין להאיר ולהראות בסוכה כי כוכב אותיות כ"ו כ"ב רומז לכ"ב אותיות התוה"ק והשם הוי' שגי' כ"ו שע"י מצות סוכה אנו דבקים ב"ה ית"ש ומתיחדים עמו בהסוכה ע"ד הנה זה עומד אחר כתלינו שמתיחד עמנו בהסוכה ודבקים אנו עמו ית"ש וכאילו קיים כל התורה מא' ועד תי"ו ולכן מצינו במדרש שכשבא משרע"ה לקבל התורה ורצו מלאכי השרת לשרפו וצייר הקב"ה צורתו דימה לאברהם ואמר להם הלא אכלתם אצל זה כו' נמצא שקבלת כל התורה זכינו ע"י אכילה בהסוכה שהאכילם אברהם בהסוכה "ולכן "רחצו "רגליכם "והשענו "תחת "העץ ר"ת תורה כי הסוכה כלל התורה והס"ת מרגליכ"ם והשענ"ו תח"ת הוא מות שע"י התורת מתבטל המות כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם במתן תורה כי ע"י תורה מתבטל המות כי התורה חיים לעולם וכן במצות סוכה שהוא כלל התורה אומרים בסוכות חי וגם כי הסוכה שע"ז נאמר והשענו תחת העץ הוא תיקון חטא דאדה"ר בהעץ וע"י קיום מצות סוכה אנו ממשיכין ה' חסדים בחי' ה' דאברהם ה' חסדים ואחר יוה"כ אנו נכנסין לסוכה שם מסתיר ית"ש אותנו תחת כנפי השכינה כמ"ש יחביאינו צל ידו תחת כנפי השכינה ת"ש במדרש הנ"ל שבני אדם הי' ישינים מלבוא לחסות תחת כנפי השכינה בחי' מצות סוכה שנכנסין בהסוכה תחת כנפי השכינה ובא אברהם והעירם ולהבין איך מרומז בהכתוב הזה שהביא המדרש מי העיר ממזרח כנפי השכינה באיזה רמז כי הנה אמרו ז"ל שכנפי החיות הקודש שבמרכבה עליונה הם רנ"ו וזהו מרומז בתיבת ממזרח שמזרח גי' רנ"ה ועה"כ רנ"ו וכן סוכה במילוי סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גי' רנ"ו עה"כ ופשט הכ' מי העיר על חסי' תחת כנפי השכינה שהם רנ"ו גי' מזרח וע"י החסי' תחת כנפי השכינה בקיום מצות סוכה פועלין צדק יקראוהו לרגלי ע"ד שכ' במ"א ע"פ ויעמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים שרגל גי' ע"ב ק"סא שאלו השמות רומזים על מדריגות ראשית ומרומזים בתיבת רגל שהרגל הוא בחי' אחרית להורות על אחרית כראשית ולכן מועד שנמשך בו הארה משמות אלו נקרא רגל וז"ש צדק שהוא בחי' הדין כמ"ש בזוה"ק דלא יתוקד עלמא בשלהוביתא דצדק שהוא דינא דמלכותא ובמצות סוכה פועלין שצדק מדת הדין יקראיהו לרגלו שיהי' נמשך נשפע לצדק מבח' רגל אור מהשמות ע"ב קס"א שגי' רגל ובזה יומתקו דיני הצדק ויהי' רחמים גמורים והנה עיקר הבריאה מרומז באברהם בהברא' באברהם בראם שהי' מדת החסד ולעתיד יהי' העולם מתוקן במדת החסד שמדת דין שהוא מרומז בשם אדני שבו אותיות דין יתמתקו שיתגדל כח האל"ף שבראש שם זה הממתיק הדינים ויתהפך הדין לרחמים וז"ש נאום ה' לאדוני שם אדני שב לימיני ימין החסד וכן אנו רוצים שיתגדל החסד ולכן ההדסים אחד מימין וא' בשמאל ואחד באמצען ומקרבין אותו לצד ימין להגדיל ולהגביר כח ימין ולכן ע"פ נאום ה' לאדוני שב לימיני כו' שהדין יתהפך להחסד אמרו זש"ה מי העיר ממזרח צדק יקראיהו לרגלו כנ"ל שע"י מצות סוכה מתמתקן דיני הצדק ע"י הארה משמות אלו ע"ב קס"א שגי' רגל והנה תכלית בריאות העולם הי' שיהי' ימות המשיח ויהי' ה' אחד ושמו אחד וזה מרומז ג"כ בתיבת בהבראם אותיות ברא מ"ה שגי' אדם שר"ת "אדם "דוד "משיח אדם הי' הראשון ומשיח התכלית האחרון ודוד שמדתו הוא בחי' מלכותו ית"ש בחי' שם אדני הוא מנהגת ההנהגה מהראשית ההנהגה מאדה"ר עד שיקבל וינהיג משיח ב"ד בכח מלכותו ית"ש שתתגדל ותתעלה ב"ב וזה מרומז בכתוב כדת מה לעשות כדת גי' משיח בן דוד ומה רומז כנ"ל שגי' אדם ור"ת אדם דוד משיח ומשיח שגי' כדת הוא התכלית ממה הנ"ל לעשות שכל שעשה אלקים מה כנ"ל התכלית מכל מה לעשות הוא כדת משיח ב"ד כנ"ל ואמר המדרש הנ"ל שיאמר אברהם בן בני ישב לימינך כו' ואני כו' פי' שאני מרומז בראשית הבריאה ובפרט שמדת משיח ב"ד הוא מדת מלכות בחי' דין מלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יושב לימינו ית"ש שימין חסד רק שבאמת אז יהי' כל הדינים מתמתקין ומדת מלכותו יתמלא בחסד מדת ימין ומשיח ישב לימינו ית"ש ב"ב ואברהם לשמאל להמתיק הדינין ולעשותן חסדים כמדתו כנ"ל:
במדרש שוחר טוב הודו לה' כי טוב כל"ח זש"ה אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו כו' מצינו צדקה עושה פירות דכתיב פרי מעלליהם יאכלו ומעשה הרשעים אינן עושים פירות דכתיב כי גמול ידיו יעשה לו כו' כל"ח החסד שעושה ית"ש עם ישראל הוא לעולם ד"א כשמוחל עוונות ביוה"כ כל האומות אומרים אנו נצחנו כו' וכשנוטלין לולביהן כו' יודעין מאן נצח כו' הפי' טוב בגי' י"ז כנגד עשרה ימי תשובה ושבע ימי סוכות שנוכל לתקן בהם שאת הטוב נקבל ונוכל לתקן בהשבע ימים גם את העשרה ימים אם לא עשינו בהם כראוי והנה השית"ש חתום בטוב גי' הר"ת את השמים ואת הארץ השם אהו"ה שנקרא גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא וחתם ית"ש בטוב והנה ענין החותם וגושפנקא הוא כשרוצים להסתיר דבר שלא יראו אותו או שלא יגנבו ממנו כשמחתמים אותו זהו הסתרתו והנה כל הבריאה הי' בשביל ישראל שנקראו ראשית ונתן ית"ש חותם השם הזה בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ שהיא החותם הטוב וזהו שלאחר ה' עינוים וה' תפילות בסוף התפללנו תפילות נעילה שהוא לשון גן נעול שנעילה הוא ענין חותם והסתרה וכנ"ל שהית"ש מסתיר אותנו אז במקום שאין רשות לברי' לראות כמ"ש המגיד זצ"ל מקאזניץ ע"פ הנה זה עומד אחר כתלינו שאין הפי' כמובן מפשוטו שאנו עומדים לפני הכותל וית"ש אחר הכותל רק שהוא עומד עמנו אחר הכותל כמו אדם שתופס את חשוקתו ומחבקה ומסתיר עצמה עמה אחר הכותל כן הוא ית"ש עמנו כביכול וזהו ענין נעילה לחתום אותנו לטובה בחותם הזה כנ"ל שחתם עולמו שברא רק בשבילינו חתם אותו שלא יראו אוה"ע טובות שעושה עמנו ושיעשה עמנו וכמ"ש בפ' האזינו ע"פ אמרתי אפאיהם כו' והנה ברצון הקדום לבריאות עולמו בשבילנו כביכול קרא שמו אהי' שאמר אהי' לאלקים על נבראים שאברא וז"ש ביצמ"צ ששאל משה באיזה זכות יגאלם והשיבו ית"ש כה תאמר אהי' שלחני אליכם גם אמר לו אהי' אשר אהי' ופי' רש"י שקאי על שאר גליות שגם בגלות אחרון לא אמתין עד שיהי' כולם טובים רק אפי' במה שאהי' להם לאלקים לעתיד אגאלם והנה ע"י הבריאה שהי' ית"ש מהוה כל הויות נקרא שמו ית"ש הוי' וחתם עולמו בטוב הוא שם אהו"ה וג' שמות אלו הוי' אהי' אהו"ה גי' דין שהוא כביכול מראה שהשמות אלו הם דין לפני שרי האומות כדי שיראו מגשת וזהו הסתרה שמסתיר אותנו ומטיב לנו בהטבה מאלו השמות ולאוה"ע מראה דין גם שכל עיקר טובתינו שמטיב לנו הוא דין לאוה"ע כמ"ש במצרים אל מוציאם ממצרים שהוא חסד גדול ועכ"ז נראה בים כבחור עושה מלחמות לאומות וכן כל החסדים שעושה לנו עושה דין ורעות לאוה"ע והנה לולב גי' ה"פ טוב שמטיב לנו בכל ארבע יסודותינו ובד' חלקי נשמותינו נר"חי ובכל הד' קצוות כי כולם נבראו בשם הוי' לכן הם ד' כמו ד' אותיות הוי' גם הטובה הולכת דרך ד' עולמות אבי"ע ולכן גי' ב"פ טוב ונגד זה אנו נוטלין הלולב גי' ד"פ טוב להמשיך הטוב דרך הד' עולמות כי ה"ד ימים שבין יה"כ לסוכות נגד ד"פ טוב כנ"ל ובזה מראים אנו החותם שהי' בנעילה בגבהי מרומים שמי שמים העליונים ושם הויה החותם לטובה אבל עדיין צריכים אנו להמשיך לעוה"ז ולכן עושין סוכה להסתירינו בצל כנפיו להמשיך החותם וההסתרה הזאת גם לעוה"ז ונוטלים הד' מינים כנ"ל ד"פ טוב להמשיך הטוב בד' קצוות ובכל חלקי נשמותינו וגופינו להמשיך הטובה הזאת למטה וז"ש שאין יודעין מאן נצח שהטובה בעולמות עליונים ואינו מגולה למטה הנצחון והגבורה על האומות ע"י הודעות הטובה שלנו רק ע"י ה"ד מינים וסוכה אנו ממשיכין ומגלין קצת השפעה הזאת למטה ע"י שאנו מסתירין עצמינו תחת כנפיו ית"ש בסוכה ונוטלין ד' מינים וז"ש במדרש הענין על הודו שהודו גי' אהי' כנ"ל שעיקר החותם הוא כיון שברא עולמו בשבילינו צריך לחתום שלא יהנו ממנו אחרים ואף שח"ו אין אנו ראוים לזה מ"מ מטיב לנו ע"י שלעתיד יהי' לנו לאלקים וע"י שאנו מאמינים שמהוה ית"ש כל הויות עי"ז כי טוב חותם אותנו בגושפנקא שלא יקרב שום רע עלינו ולא יטלו אחרים משלנו כלום וז"ש הודו לה' הודו שם אהי' לה' שם הוי' כי טוב שם הגושפנקא כל"ח כנ"ל זהו מה שאנו ממשיכין באלו הז' ימים שגי' טוב טובות לעולם אף שאין מבינים כי א"א להבין דרכיו ית"ש כמ"ש במדרש פ' וישב ראובן עסוק בשקו ובתעניתו והשבטים עסקו במכירת יוסף והשי"ת עסוק לבראות אורו של משיח כן צריך להאמין שעתה בוודאי ג"כ תמיד עוסק לבראות אורו של המשיח וז"ש במדרש על זה אמרו צדיק כי טוב כי בשביל צדיק נברא העולם וכתיב ועמך כולם צדיקים וממשיך השפעה מהטוב וחותם עצמו בהטוב שם הגושפנקא כנ"ל וצדקה שהשית"ש עושה עמנו ביוה"כ עושה פירות שע"י הד' מינים פרי עץ הדר כו' ממשיכין השפעה למטה וז"ש כל"ח החסד שעושה עמנו הוא לעולם פי' לאותם שנקראו עולם הם כנס"י שבשבילם נברא העולם ולכן נקרא עולם וז"ש מאן נצח מאן הוא בגי' הויה אדני ובזה אנו נוצחין במה שמאמינים שית"ש מהוה כל הויות והוא אדון עליהם וב' שמות אלו גי' סוכה רומז ליחוד כנס"י עם דודה ועי"ז היא הנצחון:
לך לך מארצך כו' הנה כבר כתבנו במ"א מענין כללות המדות וזה בחי' מדות שבורות שהיה בארון וכן מצינו בא"א שמדתו הי' מדת החסד כמ"ש חסד לאברהם ועכ"ז מצינו שעשה אכזריות גדול בהריגת ה"ד מלכים ורדף אותם בלילה וכן בעת עקידת יצחק לבש עוז וגבורה לשחוט את בנו יחידו נמצא שהגם שהיה מדתו להתחסד עם הכל לבש אז גבורה הפך מדתו וכן מי שמדתו בגבורה וכעס לפעמים צריך להתנהג הפוך טבעו ומדתו וכן בכל המדות צריך להתנהג במדה זאת וגם אל תנח ידך מלאחוז בהפכה וזהו ענין חסד וגבורה שבמדות שבכל מדה יש חסד וגבורה ולכן בהמדות יש בחי' ה' חסדים וה"ג שמה שצריך שצריך להתנהג במד' זו לצורך עבודתו ית"ש זה נקרא חסד ומותרות המדה מה שאינו לעבודתו ית"ש שצריך להתצמצם מזה זה בחי' גבורה וצמצום כמ"ש במ"א מענין ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות ולכן הם דינים שכביכול נראים כמותרות ולכן הם בחי' גבורות והנה זהו ענין הלולב להמשיך החסדים שבמדות הרמוז בו"ק שמנענעים הלולב לכל צד רומז למדה מהמדות כי כל קצה מקצות העולם יש בו אויר הגורם למדה אחת מהמדות ולכן ממשיכין הלולב מכל מדה מכל צד ע"ד הנ"ל להתנהג בכל מדה רק בבחי' חסד שבה דהיינו לעבודתו ית"ש ולמנוע מהמותרות שבכל מדה וזהו בחי' סוכה שהיא בחי' גדר וסייג מסביב לעשות לעצמו גדרים וסייגים לעבודתו ית"ש וזה מרמזים בסכך ודפנות והנה סכך ודופן עה"א וכולל גי' אברהם שהי' מתנהג כנ"ל בהנהגות המדות ולמנוע מהמותרות שהתנהגות זה במדותיו הוא ע"י שיודע שהעוה"ז הוא רק דירת ארעי ולא דירת קבע ועיקר דבר זה נזכר ע"י סכך שבסוכה שהוא לדירת ארעי לזכור שהעוה"ז ג"כ רק דירת ארעי וכשאדם חושב כן תמיד במחשבתו מונע ממותרות המדות שהוא בחי' גבורה שבמדות כנ"ל ועי"ז נמתקו כל הגבורות וז"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות האזרח גי' גבורה נמתק ע"י שהאדם זוכר שהעוה"ז הוא רק כסוכה דירת ארעי ומונע ממותרי המדות שהם בחי' גבורה שבמדות וז"ש לך לך מארצך כו' שיחשוב העוה"ז לדירת ארעי כסוכה ולכן לך לך גי' סכך ולמדו ית"ש שיתקן מדותיו ויהפך טבעו מדת חסד כשיצטרך לכעוס על הרשעים וכדומה וכן מצינו שא"א נתלבש באכזריות בעקידת יצחק לשחוט בנו יחידו הפך טבעו מדת חסד וכן רדף המלכים לילה והרג ד' מלכים כי כך למדו ית"ש שיתנהג במדותיו רק בבחי' אל הארץ אשר אראך מה שמגיע מהמדה לעבודתו ית"ש כנ"ל:
במדרש ואני בחסדך בטחתי כו' אשירה לה' כי גמל עלי נסכתם לפני מים נתתי לכם הבאר כו' הנה מים הוא בחי' חסדים שדרכם לירד ולהתפשט כמים הניגרים ויורדים ממקום גבוה למקום נמוך ומים גי' ט' יודי"ן שבד' מלואי הוי' שענין המילוי הוא בחי' התפשטות והנה שלימות הוא כשבא בצמצום שיכול המקבל לקבל כי כשבא החסד שלא בצמצום א"א לקבל את החסד כמו שלא הי' יכול התינוק לינק רק ע"י שיש בהדד נקב קטן ולא יגר החלב מבלי מיץ וכן שלימות החסד כשבא באופן שיכול כ"א לינק לפי ערכו ע"ד שפי' החותך חיים לכל חי שזהו עיקר החסד כשבא בהתחלקות לחלקים וכ"א יונק לפי ערכו מחלקים ההם וזהו בחי' גבורה המצמצמת ומחלקות ע"ד אתה פוררת בעזך כו' שמדות עוז וגבורה מפררת וזה בחי' גבורות גשמים ופי' חז"ל על שיורדים בגבורה שמימי החסד יורדין רק טיפין מחולקים לכן מרוה את הארץ והולידה והצמיחה משא"כ אם היו יורדים בשטף לא הי' גשמי ברכה וגשם נדבות רק מי המבול נמצא שמצמצום החלקים הוא חסד גדול וזה בחי' גבורות ממותקות ממימי החסדים וזהו בחי' הט' יודי"ן אלו שהיו"ד הוא רק טיפת דיו נקודה קטנה דוגמת טיפת גשמים וז"ש והוא ישפוט תבל בצדק שידוע שצרק הוא בחי' גבורה כמ"ש בזוה"ק דלא יתוקד עלמא דשלהובי דצדק ואמר שישפוט תבל גי' ששה פעמים חסד שממשיכין בהלולב מכל הו"ק בחי' ששה מדות ממשיכין החסד שבהם שיהיה נשפעים בצדק שהוא בחי' גבורה שיתגברו החסדים בחי' כי גבר עלינו חסדו וזהו בחי' ממוזגות וממותקות בחסדים ולכן ע"י ניסוך חמים בחי' חסדים בבחי' יודי"ן אלו שהם בחי' טיפות גשמים בבחי' גבורה המחלקת ומצמצם עי"ז ניתן להם באר שהוא בחי' מיתוק הגבורות כי באר גי' הוי' אדני והוי' אלקים שבחי' שמות אדני ואלקים הם בחי' דין שמלך ואדון העולם במשפט יעמוד ארץ ואלקים לשון דיין ומושל אך אחז"ל שאמר א"א לפניו ית"ש אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם וכיון שית"ש מהוה כל הויות וע"ז מורה שמו הוי' ולכן שם זה ממתיק גבורות אלקים ואדני כי שם זה מורה שית"ש רוצה בעולם ואז אין דין. ומוכרח הדין להתמתק כיון שית"ש רוצה בעולם כמו שמורה שמו ית"ש הוי' שמהוה כל הויות ובוודאי רוצה בקיומם שלא יהי' לתוהו וריק ולכן באר הוא בחי' כלי לקבל מימי החסד שהוא מגביל ומצמצם המים בתוך הכלי וכן הסוכה דוגמת באר וממשיכין לתוכה חסד ולכן הי' ניסוך המים בחג לעשות בחי' כלי ולקבל מימי החסד כנ"ל:
במדרש וינגע ה' את פרעה כו' על דבר שרי אשת אברם כו'. הה"ד צדיק כתמר יפרח מה תמרה צילה רחוק כך מתן שכרן של צריקים כו' מה תמרה כל מי שעולה לראשה ואינו משמר עצמו נופל ומת כך מי שבא להזדווג לישראל כו' הנה ענין הסוכה שציונו ית"ש לישב בה שעייז באין להכנעה עצומה שבזה זוכר שהאדם רק כגר בארץ וכאורח נוטה ללון ודירתו בעוה"ז דירת ארעי כמו בסוכה והוא רק כצל עובר כסוכה במלונה וכל העוה"ז היא העולם העובר והכל אין ואפס ועי"ז בא להכנעה גדולה ונעשה אצל עצמו בחי' אין שהי' ראשית הבריאה שכל הבריאה הי' יש מאין וכשממשיכין משם ע"י הכנעה אז קאמר מאין יבוא עזרי שממשיכין משם להמתיק כל הדינים שבכל המדות עד בחי' אחרית ולכן ע"י סוכה שבאין להכנעה ואין כנ"ל ממשיכין החסדים ולכן אברהם איש החסד שמדתו להמשיך חסד כמ"ש חסד לאברהם וגם ממשיך רחמים כי אברהם גי' רחם המשיך רחמים וחסדים ע"י מצות סוכה כמו שאחז"ל ע"פ והשענו תחת העץ שהי' עץ סוכה כמו שיסד הפייטן אלים כהשען אב תחת עץ סוכה שע"י הסוכה שמורה על המשכה מבחי' אין ראשית הכל ע"י ענווה כמ"ש ואנכי עפר ואפר עי"ז המתיק כל הדינים שבכל היו"ד מדות כי המשיך מראשית שע"ז מורה שם אהי' שאמר ית"ש אברא נבראים ואהי' לאלקי להם ושם אהי' הוא רחמים גמורים משם המשיך לעשות הוי' ואדני והמשיך יחוד ה"ג שמות בכל היו"ד מדות ונמתקו כל הדינים בכל המדות ולכן אברהם במילוי אל"ף בי"ת רי"ש ה"א מ"ם עה"כ גי' י"פ אהי' הוי' אדני וכ"ז עשה ע"י המשכתו מאין שע"ז מורה מצות סוכה כנ"ל ולכן סוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י גי' אברהם להורות שע"י מצות סוכה ממשיכין החסדים מראשית עד אחרית כמו אברהם כנ"ל שכן נרמז בשמו במילוי שגי' י"פ יב"ק כנ"ל ולכן בסוכות אנו נוטלין הלולב שנקרא בתורה כפות תמר כי תמר גי' י"פ דין ועושין מהם חסדים ע"י המתקה כנ"ל וממשיכין החסדים בכל ה"ד עולמות וז"ש במדרש הנ"ל צדיק כתמר יפרח על אברהם שעשה כנ"ל להמתיק ביוד מדות כל דין שבהם שי"פ דין בגי' תמר והמתיק אותן והמשיך החסדים לכל ה"ד עולמות וד"פ חסד גי' רפ"ח וז"ש צדיק כתמר יפרח שמהדין שהוא ברמז תיבת תמר עשה רפ"ח ה"פ חסד לאבי"ע עד סוף כל הדורות והעולמות וז"ש המדרש מה תמר יש לו צל מרחוק כך הצדיקים ממשיכין החסדים עד סוף כל המדריגות שם שדי שאמר לעולמו די ורחוק גי' שד"י עד שם ממשיכין חסדים וז"ש שיש להצדיק צל מרחוק והגבורות שממתיקין מטילין עלינו הטובות והחסדים הבאים מהמתקה ונעשה כי גבר עלינו חסדו ומתגברין החסדים ועושה ית"ש דין בשונאי ישראל וז"ש ומה תמר כו' כך מי שמזדקק לישראל נוטל שלו שמטילין עליהם הדין של תמר שגי' י"פ דין ע"י התגברות החסדים על ישראל כנ"ל:
ואברהם זקן בא בימים במדרש יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים ויש בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה הנה כבר בארנו איך אברהם המתיק כל הדינים במצות סוכה והמשיך גודל רחמים וחסדים וזהו רמז בתיבת זקן שמורה רחמים כשאחז"ל כזקן מלא רחמים ורמז ג"כ שהמשיך אברהם ק"ן אורות להמדות ע"י ה"ז דברים שציוה ית"ש אותנו ליקח בסוכות שהם שלשה הדסים ושני ערבות לולב אחד ואתרוג אחד גם זקן גי' ג"פ ב"ן עה"כ רומז שע"י ג' דפנות של סוכה המשיך בחי' ראשית לאחרית מדת מלכות ששם ב"ן הוא במדת מלכות ולכן תמצא כי סכך לולב אתרוג הדס ערבה גי' אברהם במילוי אל"ף בי"ת רי"ש ה"א מ"ם עה"כ רומז שהמשיך החסדים והמקור העליון ע"י הסוכה וד' מינים שהם הכלים והצינורת שעל ידם ממשיכין מהמקור העליון ולכן לולב אתרוג הדם ערבה עם ב' כוללים של לולב ואתרוג כי שאר מינים נקשרים בלולב תמצא שגי' כתר במילוי שע"י הכלים והצינורת אלו ממשיכין ממדת כתר מקור העליון ע"י הכלים הנ"ל שמקיימין מצותיו ית"ש בהם ומחבב אותנו ית"ש בחיבה יתירה ע"ד שדרשו חז"ל ע"פ בעטרה שעיטרה לו אמו שלא זז מחבבה עד שקרא' אמי שכמו שהאם הוא הקודמות להבן ומילדת אותו כן כביכול מחבב ית"ש אותנו ונעשים אשת חיל עטרת בעלה שעטרה וכתר הוא למעלה מראש וכ"ז ע"י שאנו נדבקין במדותיו ית"ש הי"ג מדה"ר כמ"ש מה הוא רחום אף אתה רחום ועובדין אותו ית"ש בכל ה"ז מדות ואז ממשיכין מהמקורות עליונות שנקראו אבות כמ"ש במ"א על מה שפי' רש"י וארא אל האבות משם ממשיכין להמדות שנקראו בנים להאבות הנ"ל ועי"ז מתעלין המדות שנקראו בנים ג"כ למקורות עליונות שנקראו אבות וז"ש והשיב לב אבות על בנים שימשוך מהאבות הנ"ל לבנים הנ"ל ועי"ז ולב בנים על אבותם שיתעלו בחי' הבנים להמקורות שנקראו אבות וכ"ז פועלין ע"י הסוכה וד' מינים כנ"ל שגי' כתר מקור העליון שממשיכין משם וכן המשיך אברהם כנ"ל וז"ש ואברהם זקן בא בימים כו' המשיך גודל רחמים הכלולים בתיבת זקן כנ"ל וה' בירך כו' ה' בירך גי' סוכה במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י שע"י מצות סוכה המשיך הרחמים הכלולים בתיבת זקן להמדות כנ"ל עד שהמדות נתעלו למקור העליון מקור הי"ג מדה"ר שבזקן מלא רחמים מקור העליון וז"ש המדרש זקן בא בימים זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה שע"י שהמשיך מזקן מקור העליון שהי' בא בימים להמדות שנקראו ימים עי"ז נעשה ימים לפי הזקנה שהימים נתעלו למקור העליון מקור הי"ג מדה"ר זקן העליון כנ"ל:
ליום א
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כו' במדרש אחז"ל ששלשה שאמר שלמה המה נפלאו ממנו וארבעה לא ידעתים אמר זה על הד' מינים פרי עץ הדר מי יאמר שהיא אתרוג כו' רק באמת זה שאנו לוקחין אתרוג מרמז לנו שעיקר המשכות חסדים ע"י התורה כמ"ש בס' שאתרוג עה"כ גי' תורה וע"י התורה ולקחתם לכם פי' לעצמיכם. שתקחו לעצמיכם שלא תהי' ח"ו ברשות היצה"ר ותאוותו רק ולקחתם לכם לעצמיכם ולכן לוקחים הד' מינים שאחז"ל שדומין לקומת אדם לולב דומה לשדרה אתרוג דומה ללב ערבה לשפתים הדס לעינים שרמוז ליקח עצמו וקומתו ולקדש עצמו ע"י התורה וע"י שנקראת תורת חסד אנו ממשיכין חסדים עליונים כי התורה היא נארגת מצרופי האותיות של א"ב כמ"ש בס' שהם רל"א אלפא ביתות והם נארגים על שם הוי' ית"ש על ד' מלואי שם הוי' ית"ש על הל"ט אותיות שבהם נארגים הרל"א אלפי ביתות ומזה נבנית התורה והנה הוי' עם כ"ב האותיות גי' מ"ח גי' אל טוב ולכן עיי התורה שבנינה מהוי' וכ"ב אותיות כנ"ל על ידה אנו ממשיכין הרחמים מרצון עליון מחשבה הקדומה שרצה להטיב לנבראיו וברא העולם להטיב עולם חסד יבנה ואמר אז וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון ועורר את הי"ג מדה"ר שהראשון מהם שם אל וברא הבריאה להטיב וחתם הבריאה בטוב שבראשית ברא אלקים "את "השמים "ואת "הארץ הר"ת גי' טוב וע"י התורה שהיא מכ"ב אותיות והוי' גי' אל טוב ממשיכין משם אל הראשון מי"ג מדה"ר ומטוב של ראשית הגריאה ולרמז תמצא כי מ"ח פעמים טוב גי' עת רצון שע"י התורה מכ"ב אותיות והוי' שגי' מ"ח ואין טוב אלא תורה על ידה ממשיכין הטוב ועת רצון של ראשית הבריאה שהי' עת רצון לברוא העולם להטיב לברואיו וממשיכין מבחי' פלא עליון בחי' כתר ולכן אחז"ל ג' כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות ובאמת גם כתר כהונה ומלכות תלוי בתורה שאחז"ל גדולה תורה מכהונה ומלכות וע"י התורה אנו מכתירים אותו ית"ש ע"ד מאמר חז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין כו' ומה כתיב בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד כו' דמשתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל וכ' בס' אוצר הכבוד שעל כתרי ית"ש כתיב עמי ישראל לי נמצא שישראל הם בכתרו ית"ש והכל ע"י התורה ולכן נקרא כתר כהונה ולכן תיכף ביום ראשון לחשבון עוונות צריך לדבק א"ע בתורה שמצלת מיצה"ר וזהו שנוטלין אתרוג שגי' תורה כנ"ל וע"י התורה ממשיכין חסדים ע"י תורת חסד ומעוררין הי"ג מדה"ר שם אל כנ"ל שע"י התורה ממשיכין משם אל טוב וכ' במ"א שהאבות כ"א חפר מקור הי"ג מדה"ר ממקורות עליונות הג' ראשונות וז"ש וארא אל אברהם כו' ופי' רש"י וארא אל האבות שאברהם יצחק ויעקב חפרו מקורות הרחמים מאבות עליונים מדות עליונים שנקראו אבות וזהו גי' טל ג"פ י"ג והעולם יתמלא כולו מקדושתו ית"ש מד' מלואי הוי'. שהם טל אותיות וזהו מרומז במ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר שביום הראשון גי' כתר להיות מדבקים בכתר תורה ולהיות מכתירין אותו ית"ש כנ"ל בתפילין של ית"ש פרי עץ הדר גי' תרנ"ט גי' כתר וטל לרמוז שע"י שמכתירין אותו ית"ש ממשיכין מג"פ י"ג מדה"ר שהם מבחי' ג"ר שהם בחי' ג' כתרים הנ"ל ומתמלא העולם מקדושתו ית"ש מד' מלואי הוי' בל"ט אותיות והכל ע"י התורה שגי' אתרוג כנ"ל שעל ידה גורמים וממשיכין מרצון העליון כנ"ל שהתורה שהיא כ"ב אותיות ושם הוי' והיא התורה טוב שמ"ח פעמים טוב גי' עת רצון כנ"ל:
וירא אליו ה' באלוני ממרא הנה באלוני ממרא גי' שלום עה"א וז"ש והוא עומד עליהם תחת העץ ודרשו ז"ל עץ סוכה שהיא סוכת שלום וית"ש מברך את עמו ישראל בשלום וכ' בספרים שבשלום גי' חשמ"ל עתים חשות עתים ממללות כי החיות רצוא ושוב ביראה ובאהבה ובברכה זו מברך ית"ש לישראל שלפעמים יהי' ביראה בחי' ושוב ואז עתים חשות ולפעמים באהבה רצוא ממללות והנה סוכות הם ימי דין עד הושענא רבה ונדונים על המים ועכ"ז מורה על גודל אהבה וית"ש פורס סוכת שלום בחי' אימא עילאי עלינו מורה כתינוק הבורח מפחד אביו שלא יכה אותו תחת אמו וגם שם מפחד מאביו ואמו ובוש מאמו ולכן אלוני ממרא גי' חשמל והסוכה שמורה עכ"ז נקראת סוכת שלום:
תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח דרשו ז"ל ע"פ זה שובע שמחות אלו ז' מצות שבחג נעימות בימינך נצח זה הלולב שנקרא נעים מ"ש על הלולב שנקרא נעים כי לולב ממשיך מנועם עליון ומל"ב נהח"כ ולולב אותיות לו לב על ל"ב נתיבות החכמה ומורה על בחינת יושב במרומים ומשגיח בתחתונים ולכן המינים האחרים הם תחת הלולב והנה אנו מעלין ומורידין הלולב להעלות כל הדברים התחתונים להשית"ש ע"ד שכ' בפ' צו ע"פ מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי אשיב לו ייע"ש ועי"ז מורידין שפע טוב מכל היו"ד מאמרות כמ"ש ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות הרי י"פ טוב גי' נעים ולולב גי' ד"פ טוב מכל ה"ד עולמות כי לולב בחי' צדיק כמ"ש צדיק כתמר כו' וע"ד מאמר חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו והלולב דוגמת ו' שהיא כמו עמוד והוא בחי' החותם דחתים כו' שמיא וארעא הר"ת מאת השמים ואת הארץ גי' טוב וכתיב אמרו לצדיק כי טוב וז"ש הנה מה טוב ומה נעים ע"ד הנ"ל "תודיעינו "אורח "חיים ר"ת אחת רומז על בחי' בינה שממנה הי' ממשיך הכה"ג ביום הכפורים וז"ש וכך היה מונה אחת כו' עד אחת ושבע עד סוף ז' מדות הי' ממשיך ממנה ועד"ז בז' ימי סוכות וזהו שדרשו ז"ל שובע שמחות מלשון שבע על ז' מצות שבחג:
עי"ל מ"ש ז"ל נעימות בימינך נצח זו הלולב שנקרא נעים וניטל בימין ועל ידו יודעין שאנו נצחנו ע"ד הנ"ל שע"י הלולב ממשיכין טובות כי הלולב שנקרא כפות תמרים היא בחי' צדיק טוב כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב וכחיב צדיק כתמר כי הלולב הוא צורת ו' צורה אחת בלי שום עקמימות כי כן דרך הצדיק להסיר מכשול מלב העקוב וכתיב משרים אהבוך בלי שום עקמימות ולכן אמרו ז"ל הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים בלא עקמימות "תודיענו "אורח "חיים ר"ת אחת מורה כנ"ל שהצדיק הוא רק צורה אחת דוגמת ו' וז"ש אחת שאלתי מאת ה' והנה כל העבודות מר"ה עד אחר סוכות להמתיק הגבורות ולהמשיך חסדים חסד לאברהם בחי' ימין ולכן סוכה במילוי סמ"ך וי"ו כ"ף ה"א גי' אברהם וכן דרשו ז"ל ע"פ והשענו תחת העץ עץ סוכה העץ במילוי ה"י עי"ן צד"י גי' אברהם עה"כ וכן המינים אלו ניטלין בימין בחי' אברהם וזהו מורה שאנו נצחנו כרצונינו להמשיך:
באר חפרוה שרים שכל העובדות מר"ה עד סוכות לעשות לכנס"י כלי לקבל החסדים וכלי בחי' צמצום וכן אפי' הלימוד והמצות וכל הדברים צריכים להיות עד"ז בהדרגה כמו בעיבור שיש עיבור יניקה וקטנות וגדלות בכמה בחינות עד שיתגדל בכל פעם יותר עד"ז צריך להיות בכל הדברים ובהקפות אנו עושין דוגמת כלי דוגמת באר ובנענועים דלולב ע"י הבאה לעצמו מכניסין החסדים בהכלי ונעשה יחוד ככל משפיע ומקבל ויעקב יצחק משה נזדמן להם זיווגם ע"י הבאר כי הבאר הוא חסד הכולל וז"ש באר חפרוה שרים במחוקק במשענותם והמטה המשען הוא דוגמת ו' שהוא דוגמת צינור להמשיך השפע וכ"א מהנשיאים המשיך זה וי"ב פעמים ו' גי' חסד רומז אל הבאר כללות החסד וכיון שצריך לעשות כלי לכנס"י ולהמשיך כנ"ל צריך לחשוב ולבקש כשיושב בסוכה שיבוא לאמונה ע"י שיושב בצילא דמהמנותא ולהמשיך ע"י ד' מינים שבלולב קדושה על שיעור קומה שלו שהוא דוגמת הד' מינים כמ"ש ז"ל ולכן בלולב שדומ' לשדרה ימשיך קדושה מעולמות עליוני' שרומזים לשדרה לקדש שדרה שלו ועד"ז בעינים ושפתים ולב ועיקר הכל היא נקודה שהיא עיקר הכלי שראוי לקבל כל הצורות למשל מקמץ אינו יכול לעשות נקודה אחרת משא"כ בנקודה לבד ונקודה רומזת להכנעה:
(הדרוש הזה יכול להיות לאיזה יום מכל שבעת ימי סוכות)
מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ע"ד שפי' הרב מ' אלימלך מ"ש חז"ל אור שברא ית"ש ביום ראשון שהי' רואה בו אדה"ר מסוף העולם ועד סופו גנזו לצדיקים לע"ל פי' לצדיקים שבכל דור ודור שעתידין לבוא על אותו האור כמו שבאמת יש צדיקים שרואין מסוף העולם ועד סופו וכ"ז ע"י גודל דביקותם בהשית"ש ואין להם שום מחשבה אחרת רק דביקותו ית"ש וזהו ענין אור זה שנגנז שעתה האור בהסתר ואין רואין כ"כ אלקותו ית"ש כמ"ש ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שהגם שהן הן גבורותיו ונוראותיו מ"מ אין ניכר ונגלה כבודו וכמ"ש לולא כעס איוב אגור כו' ולא ה' פעל כל זאת וכן התלהבות לעבודתו ית"ש הוא אצלינו בהסתר וכן יש ענין הסתר כמ"ש לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בהוי' ונקרא באדני שרומז למדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ ואנו רואין רק הנהגת מלכותו ית"ש במדת משפט ובזה עצמו גנוז הרחמים משם הוי' שמורה שמהוה ית' כל הויות ומקיימן ע"י רחמנותו ית"ש וכמ"ש המאיר לארץ ולדרי' עלי' ברחמים ע"י ובטובו כו' והנה כל העובדות ועשיותינו בר"ה ויה"כ לגלות כבוד מלכותו עלינו ויתגלות ל"ב נתיבות חכמה ועי"ז יתקיים בנו לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש כו' ולבוא לאור הגנוז כנ"ל שהוא כביכול אלקותו ורחמנותו הנסתר כנ"ל וזהו ענין הסוכה גי' הוי' אדני לבוא למקום שכביכול שם נסתר השם הוי' בשם אדני ועד"ז פי' המגיד מקאזניץ ע"פ הנה זה עומד אחר כתלינו כדרך שהחושק לוקח את חשוקתו תחת כותל לשמח עמה וז"ש שעומד עמנו תחת כותל אחד וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ע"ד הנ"ל ואמר אח"כ תסתירם בסתר פניך כביכול במקום שפניך פנימיות אלקותך נסתר שם ונהי' גם אנחנו שם עמו ית"ש במקום אחד וז"ש תצפנם בסוכ' כנ"ל שסוכה מורה ע"ז והכוכבי' נראים בתוכה מורה על אורות הפנימים המאירים בסוכה כנ"ל:
וימל אברהם את יצחק בנו עה"א והתיבות גי' אתרוג לולב הדס ערבה וה' תיבות הם נגד ה"ח וה"ג שענין המילה לצאת מגבורות לחסדים וה' אותיות מנצפ"ך פשוטו' וכפולות הם ה"ח וה"ג והנה יצחק הי' גבורות וכן הוא לשון שמחה כמ"ש צחוק עשה לי אלקים ע"ד אני יראתי מתוך שמחתי וגילו ברעדה ובת"ז כתב והאם רובצתדא סוכה רובצת על כו' על המינים נמצא נקראים תולדות וז"ש ואלה תולדות ופ"ו גי' אלה כי ו"ק כ"א כלול מו' גי' אלה והם משפיעין לאתרוג תולדות יצחק שימי סוכות עדיין דין ואם תאמר א"כ מאי זה כל כך שמחותינו לז"א בן אברהם שכבר נמתק בסוד העקידה וסוד הבן בחכמה ולהפוך וז"ש במ"ד ע"פ ואלה תולדות יצחק כו' הה"ד גיל יגיל אבי צדיק יולד חכם ישמח בו ע"ד הנ"ל שהשמחה כשנמתק וז"ש גיל יגיל אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם ויולד חכם שנכלל בחכמה אז ישמח בו:
ויצא יצחק לשוח בשדה במדרש אין שיחה אלא תפילה כו' כשראתה רבקה אותו מתפלל אמרה גדול הוא זה ושאלה מי האיש הלזה כי הנה יצחק מדת פחד יצחק מדת גבורה ועכ"ז באמת מצינו שמדתו לרחם מאוד על ישראל וכשאחז"ל שלעתיד הוא יהיה המליץ הטוב עלינו רק הענין שמדתו גבורה הוא שהיה ממשיך משערא דדיקנא קשישין לאכפייא דינא וע"ז מורה שם אהי' שהוא גודל רחמים וחסדים ואהי' ברבוע גי' דם מורה גבורה כי זה הוא להתגברות החסדים כמ"ש כי גבר עלינו חסדו שהחסדים מתגברים לאכפיא כל הדינים ולבטל כל הקטרוגים והמסטינים ומשם המשיך יצחק משם אהי' לכל מה שנתהווה בעולם בשם הויה המהוה כל הויות שבעולם וע"י המשכה הנ"ל נעשה חיבור הוי' אהי' ולכן ר"ת של ויצא יצחק לשוח בשדה גי' הוי' אהי' עה"כ שזה היה תפילתו אז להמשיך משם אהי' להוי' ע"ד הנ"ל ורבק' הית' ג"כ ממשכ' חסדי' בתפילתה ותמצא רמז שיצחק רבק' גי' תפיל' ולכן בנוסח בפי ישרים תתרומם כו' רמוז יצחק רבקה שהמשיכו חסדים בתפילתן ובסוכות שאנו שואלין מים שהוא המשכת החסדים אנו נוטלין ג' הדסים שג"פ הדס גי' אור ועה"כ גי' יצחק שבזכותו ותפילתו יאיר לנו ית"ש ויהי' גבר עלינו חסדו לאכפיא כל הדינים ונוטלין לולב הדס ערבה ועם סכך גי' עה"כ יצחק רבקה וז"ש חז"ל שרבקה כשראתה אותו מתפלל אמרה גדול הוא זה ואמרה מי האיש הלזה כי הבינה מאיזה מקום ממשיך חסדים בתפילתו ושמחבר ומיחד הוי' אהי' כנ"ל ואמרה גדול הוא זה שממשיך גודל חסדים כמ"ש כגודל חסדך ואמרה מי האיש הלזה גי' הוי' אהי' שמחבר ומיחד אהי' והוי' כנ"ל:
ולקחתם לכם ביום הראשון ה"ד מינים הם דוגמת קומת האדם כמ"ש ז"ל הלולב ושדרתו כקומת אדם עם השדרה ומה שיוצאין העלין מן הלולב למעלה מהשדרה רומז להמוח שממנו נמשכת השדרה והאתרוג דומה ללב והערבה לשפתים וההדס לעינים וצריך כשלוקח הלולב והמינין שעמו והאתרוג לחשוב לתקן מה שפגם באלו האברים שה"ד מינים רומזים עליהם ולעשות עצמו ברי' חדשה ליקח את האברים אלו שהם כלל הגוף מתחת כח היצה"ר שמושל עליו רק יתן אותם לממשלת היצ"ט וז"ש ולקחתם לכם פי' לעצמיכם כנ"ל גם רומז לכם ר"ת "מוח "כבד "לב כנ"ל שהלולב רומז למוח. משם ממשיכין חיים ודעת להלב והאברים ולכן כשמנענעין הלולב מחזיקין את הלולב נגד הלב ומשם מוליכין אותו למעל' ומנענעין למעלה וחוזרין ומביאין להלב וזה להביא שפע מהמוח שהוא למעלה להביא שפע להלב והלב מחלק השפע להכבד והכבד מחלק לאברים התחתוניה שמהם בא התאוות לאדם מכבד כי המוח הוא רוחניי בו שוכן חכמה והלב גם הוא רוחניי בו שוכן בינה והכבד הוא מאברים התחתונים וכל התאוות באים העיקר מהכבד שהוא מלך לאברים התחתונים ובנענוע הלולב כנ"ל שממשיך מהמוח להלב ומלב להכבד שפע קדושה רוחני עד שיתקן גם את הכבד ואברים הגשמיים ויכניעם לעבודתו י"ת וכן בניענוע לכל הו"ק שרומזים למדות יקח לעצמו שפע הטוב מהמדה ההיא ללבו שיהי' לבו שלם ומלא מכל מדות טובות ומשם יהי' נמשך להחליש כל כח הס"א השוכן בכבד ומענו בא הכעס שהוא דין והנה המשכת קדושה כנ"ל מהראשית בחי' המוח למדריגות התחתונים שהם בחי' אברים הגשמיים זה ע"י שממשיכין מאותיות השמות ולהשפיע ולהתפשט לאותיות המילוי שלהם כמ"ש ע"פ ויחן יעקב כו' ולכן "לכם "ביום "ראשון ר"ת גי' רל"ב שהוא מטהר שורש והתחלת מילואי שם הוי' שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן פרי עץ רומז ג"כ להתפשטות השם הוי' וכן איתא בספרים כי האילן הוא צורת אותיות הוי' כי השורש מהאילן הוא צורת מבחי' אות ה' וגידול האילן בהאורך צורת אות ו' והענפים ג"כ בחי' אות ה' והפרי דוגמת יו"ד הרי הוי' וגם עץ מרמז על שם הוי' והוא בהכאות אותיות זה עם זה דהיינו יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו רומז להתפשטות האורות משם הוי' כמו אילן בשורש ופירות וענפים שיתפשט הקדושה מהשורש להענפים ופירות כנ"ל נמצא שמרמז לנו כאן הכ' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ התפשטות הקדושה מהראשית למדריגות התחתונים ע"י המשכות האורות מהאותיות השמות להמילוי שלהם ואמר הכ' במה יפעול האדם המשכה זו והתפשטות זה ואמר הדר גי' יצחק עה"כ שמסר נפשו לה' בעקידה וכן ימסור האדם נפשו ויכניע כל כוחות גופו לה' ובזה יפעול כפות תמרים שיקשר את הדינים כי תמר גי' י"פ דין וז"ש וכפות לשון קישור התמרים הדינים שבכל היו"ד מדות העשרה מאמרות שהם י"פ דין גי' תמר ויקשרם במאסר שלא יוכלו לפעול דין. גם בכפות הוא מלשון לאכפיא דינא שכ' בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין לאכפיא דינא ומשם ממשיכין כשמוסר נפשו לה' כיצחק שפעל בן בעת העקידה שאף שמדות יצחק הי' דין נעשה חסד ופעל התגברות החסדים כי אברהם שהי' מדת החסד מקדם עתה נעשה נכלל בגבורה שיהי' גבר עלינו חסדו וז"ש ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי כו' ששאלתו הי' איך תוכל אכזריות כזה לשחוט בנך יחידך היפך מדרך שהיא חסד שאתה ממשיך חסדים גדולים מבחי' חכמה שנקראת אבא כידוע כי החכמה היא אב לכל המעשים שמתחכם קודם במחשבתו על כל עשי'. גם אבי רת"ת "אדיר"במרום "ה' שחכמה נקראת מרום כידוע. והשיב לו הנני בני שעתה אני נכלל במדתך מדת בני שהוא גבורה פחד יצחק שמחמת ציוויו ית"ש אתלבש במדת גבורה לעשות אכזריות זה. ולכן אמרו לו אח"כ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ובכל המקרא כשנזכר יראה נזכר השם הוי' רק כאן רומז לזה שאף שהי' מדת אברהם חסד נתלבש מחמת ציוויו ית"ש במדות גבורה שמרומז בשם אלקים מדת יצחק פחד וגבורה ויראה שבא מבחי' בינה כי מי שמבין שלגדולתו ית"ש אין סוף וערך אזי מתירא ממנו מאוד ולכן "ויצא "יצחק"לשוח "בשדה ר"ת יובל רומז ליובל העליון עלמא דחירות בחי' בינה שמשם נמשך פחד יצחק רק שבעקידה נכלל בחסד ונמתק כנ"ל ולכן אף שהי' מדתו מדת גבורה נכלל כבר בחסד והי' נהפך למדות חסד ויצא לשוח בשדה שדה חקל תפוחין קדישין לעשות יחודים להשפיע חסדים וטובת לבחי' שדה הנ"ל וז"ש ותאמר מי האיש הלזה ההולך בשדה כי איש מורה גבורה כמו ה' איש מלחמה ועתה הלזה ההולך בשדה הלזה גי' מ"ז גי' הוי' ואהי' שעוסק עתה ביחוד שמות הרחמים האלו ולהמשיך ולהוליך השפעות משמות אלו להמדה שנקראת שדה וזהו שהשיב לה הוא אדני ולא מצינו שקרא ליצחק אדני רק כי התשובה על שאלתה שהוא בחי' גבורה ועתה הוא עוסק בבחי' מדת חסד והי' תשובתו הוא הוא אדוני אברהם שכבר בעת העקידה נכלל במדת אדני אברהם גה בתיבת הלזה רומז כי חיבור הב' ההי"ן שבשם הוי' בעת העקידה שהי' בן ל"ז שנים ולכן הלזה ב' ההי"ן ול"ז באמצע המחברות ה' תחתונה לה' עליונה והכל ע"י שנכלל אז בבחי' מדות חסד בעת העקידה שמסר נפשו לה' ואברהם עקד את יצחק בנו והכניע הגבורות ונכללו בחסד. וכן בלולב שמרמז ע"ז כנ"ל למסור נפשו לית"ש כפי' ולקחתם לכם כו' פרי עץ הדר כו' עוקדים את הלולב וקושרים אותו לרמוז על קשירות ועקידות הגבורות כי יצחק אותיות ק"ץ ח"י וכן בלולב מנענעים ח"י ניענועים ועקידתו וקשירתו מרמז על עקידת יצחק שימסור כ"א נפשו כמוהו בעת שמוליכין את הלולב למעלה וישתעבד את לבו לאביו שבשמים ועד"ז פי' ויעתר יצחק כו' שפתח שער של מס"נ להשם שיהי' כח לכל הנשמות לילך בשער הזה ולמסור נפשם וזהו שאמר ויעתר אותיות תרעי שפתח השער לכל הנשמות ישראל גם עשה שער לזכור תמיד זכות עקידה וע"ד שאמרו חז"ל שהוא ית"ש הבטיח שכשאומרים ישראל פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אני זוכר להם עקידת יצחק בן אברהם וע"י שנכלל יצחק בחסד ועשה שער כנ"ל לכל הנשמות שע"ז מרמז ויעתר יצחק לה' ז"ש לנכח נכח ר"ת "נשמת "כל "חי גם נכח גי' ג' הויות רומז שהשיג מקור הנשמות בחי' בינה כמ"ש ונשמת שדי תבינם והמשיך ממקור החסדים ג' הויות שגי' נכח וכן ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ר"ת עה"כ גי' הויות ומשם המשיך לאחר העקידה. ויעתר לו ה' שהקב"ה עשה אותו שער כנ"ל ועי"ז כנ"ל שנכלל במדת החסד יצא ממנו יעקב בחי' מדה"ר כי כל כוונת אברהם ויצחק בעת העקידה שיתפרסם כבוד קדושתו ית"ש ותתפשט קדושתו ית"ש מבחי' ראשית לבחי' אחרית וזה מרומז בשם יעקב יו"ד עקב כנ"ל ע"פ ויחן יעקב כו' שתתפשט הקדושה מיוד עד עקב כנ"ל עד סוף כל הדורות תתפשט הקדושה וזה הי' כוונתם ואף שראה אברהם שישחוט את יצחק לא הי' קשה לו כלל מהיכן יהי' יוצא יעקב שתתפשט הקדושה כי לא רא' את יעקב בצורת אדם הגשמיי כמו שהי' אח"כ רק ראו ובקשו התפשטות הקדושה הרמוז בשמו כנ"ל וזהו שאמר הכ' ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שנכלל מדות יצחק באברהם בעת העקידה עי"ז הוליד את יעקב וז"ש אברהם הוליד את יצחק כנ"ל שכל כוונתם בעת העקידה להוציא את יעקב שהי' מטתו שלימה וז"ש ויבקע עצי עולה ויבקע אותיות יעקב שראה אז שיעקב יוצא ממנו ויהי' מתקן חטא אדה"ר בעץ הדעת שנתערב טו"ר ומיעקב התחיל הפירוד כי מאברהם עדיין יצא ישמעאל ומיצחק עשו ומיעקב פסק הרע ולא הי' מעורב בטו"ר ונפרדו כי יעקב תיקן חטא אדה"ר כי שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר כי הוא תיקונו וז"ש ויבקע אותיות יעקב עצי בחי' עץ הדעת חטא אדה"ר תערובות טו"ר לבקע ולהפרידם ובס' י"מ כתב ג"כ לפי דרכו שויבקע אותיות יעקב ועצי על השבטים ופי' המפרש מלשון עצות והענין כי כל שבט קיבל חכמה ועצה מבחי' צירוף הו"יה שמי"ד צרופי הוי' קיבל חכמה ועצה לעבודת השי"ת ולכן עצי מלשון עצה כנ"ל וכל השבטים קבלו ע"י שער הזה של יצחק ולכן מתחיל הרמז על ניסוך המים ביום שני של סוכות כמ"ש חז"ל בשני נאמר וניסכיהם כי היום שני כנגד יצחק שהמשיך גבורות מים שפעל התגברות החסדים בכל היו"ד מדות ולכן ויעתר יצחק עה"א גי' י"פ מים עם ג' אותיות מים וז"ש חז"ל במשנה הגיע לשער המים הוא מדת יצחק שפעל לפתוח שער החסדים העליונים התגברות החסדים הנ"ל:
שכון בארץ הזאת כו' גור בארץ הזאת כו' הנה יצחק אבינו אחז"ל שהוא יהיה המליץ טוב על ישראל שאפי' שחטאו ח"ו ימחול להם ית"ש בזכותו ופועל יצחק התגברות החסדים כנ"ל שיהי' ית"ש נושא עון וכביכול ישכח כל עוונותיהם כמ"ש חז"ל נושא עון לשון נשה ומשכח וכמ"ש גם אלה תשכחנה ודרשו חז"ל זה מעשה העגל שאמרו אלה כו' ולכן יצחק במילואו גי' תשכח וכן שם שני משם מ"ב שהוא בר"ת "קבל "רנת "עמך "שגבינו "טהרינו "נורא הר"ת גי' תשכח עה"כ שזה השם הוא במדת יצחק שהוא שני לאבות וכ"ז אנו גורמין ע"י שאנו ממתיקין הדינים והגבורות של מדת יצחק ועושין סוכה שהיא מג' דפנים ונוטלין ג' הדסים שבזה ממתיקין הדינים ע"ד הכוונה בתקיעות שופר שתקיעה שברים תרועה מרמזים לג' אבות ונעשה עי"ז המתקת דיני יצחק ע"י הוא מוקף מחסד אברהם ורחמי יעקב עד"ז בג' דפנים מ"ג הדסים ועי"ז פועלים שאדרבא הגבורות מדת יצחק יהי' להתגברות החסדים למחול עוונות ישראל ושגם אלה תשכחנה ולכן ג"פ דופן וסכך וג"פ הדס עה"כ גי' תשכח כמו יצחק במילוי ושם שלו כנ"ל שמורה על התגברות החסדים כנ"ל וכן יצחק אבינו הי' עבודתו להמתיק הדינים ושיהי' התגברות החסדים והמשיך בסוכה מאה ברכות כמ"ש בס' שסכך גי' מאה ברכות ולכן כתיב ביצחק וימצא כו' מאה שערים ויברכיהו ה' שהמשיך מאה ברכות הרמוזים בסכך המשיך ממקור עליון מדת כתר ולכן שערים גי' כתר וכשהמשיך משם נמתקו כל הדינים ומתגברין החסדים וכנ"ל שלכן יהי' טוען לעתיד אפי' עבור בני ישראל הפחותים בעבודתו ית"ש והם כמו ערבה שדומין לדבר שאין בו טעם וריח רק מחמת שאגודים אלה באלה ואחודים אלה באלה גם עבורם ימליץ שיחביאם ית"ש בצל ידו כנפי השכינה וערבה דומה לשפתים ובזכות יצחק אנו מתפללין אדני שפתי תפתח כו' כנ"ל שיצחק ורבקה גי' תפילה שהם המשיכו לקרב את הכל תחת כנפי השכינה אפי' אותן שהן רק כמו ערבה כנ"ל וז"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שע"י עוז וגבורה מדת יצחק מתגברין החסדים ומברך את עמו בשלום ע"ד שאנו מבקשין ופרוס עלינו סוכת שלומך וכן מברך ית"ש את עמו בשלום וכולם כ"א פורס עליהם סוכת שלומו לחסות מזרם ומטר וכל כוחות הדינים שע"י שאנו מקבלין על עצמינו להתגבר על יצרינו במדת יצחק גבור' ממתיקין כל הגבורות ומנענעים לכל צד בהארבע מינים לאכפיא כל הגבורות שבכל צד ובזה מעוררין זכות יצחק אבינו שהי' ממשיך משם אהי' כנ"ל בחי' שערא דדיקנא קשישין לאכפיא דינא וכל הגבורות נמתקין ולכן אפי' על אותן שהם בבחי' ערבה ימליץ ויקרבם ויחביאם תחת כנפי השכינה וזה ג"כ רמוז בפסוק הנ"ל ה' עוז לעמו יתן שע"י טענתו של יצחק שע"י יצחק שמדתו עוז ה' יברך את עמו בשלום גי' סכך ערבה עה"כ שהפחותים שהם כמו ערבה ג"כ יסכך ויחופף ית"ש עליהם וז"ש שכון כו' שכון גי' שלום שפועל כל הנ"ל הרמוז בתיבת שלום שגי' כנ"ל וז"ש במדרש שכון בארץ השכן השכינה בארץ כנ"ל שכל הרמוזים במלת שכון שגי' שלום גי' עה"כ ערבה סכך שיפעול שאפי' על דומים לערבה תשכון השכינה ויחביאינו צל ידו ית"ש תחת כנפי השכינה הרמוז בסכך ואח"כ אמר גור בארץ כו' גור עה"כ גי' ג"פ הדס עם ג' כוללים לרמז הנ"ל שע"י שנוטלין ג' הדסים נמתק הדין ומתגברין החסדים כנ"ל:
ליום ב
טובה תוכחה מגולה מאהבה מוסתרת זה מדת יצחק שמדתו מדת פחד ובאמת הוא יהיה המליץ לעתיד עלינו מגודל אהבתו לו ית"ש ולישראל וזהו ע"ד כי גבר עלינו חסדו התגברות החסדים וזהו בחי' א"ב דא"ת ב"ש שהוא דרך אור חוזר ומורה דין ע"ד אותיות תשרי ולכן תמצא שסוכה בא"ת ב"ש גי' יצחק שהסוכה בחי' חסד הוא בהסתר ולכן אחר ר"ה ויוה"כ שהם בחי' דין ואנו נצחנו ואין שמחה כשמחת ניצוח יש לנו חג שאומרים בו זמן שמחתינו ושרה ראתה זה ברוה"ק ולכן אמרה כשנתבשרה ממנו צחוק עשה לי אלקים שע"י הדין בא שמחה שראתה שיהי' לה בן כזה שמורה וגורם שמחה ולכן ותצחק שרה בקרבה שהתנוצץ בה בחי' שחוק זה ובאמת צריך להיות השמחה מוסתר ע"ד הנ"ל אהבה מסותרת וא"צ לבוא להתגלות ולכן אמר ית"ש למה זה צחקה שרה ואמרה לא צחקתי כי יראה שבאמת ראתה שבנה כולל גם מדת יראה ואמר לא כי צחקת כנ"ל ובאמת כולל הב' בחינות כנ"ל:
יזל מים מדליו כו' הנה תיבת יזל הוא שם מע"ב שמות והוא גי' אהי' הוי' שהם מקורות החסדים וכבר אמרנו שעיקר שלימות החסד כשבא בבחי' גבורה ולכן "זוכר "יצוריו "לחיים שאנו אומרים בברכת גבורה ר"ת יזל וזהו בחי' יצחק שהי' בחי' גבורות ממותקות ולכן "יקרא "לך "זרע ר"ת ג"כ יזל שגי' אהי' והוי' כי השפעות זרע חיים וכל השפעות טובות הכל ע"י בחי' יצחק וזרע עה"כ גי' הר"ת מרופא חולי עמו ישראל שגם רפואה נשפע ע"י בחי' יצחק וכן כל מיני טובות וחז"ל אמרו שלעתיד יהי' הוא המליץ טוב עלינו ויאמרו לו כי אתה אבינו כו' וע"י בחי' יצחק יהי' ההולדה ילד יולד לנו בן ניתן לנו כו' וז"ש במדרש אשרי האיש ירא את ה' זה אברהם כו' כל מה שעשה א"א לא נשתבח אלא ביראה שנאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה הענין ע"ד שכתבנו לעיל שעיקר שלימות א"א הי' שאע"פ שמדתו הי' חסד כשהי' צריך לעבדו ית"ש במדת גבורה הי' עושה היפך מדתו ואמרו ז"ל עוד שם גבור בארץ יהי' זרעו זה יצחק ומה היה גבורתו שעשה לעקרה שתלד ע"ד שפי' כנ"ל שביצחק יקרא לך זרע שבבחי' יצחק בא בחי' העלם להתגלות וזה כל עבודתינו מר"ה ובכל חודש תשרי להביא מהעלם להתגלות שבר"ה תקיעות שופר קול בלא דבור ענין העלם בלא התגלות וביוה"כ קצת התגלות יותר ה' תפילות וה' עינוים עכ"ז עדיין אינו בבחי' התגלות לגמרי ובסוכות אנו נוטלין הד' מינים בהתגלות עכ"ז עדיין הוא בבחי' הסתר שאנו מסתירים עצמינו בהעלם בתוך הסוכה בסכך ודפנות עד בשמ"ע שאז בחי' התגלות בסוד שם אגל"א לשון התגלות והוא הס"ת מאתה גבור לעולם ה' מדת יצחק כנ"ל שעל ידו הוא בחי' התגלות ושם זה גי' אל"ד שבא מבחי' העלם להתגלות ע"י בחי' גבורה וז"ש שעשה יצחק לעקרה שתלד:
צחוק עשה לי אלקים ע"ד הנ"ל ששלימות החסד ניכר ע"י מדת גבורה בחי' שם אלקים וז"ש צחוק ושמחה עשה לי בחי' הגבורה משם אלקים כמ"ש ז"ל ארבעה צריכין להודות כו' שהיה עליהם מדת גבורה וניצולו ולזה צריכין להודות לה' נמצא שבא שמחתם ע"י מדת גבורה ולכן נקראים ההודאו' ותשבחות זמירות כי הם מבחי' גבורה ולכן זמיר עריצים ע"י השירות ולכן בפי ישרים תתרומם כו' ובקרב קדושים תתהלל הר"ת מתיבות שניות יצחק לרמוז כנ"ל שהתשבחות הם מבחי' גבורה מדת יצחק משם בחי' שמחה ולכן הד' מינים שאנו נוטלין להודיע שאנו נצחנו כמ"ש במדרש ולקחתם לכם כו' מאן נצח קרבא כו' ומנענעין בהם כגבור בכלי זיין וידעין הכל מאן נצח ובחי' נצחון הוא ע"י מדת גבורה לכן אנו נוטלים המינים בהלל שהוא שיר ושבח בחי' מדת יצחק וכן סוכה במילוי כזה סמ"ך ו"ו כ"ף הי' גי' זמר לרמוז שאז מודיעין מאן נצח ע"י מדת גבורה וזמיר עריצים הגיע ומ"ש כל השומע יצחק לי ולא צחוק לי ואמרה יצחק רמזה על לעתיד שיגרום הוא עיקר השמחה והחדווה ויאמרו לו כי אתה אבינו כו' ובניסוך המים הי' מנסכין בכל כלי שיר להמשיך השפע מהעלם לגילוי כי שיר הוא מורה ענין גילוי וכמ"ש והאופנים וחיות כו' ברעש גדול מתנשאים כו' לעומתם משבחים כו' מפני גילוי אלקותו ית"ש בעולמות עליונים וכנ"ל ע"פ יזל מים כו' בענין המשכה מהעלם לגילוי כנ"ל וניסוך המים נרמז ביום ב' כי מים יש בו מ"ם פתוחה וסתומה והיוד נקודה הכוללת כי הנה הסוכה שני דפנות כהלכתם ושלישית אפי' טפח נמצא שהוא פתוחה דוגמת מ"ם פתוחה וכן היתה התיבה פתח התיבה בצידה תשים דוגמת מ"ם פתוחה וזה רומז לבחי' מחשבה בחי' כחב"ד שכ"א כלול מיו"ד גי' מ"ם שבחי' מחשבה אין קטרוג וא"צ הסגר לגמרי כי המחשבה נעלמת ונסתרת מכל ואיך יכולים לקטרג עלי' ומ"ם סתומה הוא בחי' המעשה ושם יש קטרוג וצריך לסגור וכל אלו נכללים ביו"ד שהוא נקודה שכוללת כל הבחי' והוא בחי' כוללות החסד הנשפע בבחי' אלו הב' אותיות מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה וכשממשיכין מהחסדים דרך צינור שהוא דוגמת אות ו' בין אותיות מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה הנ"ל אז הוא שם מו"ם השם האחרון מע"ב שמות שנמשך החסד עד סוף כל הבחי' דרך הצינור והכל ע"י בחי' יצחק הרומז על המתקת הגבורות ולכן שם מו"ם גי' אלקים כנ"ל שע"י בחי' מדת גבורה הוא שלימות החסד ולכן ניסוך המים שרומז להמשכת חסדים נרמז ביום ב' לרמז הנ"ל שעיקר שלימות החסד ע"י מדת גבורה כנ"ל ויום ב' הוא בחי' גבורות כידוע והיה מנסכים מים ויין שמורה שהי' ממשיכין הכל מהעלם אל הגילוי ויין הוא ענין נעלם שאין אנו רואים איך שורש האילן נותן כח להענבים להתמלאות ביין ונובע ממעיין חתום וסתום משא"כ מים רואים הנביעה מהמקור ומורי' על נגלה ונסתר לחבר' לידע שכל פרטי פרטיים הנגלים בעולם במינים ממינים שונים כ"א יש לו שורש למעלה וכמו למעלה כל ספירה כלולה מעשר ומתחלקות לכמה רבבות מדריגות מפני ריבוי התכללות של יו"ד ספירות זה עם זה בכמה רבבות מדריגות שונות לאין שיעור לכן גם למטה מטה בחלקי דומם צומח חי מדבר יש התחלקות פרטי מינים שונים לאין שיעור וגם שמין אחד מתחלק לכמה פרטיים כמו פירות שטעמיהם משונים יש חמוצים ויש מתוקים ובטעמים שונים וכל גידול הצומח תלוי באופני מזיגות קור וחום שמחמה ולבנה וקור וחום בחי' חסד וגבורה שמיכאל שר החסד שר של מים שבטבעם הם קרים וגבריאל שר הגבורה שר של אש ואמרו ז"ל עליהם שית' עושה שלום במרומיו וזה מחמת התכללות המדות וכנ"ל ע"פ ואני בחסדך כו' בענין הגשמים ששרשם מחסד וכמ"ש גשם נדבות כו' תכין בטובתך כו' ונקראים גשמי ברכה שהם חסד גדול ועכ"ז צריך התכללות גבורה לצורך החסד שע"י הגבורה שמצמצמת כל טיפה לעצמה ומתרבין הטיפין וכמ"ש וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ארבה גי' יצחק שהוא בחי' גבורה שמחלקת השפע בחלקים רבים מאוד וכן מחלקת הטיפת גשמים וכן כל עיקר השפעה הנתקבלת בהמקבל הוא ע"י מדת גבורה ולכן שולחן בצפון וכן מצפון זהב יאתה נמצא השפעות הון ועושר ומזון ממדת גבורה של יצחק שמורה ע"ז צד צפון שהחסד כלול בגבורה וכן עד"ז הרב הלומד עם תלמוד ורוצה להבינו איזה שכל צריך הוא להתצמצם משכלו לפי ערך שכל התלמיד ולהביא ע"י משל וכדומה נמצא השכל והחסד נשפע ע"י צמצום ועד"ז האב המונע מאכל מבנו לפי שיודע שיזיק לו נמצא בזה הצמצום והגבורה נכלל החסד והגבורה נמתק בחסד כיון שתכלית הכוונה להתחסד עם בנו ועד"ז כל המדות כלולים כנ"ל וזהו ענין נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופו וכת' אני ראשון ואני אחרון ולכן הי' אז שמחת בית השואבה שיצחק לשון שמחה והי' מנסכים מים ויין כי מים בחי' חסדים מבחי' חכמה כי מים גי' ט' יודי"ן שבד' מלואי הוי' והיו"ד רומז לחכמה ויין שנותן שמחה כמ"ש ויין ישמח הוא בחי' בינה שדינין מתערין מינה והוא בחי' גבורה כנ"ל ביצחק לשון צחוק ושמחה ונמתקו גבורות דאמא בחסדים דאבא ובא כל שפע טוב לעולם:
ויזרע יצחק בארץ ההיא כי כתיב גלמי ראו עיניך גולם הוא נקודה בלי התפשטות כי ישראל עלו במחשבה וצריך לבקש שיתקיים רצונו ית"ש במה שבראנו לקבל תענוג מאתנו ור"ת "את "השמים "ואת "הארץ שהוא ראשית הבריאה הוא אותיות ההוא והנה בה' נברא העולם ויש לה ג' מלואים אותיות הי"א הרי ההיא וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וקרינן ההוא רומז לב' בחי' הנ"ל ושנה גי' ספירה מאה שערים כי בכל ספירה כוללת כל העשר וכל העשר כלולים מעשר הרי מאה ויש עולם העליון בחי' מה הכולל המאה כי מאה אותיות מה א' מורה על אחד כמ"ש ולפני אחד מה אתה סופר והוא למעלה ממספר מאה ומשם המשיך יצחק המאה שערים:
ויזרע יצחק בארץ ההיא כו' כי הנה אחז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם כו' והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים כו' הפי' כיון שכל המדות כ"א כלול מחבירו א"כ הי' יכול להבראות במאמר אחד שבו ג"כ כלול כולם רק ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות שכ"א כלול מיו"ד והנה הכל הי' נכלל כביכול במאמר ראשון הוא שם אהי' ומשם לכל היו"ד מאמרות רומזים ליו"ד מדות שע"י שאמר ית"ש אהי' להם לאלקי צריך לפעמים כביכול למדת החסד ולפעמים להיות גבורה בתוך החסד כמו במצרים וכן כל המדות והנה אברהם מדתו הי' לפרסם מדת חסדו ית"ש ולזרוע החסד שיתגדל ויתרבה ויצחק עד"ז מדת הפחד ובזה נכלל כל היו"ד שכ"א כלול מיו"ד וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא הוא אותיות שם אהי' שמשם נמשכים המדות זרע יצחק שהוא גבורות פחד יצחק וימצא בשנה ההיא שנה גי' ספירה מאה שערים פי' כל היו"ד מדות שכ"א כלול מחבירו עד מאה שנגד זה מאה ברכות ויברכיהו ה' ע"י שמצא בהספירה של יצחק מדת גבורה פחד יצחק ג"כ מדת השם הוי' מדת החסד שכולם כלולים זה מזה ומצא בה שמאה שערים נפתחים ועשה מאה ברכות עי"ז ויברכיהו ה' כי לפי פשוטו שהברכה הי' מה שמצא מאה שערים הי' לכתוב תחילה ויברכיהו רק כנ"ל:
במדרש הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים כו' ג' דברים מצינו בעץ הדעת ותרא כי טוב העץ למאכל ונחמד למראה וטוב להשכיל כמ"ש משכיל לאיתן האזרחי אמר יצחק עד עכשיו הייתי נהנה מהמראה עכשיו איני נהנה אלא מהטעם כי הנה אדה"ר וחוה חטאו באלו הנ"ל שרצו להשכיל יותר ממה שהיתה ידם מגעת כמו שאמרה להם הנחש והייתם כאלקים יודעי טו"ר וזהו באמת החטא להתחכם יותר משכלו כי צריך מאוד לשקול איך להתנהג בחכמתו וזהו תיקון אברהם שנקרא איתן אזרחי שהי' חכם גדול אין כמוהו אז והכניס כל חכמתו איך להכניס הכל לו ית"ש תחת כנפי השכינה ובזה הכניס כל עיקר חכמתו ושלא להתחכם יותר מדאי וז"ש והשענו תחת העץ לתקן חטא הנ"ל מהעץ ויצחק תיקן את הטעם ע"ד שאמרו במדרש וימירו כו' בתבנית שור אוכל עשב יכול בשור של מעלה ת"ל אוכל עשב והענין כי יש צדיקים קדושי עליון שכשאוכלין בשר מלמטה ממירין אותן בשור של מעלה שמעלין אכילתן למעלה מעלה עד שור שבכסא הכבוד ולכן ועש"ה ל"י מטעמי"ם כאש"ר אהבת ס"ת המיר להמיר בשור של מעלה וז"ש שלא נהנה רק מהטעם שתיקנו הראי' בעה"ד עיקר התיקון ע"י דוד האדמוני עם יפה עינים גם יעקב תיקן הראי' ע"ד שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם קדמאי שהי' עמו א' במראה ויכול להיות שאז בפסח כשאכל יצחק מטעמים עשה סוכות כמו שהי' ביצמ"צ בפסח היקף ענני כבוד וסיי' במדרש שם הה"ד ברבות הטובה רבו אוכליה שר"ת מזה גי' יצחק שע"י אכילתו תיקן הטעם מעה"ד והרבה טובה בעולם כי יש בחי' אותיות נקודות טעמים והמשיך מבחי' טעמים:
וירא והנה סולם מוצב ארצה כו' והנה מלאכי אלקים עולים כו' במדרש תרבוסא של ג' רגלים הראה לו כו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו הנה מדת יעקב הוא מדת תפארת וכתיב כתפארת אדם כו' אדם גי' מ"ה מורה שמדת יעקב מדת ענווה להחזיק א"ע לאין ואפס ויעקב לשון עקב שמחזיק א"ע בהכנעה ורוח נמוכה ושפלה כעקב ולכן במדת תפארת מדת יעקב מילוי שם הוי' באלפי"ן שגי' מ"ה והענין שע"י השם מ"ה בא למדת הכנעה ואין ומה שע"י שמאמין וזוכר תמיד שלית אתר פנוי מני' ית"ש והכל בכוחו וחיותו ית"ש שע"ז מורה מילוי הוי' הנ"ל שכל הויות שיש בעולם הכל מלא מאלופו של עולם מבלעדי זאת הכל אפס ותוהו עי"ז האדם נעשה בעיני עצמו כאין ואפס מוחלט ע"ד ונחנו מה כיון שהכל רק מאלופו ש"ע לבד ובלעדי זאת הכל אין ואופס מוחלט ולכן מתחזק תמיד רק לפאר ליוצרו שמורה מדת תפארת מדת יעקב וז"ש תתן אמת ליעקב שיודע שהכל מאחד האמת אלופו ש"ע ית"ש והכל מלא מאמתות מציאותו ית"ש ועי"ז יודע באמת שהוא בעצמו אין ואפס והנה זה האדם שהוא עניו באמת ע"ד הנ"ל זה יכול להיות לו שמחה כי אין לו שום דאגה ואינו חסר לו שום דבר ואינו מבקש כבוד ועושר כיון שהוא בעיני עצמו אין מוחלט משא"כ מי שאין לו מדת ענוה א"א להיות לו שמחה אמיתות בשלימות כי כל הטובות שיש לזולתו נדמו לו שהם חסרים לו ויש לו קנאה ותאוה ומחמת רדיפתם יבוא עי"ז לעצבות וז"ש רני ליעקב שמחה שע"י שמחזיק בעקב והכנעה ומחשב א"ע לאין עי"ז יש לו שמחה. והנה השמחה שיש לו ג"כ אין לו מדברי עוה"ז משום דבר כיון שאינו מבקש שום דבר לעצמו כיון שיודע שהיא אין ואופס רק שיש לו שמחה מהגדלת כבודו ית"ש וגם כשמשפיע לו ית"ש טובות אינו לוקח אותם להנאתו רק להשיבם לה' לעבדו ית"ש בהם כמ"ש במ"א פי' ע"פ מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי אשיב לו לעבדו ית"ש בהם ויתפרסם הדרת זיו גדולת כבודו עי"ז ובזה שמח האיש הנכנע העניו הנ"ל וז"ש ישמח ישראל בעושיו שרק זאת שמחתם וז"ש ישמח ה' במעשיו פי' בחסדיו ומעשיו הטובות שעושה לנו משיבין אותו אליו ית"ש ומשמחין אותו ית"ש בהם וממליך אותו ית"ש על כל דבר ודבר שיתפרסם כבוד מלכותו ובזה הוא שמחתו כנ"ל ולכן ישמח גי' ה' מלך ה' מלך ה' ימלך שמי שיבוא לאין ויש לו שמחה אמיתות הנ"ל יוכל להמליך אותו ית"ש על כל דבר ואינו מבקש עבור עצמו כלום והנה אדם שהוא עד"ז הוא ממשיך שפע ממקור עליון בחי' אין וזהו שכ' בכוונת שבעליות הלולב והורדתו ממשיכין משם אהי' במילוי אלפי"ן להוי' במילוי אלפי"ן לרמז הנ"ל שמי שהוא בעצמו אין ע"י ידיעתו שהכל מלא מאלופו ש"ע ועי"ז נעשה מה ואין עי"ז ממשיך משם אהי' מקור ורצון העליון שתיכף בעת שאמר ית"ש אהי' במחשבה הקדומה הי' שמי שיהי' מה ואין ע"י ידיעתו בהתמלאות אלופי ש"ע ישפיעו לו כל טוב משם אהי' וזה מורה הלולב שלמטה הוא מחובר עם הדסים וערבות והלולב עולה למעלה מהם להורות על אדם שבזוי ושפל בעיניו הוא מתעלה מאוד אהי' למעלה ממדת חכמה כי מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב כו' ולולב אתרוג הדס עה"כ גי' תשמח כמנין יעקב במילוי שג"כ גי' תשמח כנ"ל שע"י מדת החזקת עצמו לעקב וענווה מדת יעקב באים לשמחה וזהו הענין של שמחת בית השואבה שע"י הקדושה שהמשיכו מר"ה עד הנה באו לבחי' אין ועי"ז הי' להם שמחה והמשיכו מרצון עליון וז"ש אם אין אני כאן מי כאן שאם מחשב עצמו לאין ואפס ואינו אומר ע"ע אני שמורה על ממשות וקיום אז מי כאן הוא אור עולם העליון ונתקיים בהם והיה לך ה' לאור עולם שאור עולם גי' שמחה ולא היה חצר בירושלים שלא היה מאיר מאור בית השואבה. גם ע"י ג' הדסים שגי' של ג"פ הדס הוא אור המשיכו אור הנ"ל. והנה יעקב הוא שלישי לאבות וכן סוכות הוא רגל שלישי ולכך מצינו בו ויעקב נסע סכותה וכבר רמזנו איך הלולב אתרוג הדס שעה"כ גי' תשמח רמוז בשם יעקב שהוא במילוי ג"כ גי' תשמח ואמרנו שבלולב שעולה ויורד רמוז ביעקב במדת ענווה וז"ש במדרש הנ"ל ע"פ והנה סולם כו' שתרבוסא של ג' רגלים הראה לו רגל שלישי סוכות ורמוז שהוא מדתו שהוא שלישי לאבות והוא כמו הלולב שעולין ויורדין בו להמשיך כנ"ל כן ע"י מדת ענווה מה הרמוז ביעקב שכן היה מדתו וז"ש והנה סולם עה"כ גי' לולב הדס ומלאכי אלקים הצדיקים עולים ויורדים בו שמעלין ומורידין אותו להמשיך כנ"ל ומסיים המדרש ע"ז פסוק כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו שחבל הוא חוט המשולש רומז להנ"ל בחי' רגל משולש גם רומז שע"י שאגודים ואחוזים ישראל אלה באלה כחבל הזה עי"ז אפי' הפחותים שבבני ישראל שהם נקראים בשם יעקב עכ"ז מתקרבים בסוכות תחת כנפיו ית"ש אפי' מי שיש לו רק מחשבה טובה לעבדו ית"ש והם חלק ה' עמו חלק גי' לולב הדס עה"כ גם עמו יעקב חבל נחלתו ר"ת ג"כ גי' לולב הדס עה"כ שע"י הסוכה ומינים מתקרבין הכל ולכן תקנו ג"כ פסוק זה בנוסח האשפיזין לרמז הנ"ל:
ליל ג
במדרש פרי עץ הדר זה הקב"ה דכתיב עוז והדר לבושו וכפות תמרים זה הקב"ה צדיק כתמר יפרח. עוד במדרש שכל הד' מינים מרמזים על ישראל הענין כי הדר לשון הדרי בי מורה על תשובה וכפות תמרים מורה לכפות הדינים כי תמר גי' י"פ דין כי אמרו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם כו' להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם מוכרח שבכל מאמר יש ג"כ בחי' דין והכל עושין ישראל ע"י סיוע מהקב"ה והנה כתיב המגביהי לשבת כו' מורה על לולב שעולה למעלה והמשפילי לראות על ההדס שדומה לעינים והוא למטה ומקימי מעפר כו' להושיבי עם נדיבים על ערבה שאין בה לא טעם ולא ריח מצטרפים עם המינים שהם בחי' נדיבים שיהיה אגודים ואחוזים אלה באלה וז"ש אם הבנים שמחה כי שלח תשלח את האם בנענוע למעלה ואח"כ ואת הבנים תקח לך בהבאה למטה כמ"ש בתקונים ע"פ כי יקרא קן צפור כו' שרומז על המינים שבלולב:
במדרש ויצא יעקב מבאר שבע ר' שמואל בר' נחמן פתח אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני מאין יבוא עזרי כו' כי הנה ית"ש ברא הבריאה בדרך השתלשלות עילה ועלול מסיבה לסיבה דרך משפיע ומקבל ובין כל משפיע ומקבל צריך ממוצע שיפעול זה שישפיע המשפיע ויקבל המקבל דרך הממוצע ע"ד חוט משולש מחבר ב' קצוות וז"ש בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי ע"י תליתאי בירחא תליתאי כו' הכל בדרך שילוש בחי' ראש ותוך וסוף וכן אנו משלשין לו ית"ש קדוש' ג"פ קדוש כי קדושתו בריש כל דרגין מתפשטות דרך הממוצע עד סוף כל דרגין וז"ש אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד שמשפיע לישראל דרך צינור (סוף כל דרגין) אותיות שמו ית"ש כביכול וכן אנו ממשיכין בהלולב ובמינין שעמו מראשית ועד סוף והממוצע הוא הלולב הולך באורך למעלה מהמינים הקשורים עמו והולך למטה אצלם זהו בחי' ממוצע וזהו בחי' יעקב כנ"ל שהי' ממשיך השפעה מבחי' ראשית לבחי' אחרית והוא הי' הממוצע כי הי' מחבר בחי' אברהם ויצחק והי' יושב אוהלים באוהל אברהם ואוהל יצחק בב' בחי' ומדתם גם אהלים אותיות אלקים רומז לבחי' יראה כנ"ל שאברהם קודם העקידה הי' בחי' חסד ויצחק בחי' גבורה ובעקידה נתלבש אברהם ג"כ במדת גבורה מחמת יראתו ית"ש כנ"ל שלכן אמרו לו כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וע"י היראה נמתק בחי' חסד באברהם ויעקב קבל שני מיני יראות אלו מאברהם ומיצחק וזהו יושב אהלים אותיות אלקים מדת גבורה מדת יראה ולכן יעקב גי' ב"פ אלקים עה"א נגד ב' בחי' מדת יראה של אברהם ושל יצחק שמנתק מדה"ד ואז כשהצדיק אוחז ביראה מדת גבורה כי יראה גי' גבורה אזי מטיל הגבורות על שונאיו וז"ש ויעקבינו זה פעמים ויעקבינו אותיות יעקב שנלחם בו בשמו שמרומז בו ב' מיני יראות כנ"ל והי' כובש לעשו עי"ז והטיל עליו גבורות ע"י שמו יעקב גי' ב"פ אלקים והי' כובשו עי"ז ב"פ הבכורה והברכה כי עבודת יעקב ורצונו הי' שלא יהי' לעשו אחיזה בבכורה בחי' ראשית וגם לא בברכה הנמשך ממנה וז"ש הקול קול יעקב כמ"ש במ"א שהקול מחבר ומעלה מרגל הקו"ף שהוא למטה מכל האותיות עד ראש הלמ"ד שהיא למעלה לכל האותיות וזה הוא ג"כ מדת יעקב שהיה מחבר וממצע והי' בתחילה שמו יעקב בחי' יו"ד עקב כי יעקב סוד התורה שמרומז בשמו היו"ד משמו רומז ליו"ד דברות וקע"ב תיבות יש בהם וזהו שהי' שמו בתחילה יעקב ואח"כ ישראל כמ"ש במ"א כי מתחילה צריך לקיים התורה בבחי' עקב אף שאין יודע הסוד רק שהיו"ד החכמה גנוזה בהם ואח"כ שהכניע את כוחו של שטן הנלחם עמו וירא כי לא יכול לו שכבר לא הי' לו שום אחיז' בו כי הכניע כל תאוותו אמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך שמרומז לבחי' עקב כ"א ישראל אותיות לי ראש שיגלה לו ית"ש סודות התורה ויקיים התורה במדריגות ראש חכמה עליונה. וזהו הי' הכל מעלת יעקב כי הי' מבחר שבאבות כי הי' השלישי לסדר אבות אברהם יצחק ויעקב והי' יעקב הממוצע ביניה' כנ"ל שלכל הדברים צריך מומוצע וזהו ענין אות למ"ד שבה תלת פירקין כי למ"ד לשון לימוד כי הרב כשלומד עם התלמיד ורוצה להבינו איזה שכל צריך להביא לו משל דוגמת זה והמשל הוא הממוצע ומחבר שכל הרב עם שכל התלמיד שע"י המשל נעשו לאחדים שמבין התלמיד עי"ז את דברי הרב וכן צורת למ"ד הוא דמות קומת אדם שהאברים שבו מחולקין לג' חלקים הראש חלק אחד והידים והגוף עד השוקיים חלק ב' והשוקיים והברית חלק ג' וכן הוולד מונח במעי אמו תלת גו תלת ואח"כ יוצא ונזקף דוגמת אות למ"ד וזה ג"כ ע"ד הנ"ל שכל הדברים הם בדרך משולש ראש סוף ותוך הממוצע בניהם וז"ש הכ' כאן מדריגות יעקב ויצא יעקב מבאר שהמשיך השפעות מבאר רומז על יחודים שהסוכה רומזת עליהם שסוכה גי' הוי' אדני וכשמצרפין הסכך שהסכך בחי' שם אהי' הרי יב"ק ושניהם יחד יב"ק והוי' אדני גי' באר כמ"ש לעיל שסוכה כלל התורה ותיקון חטא אדה"ר בעה"ד ותיקון בוהשענו תחת העץ של סוכה ולכן יעקב שהי' מעין שופרי' דאדה"ר ותיקונו נסע סכותה וענין הסוכה דוגמת באר שהוא כלי לקבל המים כמ"ש באר מים כן הסוכה היא כלי המקבלת חסדים שממשיכין לתוכה מד' מלואי הוי' שיש בהם ט' יודי"ן גי' מים כנ"ל שהיו"ד הוא בחי' ראשית חכמה רומזת לחסד עליון וז"ש מבאר שבע כי המשיך משם הוי' במילוי יודי"ן גי' ע"ב גי' חסד וכשנקוד אותיות שם הנ"ל ביו"ד נקודת סגל שמורה על החסד אז עם הנקודות גי' שבע והמשיך שובע ושפע בעולם וי"ל שלזה נקרא שמו יעקב גי' ע"ב וה"פ אהי' עם ה' כוללים ה' חסדים שאנו ממשיכין להסוכה וז"ש המדרש הנ"ל ע"פ הנ"ל ויצא יעקב שיר למעלות כו' כי שיר רומז לשנות האבות ככתוב בריש מדרש חזית ששנות האבות ויו"ד דברות גי' שיר כי יעקב הי' שלישי לאבות ומחברם וז"ש למעלות כ' האר"י ז"ל למ"ד מעלות כנ"ל שמעלות יעקב הי' שהי' בבחי' אות למ"ד שבה תלת פרקין משולש ואמר למלפני ולמעבדני כנ"ל שהלימוד והתינוק העשוי בבטן אמו הכל בחי' אות למ"ד ענין מעלת יעקב כנ"ל: