זרע קודש· רבי נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ
על המועדים · חנוכה
על חנוכה ליום א
בגמרא שבת מאי חנוכה כשנכנסו יוונים כו' להבין ענין זה הלשון חנוכה ולמה הי' הנס רק שהי' הברכה בשמן והי' הנס ע"י כהנים ולא הי' ע"י גבורים אך ידוע שכל הניסים שעשה לנו אבינו שבשמים הם סימן ורמז והכנה לגאולה העתידה ב"ב. והנה עיקר הגאולה תולה באמונה ובטחון שבזכות אמונה יצאו ישראל ממצרים וע"י האמונה והבטחון יכולים הצדיקים להמשיך כל מיני טובות וגאולות וח"ו להיפך כמ"ש ד"ה ע"ה ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ולהבין למה אמר כאן שם אלקים הלא לכאורה הי' ל"ל שם הוי' כי אלקים מדה"ד ואנו צריכים להאמין ולבטוח שיעשה עמנו חסד אך יובן ע"ד מתק לשון חז"ל שאמרו צדיקים מהפכין מדה"ד לרחמים ולהבין לשון מהפכין הי' ל"ל מבטלין אך שחז"ל רמזו כאן בדבריהם עצת צדיקים איך לבטל מדה"ד כי כבר צווחו קדמאי דקדמאי איך צדיקים מבטלין מדה"ד למדה"ר וכי יש שינוי רצון בהבורא ב"ה ח"ו אך הענין כן הוא שהקב"ה נתן כח ביד הצדיקים לצרף צרופים כמ"ש חז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכן עושים הצדיקים ומצרפים צרופים אחרים בזה הצירוף עצמו כמו מנגע לעונג אם רואים נגע באדם וצדיקים בתפילתן הרואים אלו האותיות נגזרו ר"ל על האדם כח בידם ע"י תפילתם לעשות מאלו אותיות צירוף עונג או מפשע לשפע או איזה תחבולות אחרים לעשות צירוף כפי הצורך לאותו אדם או לאותו הזמן הן באותיות הקדומין או באותיות אחרונות או בא"ת ב"ש או בשערים אחרים מרל"א שערים או במספר כפי הסיעתא דשמיא וזה מרגלא בפי הצדיקים אם תפילתו שגורה בפי דהיינו שנשלח לי מן השמים נמצא לשון מתק חז"ל שמהפכין מדה"ד למדה"ר בצירוף אשר עשו לטובה מנגע לעונג וכדומה והשכל מאלו הדברים כי מאתו ית"ש לא תצא הרעה רק טוב כי טוב ה' לכל רק אם ח"ו הוא בהסתר פנים נראה שאינו טוב ח"ו כי הטוב גנוז ובכח האמונה והבטחון נתגלה הטובה הצפונה בהדין עצמו ונהפך למדה"ר כי הדין והצמצום הם לבוש למדה"ר וכשנתגלה הלבוש נראה פנימיות כי ממכה עצמה מתקן רטי' וידוע שהשם אלקים הוא מדה"ר והצמצום ובאמת הפנימיות הוא רחמים ע"ד ה' הוא האלקים והכל בכח הבטחון כידוע שם הבטחון הוא אוותיות אלקים באותיות הקודמין כדאיתא בספרי מוסר מהאר"י ז"ל שם אכדט"ם בטחו בה' עדי עד כי מספר החילוף הוא בגי' עד ולזה מרמז תיבת בטחון גי' עד עה"כ וזה הבטחון להאמין שיש בו פנימיות טובה אך שנסתר בלבוש באותיות אלקים הצמצום והאדם צריך לבטוח ב"ה בכל הענינים ואחז"ל עשר מלאכות יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע קצר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקד ולש ואופה ובכל מלאכות צריך להתפלל ולבטוח בה' שישלח ברכתו כמ"ש חז"ל לעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתקה דהיינו שיסיר הלבוש והצמצום ויתראה החסדים אשר עושה עמנו בגלותינו והכל ככח הבטחון ולזה מרמז נרתק בגי' י"פ בטחון שצריך להיות בכל המדות ולזה צדיק נק' כהן לשון עבדות שעובד להשי"ת וכהן גי' בטחון ולזה תלה בכהן כל הענינים והובא אל הכהן בכח בטחונו רופא את הצרעת וטיהר את הטמאים וכיפר את העון ולזה הי' הנס של חנוכה ע"י הכהנים בכח שם הבטחון כי יש עוד בדברי האר"י ז"ל צירוף מאותיות אלקים היינו אמג"ל והיא ג"כ עה"כ גי' בטחון ובבטחון זה הכה דהע"ה את אויביו באמרו ג"ם א"ל יתצך לנצח וכו' שהוא החילוף של אלקים ולבשו החשמונאים קדושים קנאת ה' צבאות בבטחונם בה' בזה השם ונצחו כל אויבינו ועיקר הבטחון תלוי במדת החכמה כי החכמה מאין תמצא שבטוח שביכולת ב"ה להוציא הכל מאין ליש וכשגברה חכמת יון ומנעו את ישראל ובטלום מחכמת התורה ?והיראה נפלו ממדת הבטחון ולא הביטו אל החסדים הפנימים שיאמינו שה' הוא אלקים ויאמינו שממכה עצמה מתקן רטי' וזהו שהחשיכו עיניהם של ישראל כי בכל העשר מדות צריך להפשיט הלבוש והצמצום שיתגלה הפנימיות דהיינו הרחמים של הוי' וז"ש וירא ה' כי סר לראות שראה הקב"ה שמשה רבינו ע"ה ראה והביט אל במספר סר עשר הויות ומזה הי' הגאולה כנ"ל והם ב"פ עין גי' סר והחשיכו היוונים עיניהם מלהביט אל הרחמים שבתוך הלבושים דהיינו עשר הויות וכאשר הצדיקים החשמונאים הי' בכח בטחונם נעשה נס בהשמן ולזה תיקנו לנו מי" "שעשה "ניסים ר"ת שמן ואיתא בכתבי האר"י ז"ל לכוון בא"ת ב"ש אותיות בי"ט הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שיבטח בשם ה' כמ"ש ז"ל לא נחש ממית וכו' רק כ"ז שמסתכלין כלפי מעלה כמו עיקר היחוד שמע ר"ת "שאו "מרום "עיניכם ולזה שמן צף למעלה לרמז על הבטה ומצינו שאליהו ואלישע זלה"ה משכו את הברכה רק לקמח ושמן שהצדיקים עושים תחבולה להמשיך הברכה בבטחונם בשמן וקמח גי' שני צרופים משם הבטחון בטחו בה' עדי עד ב"פ עד גי' קמח וכן שמן מרומז בו הבטחון כי שם החילוף אמג"ל הוא בגי' עד עה"א בגי' ע"ח שהם שלשה ראשונות אשר משם צריך להמשיך הברכה ע"י הבטחון לכל המדות אשר הוטבע באדם שהם חמשה ג"ג תנ"ה שבכל מדה יבטח בהשי"ת וה"פ ע"ח בגי' שמן ומהפכין המדות לחסדים וחסד עם ג' אותיותיו בגי' בטחון ולאחר שהחשמונאים גברו בבטחונם נעשה נס בהשמן ע"י שהפשיטו הלבוש והצמצום ונתגלה האור מעולם העליון לז' ימי הבנין ע"י ההויות הפנימיות שבאלקים וזכינו לאור שהוא עה"כ בגי' ח' הויות וקבעו שמונה ימי חנוכה ע"י בטחונם כי המשיכו משם הבטחון עה"א העולה ע"ח לעשר המדות העולה פ"ח עה"כ גי' חנוכה ונעשה נס בהשמן העולה על כל המשקין לרמוז שישראל יהיו עליון:
ליל ב
השמים כסאי והארץ הדום רגלי להבין זה נקדים פי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים לכאורה תיבת רגליו מיותר הלא ידוע שעמידה אינה רק על רגליו ולא בשום אבר והי' ל"ל ועמד ביום ההוא אך הנה ידוע שאדם נקרא הולך ומלאך נק' עומד ויש להבין שבחי' הליכה אינו שייך אלא למי שהוא מרחוק כ"א שנים עומדין יחד אין שייך ביניהם הליכה מזה לזה והיינו שגזרה חכמתו ית"ש להאיר מא"ס ב"ה עד המדריגה התחתונה וזה חסדו הגדול שמשפיע ממקום גדולתו א"ס ב"ה עד סוף כל עלמין עד שאמר לעולמו די ע"ד מרחוק ה' נראה לי ורחוק גי' שד"י שרואה שהשי"ת ב"ה מאיר אפי' בסוף כל עלמין עד שאמר לעולמו די אך הגם שרצון חסדו ית"ש להשפיע צריך לזה אתערותא דלתתא וע"י אהבתינו ויראתינו לתורה ומצות אנו דביקים באורו ע"ד כי נר מצוה ותורה אור וע"ז נקרא הולך שמוליך ההשפעה ממקום עליון כי תיבת הולך לפעמים לשון הנהגה כמו לשון חז"ל הוליך גט זה לאשתי וגם לשון הליכה שבזה שאדם הולך ממדריגה למדריגה יכול להמשיך ולהוליך עמו השפעות טובות לסוף המדריגה כמ"ש ע"פ לא אוכל עוד לצאת ולבוא כי דרך הצדיק שיוצא במחשבתו מזה העולם ומדבק במחשבתו בעולמות עליונים ויורד באהבתו לבני' ממולא בכל השפעות טובות אורו ית"ש וכן עשה משרע"ה שיצא ובא עד שהמשיך מ"ט שערי בינה לבני' ואח"כ אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא להמשיך שער הנו"ן כי וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה היינו ירד נו"ן כי כן גזרה חכמתו ית"ש עד לעתיד שיתגלה שער הנו"ן העולה מזה איך נק' הולך שלזה שני מדריגות שהולך למעלה ומוליך השפעה למטה ובחי' הליכה הוא בחי' אדני בגי' הולך עה"א ע"ד יש לך אדם שזיווגו הולך אצלו ויש שהולך אצל זיווגו ע"ד וה' הולך לפניהם ודו"ק. ונחזור לעניננו שמוליך השפעות עד למטה עד למרחוק בגי' הנ"ל ומהיכן מוליך ממקור השפעות שהם י"ג מדות וחנותי כו' שמקורם בשם אהי' והכל בזכות אבותינו אי"ו שהם חפרו הבארות היינו הכלים להמשיך שמה מים ממקור א"ס ב"ה דהיינו משם אהי' ולזה רומז ר"ת מאבותינו א"יו גי' אהי' וס"ת חילוף שם שדי היינו אותיות בק"מ שהם משכו השפע עד סוף כל עלמין וזה נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן שאבות העולם בהליכן ע"ד אשר הלכו אבותיו לפניו היינו עד א"ס ב"ה ראשית הבריאה בהבראם באברהם עד סוף המדריגה שאמר א"א מי קראך אדון בעולם וזה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן שאדון עולם בגי' אין סוף והיינו שבעבודתו בכל הה' מדות שנטבעו בעולם היינו הגדולה והגבורה וכו' משך מרצון עליון מקור הי"ג מדות המשכה להה' מדות וה"פ י"ג גי' אדני ולזה קראו אדון וכל ההשפעה הוא ע"י השמים ע"ד אני ה' אענה את השמים כו' היינו ששמים הוא י"פ טל וטל היינו ג"פ י"ג היינו מג"ר שהם נקראו אבות נשפע הטל ויתן לך מטל היינו ג"פ י"ג השמים גי' י"פ טל וכשנשפע מג"ר לז' מדות אז נתיחד קוב"ה וכנס"י בזכות י"ג מדה"ר וז"פ י"ג בגי' הוי' ואדני וזה השמים כסאי בגי' צ"א וכשישראל זוכים בעבודתם שיושפע כנ"ל שיהי' יחוד הוי' ואדני ע"י ז"פ י"ג מדות אז נמתקו כל הדינים וזהו והארץ כי ארץ בגי' אלקים ברבוע שהוא רי"ש ואלקים פשוט וה' אותיות גי' צ"א כמנין ארץ היינו שבזכות הי"ג מדות נעשה ארץ גי' ר"צה עה"א ועה"כ ונמתק שם אלקים במילואו גי' רצ"ה כידוע וזהו הדום רגלי כידוע כי הדום הוא מדת אדני וידוע שרגל בגי' שמות הוי' ואהי' במילואם כידוע מכוונת מועד שנקרא רגל ובזה נמתק אלקים במילואו בגי' ש' מספר הדום רגלי עם ב' תיבות וכל הנ"ל ע"י הצדיקים הנקראים הולכים מעולם התחתון לעולם עליון ומעלין לתחתון דהיינו לא"ס ביה בדביקותם ומא"ס לבחי' הנקרא אדון עולם כי מספר זה כזה וזה לכו ונלכה באור ה' ולכאורה כפל הלשון מיותר גם מלת באור אינו מובן והל"ל לאור כמו לאורו נסע ונלך אך לרמוז ע"י שצדיק נקרא הולך דהיינו ב' בחי' שעולה בהליכה למעלה ומוליך השפעה למטה וזהו לכו ונלכה כפל הלשון על שני בחי' אלו ובמה הולך ברגליו היינו אור ה' בגי' רגל שמאיר ה' ית"ש עד סוף כל דרגין וכ"ז בזמן הזה צריכין אנו למדת הליכה כנ"ל מרחוק ה' נראה לי ולעתיד אשר יהי' ה' אחד ושמו אחד ונהי' דביקים בטל עליון בגי' ה' אחד ואז ועמדו רגליו היינו שאור ה' יהי' בבחי' ועמדו וזהו רגליו עולה זה כנ"ל כמאמר אני אענה את השמים כו' ושמים יענו את הארץ כו' וזהו הי' רומז לנו בנס של חנוכה שנשפע שפע השמן כמנין שמים ומצאו בארץ כו' וזהו התירוץ על שמונה ימים כי גם מה שמצאו השמן בארץ הי' נס והשמים יענו את הארץ ממקור הי"ג מדות היינו משם אהי' ולזה רומז חותמו של כהן כי חותם גי' אהי' במילואו כנ"ל ומזה נשפע האור עליון להאיר בכל המדריגות כנ"ל ולכן מורידין אנו הנר חנוכה למטה מיו"ד להמשיך האור א"ס עד מדריגות אהי' עולם שמספר כ"א גי' אור:
ליל ה
אור זרוע לצדיק וכו' להבין הפי' מה זה ענין זריעה כמאמר הנביא זרעו לכם לצדקה הנה אחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה ואומר לו גדל כי אנו רואים איך שזורעים החטה בארץ ומכסים אותה בעפר עד שתכלה ולא נשאר ממנה כלום רק מהתמצית שבתוכה היינו השרף הנקרא בס' היולי זאת מתחיל לצמוח וכח הצמיחה שבה בא מחמת שכל ידבר מושך לשורשו לבוא למקורו הראשון שכך הטביע קוב"ה בבריאותיו שיהי' כל דבר חפץ ומושך למקורו ומחמת כח הטבע מתחיל לצמוח בארץ שאחר שכלה הגשמיות והעביות מהחטה אז מתעורר כח הטבוע למשוך לשורשו והנה מחמת שמכוסה בעפר קשה על כח הטבוע לשבור מסך העפר ולעלות מן העפר לעשות פרי אז מכה עלי' כח מזלה אור שורשה היינו שמקרב אלי' הכוכב הממונה על המין זריעה הנ"ל ומגודל בהירות אור השורש מתחזק כח הטבוע שבחיטה לשבר מסך העפר ולעלות למעלה עד שהספרים רוצים לומר שזה הוא כוכבא דשביט זה שאנו רואים לפעמים כוכב נראה נופל סמוך לארץ היינו לסייע למינו להאיר עליו בהירות שורשו מלמעלה להתחזקות הטבע לצמוח ואז ממשיך עלי' הכח הטביעה שבארץ ממין זה כמאמר תוציא הארץ דשא עשב מזריע זרע למיניהו ומזה נתוסף על חטה אחת כמה חיטים מכח הארץ והכל מכח המזל והמזל יש עליו כמה דרגות עד למעלה שמקרב כ"א הבהירות זל"ז בדרך עילה ועלול וזה היא אני ה' אענה את השמים היינו כנ"ל ממדריגה למדריגה והשמים יענו את הארץ היינו כנ"ל במה שהמזל מכה ואומר גדל והארץ יענה את הדגן כנ"ל מכח הטביעה שנטבעה בה כנ"ל ומזה האדם יכול לשער דוגמתו כי האדם עולם קטן כאשר גזרה רצונו ית"ש ויקח עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים אז נטבע כח קדושתו ית"ש לאדם שצריך שימשיך עצמו למקור קדושתו אחר שבו חלק אלקי ממעל ואחר שגלוי וידוע הי' לפני הקב"ה ית"ש קושית כח העפרורית (נתן לו כח לשברם) והיינו ע"י התורה והמצות ורצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות והם הכוכבים המכה באור בהירות קדושה ואומר לו גדל ע"ד והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וז"ש אור זרוע לצדיק שהאור נזרע בו והצדיק המקיים תורה ומצות נתגלה האור ממסך העפר ונתגדל בכל עת בתוספת קדושה מכח טביעת קדושת נשמתו וממשיך למקורו ע"י התורה הנקרא שמים והמצות הם הכוכבים כנ"ל ועכשיו נבוא לבאר שמחתינו בנס נר חנוכה אשר בהגלות יון אחז"ל החשיכו עיניהם של ישראל היינו שלא יכלו לקיים המצות והי' מסך המבדיל קשה לשבר הכח הטיבעית קדושת נשמתם הנזרע בהם כי גזרו על מצות סגולות להאיר נר"נ כי גזרה חכמתו י"ת לזכות אותנו במצות מילה להיות בבחי' נפש האדם והיינו ראשית שבירת כח העפר שבו אשר מהערלה כל כח התאוות רעות הנטבע בנפש המתאווה כאשר אמרנו פי' והוא יושב פתח האוהל היינו ברית המעור יע"ש ומצות מילה כח סגולת שבירת התאווה ומחזיק כח נפש הקדושה ועוד התחכם י"ת לזכות בחי' הרוח ע"י מצות ר"ח שהלבנה רומזת על בחי' רוח כמו הרוח שבאדם פעמים מלא ופעמים חסר הולך הרוח ושב הרוח על כל נשימת ונשימה צריך להלל וכן הלבנה ואי' בס' שבר"ח הולכים רוחות הצדיקים מג"ע ההחתון לעליון לקבל הארה וכמו שמצינו התחדשות הלבנה כן ורוח נכון חדש בקרבינו ועוד גבר עלינו חסדו ית"ש לזכותינו במצותינו ש"ק לחזק בחי' נשמה באור בהיר קדושת נשמה יתירה הכא ומכה אור בהירתה עלינו לומר גדל כנ"ל שבכח הקדושה שנתקרב עלינו אור נשמה יתירה ממקור העליון נתעורר כח טביעות קדושתו שבכח להוציא אור תעלומות נשמותינו לפועל לדבק בו י"ת לעלות למעלה למקור שורש נשמותינו וגזירת יון הי' לבטל זאת בכדי להחשיך מדור בהירות הקדושה המכה ואומר גדל וכאשר הגדיל חסדו בהוב"ש וגברו חשמונאים שהי' צדיקים גדולים ומשכילים כזוהר הרקיע וכוכבים האירו עינינו להוציא כח הטיבעית הקדושה ממשך העפרורות לאור באור מקור נשמותינו ולזה נרמז לנו הנס שמצאו פך שמן ישממנו האיר הכל שמנשמה אותיות שמן שמונח בעפר נתוסף כח באור הנשמה הטבועה באדם להתחזק על כח העפר נתוסף אור הנשמה בכל השבעה מדות ממעט אור שבכח הטבוע על כל שבעה המדות שנטבע באדם הכח האור המצות המכים בהירות להתחזק בחי' הטבע ולולא זאת החשיך מעט האור המוטבע בנו מחמת כח העפרורות ולזה עושים שמונה ימים שנעשה לנו נס גם בזה המעט אור שהי' בנו שלא כלה לגמרי ונשאר היולי להתוסף כנ"ל וזה שמחה גדולה להכח נשמה המוטבע שיש להכח להתחזק לעלות לשורשה לדבק בו י"ת ע"י המצות כנ"ל וזהו אור זרוע לצדיק שכאשר מתחזק לשרשו ולישרי לב שמחה ורמז שמח ר"ת "שבת "מילה "חודש שבסגולת מצות אלו נתעורר כח האור לנער מן העפר המסך המבדיל מבחי' נר"ן ולסימן ר"ת ולישרי לב שמחה עם ג' תיבות גי' נר חנוכה מאור הנזרע בארץ ולזה רמז שמחה ר"ת "מזמור "שיר "חנוכת "הבית. ונחזור לענינינו שהאור הנשמה נזרע בגוף כנ"ל שלקח עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים שגזרה רצונו י"ת להאיר עד סוף כל הבריאה בכח טביעת הקדושה בדבר ה' נעשו הכל דצח"מ עד שהצדק בהתקרבו לקדושה מוציא מכח אל הפועל לדבק הכל בשרשו בזה שמנצח כח העפר הגשמיות ומשבר וממשיך לשרשו ולהודות לה' ולזה נקרא צדיק עמוד העולם שהוא מתתא לעילא ע"ד בא חבקוק והעמיד על אחת וצדיק באמונתו יחי' שהוא העמוד שהעולם נשען עליו כמו השוקיים שהגוף נשען עליהם ולזה מלת רגל הוא לשון מועד ולשון רגל פשוט היינו רגלים שהצדיק צריך להגבי' ממדריגה התחתונה עד מדרגה העליונה שנקרא רגל מועד שניתן להתחכם ולהבין בעבודת ה' כידוע מגי' רגל שמרמז על חכמה עליונה היינו לעבוד את ה' אפי' בחכמה תתאי ע"ד בכל דרכיך דעיהו ולזה מותר לשנות מפני דרכי שלים הגם שהוא ממדה השפלה מאוד מדת השקר וכזה רבות וגדולה עבירה לשמה בכדי להוציא יקר מזולל השלך אמת ארצה וחסד הי' בתורה ומצות הם ככוכבים המכים לומר גדל ולזה נמשלה התורה למים שהולכים למקום היותר עמוק כן התורה מאירה לכל העומק ע"ד מאוד עמקו מחשבותיך כדי להוציא יקר מזולל כפי תהי' וזהו ר"ת מים "מוציא "יקר "מזולל שכל דבר הגדלים על המים ומוצאים כח הקדושה העומק שבארץ לבוא לשרשו וזהו הי' מרמז השמן שרומז על חכמה הנמצא בארץ מזה האירה המנורה שמונה ימים היינו חכמה עילאי ולזה מצות נ"ח למטה מיו"ד טפחים להאיר החכמה תתאי ומצותי' עד שתכלה רגל מן השוק היינו עד שיאיר גם החכמה התחתונה אפי' בדברי ערמה ושקר להוציא ממנה לחכמת אלהות וזהו אור זרוע פי' האור אשר במדריגות רגל היינו חכמה תתאי להגבי' אותה ולזה מרמז לצדיק בגי' רגל עה"כ וכשמגבי' החכמה תתאי לדבקה לשורשה חכמה עילאי הנק' אור ע"ד חכמת אדם תאיר פניו אז נקרא אור ה' שהוא בגי' רגל מועד כידוע מלת רגל ואז נק' צדיק תמים מתתא לעילא ומעילא לתתא ולזה יעקב נק' איש תם שכל החכמות אפי' חכמות חיצוניות האיר אותם לחכמה עילאי לעבודת ה' וזהו וידו אוחזת בעקב עשו היינו החכמה תתאי שהם בחי' עקביים הי' ידו אוחזת בהם לעבודת ה' הגם שהי' בבחי' ערמימיות כמ"ש ויעקבינו זה פעמיים ולזה אמר יצחק בא אחיך במרמה נוטריקון "משתכלה "רגל "מן "השוק היינו כנ"ל שהוציא יקר מזולל עד חכמה עילאי שהוא בחי' רגל הנק' מועד כידוע:
מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמני' אינון כו' וכשגברה מלכות בית החשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן כו' ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים הנה כתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כו' ולפי הנראה בכל גאולה שגאל אותנו ית' בגלות מצרים ומדי ויון ומה שיגאל אותנו ב"ב מאדום כל גאולה במדה אחת מאלו המדות' כסדרן כי בגלות מצרים אחז"ל שכרתו ישראל ברית לגמול זע"ז כו' ועי"ז נגאלו כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' נמצא שגאולת מצרים הי' ע"י שעבדו את ה' במדת החסד וגאלם בחסדו ובידו הגדולה הוציא את הסגולה גדולה רומז למדת החסד וגאולתינו גאולת בבל נראה שהי' ע"י בחי' גבורה כי כן נמצא בפסוקי ישעי' אצל מפלת בבל אני צוותי למקודשי קראתי גבורי לאפי' כו' וכלי זעמו גם בירמי' אצל מפלת בבל נאמר חיצי' כגבור משכיל ובגלות מדי שהי' גזירות המן הי' הגאולה ע"י מדת תפארת ומתחילה הי' מדת תפארתינו בהסתר ואת זה לעומת זה עשה אלקים שהתגבר מדת תפארת שלהם והי' בחי' תפארתינו בגלות ולכן אחז"ל שהללו אמרו מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות כו' וציוה על ושתי שתבוא ערומה לפניו להראות את יפי' כי טובת מראה היא שהי' יופי בקליפה בחי' פאר ואח"ז הי' הגאולה ע"י התגברות יופי ותפארת של הקדושה ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' אך שהיתה ירקרקות כאמרם ז"ל ובגלות יון נראה שהי' הגאולה ע"י בחי' נצח בהקדושה והנה הגאולה ב"ב מהגלות הזה יהי' בבחי' הוד כי כתיב כל היום דוה וכתיב והודי נהפך למשחית ובגאולה יתהפך אותיות דוה לאותיות הוד וכשנתאבקו יעקב עם המלאך כתיב ויגע בכף יריכו כי שרו של עשו רצה להחליש כח יעקב כאשר הזכיר לו שיעבוד מלכיות ועכ"ז כל הגלות שלא נמשכו זמן ארוך לא החלישו רק בכף יריכו הרמוז למדת הוד בחי' ירך כידוע שעתה יש לו ממשלה גדולה עלינו זמן ארוך ויעקב היה סימן לבנים וכשיגאל אותנו בקרוב יהי' ע"י בחי' הוד דקדושה ולכן אמרו עד כי יבא שילה זה משה שיש לו הוד בשלימות שזכה לקרני הוד ובמדת היד נתן ליהושע כדכתיב ונתת מהודך עליו ובמדת הוד שהוא הוי' בנקודת קיבוץ הנקרא שורק יהי' קיבוץ גליות מד' כנפות הארץ וכתיב הוד והדר תשוה עליו והנה אחז"ל שהגאולה תהיה ע"י תשובה והנה בתשובה יש כמה בחי' ומעלות כי אנו מבקשים ממנו תמיד מחילה וסליחה ואומרים חנון המרבה לסלוח בחי' המרבה מורים שהוא בלא שיעור וערך כלל שאין אנו מבינים כלל ערך גדולת הסליחה על חטאינו לבקש עלי' רק אנו מבקשים לפי השגתינו וי"ת בטובו מרבה לסלוח אף על סליחה שאין אנו מבקשים כלל מקוצר השגתינו משל לבן כפר שלקח אבן וזרק בפלטרין של מלך ושבר את החלון המשובח והמפואר באבנים טובים אשר קבועים בו בו כמה וכמה מינים לאין שיעור ולהבן כפר אין השגה כלל ובא לפני המלך ומביא חלון אחר גרוע ממנו ונתנו למלך תחת זה החלון ומבקש מאתו שימחול לו (והקב"ה) והמלך הטוב בחסדו מוחל לו לוקח המלך זה החלון ומייפהו באבנים טובות ובמרגליות ובמלאכות נאות מאוד עד שנעשה כמו החלון הראשון ואח"כ הבן כפר מתחיל להבין הדב' עד"ז נוהג ית' בחסדו עמנו שמקבל בתשובה לפי ערכינו וסולח לנו ית' הרבה שאין אנו משיגים כלל ואחר הסליחה פוקח ית' עיני האדם בכל עת יותר ויותר להבין איך לא עשה עדיין תשובה כראוי רנ"ל במשל הנ"ל עד שיבוא לבחי' תשובה עילאי עולם התשובה ומשם ממשיך לתקן כל הז' מדות עד עולם התשובה היא נקראת אם הבנים והמדות נקראת בנים וממשיכים מבחי' אם הבנים עולם התשובה לתקן כל המדות עד מדת מלכות בחי' כנס"י הנקראת כה כמ"ש במ"א שנקראת כה על שהיא מלמדת אותנו תמיד איך להתנהג בתורתו ית' כה תדבר וכה תעשה ומלמדת אותנו תמיד איך לשוב אליו ית' כנ"ל שלאחר התשובה והסליחה נפקחו העינים איך לשוב אליו בלי שיעור והנה עולם התשובה הנ"ל הוא מדה השמינית מתתא לעילא ולכן מרומז באות חי"ת שהיא אות שמינית ולכן מילוי החי"ת הוא י"ת גי' קודש מרמז על בחי' חכמה כידוע כי כיון שהחי"ת רומז על תשובה ולתשובה צריך חכמה גדולה להתחכם איך לשוב ולהתגבר נגד היצה"ר שלא לחטוא עוד והנה שמן מרמז על חכמה כאמור שמן משחת קודש הפי' הוא שמן הוא בחי' חכמה קודש שע"י חכמה באים לתשובה ולכן מנהג העולם כשמברכין החודש מבקשים אז על תשובה כי "מי "שעשה "ניסים ר"ת שמן שמרמז על חכמה ותשובה כנ"ל גם כי השמן בא מהזית שהוא מר כאמור יהי' מזונותי מרורים כזית וכו' ומזית המר יוצא שמן המתוק אשר ממנו האור מורה על תשובה שמקודם נפשו מרה לו שע"י חטאו נפלו הנ"ק בקליפה וע"י התשובה אתהפך מרירא למתיקה ומביא אור וגאולה לעולם כנ"ל שהגאולה ע"י תשובה ואדם דוד משיח גי' זית שע"י השמן מזית שמורה על התשובה יבוא הגואל ב"ב והוא דוד בעצמו תיקונא דאדה"ר והנה אחז"ל שבגלות יון החשיכו עיניהם של ישראל פי' כי עשו מסך מבדיל מאוד והכריחו את ישראל לחטוא עי"ז החשיכו עיניהם של ישראל מלבוא לתשובה כראוי כי נעשו עורים וחשך עיניהם מלהביט גדולתו ית' ושצריך לשוב אליו על חטאיו נגדו ובית חשמונאי בצדקתם פתחו שערי התשובה והמשיכו מעולם התשובה עד שנמשך לכל המדות עש בחי' כה כנ"ל וז"ש בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן ולא היה בו כו' כנ"ל שהתשובה שאנו עושים לפי ערך השגתינו הוא מעט מאוד כנ"ל במשל הנ"ל והשמן הרמוז לתשובה הי' מעט ונעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים המדות נקראים ימים והאירו את כל הח' מדות מעולם התשובה עד בחי' כה כנ"ל ולזה יומי החנוכה תמניא אינון כי האירו הח' מדות והמשיכי מאות ח' שמרמז לעולם התשובה כנ"ל שהוא מדה שמינית בחי' אות ח' והאות ח' במספר קדמיי הוא במספר ל"ו ולרמז זה מדליקין ל"ו נרות בחנוכה להמשיך מאות ח' עולם התשובה שאות ח' גי' ל"ו וז"ש בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון כי כסליו גי' רבוע דשם אדנ"י בחי' מדות הנקראים כה תמני' אינון כנ"ל שהמשיכו עד בחי' כה בחי' שם אדנ"י שברבוע גי' כסליו וז"ש מאי חנוכה כו' שחנוכה אותיות ונו"ח כ"ה כי במגילה כתיב ונוח מאויביהם ועיקר האויב הוא אויב הפנימי כוחות היצה"ר והס"א שלא יתגברו שיאחזו בשום מדה ח"ו וז"ש חנוכה ונו"ח כ"ה שהיה מנוחה בכל המדות ולא היה אחיזה לשום אויב בהם גם ירמוז כי נח מרמז על מדת יסוד כידוע מענין נח בתיבה איך מרמז וכשנמתקו הגבורות נעשה יחוד בחי' יסוד עם בחי' מדת כה וזה מרמז חנוכה נו"ח כ"ה וכן בכל שנת מתעורר בזה הזמן ענין הנ"ל ע"ד שפי' שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה הכפל להורות על הנ"ל שהנס שהיה בימי אבותינו הוא ג"כ בזמן הזה שבכל שנה ושנה מתעורר ענין הנס הנ"ל ובחנוכה נשפע עלינו מהמדות הנ"ל דרך בחי' חלוני רקיע ולכן "להדליק "נר "חנוכה ר"ת חלון והו' שבאמצע תיבת חלון מורה על בחי' צינור שעל ידו נמשך השפע וחלון ר"ת "ל"ו "נרות "חנוכה שע"י הנירות פותחין חלוני רקיע כי ל"ו נרות נגד ל"ו צדיקים המרומזים בפסוק אשרי כל חוכי לו והצדיקים הם בחי' חלונות שאלולי הצדיקים הי' ח"ו בחי' חושך וע"י הצדיקים נמשך אור לעולם כנ"ל שבית חשמונאי בצדקתם האירו הכל כנ"ל:
ליל ב'
והי' ה' לך לאור עולם כו' נקדים לפרש ענין המזמור שיר חנוכת הבית כו' דענין השמחה בחנוכת הבית הוא כי הנ"ק שבעצים ובאבנים וכדומה דברים שנשתקעו בבנין ההוא נתעלו אלו הנ"ק ע"י שנלקחו לבית המלך לבנות לו מקום להשראתו שיהיה מקום לעבדו ית' והנ"ק שמחים מאוד בעליתן ואומרים ארוממך ה' כי דילתני כו' שהעלה ית' אותם ולא שמחת אויבי לי שהס"א והקליפות הי' חפצים מאוד שהנ"ק ישתקעו ח"ו בהם כן כל ענין המזמור מורה על העלאת נ"ק וכל הענין הזה הוא ג"כ בבע"ת שהנפש החוטאת שהיתה עד הנה בעמקי הקליפות והי' הס"א חפצם ורצונם שהנפש ההוא תשאר תמיד תחת ממשלתם ורשותם וע"י שעזרו ית' לעשות תשובה אומר ומשבח להשי"ת ארוממך ה' כי דילתני כו' ע"ד הנ"ל וכל המזמור מורה על ענין הנ"ל ה' אלקי שועתי אליך ותרפאינו שהתשובה הוא כרפואה לחולה כמ"ש ושב ורפא לו ואומר אח"כ ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור הכל מורה על מה שהי' מקודם משוקע בקליפות ועתה ע"י התשובה נתעלה וז"ש אח"כ הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה שאחז"ל שהשטן יורד ומסטין ועולה ומקטרג ואם בתוך כך שעולה השטן לפניו ית' להראות העוונות בתוך כך התחרט החוטא ועשה תשובה עד שהעוונות נעשו זכיות נתוסף לו שמחה ע"י העוונות שהביא המקטרג ואומר פתחת שקי השק מלא עוונות שהביא המקטרג ועי"ז ותאזרנו שמחה והנה הגם שהצדיק גמור ג"כ לו נאה להודות לה' על הטוב אשר גמלו תמיד ליתן לו כח ואומץ לכבוש את היצה"ר כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו רק כי הבע"ת מחמת צערו מקודם כשהי' משוקע בעוונותיו בחשכות גדול עי"ז מבין יתרון האור מן החושך וטועם מתיקות האור של עבודתו ית' יותר בשמחה כדרך המוצא דבר שנאבד לו שמח יותר מהמוצא מציאה חדשה ע"י שלבו יודע מרת נפשו מהחשכות הגדול שהיה לו ומשמח מאוד כשמאיר ית' עליו באורו הגדול וזהו שאנו מבקשים מאתו ית' אור חדש על ציון תאיר שהגם שע"י החטא הקדושה מסתלקת מהאדם מ"מ לא זזה לגמרי ונשאר ציון ורושם כמ"ש חז"ל לא זזה שכינה עד שעשתה שכינה רושם (הקדושה מקום לנוח בו) (ויהיה ברי' חדשה) ומבקשים אנחנו שיאיר אור חדש על הרשימה הזאת הנשארת עדיין בהאדם שעי"ז תמצא הקדושה מקום לנוח בו ויהי' ברי' חדשה כיון שית"ש מחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב והנה כל הענין הזה הוא מרומז בנס חנוכה שאחז"ל שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל להבין מה שרמזו לנו בלשון החשיכו עיניהם כי הנה ההשגחה הוא בעינים וע"כ נקראים הצדיקים עיני העדה ע"י שמשגיחים על הדור וגם ע"י שממשיכין השגחה מעיני ה' על כנס"י להשגיח עליהם בעינא פקיחא עינא טבא וב"פ אות עי"ן גי' ק"ם וז"ש משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' כי מעוררים עיני פקיחא עינא ההשגחה ב"פ אות עין גי' ק"ם והנה זאת עיקר אמונתינו שית"ש תמיד משגיח עלינו ועיני ה' משוטטות בכל הארץ וממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ ומנהיג העולם כילו ע"י עשר מדות שהם עשר הויות כידוע ויו"ד הויות גי' ב"פ עין שבעיני ה' אלו עיני אשגחותא מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וז"ש במשה וירא ה' כי סר לראות כי ראה שנתגלה אליו השכינה מתוך הסנה ואמרו ז"ל שהטעם כי בכל צרתם לו צר כביכול שהשכינה הוא עמהם בגלות וראה ית' שמשה סר לראות שרוצה להבין ענין השגחה זאת מב"פ עין ואמר לו ית' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כו' וכן צריך האדם להתבונן בכל דבר שהכל מאתו ית' בהשגחתו ועי"ז יהיה ג"כ הוא טוב עין וידבק במדותיו ית"ש שמטיב לכל בעיני אשגחותא דילי' בבחי' עשר מדות עשר הויות כנ"ל כן יתקן האדם את מדותיו שיהי' כולם מתוקנים ומיושרים לעבודתו ית' כמ"ש עיניך לנוכח יביטו כו' שיהי' עיניו פקוחות על כל דרכיו לעשות רק הישר בעיני ה' למצוא חן בעיניו ולהעביר עיניו מראות שוא שיהי' עוצם עיניו מראות ברע ולקיים שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שיהי' תמיד עיניו אל ה' והנה היוונים היו ההיפך מהנהגות עין טוב הנ"ל ועשו הרע שהי' להם עינים רמות ורע עין היה ע"י שהי' יניקתם מקליפת נוגה שהיא קרובה לקדושה כמ"ש ונוגה לו סביב והיא מקבלת מאור הקדושה כי לפעמים הוא נכללת בקדושה ולפעמים בטומאה בין הקליפות כי סביב רשעים יתהלכון כמ"ש בכוונת ערב שבת יעו"ש הענין וזה שמצינו בריש מס' פסחים שנוגה הוא פי' יממא וגם הוא פי' לילי כנ"ל שסובלת ב' דברים שלפעמים היא בקדושה ולפעמים בהיפוך והנה היוונים שהי' יניקתם מאור נוגה י. הי' רע עין כי אור נוגה גי' הר"ת מרע עין עה"כ ולכן יון במילוי האותיות יו"ד וא"ו נו"ן עה"כ גי' ק"ם גי' ב"פ אות עי"ן שהי' להם עינים עין רעה וכשזה קם זה נופל שע"י שהי' להם ראות עין שלהם נחשכו עיניהם של ישראל והענין שעשו מסך מבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ע"י ביטולם את ישראל מתורה ומצות והמשיכו את ישראל ללמד חכמת חיצוניות חכמת יוונית וללמוד ממעשיהם ועי"ז נחשכו עיניהם מלהביט בנפלאותיו ית"ש והשגחתו עלינו ומלהביט בתורת ה' כמו שאנו מברשים והאר ענינו בתורתיך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך רק עכ"ז נשאר בנו רשימה וציון מהקדושה והיא שעומדה לאבותינו ולנו והאיר ית"ש באורו עלינו וממעט אור הקדושה שהי' בנו נתרבה ונתפשט וזהו שאחז"ל שהיוונים טמאו כל השמנים ולא נשאר רק פך אחד קטן של שמן כי שמן רומז לחכמה שהיא בחי' ראשית כמ"ש ראשית חכמה ומבחי' חכמה יוצא אור כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו וכן שמן הוא ראשית שהוא עליון על כל המשקין וממנו יוצא אור ולכן כתיב אוצר נחמד ושמן בנוה החכם ששמן וחכמה הם בבחי' אחת כנ"ל וכן אחז"ל חמרא וריחנא פקחין וכתיב לריח שמניך טובים והיוונים טמאו כל השמנים כנ"ל שהמשיכו אותנו לחכמת טומאות חיצוניות כנ"ל ולא נשאר רק פך א' של שמן רומז להרשימה של חכמה הקדושה הנשארת בנו ואמרו בתוס' שהי' הפך שמן טמון בקרקע שלא ניטמא בהיסט יעו"ש רמוז שהי' הקדושה מסתרת בצמצום גדול ולא הי' כח בקדושה להיות בוקע ועולה לתקן את נפשינו כראוי כנ"ל ונעשה נס במעט השמן זה ונעשה הרבה והדליקו ממנו ח' ימים רומז לתקן המדות בשרשם בחי' אם הבנים שמחה שר"ת מזמור "שיר "חנוכת "הבית הוא שמחה רומז שבחנוכה המשיכו מאם הבנים שמחה והחשמונאים בקדושתם החזירו את ישראל בתשובה והיתה הקדושה בוקעת ועולה ונעשה לנו אור גדול ונעשה תיקון עינים שלנו ונלקח ראית עינים של ס"א כמ"ש בכוונות בענין נירות שבת ע"פ רמה ידך בל יחזיון וכן אי' במד' למה להם לרשעים לראות יסומו עיניהם ויחשכו עיני הס"א ואצלינו האר עינינו וישמח לבנו כי ע"י הנר מצוה הוא תיקון העינים ע"ד שאחז"ל בנר שבת שפסיעה גסה נוטלת א' ממאור עיניו וע"י הסתכלות בנר של שבת נתקן האור וזה הנס רומז בפרשה שקורין בחנוכה ב"פ והנה שבע שבלים עולים בקנה א' מלאות וטובות רומז למעט השמן הנשאר בפך וממנו המשיך לתקן כל הז' מדות כנ"ל וז"ש בקנה א' כו' ואמר אח"כ והנה חלום גי' עה"א והכילל חנוכה ולכן מצות חז"ל להדליק נ"ח למטה מי"ט לרמוז שלא יתיאש אדם א"ע מעבודתו י"ת הגם שאינו מרגיש הקדושה כ"כ בהתגלות בלבו ואבריו וזהו למטה מעשרה ע"ד שאחז"ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה עכ"ז כיון שלא זזה מאתו הרשימה וציון של הקדושה ורמז במה שמדליקין למעלה מג' טפחים שאינו עדיין כארעא סמיכתא דהיינו שלא נתבטלה הקדושה עדיין לגמרי בחומריות ועפרוריות ולכן הגם שהלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' שיטיב ברצונו את ציון ורשימו של הקדושה שבו עד שיהי' מאיר באור גדול לעבודתו ית"ש והנה כל הענין של חנוכה הוא הכנה לגאולה העתידה ע"י משיח צדקינו ב"ב ואנו מדליקין בשמן זית ותמצא רמז כי עלה זית עב"כ (במילואה עה"א וג"כ) גי' משיח בן דוד (עבדך עם ד' תיבות) וז"ש והנה עלה זית טרף בפ' וכן הר"ת מזמור שיר חנוכת הבית עה"ת והכולל גי' משיח שהמזמור הזה רומז על נס חנוכה כנ"ל והיא הכנה לגאולה העתיד' כי נתפרסם כבוד מלכותו שההנהגה הכל מאתו ית"ש כנ"ל בעיני ה' שהם העשר הויות והאירו עינינו באור גדול וז"ש בפסוק שהתחלנו והי' ה' לך לאור עולש כו' כי אז עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כו' ויבינו הכל שכל הדברים שבעולם הכל בהשגחתו ית"ש ואז יה' הנהגה ע"י השמות אלו בלי שום אמצעי לדבר למשל פעולת השמש עתה להאיר ושאר דברים כמו הצמיחה כמ"ש ממגד תבואת שמש כו' ושאר דברים שהשמש פועל שהשגחתו ית"ש מתלבש לדבר זה באמצעיות פעולת השמש ולעתיד כתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור רק והי' ה' לך לאור כנ"ל שיהי' הנהגתו ית"ש בלי לבושים ואמצעים רק הכל ע"י שיאיר באורו ית"ש על הרשימה וציון של הקדושה שנשאר תמיד בנו כמ"ש המחזיר שכינתו לציון מודים אנחנו לך כו' והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך שית"ש מחזיר שכינתו לציון הקדושה שבנו ועושה לנו ניסים ונפלאות ולכן אח"כ נתקן על הניסים כו' שהי' ע"י שהחזיר ית"ש שכינתו לציון הקדושה. והאיר לעם סגולתו באור נפלא מאוד כנ"ל וכן נזכה גם עתה ב"ב ועיין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון והי' לנו ה' לאור עולם ויבוא שילה זה משה כי הנס בשמן ע"י שמנה של תורה ושילה עה"כ גי' נר חנוכה עה"א מורה כנ"ל:
ליל ג
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי כו' כי גמל עלי הנה כתוב בספרים ששם י"לי הוא כתוב על מצח השור שבמרכבה שבקרנוהי מנגח את כל שרי אוה"ע שלא יוכלו להרע לישראל והנה אחז"ל שהיוונים אמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל הענין כי כבר אמרנו שיניקת יון הי' מקליפת נוגה שסביב הקדושה והוא התחלת התפרדות מקדושה ולכן היוונים יש להם חכמת חיצוניות כמ"ש חז"ל מענין חכמת יוונית כי חכמה נקראת ראשית כמ"ש ראשית חכמה והיא חכמ' הקדוש' חכמת התור' שאין חכמה כחכמת התורה ואת זה לעומת זה עשה אלקים ונגה שהיא התחלת התפרדות מהקדושה והיא ראשית הקליפות שסביב הקדושה היא ג"כ יש לה חכמות רק באמת חכמתם הוא חיצוניות לא חכמה פנימיות ואמתיות רק על שקרובה לקדושה קרובה היא לחכמה אבל אין בחכמתם ממש רק על שהם קרובים לחכמה לזה תמצא שהמילוי של אותיות יון גי' חכמה כזה יו"ד וא"ו נו"ן לרמוז שאותיות השורש של יון קרוב לחכמה אבל אין בהם חכמה אמיתיות רק חכמים המה להרע וצריך האדם להזהר מאוד שלא יהי' ח"ו לקליפת נוגה הנ"ל יניקה בחכמתו שלא להשתמש חכמתו לדברים בטלים או ליצנות ולדבר עבירה ח"ו שאז יגרום לקליפת נוגה להיות לה אחיז' בחכמתו ויגרו' לה אור להאיר לאוה"ע ח"ו שכבר אמרנו שחכמה הוא אור כאמור חכמת אדם תאיר פניו ולכן ע"י יניקתם מהחכמה יאיר להם ח"ו כנ"ל בענין היוונים שהחשיכו עיניהם של ישראל ע"י המשכתם אותם לחכמת חיצוניות שלהם וזה הי' עיקר כוונת היוונים שהי' חכמים בעיניהם ורצו שישראל ימשיכו להם אור ע"י יניקתם מהקדושה ע"י התערב את ישראל בחכמת טמאות ולעקור אותם מאמונתם הקדושה וזהו שרצו לבטל אותם מהמצות שבת חודש ומילה שהם נקראים אות שהם זכרון ואות ומופת על אמונתינו בו ית"ש ועי"ז יבטלו הצלם אלקים מישראל וכתבנו במ"א שהצלם אלקים הוא אותיות שם הק' הנ"ל יל"י שמאיר על פני האדם הצדיק שב' יודי"ן הם ב' עינים והחוטם כמו למ"ד כמ"ש אפך כמגדל כו' שהוא אות למ"ד ורצו היוונים לבטל זה הצלם מישראל ועי"ז לא יהי' השור שבמרכבה שכתיב עליו שם זה מנגח בקרנוהי בשביל ישראל ויהי' אדרבא ח"ו דינים ר"ל על ישראל ממנו כי היוונים הי' להם אחיזה באות שמבחי' יוסף שהוא אות ו' מהשם הוי' כי הד' גליות כ"א יש לו אחיזה באות א' משם הוי' והם הי' גליות שלישי ואות ו' אות שלישי להוי' וה"ו הוא עמוד עולה מאחרית לראשית ורצו להגביר ראשית הקליפה ואדרבא יהי' דינים ח"ו על ישראל מבחי' שור שבמרכבה שהוא פני שור מהשמאל ששמאל הוא מרמז לגבורה ודין ורצו שתתגבר ע"י שור הנ"ל שמשמאל קליפת נוגה שנוגה גי' דין וז"ש שהיוונים אמרו כתבו לכם על קרן השור קרן ר"ת "ראשית "קליפת "נוגה שזאת הי' כוונתם להגביר קליפת נוגה שהיא בחי' ראשית כנ"ל שיהי' לה התגברות בבחי' חכמה שבה שחכמה הוא אור כנ"ל וקרן הוא אור כמ"ש כי קרן אור פניו ואמרו על קרן השור ששור הוא לשון הסתכלות ע"ד אשורנו ולא קרוב כו' כנ"ל שמחשבתם היה לגרום להם אור וראיית עינים וח"ו להחשכות עיני ישראל כנ"ל כשיש להם אור הוא החשכות הגדול כי מכוונים רק לגזור גזירות ויסיר מפניהם הצלם אלקים השם הכתוב על השור שבמרכבה כנ"ל בדרך זה היתה חכמתם להרע אמנם נסרחה חכמתם ותחשכנה עיניהם מראות הפוך כוונתם וימותו ולא בחכמה כי ה' הפיר עצתם הנבערה והתגברו החשמונאים ע"י אחיזתם מאוד באמונתם החזקה בחכמת התורה כמ"ש וזדים ביד עוסקי תורתיך שהיא חכמה האמיתיות הפנימיות ואין חכמה כחכמתה וכמ"ש הן יראת ה' היא חכמה ומחכמה זו יוצא אור לעולם (ע"כ כתיב וזדים ביד עוסקי תורתיך) וזה שנקראו חשמונאים שהי' מבחי' חכמה שהיא בחשאי ע"ד סייג לחכמה שתיקה ונתגברו בכח זכות יוסף הנקרא שור כמ"ש במגלה עמוקות שאנטיוכס גי' יוסף וכן יוסף גי' מלך יון שהוא הנגדיות להם והוא שמר את הברית שרצו הם לבטל וכבר אמרנו שכל כוחם של היוונים הי' ע"י שהי' קרובים לחכמה כנ"ל שאותיו' המילוי של יון גי' חכמה וזהו בחי' ראשית ועי"ז היה להם מאור עינים ונגד כוחם הוא יוסף שהוא בחי' מילוי אות ו' והי' בו חכמה כמ"ש כי אין נבון וחכם כמוך שהוא אחז ביראת ה' הוא חכמה כמ"ש את האלקים אני ירא בחי' ראשית חכמה יראת ה' והוא הי' בו בחי' אור עין בשלימות כמ"ש בן פורת יוסף ובן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור ועל שהם אמרו כתבו לכם על קרן השור הי' מפלתם ע"י יוסף שנקרא שור כמ"ש בכור שורו כו' שהי' בו הצלם אלקים בחי' השם הכתוב בשור שבמרכבה הי' בו זה הצלם בשלימות ולכן השור שבמרכבה הי' מנגח בקרנוהי לשר יון ע"ד שנאמר ביוסף בכור שורו כו' קרניו בהם עמים ינגח ומה שרצו היוונים להגביר כח הדין משמאל נהפך עליהם ונעשה הנס שישראל בבטחונם המתיקו הדין ע"ד כי ה' יהי' בכסלך כמ"ש במ"א שכסליו גי' רבוע שם אדנ"י שמורה דין ושם אדני היא מדת מלכות שנקרא כה שכבר כתבנו הטעם במ"א ונעשה הנס בשמן שהוא עליון על כל המשקים וממנו אור יוצא לעולם לרמוז שהנס הי' ע"י שמנה של תורה שחכמה שלה היא עליונה על כל החכמות ואורה זו תורה ושמן נקרא טוב כמ"ש כשמן הטוב מורה על יוסף הצדיק כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב ויוסף הוא הצדיק טוב היפך היוונים שהי' יניקתם מאור נוגה גי' רע עה"כ ונעשה ח' יומי חנוכה נגד מילה שניתנה בשמינית שרצו היוונים לבטל ובח' יומי חנוכה בח' ימים יש קצ"ב שעות נגד קצ"ב בריתות שבתורה כמ"ש בתוס' סוטה בשם הירושלמי פא"נ היפך יון שהתכוונו לבטל אותנו מהמצות שנקראים אות וברית ולבטל אותנו מאמונתינו ח"ו וע"י האמונה שהי' בנו שהוא בחי' צדיק כמ"ש וצדיק באמונתו יחי' נמשך חיים לנו ועי"ז נכרתו היוונים במכות גדולות וחלאים רעים ולזכר אלו הניסים אנו מדליקין ומברכים להדליק נ"ח ואנו מכוונים להדליק גי' ע"ב ס"ג מ"ה כמ"ש בכוונת והמלואים מלבד השמות השורש הם גי' אמונה לרמוז שהנס הי' ע"י בחי' צדיק באמונתו יחי' כנ"ל ומדליקין נר חנוכה בשמאל שהי' הנס ע"י בחי' יוסף הנקרא שור ופני השור משמאל והר"ת של אבגית"ץ גי' שור ונתקיים מ"ש ועתה יגדל נא כח ה' בחי' ורב תבואות בכח שור כמ"ש במ"א ואנא בכח גדולת גי' להדליק נר חנוכה עה"כ שנתגדל כח ה' ע"י שור שבמרכבה שמנגח בקרנוהי וכתוב עליו שם יל"י ס"ת של פסוק שהתחלנו ואני בחסדך בטחת"י יג"ל לב"י כ"י גמ"ל על"י והתיבות שהשם הוא בסופם שהם בטחתי יגל לבי עם ג' תיבות והכולל גי' ג"כ להדליק כ"ח וכל ענין נ"ח הי' הכנה לגאולה העתידה כנ"ל וכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים וכבר כתבנו ענין זה על חנוכה ולענינינו נרמז כי רגליו גי' ח"פ שם אל עה"כ נגד מדות הנמשכים מבחי' חכמה כי גאולה העתידה ג"כ תהי' ב"ב ע"י התורה הנרמזת בשמן של נ"ח כמ"ש כי יתנו בגוים עתה אקבצם וע"י חכמת התורה נזכה להאיר ולתקן כל המדות וימשוך הארה לכל המדות משם אל הראשון מי"ג מכילין דרחמי כידוע שמשם נמשכין הש"ע נהורין משם א"ל ב"פ אל"ף למ"ד גי' ש"ע וזה מרומז בתיבת רגליו כנ"ל שגי' ח"פ שם זה של (אל"ף למ"ד) א"ל כנ"ל וה' יאיר עינינו במאור תורתו אמן:
ליל ג
בפסוק אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים וכו' הנה שם אל הוא חסד כמ"ש חסד אל כל היום וכששם הוי' מתמלא בחסדים אז ויאר לנו בא אור וז"ש אל ה' כשמיחד אל עם הוי' ומתמלא בחסדים אז ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח פי' כי מצינו בספרים שהכתיבה בר"ה וחתימה ביו"ה וגמר דין בהו"ר עכ"ז אף שיוצאים הפתקין הנגזרים אין להם כח להתקיים עד חנוכה אולי יתקן האדם מה שעיות נמצא שקדושת החג נמשך והולך עד חנוכה שאז רשות לקיים הפתקין לכך יש לו לאדם להמשיך ע"ע ולקשר קדושת החג סוכות עד חנוכה וז"ש אסרו חג פי' קשרו החג בעבותים חג הסוכות שלוקחין בו ענף עץ עבות וקושרים הד' מינים בעבותים ולכן נק' חג הסוכות חג בעבותים תקשרו הקדושה מהחג הזה עד קרנות המזבח הוא חנוכה שאז היה חנוכת המזבח ולהבין למה נקרא חנוכת המזבח הלא חנכו לעבודת בהמ"ק יום זה כמה דברים וכלים שולחן ומנורה מזבחות ושאר דברים עכ"ז נקרא הכל ע"ש המזבח וכן בימי חשמונאי שטהרו כל כלי בהמ"ק ועכ"ז כולם נקראו ע"ש טהרת המזבח וחנוכה כי הנה כל הכלים שהי' במשכן ומקדש כולם רומזים לדברים עליונים ע"ד שכתבתי במ"א ע"פ הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם שכל כלי המקדש רומזים על האדם איך האדם יקדש אבריו שהכלים רומזים עליהם עד שיהיה האדם עצמו מרכבה לשכינה ומשכן לה' כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב אוהל שיכן באדם והנה כל כלי רומז לאבר אחד והמזבח רומז ללב שבו זביחת היצה"ר ולכן החוטא הי' מקריב קרבנו על המזבח לרמוז שיזבח יצרו שבלבו ויקדש את לב וכל הקרבנות כתובים בספר ויקרא והתחלת ויקרא כתיב באל"ף זעירא ומתחיל אדם כי יקריב מכם והנה אחז"ל אתם קרוים אדם כי הנה עיקר חיי האדם הוא הדם שבו וישראל מקושרים באלופו של עולם ומצרפין א' עם דם ונעשה ממנו אדם וזהו אתם קרוים אדם ואוה"ע קרוים דם כי מופרדין מאלופו ש"ע והתאוות באים מרתיחת הדם ע"כ עיקר הכפרה בדם והנה חטא האדם הוא מחמת שאלופו ש"ע הי' קטן בעיניו בעת החטא כי אלו היה מבין באותו זמן גדולתו ית"ש שלית אתר פנוי מני' וממלא וסובב כלעלמין הוא בוש להמרות את המלך בפניו אמנם בעת החטא הי' היצה"ר מסמא את עיניו והי' רחוק מהביט אל ה' והלך אחר תאוות הדם שבו ולרמז זה נכתב בתחילת ענין הקרבנות ויקרא באלף זעירא ולכן עיקר הכל הוא המזבח הרומז ללב לזבוח אל זר שבלבו ולכבוש כל התאוות וגיאות ושאר מדות שפלים שהם נגד רצון ה' שהכל בא מכח שמפריד הא' מאדם ונעשה דם המסבב לו כל תאוות רעות והא' נעשה זעירא בעיני החוטא בעת החטא משא"כ כשאדם כובש כל התאוות ואלופו ש"ע גדול בעיניו ומחשבתו תמיד בהיכל מלך גדול ונורא אז אשריו ולזה כתיב אשריך ישראל באלף רברבא שזהו אשריו שאלופו ש"ע גדול בעיניו וגם אשריו לשון חיזוק שמחזיק א"ע תמיד לכבוש התאוות והיצה"ר ולזה הי' בגלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בצרות ולהבין מאין בא החושך באותו הזמן הלא השמש הי' זורח אמנם חשכות הי' בעבודתו ית"ש שעשו מסך מבדיל בינם לקונם במה שמנעו אותם מעבודתו ית' והתגבר עליהם היצה"ר מהביט אל גדולתו ית"ש והעבירה הי' קטן בעיניהם מחמת שמה' הי' לבם שכוח ואח"כ עשו ישראל תשובה והמשיכו אורו ית"ש עליהם וזבחו את היצר שבלבם והי' מתמלא ית"ש בחסדים כנ"ל אל ה' ויאר לנו ולכן הי' מאיר להם והנה במה שזבחו את היצה"ר המשיכו הארה משמות אל הוי' ולכן מזבח גי' אל הוי' והנה ב' השמות עה"כ וכן מזבח עה"כ גי' חן נמצא יש בפסוק זה ב"פ חן אל ה' גי' חן ומזבח גי' חן כנ"ל וז"ש תשואות חן חן לה ב"פ חן הנ"ל שע"י זביחת היצה"ר שבלבו שנקרא מזבח גי' חן זכו להם אורות ב' שמות אל ה' גי' חן והנה החן נמשך משם אהי' כי כתיב וחנותי את אשר אחון בעת שיהי' ראוי לחון אותו וחנותי אותי תיכף ולכן כתיב חן כפול בפסוק וזה בחי' שם אהי' כמ"ש אהי' שלחני אליכם שאף שאינכם עתה ראוי לגאולה מ"מ במה שאהי' לכם לאלקים בזמן הראוי בזה עתה נגאלים וראוים לחן כנ"ל והנה השם אהי' הוא השם שנקרא ית"ש קודם בריאות העולם שאמר ית"ש אברא ברואים ואהי' להם לאלקים וז"ש עלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא במדה"ד כו' הפי' שעלה במחשבה לפניו לברוא בשם אהי' רק כי רבוע אהי' א' א"ה אה"י אהי ה גי' דם הוא דין ולכן שיתף מדה"ר שם הוי' ואף ששם אהי' הוא רחמים רק שבאמת הדין שעלה במחשבה הוא עצם הרחמים שהדין הוא למנוע א"ע מהחטא בכל האפשר ובאם נברא העולם כן לא הי' אפשר לחטוא ולא הי' שכר ועונש ולכן שיתף כו' וברא התשובה שהיא מדה"ר כי אין רחמים גדול מזה שעבד נקלה יחטא נגד מלך גדול ונורא ויקבלנו בתשובה נמצא שם אהי' הוא עצם הרחמים ומרומז בו דין ברבוע דם ולכן השם הראשון מי"ג מדה"ר שמקודם שם אהי' השם הראשון הוא אל הוא בחי' חסד חסד אל ומרומז בו דין לשון אילי הארץ חוזק והנה אהי' בריבוע דם והוי' גי' יין וז"ש "ימינך "ה' "נאדרי "בכח ר"ת ביין לרמוז שאף שימינך הוא והוי' הוא חסד עכ"ז נאדרי הימין בכח וגבורה כי הב' שמות גי' יין כנ"ל שהם חסדים מרומז בו דין ע"ד הנ"ל וזה הכל ע"ד שאמרו בזוה"ק שערי דדוקנא שמורים מדה"ר קשישין אינן לאכפי' דינא והנה שיעור השמן לנ"ח הוא מ"ד דרה"ם הוא ע"ד הנ"ל שראשית הבריאה משם אהי' הוא רחמים גמורים וברבוע גי' דם והכהנים חשמונאים הי' עבודתם ביראה גדולה והנה שורש היראה בחכמה כי ראשית חכמה יראת ה' וחכמה היא ראשית הבריאה כי חכמה מאין תמצא קודם הבריאה שהיה עדיין הכל אין החכמה נמצאת שהחכמה הוא בחי' מחשבה ע"ד עלה במחשבה לבראות במדה"ד כי שם בחי' יראה גי' גבורה ולכן הבית חשמונאי ע"י יראתם הי' כח בידם להמשיך חסדים מחכמה ראשית הבריאה ולכן נעשה להם הנס בשמן כי שמן מורה על חכמה ולכן כשמריקין אותו מכלי אל כלי אין קולו נשמע כמו שאר משקין כי מורה על חכמה דבר שבחשאי וכן הכהנים עצמם מרומזים בבחינה זו של שמן כי עבודת הכהנים הי' הכל בחשאי ומחשבה ולהלוים בשיר וקול והכהן במחשבה ולכן הכהנים ע"י יראתם המשיכו מבחי' מחשבה שהוא ראשית הבריאה כנ"ל ולכן נשלח להם ברכה בשמן בחי' חכמה ששם היתה עבודתם ויראתם ולכן השיעור מ"ד דרה"ם שמן לנרות לרמוז לזה שצריך להמשיך ע"י הדלקת נ"ח בשמן בחי' חכמה להמשיך חסדים משם מקודם הבריאה שאז היה ית"ש נקרא בשם אהי' ואהי' ברבוע גי' דם ולהמשיך משם לעוה"ז ולכן מצות הדלקת נ"ח למטה מי"ט לרמוז להמשיך חסדים כנ"ל מבחי' חכמה שמן כנ"ל לעוה"ז מראשית הבריאה שחכמה מרמזת ליו"ד של שם הוי' שהי' ית"ש מהוה העולם וכל הויות והיוד בחי' חכמה התחלה לזאת הוי' והנה ע"ד הנ"ל שהתחלנו שאל ה' ויאר לנו ששם אנ הוא רחמים גמורים ועכ"ז מרומז בו דין כנ"ל שזה בחי' שם אהי' שהוא רחמים וברבוע גי' דם ומהשמות הנ"ל בא ונמשך האור כמ"ש ויאר לנו שאהי' ברבוע דם והוי' הוא מספר ע' הם נגד הע' ימים שמסוכות עד חנוכה וכנ"ל שזה פי' אל ה' שמהם בא אור ואל בחי' שם אהי' שהוא מקור לי"ג מדה"ר ורמוז בו דין מדם והוי' גי' ע' ולכן אסרו חג בעבותים קדושות חג הסוכות עד קרנות המזבח חנוכה והם ע' ימים נגד ב' שמות הנ"ל וכן מחנוכה עד פורים ע' יום נמצא ב"פ עין ב' עינים מה שהחשיכו אוה"ע עינינו ואח"כ ליהודים היתה אורה ולכן פורים משתה ושמחה יין נגד הע' ימים שמנס חנוכה לנס פורים ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נושאה חן בעיניו ב' עינים כנ"ל וענין חן כנ"ל כן יגאלינו ה' ב"ב אנס"ו:
ליל א
הנה ענין שקבעו חז"ל שמונת ימי חנוכה ולהדליק בהם לזכר הנס העיקר הוא לבוא מזה ליראה את ה' אלקינו כל הימים כיון שהנרות של חנוכה אסור להשתמש בהם אלא לראותן בלבד ויראה הוא אותיות ראי' ונמשך יראה לאדם מראי' של קדושה וכמ"ש במ"א מענין מצות עליות הרגל כמ"ש יראה כל זכורך כו' ודרשו חז"ל כדרך שבא לראות כך בא ליראות וכתבנו שע"י ראי' זו הי' נכללים בקדושה והנה מצינו שקראו חז"ל להיראה מאתו ית"ש א"ס ב"ה קראו את היראה הזאת יראת שמים כמ"ש ויהי מורא שמים עליכם ואמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים וכן כ"פ לשון זה ויש להבין זה וכי צריך להתירא מהשמים הלא שמים הם נבראים וא"צ להתירא משום נברא רק מהבורא הכל א"ס ב"ה גם יש להבין מ"ש למען ירבו ימיכם כו' כימי שמים כו' והכתיב כי שמים כעשן נמלחו כו' ואינם נצחיות משא"כ אנו כתיב חלק ה' עמו וחלק ה' וודאי הוא נצחי לאין קץ ותכלית וסוף כיון שהוא חלק מא"ס ב"ה גם יש להבין מ"ש ז"ל בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכי אלקינו ית"ש הוא בשמים לבד הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא ומלוא כל הארץ כבודו וממלא וסובב כל עלמין רק הענין מכ"ז כי שמים מורה על ענין גבוה מכל גבוה כיון שלעיניו הוא דבר הגבוה יותר מכל מה שיש בעולם כיון שאין אנו רואים בעולם השפל רק מה שלמטה מן השמים ולא הגבוה יותר וכמ"ש שור שמים גבהו ממך כי השמים גבוהים מכל מה שיש בעולם וכל דבר הגבוה שבעולם השמים גבוהים יותר ולכן השמים מורים על גבוה על כל גבוהים רם על כל רמים אלקי האלקים ואדוני האדונים מלך על כל מלכים מושל על כל מושלים שאין גדול וגבוה מבלעדיו והנה מבשרי אחזה אלקי כי יש באדם כל שיעור קומה עליונה כמ"ש בס' שאדם לשון אדמה לעליון ויש בו ג"כ עניני בחי' שמים וארץ כמו שדרשו ז"ל ע"פ יקרא אל שמים מעל ואל הארץ לדון עמו על הנשמה והגוף והנשמה הוא השכל אלקי השוכן במוח והוא ע"ד הנ"ל כי המוח שגבוה יותר מכל האברים בו שוכן השכל ונקרא שמים והוא לשון אש ומים כמ"ש חז"ל והענין כי מצינו בס' שחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין והם נקראים אבא ואמא והענין כי השכל הוא אב להוליד כל הדברים שעושה והשכל מנהיגם ומולידם ומגדלם כאב לבן ואומר לו שמור מצותיו וחי' וע"י החכמה מתנהגים האברים וכל המדות וכל העשיות ולכן יתכן לקרות להחכמה והשכל אב וכבר אמרנו שהשכל נקרא שמים על שהוא גבוה מכל הקומה מתנהג על ידו לכן נקרא אב וזהו הפי' בזמן שישראל משעבדים את לבם לאביהם שבשמים להמדריגה הגבוה מעל גבוהים והנה מצטרף בהמוח להשכל הנ"ל בחי' גבורות קדושות חזקות להתכעס על הראוי לכעוס עליהם וזהו נקרא בינה שכתוב בס' שדינין מתערין מיני' וב' כוחות הנ"ל נקראים אבא ואמא כי מולידין כל המדות ועשיות שכל הנהגה שבאברים על ידם וכ' בס' שב' כוחות הנ"ל שבשכל שנקראי' אבא ואמא נק' איש ואשה והוא ע"ד חז"ל בילקוט בראשית שטבע אשה רך ושל האיש קשה גם אחז"ל הטיל יו"ד באיש וה' באישה ולכן כ' בס' שחו"ב מרומזים באותיות וה' דהוי' הנלע"ד הנ"ל והם בחי' אש ומים המרומזים בשמים והנה אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה מודה על כח הנ"ל שבשכל שנקרא אמא שמנהגת המדות שנקראים בנים לאב ואם וכוחות השכל הם בהשכל יתאחדו ולא יתפרדו וז"ש שהם תרין ריעין דלא מתפרשין ויש בחי' שנקראת כלה ר"ת "כי "לה' "המלוכה והוא מדת מלכות וכ' בס' שזאת המדה מתיחדת עם דודה לפרקים כי עתה אין השם שלם ואין הכסא שלם ואין מלכותו נראה עתה בשלימות משא"כ מדת חכמה ובינה מתיחדין תדיר כנ"ל ששמים כולל אש ומים ונכללים בתיבה אחד מורה על יחודם וז"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת שתמיד היא נלקחת מאיש כי יחודם תדיר ולעתיד שיתגלה כבוד מלכותו ויהי' ה' אחד ושמו אחד ויהי' הבחי' שנקראת עתה כלה תהי' אז ג"כ יחודה תדיר וז"ש ביום ההוא תקראו לי אישי כי אז יהי' בחי' יתירה ותהי' מדה זאת ג"כ נקראת אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה וז"ש מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה כי רחל היא עקרת הבית והיא מורה על מדת מלכות היא השכינה ששוכנת בתחתונים והיא עמנו בגלות כמ"ש חז"ל בכ"מ שגלו שכינה עמהם ולעתיד שיושיבה ית"ש למקומה יחזיר שכינתו לציון ויהי' היחוד ג"כ עמה תדיר תהי' גם היא אם הבנים שמחה ותגל העקרה בקיבוץ בני' לתוכה בשמחה ואז תהי' נקראת אשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה ותהי' כמו מדת בינה עתה וז"ש בס' שלעתיד יהי' משם הוי' יהי' ב"פ י"ה מורה על הנ"ל שמה שעתה היחוד באותיות וה' אין היחוד תדיר בהם כמו באותיות י"ה שמורים על חכמה ובינה ולעתיד יהי' ג"כ היחוד תדיר ויהי' שוים להאותיות י"ה עתה ויהי' גם הם גבוהים כחכמה ובינה ויתוקן כל העולמות ב"ב נזכה לזה. והנה אחז"ל על כמה דברים בא ואראך דוגמתן בעוה"ז לכן נאמר שהענין שיוגמר ב"ב לעתיד הי' הנס חנוכה מעין זה והענין ע"ד שכתבנו כי דבר הגבוה מכל נקרא שמים ויש ב' בחי' חכמה ובינה כלול עניני חסדים גדולים בחכמה וגבורות קדושות בבינה והם נכללים במוח והוא הגבוה מכל האברים וכולם מתנהגים על ידו וכל המדות מתילדין על ידו לכן לחכמה ובינה שבמוח הגבוהים מכל יש לקרות שמים וז"ש שמים אש ומים כנ"ל שחכמה ובינה הם בחי' אש ומים רחמים וגבורות שהם תרין ריעין דלא מתפרשין לכן מתיחדין בתיבת שמים לאחד והנה מה שכל שבמוח הכלול מחו"ב בא אור לאדם לראות איך להתנהג א"ע במדותיו לשעבד את לבו לאביו שבשמי' ע"פ עצת החלק אלקי שבקרבו לילך בדרך האמת והוא ע"י האור השכל מהמוח הנ"ל הכלול מחו"ב כי זה עיקר ההפרש בין ההולך בחושך או סומא לההולך ביום או רואה האור הגם שאמרו ז"ל שסומא מברך ג"כ יוצר המאורות כי גם הוא נהנה מן האור שעי"ז אחרים רואים ומצולים אותו מן הפחתים ומן הקוצים והברקנים וגם עושין לו כל צרכו רק עיקר ההפרש בין סומא לרואה את האור שהאינו רואה את האור ואחרים מוליכן אותו והוא רוצה לילך לצד מזרח יכולין להוליכו לצד מערב ואומרים לו שקר שהוא לצד מזרח וכן יכולין ליתן בידו כלי של נחושת ואומרים לו שהוא של זהב והוא אינו מבחין בין האמת להשקר אבל מי שרואה את האור ע"י האור מבחין בין האמת להשקר וכן ע"י השכל המאיר לאדם איך יתנהג בדרך האמת משא"כ הכסיל בחושך הולך הגם שרואה באור השמש כיון שאין לו אור החכמה והשכל להאיר לו בדרך האמת ולכן יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון אור מן החושך וז"ש שלח אורך ואמיתך המה ינחוני כו' וז"ש חז"ל ע"פ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך זהו מלכות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ואמרו כתבו לכם כו' שאין לכם חלק כו' והגם שהי' השמש מאיר להם גם אז עכ"ז נקרא חושך על שמנעו את ישראל מלילך בדרך האמת באור השכל המאיר ע"י שגברה אז יד הס"א שהוא שקר ושלחו יד במקדש ה' כמ"ש מפני היד שנשתלחה במקדשיך וגבר אז החשכות מאד מלהכיר האמת והי' כמו העולם התוהו שכיון דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו מוכרח שיש בו איזה הוי' הגם שהוא תוהו ובוהו רק הענין כמו שרואין שלפעמים נופל לאדם מחשבות שאינם ליראת שמים ואינם לצורך עצמו ולא לצורך ישוב העולם כלל שנופל לו במחשבתו אלו היה דבר זה כרצונו הי' עושה בזה כך ובאמת יודע שלא הי' ולא יהי' הדבר הזה כלל לכן תיכף ומיד בא לו למחשבתו מה לי למחשבות כאלו שאינם לצורך כלל טוב לי לחשוב דבר שהיא לצרכי ולצורך יישוב ותיקון העולם וזהו המחשבה האחרונה הוא מחשבה אמיתיות לצורך תיקונו ותיקון העולם ומעורבות תוך המחשבה שאינו טוב ליישוב העולם והם המחשבות שבעולם התוהו שהי' בו הוי' קצת וקצת אור ואמת רק שהחושך והשקר הוא מרובה ומבטל לאור האמת ואין יכול להבדיל האמת מהשקר דוגמת הסומא הנ"ל עד"ז הי' בגלות יון חשכות גדול שלא הי' אפשר לישראל לעשות עבודה שלימה עבודה תמה בלתי לה' לבדו בלי מחשבות פסול וזהו ענין תוהו ובוהו וחושך שדרשו ז"ל על גלות יון מה כתיב אחריו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור שלהיות האור הזה המעורב בהחשכות יהי' הוי' וקיום ויתרבה ויתוסף האור עד שיתבטל החושך ויהי' כח להמחשבות הטובות האמיתיות מהחכמה ובינה והשכל המאיר להתרבות ולהתפשט ויתגלה האמת לאמיתו ויתבטל השקר וכן הי' בימי חשמונאים שמסר ית"ש את היוונים שרצו להשכיחם תורת אמת ולהעבירם על חוקי רצון האחד האמת ית"ש מסרם ית"ש ביד עוסקי תורתו ונתבטל השקר ונתגלה האמת כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וענין זה הי' מורה על התחלה מגאולה העתידה שיתוקן העולם לגמרי ואת רוח הטומאה ושקר יעביר מן הארץ ויתגלה האמת ויהי' ה' אחד ושמו אחד וע"י שאנו זוכרין נס חנוכה ומדליקין נרות אנו ממשיכין גאולה העתידה וכמ"ש מודים אנחנו לך כו' הטוב כילא כלו רחמיך ולכן ע"י נ"ח אנו ממשיכין תיקון כל העולם שהוא ע"י אור האמת כנ"ל ולכן תמצא שאלקים יהי אור ויהי אור עה"כ גי' להדליק נר חנוכה ול"ו נרות ל"ו תיבות והכל מורה שהמשיכו את האור שהוא אור האמת מחכמה ובינה המאירים ונקראים שמים כנ"ל לזה בא האור ובא להם ברכה בשמן גי' שמים מורה על מקור האמת וכ"ז הכנה והתחלה על גאולה עתידה כנ"ל שאז יתבטל השקר ויתגלה האמת ויתוקן העולם ואז יהי' ה' אחד ושמו אחד והשם והכסא שלם ומדת מלכות שנקראת עתה כלה תקרא אז אשה כנ"ל ושאשה ר"ת "אם "הבנים "שמחה כשיהי' מושיבי עקרת הבית ואז אשה יראת ה' היא תתהלל והנה יראת ה' עה"א וב' תיבות גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"ה לרמז שע"י נ"ח וראייתם ממשיכין יראה כמ"ש בפתיחת דברינו ושנס חנוכה הי' התחלה לגאולה העתידה שאשה יראת ה' היא תתהלל ויהי' היחוד תדיר ותקרא אשה כנ"ל כן יהי' ב"ב ונזכה לאורו של משיח ומשיח ר"ת "מדליקין "שמונת "ימי "חנוכה רומז שמצוה זו תקרב ביאתו ב"ב וז"ש ג"כ מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה המיצר עה"כ גי' נ"ח ע"ה מורה כנ"ל שמתחילה הי' אור במיצר כנ"ל בענין עולם התוהו וחושך שמעורב בו אור רק שהוא במיצר ואח"כ ענני במרחב יה ענני גי' להדליק עה"כ ורומז על ק"פ שנה שהי' בגלות יון וקרוב הי' לנו אלקינו בכל קראינו אליו וענני במרחב מרחב גי' נר הכירו הכל טובתו ית"ש עמנו ע"י נפלאות שעשה לנו בנ"ח ונתרבה האור שהי' תחילה במיצר גם רומז במרחב יה שיתרחבו אותיות יה שהמילוי שלהם ג"כ יה יתרחבו שגם אותיות וה' יהי' מהם אותיות י"ה והשם יקרא יהי"ה כנ"ל בביאת משיחינו ב"ב שחנוכה הי' התחלה לגאולה העתידה כנ"ל ב"ב:
ליל ב
הנה ענין הנס בשמן ומה שקבעו לנו בהדלקת הנרות להדליק למטה מיו"ד מורה לנו שלא ימעט בעיני האדם שום עשי' לעבודתו ית"ש לעשות נ"ר לפניו שאמר ונעשה רצונו והגם שיודע בעצמו שאין לו כ"כ שכל וחכמה הצריך לעשי' זו הוא יעשה מה שמוטל עליו לעשות ויבטח כי ה' יתן חכמה ודעת לנפשו ולכן בימי החשמונאים שהיוונים גזרו שלא לעשות המצות הגם שעכ"ז הי' ישראל יכולין לעבדו ית"ש באמונה בלבותם ושאר מצות המסורים ללב עכ"ז מסרו ישראל נפשם על שמנעו מאתם עשיות המצות באברים הנגלים כי זה עיקר העבדות בעולם העשי' להמשיך קדושתו ית"ש בעשיות גשמיות בהמצות אע"פ שאין לו חכמה כ"כ ה' ית"ש ישלח ברכתו ותרבה חכמתו כשהוא יעשה את שלו בעשיות המצות ולכן בימי החשמונאים שרצו לעבדו ית"ש במצות מעשיות שלח להם ית"ש ברכתו בשמן הרומז לחכמה להורות ע"ז שאפי' ע"י עשיות גשמיות לעבודתו ית"ש מתרבה עי"ז החכמה וז"ש כולם בחכמה עשית שזה עושה השית"ש להמשיך החכמה לכל העשיות אפי' במדריגה נמוכה מאוד כמו שאמרו ז"ל הוי זהיר במצוה קלה ג"כ ולכן אחז"ל מצות נר למטה מעשרה הגם שמקום נמוך הוא מאד שאדם צריך להשפיל א"ע לשם ובפרט שאחז"ל שאין שכינה שורה למטה מעשרה ואיך נעשה מצוה במקום שאין שכינה שורה רק שכ"ז מורה לנו שכל עובדא ומעשה שלנו אפי' העשי' הנמוכה מאוד אנו פועלין בגבהי מרומים שמשם מושך השם שכינתו למטה עד שעי"ז נמשיך שלעתיד יתוקן כל העולם ויהי' מקוים ומלאה כל הארץ דעה כמים לים מכסים הרי שתשרה שכינתו גם למטה מעשרה ותיקון העולם והאדם הוא ע"י שהאדם משפיל עצמו למטה ע"ד שכ' בס' שהעולם התיקון הוא ע"י השם מ"ה מורה כי כל התיקון ע"י השפלה והכנעה וכל השפל ביותר מתוקן ביותר ולכן כתוב בס' בכוונות לכווין בחנוכה בהוי' בניקוד חירק וזה מורה כנ"ל שעי"ז שמשפיל עצמו עי"ז ממשיך גם שם הקדושה כי החיריק הוא הניקוד של אות וע"י הנקודה מתנענע האות והיא החיות של האות והוא עכ"ז למטה מן האות מורה על הענין השפלה שעי"ז כל התיקון והוא במדת נצח והוא ענין נפילת אפיים ולכן מצינו שית"ש חתם באות ברית קודש בבשרינו במקום שהוא למטה מכל הגוף שכבר הוא בין הירכיים שהוא לבר מגופא והברית קודש עצמו נקרא כבר ע"ש יריכיים כמ"ש חז"ל ע"פ שים נא ידך תחת יריכי ואחז"ל ששמירת הברית גורם לחכמת התורה ואם ח"ו פוגם הברית ומושך בערלתו גורם לו ערלת הלב הרי שע"י דבר מצוה שהוא למטה מאוד גורם לו חכמה ולכן רצון היוונים הי' לבטל מצות מילה חודש שבת שנקראים אות ברית מילה וברית שבת וכ' בס' שרצו להגביר כח הערלה מורה על הנ"ל ויש לרמוז כי כח הערלה עה"כ גי' נר חנוכה כי הם רצו להגביר כח הערלה ונהפוך הוא שהחשמונאים בטלו כח הערלה ונעשה מזה נס חנוכה והדלקתן שמורה על דבר שלמטה דוגמת הברית קודש ע"ד הנ"ל ולכן שמונת ימים חנוכה נגד מילה שניתנה לשמונה כמ"ש וביום השמיני ימול עי"ז נמשך אור מאם הבנים שמחה מדת בינה מדה שמינית ותמצא רמז שיום השמיני ימול גי' להדליק נר חנוכה עם כוללים ול"ו נרות הצריך להדלקה והנה נר ר"ת "נפש "רוח כי ה' ית"ש נתן לאדם נר"נ והנה נפש הוא הנפש הבהמיות שמתאווה לגשמיות ורוח הוא לשון רצון ויש רצון טוב ולהיפוך כמ"ש במ"א שלכן מצינו כמה לשונות בחי' רוח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו' וכתיב ועבר עליו רוח קנאה רוח טהרה וכמה לשונות כי ענין רוח הוא הממוצע בין נפש לנשמה וברוח הוא הרצון והבחירה להרע או להיטיב אך עכ"ז אין רוח מורה על שכל כזה להכריח גם הנפש הבהמית לעבודתו ית"ש רק נשמת שדי תבינם וכ"כ שנירות חנוכה מורים ע"ז שעיקר העבדו' בעשיות מצות בגשמיות אפי' בבחי' רוח נמוכה בלי חכמה גדולה וזהו עיקר העבדות בנפש רוח ועי"ז מתרבה אור החכמה לכן נר ר"ת "נפש "רוח וגם נפש רוח גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א עה"כ להורות שחנוכה מורה ע"ז לעבדו ית"ש במצות גשמיות ועי"ז נבטל כח הערלה כמו שהי' בימי חשמונאים שביטלו כח הערלה והגבירו כח הקדושה וכמ"ש שע"ז מורה הברית קודש שבין הירכיים למטה מהגוף ומ"ש חז"ל שיעקב חזר על פכים קטנים הוא הפך קטן של שמן של חנוכה שזהו הי' עבודת יעקב להמשיך אז הנס של חנוכה וזה הי' התאבקותו עם המלאך שרצה לבטל ענין חנוכה והענין הוא ע"פ הנ"ל כי יעקב בו נכלל התורה שהיא כלולה ביו"ד דברות שבהם קע"ב תיבות שהוא י' עקב ומור' ג"כ על עשיות המצות בחי' עקב וכמ"ש במ"א ולכן חזר על פך קטן של חנוכה שמור' כנ"ל והמלאך שהתאבק עמו רצה להגביר כח יון שרצונם להגביר כח הערלה לפגום בחי' ברית קודש שמורה על דבר שלמטה להמשיך שם הקדושה וז"ש ויגע בכף יריכו ורצה לבטל נס חנוכה שמורה על דבר שלמטה כמו הברית בין הירכיים ותמצא כי ויאבק איש עמו עה"א גי' להדליק נר חנוכה עם ג' תיבות ול"ו נירות דחנוכה שזהו הי' התאבקות יעקב עם המלאך וכשגבר יעקב וישר אל המלאך ויוכל לו אמר לו אז שלחני כי עלה השחר כבר המשכת האור שרצית להמשיך והשחר עה"א והכולל גי' להדליק נר חנוכה שאמר לו כבר המשכת האור המאיר כשחר נכון ותיבת כי עלה השחר גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"ה עה"כ ושלחני ר"ת "להדליק "שמונה "ימים "נר "חנוכה כבר המשכת ואח"כ הוכרח להודות לו על הברכות ע"ד הנ"ל שאפי' בדברים הנמוכים בעשיות גשמיות יומשך חכמה עליונה וכל דברים הנמוכים יתעלו וא' לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך וכתבתי בזה במ"א שמורה על עשיות מצות בחכמה גדולה הנמשכת ע"י דברים הנמוכים וכנ"ל שע"ז מורה נס חנוכה ולכן כתב בספר אוצר הכבוד שעל כתר העליון של י"ה ית"ש כתיב עמי ישראל לי ותיבת עמי ישראל עה"כ גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י כנ"ל שחנוכה מורה על עשיות המצות בהדברים הנמוכים וזה עולה על כתרו ית"ש ותמצא שאחר כל הענין יעקב עם עשו ושרו כתיב ויצב שם מזבח גי' עה"א וג' תיבות להדליק נר חנוכה שעיקר החנוכה נקרא על שם המזבח ע"ד חנוכת המזבח ולכן ויצב שם מזבח להודות להשי"ת שזכה להמשיך נ"ח וגבר על עשו ושרו והתחלת המשכת הנס התחיל עדיין מעבודתו של אברהם כי כל מעשה האבות הי' הכל עבור בניהם והגמר המשכת הנס הי' ביעקב בחיר האבות וישר אל מלאך והמשיך האור כנ"ל ובאברהם כתיב ויבן שם מזבח לה' גי' להדליק נר חנוכה עם התיבות:
ויותר יעקב לבדו ויזרח לו השמש כו' ויבא יעקב שלם עיר שכם כו' הנה כתוב בספרים ויותר יעקב לבדו ופירשו רז"ל פכים קטנים שהי' זה כד שמן של חנוכה עיין בשל"ה הק' על התורה ונראה לרמז עד"ז הענין של חנוכה בכל הפרשה כיון שהיתה אז עבודת יעקב אבינו ע"ז ונבאר ענין הנירות שאנו מדליקין בחנוכה לזכר הנר שהי' אז כדי לעורר אור נשמתינו נר ה' נשמת אדם להתגבר בעבודתו ית"ש ולהתגבר על היצה"ר ולשוב בתשובה כמו שהחשמונאים הקדושים התגברו ומסרו נפשם על קדוש השם כי כיון שהיוונים הי' גבורים ורבים מהם כמ"ש אנו בהודאה מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים א"כ לא הי' בטבע שהחשמונאים יתגברו עליהם ואין סומכין על הנס א"כ וודאי מסרו עצמם על קדושת השם ולא רצו לבטל מצותיו ית"ש בשום אופן ועשו תשובה גדולה ובטחו בהשי"ת שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט ועכ"ז לא סמכו על הנס רק אמרו הן מציל אותנו הן לא לא נסור מתורתו ומצותיו ית"ש ועי"ז מצאו חן בעיני השי"ת שמחל לעמו ישראל על חטאתם אשר חטאו לפניו ית"ש שבשביל זה הי' תחילת גלות יון ועי"ז באו ליראה גדולה כמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא שמקודם הסליחה עבירה גוררת עבירה ועוונותיו מבדילין בינו לבין אבינו שבשמים מלבוא ליראתו ית"ש רק ע"י מציאות חן בעיני ית"ש ע"י התשובה באין ליראה ותיקנו ביתר שאת להמשיך קדושתו שמו ית"ש לא למען כבודם וכמו שאנו אומרים ואחר כן באו בניך כו' וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול זהו הי' כל כוונתם לא שיקחו מלכות ושררה וכבוד רק עבור קדושת שמו ית"ש כמ"ש ראה נא בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה למען שמך וכל הכח הקדוש הזה הנחיל לנו יעקב בהתאבקו עם המלאך ומסר נפשו בשביל קדושתו ית"ש כי צריך להבין עכ"פ קצת לפי ערך שכלינו מה זה התאבקות עם המלאך שהוא רוחני וע"כ שהי' ההתאבקות ג"כ ענין רוחניות שהמלאך שרו של עשו רצה להפילו לאיזה מחשבה וכדומה שעי"ז יבוא למניעה מעבודת השי"ת אכן יעקב עמד בתקפו וגבורתו נגדו וזהו ע"ד שפי' וידו אוחזת בעקב עשו שידו לשון כח שכוחו של יעקב בעבודתו הי' אפי' בהדברים תחתונים מאוד כמ"ש במ"א ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל שעתה בעוה"ז העבדות דווקא בדברים תחתונים כגון תפילין מעור הבהמה וציצית מצמר ועי"ז בא זכרון כל המצות כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ראה עד היכן הדברים מגיעין שי"ת רצה שיעבדו ישראל אותו בדברים גשמיים עקביים וזהו כל עבודת יעקב אצל לבן עבודתו עבור שני בנותיו ומלאכתו שהי' רועה צאנו כי ידע יעקב שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להביא הקדושה לכל הדברים התחתונים ולהעלותן לשורשן וזהו הי' ענין התאבקות המלאך עמו שרצה להפיל בו ולהביאו לאיזה מחשבה המונעתו וז"ש ויגע בכף יריכו שהירך הוא הדבר התחתון רומז ששרו של עשו שולט שם זהו הי' התאבקות בהתגברות כחו אשר שם בדברי' הגשמיי' התחתוני' לבטל שם את יעקב מעבודתו בהדברים גשמיים והנה כבר אמרנו שזהו ענין חנוכה להמשיך אור למטה מעשרה למקום אחיזת הקליפות ולהכניעם שם וז"ש בספרים שחזר על פכים קטנים של חנוכה להמשיך שם הברכה ממקור עליון להדברים קטנים גשמיים לנצח שם את השטן היצה"ר וע"ז בא שרו של עשו ויגע בכף יריכו הנ"ל ובדרך זה מובן מ"ש בספרי' ויגע בכף יריכו על נצח ושהחשמונאים תיקנו זה הכל מורה על ענין ניצוח היצה"ר בדברים גשמיים לעבוד גם בהם את השי"ת וכל זה הכח הנחיל יעקב כו' ולכן נרמז בענין זה עניני חנוכה שדיבר לו יעקב לא אשלחך כ"א ברכתני שיהי' ברכה בשמן של חנוכה בימי חשמונאים שהי' רק מעט שמן ונעשה נס ודלק כל הח' ימים שמורה על המשכה ממקור עליון אפי' לדברים שפלים גשמיים ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל אותיות לי ראש שע"י העבדות בדברים הגשמיים תעלה למעלה למעלה עד כתר שעל הכתר יוצרינו ובוראינו ית"ש כתוב עמי ישראל לי וזהו מורה ישראל לי ראש שכתובים על כתרו ית"ש שעל ראש עליון ית"ש ועמי ישראל גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וי"ו כ"ף ה"י שמורה על הנ"ל שענין חנוכה שמדליקין למטה מעשרה מזה מגיע התענוג עד כתר עליון ששם כתוב עמי ישראל לי וממשיכין משם וזש"ה לא יעקב כו' כ"א ישראל כנ"ל וכתיב אח"כ ויזרח לו השמש שמש הוא אור המאיר למטה מורה על אור הגדול שמשם ממשיכין אור בחנוכה שמש עה"א גי' במילוי חנוכה חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א ואח"כ כתיב ויבא יעקב שלם עם ב' כוללים גי' להדליק נר חנוכה עם ל"ו נרות שמדליקין ואח"כ אמר עיר שכם עם ב' תיבות וכולל גי' חנוכה במילוי הנ"ל חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א הרי שכל ענין חנוכה רמז בפ' שכ"ז המשיך יעקב לנו מה יפה ירושתינו:
ליל ד
בהעלותך לפי שהלהב עול' כתיב בהדלקתן לשון עלי' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' להבין דברי חכמי' וחידותן ורמיזתן כי לכאורה קשה פשיטא כיון שמדליק שתהא דולקת כמצותה לא ילך מאליו הנר עד שתהא דולקת יפה כדי שלא תכבה רק תדלוק כמצותה גם מה זה הלשון שלהבת עולה מאלי' ול"א מאליו ונראה מקודם ליישב קושית הפוסקי' הלא הנס הי' רק בז' ימים ולמה אנו מדליקין ח' ימים דהנה הזוה"ק בפ' בראשית ופ' פקודי דף רכ"ז מקשה איך כתיב ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הא כתיב אש אוכלה הוא וע"ש ולעניותינו נראה להבין זה ע"ד הזוה"ק שם וז"ל מאן דבעי למנדע חכמתא היחודא קדישא יסתכל בשלהובא כו' הלא סלקא אלא כד אתחזא במלה עבה ובשלהובא דסליק אית נהורין חד חוורא וחד תיכלא תחותי' כו' ועל נהורין חוורא שרי' נהורא סתימא דאקיף לי' והנה זה היחוד הוא ד' אותיות שם הוי' והפתיל' ואור חוורא ותיכלא ונהורא סתים דאקיף לי' והנה מאורות הקדושים אלו ע"י השתלשלו' מאותיות הוי' יש בנו ג"כ ה' כוחות אלו כי נשמותינו חלק אלקי ממעל וגופינו מקבל אור הנשמה וידוע שיש נר"נ וכ"ז מקבל הגוף הרי הוא דוגמת הנר ממש שהפתילה מקבלת להגוונין שבנר והעליון הוא נהורא המקיף ונהורא חוורא כן הנשמה היא למעלה מנפש רוח ואינה מושגת כלל וכלל כמו אור עליון שבנר הנ"ל שקראוהו בזוה"ק נהורא סתים וכ"א נעשה כסא לחבירו נמצא שיש בכ"א מישראל ג"כ ד' אותיות הוי' וכמ"ש ושכנתי בתוכם ולכן נקרא ית"ש אל אלקי ישראל שהוא אל ע"י אלהות השוכן בישראל כי הכל נשתלשלו מאורו ית"ש אור א"ס ב"ה וכן מצינו שקרא הקב"ה ליעקב אל ע"י שנתדבק מאוד חלק אלקי שבו בהתדבקות החלק בהכל אור א"ס י"ת וכן כתבנו על ענין שם ב"ן שמורה על התדבקות הקב"ה וכנס"י וכיון שאנו אחוזים בשם הוי' השוכן כביכול אתנו ע"י שעבודתינו לו ית"ש בגוף ונר"נ ד' אותיות הוי' ממילא אנן בעצמינו האש אוכלה שבו ד' הנ"ל כי שרשינו משם א"כ ל"ק קושית זוה"ק איך נוכל לקיים ואתם הדביקים בה' כיון שאש אכלה הוא כיון ששרשינו משם הוי' ע"י נר"נ וגוף שרשינו מאש אכלה הנ"ל וכמ"ש והי' בית יעקב אש והנה דביקותינו בו ית"ש הוא ע"י התקדשות השבעה שערים שבנפש שני עינים ואזנים ונקבי החוטם והפה והנה השבעה שערים הנ"ל אנו רואין שכ"א אינו פועל בפעולתו כ"א ע"י הבל ואויר כמ"ש כ"ז במ"א שלכן אין אדם רואה צד השני שעל גבות העינים מפני שאין אויר וכן עד"ז האזניים וכל הז' שערים צריכים לאויר והבל ועי"ז פועלין פעולתן ועד"ז פי' א"א ז"ל המה מהבל יחד שע"י שמקדש את ההבל מכ"ז שערים עושה יחוד כי עי"ז מתדבק בו ית"ש והנה הבל הנמשך לז' שערים שבנפש הוא מקום עליון גבוה מאוד שקודם שבעת ימי הבנין שהם שבעה מדות ושם מתיחדין כל השבעה מדות ומשם נשפע לשערים ע"ד שהי' הכה"ג ממשיך ביוה"כ (אחת) שקידם ז' מדות זי"ה להו' מדות וכמ"ש וכך הי' מונה אחת ואחת אחת ושתים וכו' עד אחת ושבע והנה בהבל עליון הנ"ל שקודם שבע המדות שמשם נמשך ז' הבלים לשבעה שערים ושם הוא המתקת הדינים והכנעת הקליפות ולכן ז"פ הבל גי' יד רמה ע"ד שכ' בכוונת עש"ק ע"פ רמה ידך בל יחזיון שמורה על הכנעת הקליפות והכל ע"י הבל עליון המאיר ומשפיע לז' הבלים הנ"ל והנה הבל העליון הנ"ל כולל מג"ר שקודם ז' מידות לכן ז"פ הבל גי' עה"כ יו"ד הויות לרמוז שכלול בהם השפעת י"ס והם שע"נ גי' י"פ הבל מכל יו"ד מדות והנה השבע שערים הצריכים להבל הנ"ל נקרא מנורה וכמ"ש בפ' בהעלותך כי שבעה נרות המנורה מרמזין לשבעה שערים שבראש ולכן אנו רואין שגם הנר א"א לדלוק כשלא יהי' לו הבל שאם תסגור הנר בצנצנת אחת שלא יהי' לו הבל לא ידלק וכן מנורה ששורה כח אור הנ"ל ג"כ מהבל כמו השבעה שערים ולכן נקראים מנורה והנה המשכת הקדושה מהבל העליון לשבעה שערים הנ"ל העיקר ע"י מצות מעשיות שאנו עושין בגוף כי זהו עיקר תענוגי ית"ש ועי"ז אנו דביקים בשם הוי' כנ"ל שבגוף ונר"נ הם ד' אותיות הוי' וממשיכין ע"י מצות מעשיות שעושין בגוף אור ה' לעוה"ז כיון שעובדים אותו ית"ש בדברים גופנים גשמיים ועי"ז ענין יחוד הוי' אדני כמ"ש ע"פ ונגלה כבוד ה' והנה אחז"ל מצות בטילות לע"ל ולהבין הלא כל פרי מעשינו בעוה"ז העבודה צורך גבוה לעשות יחודים כנ"ל ע"י שאנו עובדים אותו ית"ש בגוף ונר"נ וכ"א כסא לחבירו ועובדים אותו ית"ש בדברים גופנים ועי"ז אנו גורמין מיין נוקבין להיחוד כמ"ש בס' וכשיהי' מצות בטילות מהיכן יהי' מ"נ להיחוד העליון ית"ש רק נראה שכמו שקודם הבריאה שהי' רק הוא ושמו לבד ואדם אין לעבוד ולגרום מ"נ והי' היחוד מני' ובי' כמ"ש בס' וזה ע"י התענוג שצפה ית"ש שיקבל מעם קרובו כשיבראם ויעבדו אותו בדברים גשמיים עד"ז יהי' לעתיד היחוד מני' ובי' והי' ה' אחד ושמו אחד ונהי' דביקים בו ית"ש ולכל דברים הארציים דצח"מ יבא בהם דעת וכמ"ש ומלאה הארץ דעה שהארציות ג"כ ימלא דעה וזה ע"י שאנו עובדין אותו ית"ש עתה במצות מעשיות גופניות יהי' אז היחוד מני' ובי' וכו' וכמ"ש ע"פ ונגלה כבוד ה' שהעיקר העבדות במצות מעשיות גופנים וזה תענוג ית"ש ועי"ז מעוררין אור העליון וכבר כתבנו שעי"ז מתקדשים שבעה שערים שבנפש שעליהם רומז הדלקת המנורה בשבעה נרות לקדש הז' שערים הנ"ל ולהמשיך מהבל העליון המאיר להם וזה המשיכו החשמונאים הקדושי' בקדושתם מהבל העליון המאיר להם לז' הבלים ע"ד הכה"ג שהמשיך כנ"ל אחת ואחת עד אחת ושבע נמצא לא קשה ג"כ קושיות הפוסקים הא על יום אחד הי' להדליק ולא הי' הנס רק לז' ימים ולמה אנו עושין ח' ימים שאדרבה עיקר מקור הנס היה נמשך מבחי' עליונה השמינית שלמעלה וזהו למעלה מז' מדות ומשם נמשך לעוה"ז לזי"ה ולכן עושין זכר למקור הנס וזהו הי' ע"י התקדשות השבעה שערים המשיכו מהבל עליון ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ע"י הדבקת גופם ונר"נ לשם הוי' ונתדבקו באש אוכלה ד' דברים שבנר משם המשיכו הנס לנר חנוכה ועי"ז ממשיכין מאור הגנוז התנוצצות האור שלעתיד שאז יהי' היחוד מני' ובי' וז"ש שידליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' שתפעול בהדלקתך שהגוף יהי' כסא לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ע"י התקדשות השבעה שערים שהדלקת נרות מורה ע"ז כנ"ל ותפעול שתהא שלהבת נהורא סתימא דאקיף נשמה עולה מאלי' של הפתילה שהוא הגוף המקבל אור כמו נוקבא המקבלת מהמשפיע ועי"ז תפעל מיין נוקבין שיהי' לעתיד היחוד מני' ובי' שלהבת עולה מאלי' ולרמז שקאי על נר חנוכה כמ"ש הרמב"ן בפ' בהעלותך תמצא אל מול פני המנורה עה"כ גי' להדליק נר חנוכה עם ל"ו נרות שמדליקין ועי"ז אנו דביקים בשם הוי' ע"י הגוף ונר"נ שהם ד' דברים שבנר מצוה ולכן ואתם הדביקים בה' עה"א גי' חנוכה במילוי חי"ת נו"ן וא"ו כ"ף ה"א ואש אוכלה הוא גי' ל"ו נר חנוכה לרמז כנ"ל שאנו דביקים בה' ע"י ד' דברים שבנר ולכן אנו דביקים באש אוכלה ואע"פ דאכיל כולא אנו דביקים ב"ה וחיים לכולנו וכ"ז נמשך לנו בנ"ח כנ"ל: