זרע יעקב· רבי יעקב שאלתיאל ניניו
יעקב הספד
דרוש שדרשתי בביקורי ש"ט של שמועה כי באה מהרב של ירוש' ת"ו מוהר"ם נבון ז"ל ומהרב אברהם אשכנזי ז"רל מצפ"ת. רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ב"פ. ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. ואתכם יהיו איש איש למטה. איש ראש לבית אבותיו הוא:
איתא בספרי כיון שנפטר מרע"ה מן העולם היה יהושע תלמידו בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר לו הקב"ה עד מתי אתה בוכה ומתאבל וכי לך לבדך מת והלא לי מת שמיום שמת אבל לפני שנא' ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק עכ"ל:
קול שאין מעיר עורר לויתן. בבכי יבואו נהרי נחלי נחל איתן. קראו למקוננות. נשים שאננות. ותשאנה קולן ותבכינה. בעתה אחישנה. לספוד לצרה. יום עברה. כי ה' אלהינו הדימנו. המר שדי לנו. אבל כבד זה לית ליה שיעורא. כי בערה אש ה' אבשרא ואטופרא. כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' השליך משמים ארץ תפא' ישראל:
קול נהי נשמע מציון. איכה יעיב באפו ה' את בת ציון. שכולה וגלמודה נותרה בת ציון. על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים. ויגדל המספד בירושלים. ויאבל חיל וחומה. ויחנו בריתמ"ה. אל הלקח ממנו ארון האלקי'ם. ומשה עלה אל האלק'ים. כי שר וגדול נפל, זה כלל גדול בתורה. זרוע עם גבורה דרופתקא דאורייתא. הכא תרגימו נהוריית"א. פנים מאירות אורן של חכמים אור יקרות. עטרת ראשינו. מורינו ורבינו הרב הגדול. מבצר עז ומגדול. תנא ירושלמאה ראשון לציון ומלך ירושלים אדוני משה ראש בני ישראל:
קול העם עונים אחריו מקודש מקודש הי חסיד הי עניו ראש המדברים לכל דבר שבקדושה. כי דחיק' שעתה לרבנן זו היא שקשה. ויצא משה כאריה וכלביא. משה זכה וזיכה את הרבים איש יביא. עוזר דלים. להחיות רוח שפלים. על זה ידוו כל הדווים איש באהלו. והוי אדון יספדו לו. וספדה הארץ משפחות משפחות קהל ועדה מישראל:
קול ברמה נשמע לא טיבה השמועה. מחלה ונועה ממתנים ועד ירכים. חלחולי מחלחלה ועמדו קינים ברבעתיים. לשבר זה רפו כל ידים. גליל העליון וגליל התחתון מר יבכיון יושבי בעמק הבכה. בכי ואנקה. ויי לארעא דישראל דחסרא גבר' רבה. ההוא יומא יומא דעיבא. כי נפל ממנו רב. בישראל גדול שמו נודע בשערים. המאיר לארץ ולדרים. חד מן קמיא. מבני עליה. הרב הגדול סבא קדישא. חסידא ופרישא גדול הנאמר באברהם בוצינא דנהורא נר ישראל:
קול צוחא צוחינן בייא בייא. תאנייא ואנייא. ספדו ספדנייא. וספדה הארץ משפחות סופרים ומשפחות כהונה. בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע מדינה ומדינה. הר הלבנון וגבעת הלבונה. לן יאות למבכי לן יאות למספד נה"י דנפיק מ"ר ונפקא מינה. כי חכם שמת אין לנו חליפתו. אין לנו תמורתו. הדברים קל וחומר תחת תומ"ר. לאיש אשר אלה לו רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה רבן של ישראל:
וקולי אל בני אדם בינו נא זאת ודעו וראו כי הפלא ה' חסיד לו כשם שמברכים על הטובה שאו נא ידיכם וברכו על הרעה כי הצדיק אבד גם לדורו אבד אוי לנו שאבדנו לרבי סימו"ן האי סימן ותו לא חזינא כי האי סימנא ותהי זאת נחמתינו כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וככחם אז כחם פתה להתפלל בעד כל הקהל הקדוש הזה גדולים וקטנים ובעד כל עמו ישראל:
קול אומר קרא בגרון מי שמך לאיש צ"ר וסופ"ד עובר לפני התיבה. בקהל קדושים רבה. גם אנכי ידעתי ביני כי אין מלה בלשוני. ומי יקום יעקב כי קטון בעמידה שיש בה סמיכה בהספד נפלא כזה כי כבודו בגדולים זאת אשיב גדולה תשובה. הכתיב קבעיה חובה. משום יקרא דארעא דישראל. וברשות קא נחיתנא מאת פני הקדש חכמי ורבני וזקני וטובי הקהל וכל עדת ישראל:
חסר הא' אוי לו לדור שאבד מנהיגו וזה הצדיק שנולד עדין אינו ראוי להיות מנהיג ודבר לדור ומפני זה יש להצטער ועוד ב' אוי לה לספי' שאבדה קברניטא דהגם שנולד צדיק אחר מ"מ מי יודע איה מקום כבודו ולספינה שהיה בה נאבד:
אשר בזה פי' הרב הח' מוהרי"א ז"ל כונת הירוש' בפ' היה קורא וז"ל כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושת אלו אם אבדו יש להם חליפין אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה ע"כ די"ל לאיזה צורך הוצרך הירוש' להביא פ' זה של והחכמה:
ולפי"ה א"ש והוא דבא כמתרץ די"ל תקשי במ"ש אבל ת"ח שמת וכו' והא אמרינן וזרח השמש וכו' לזה בא כמתרץ ואמר והחכמה מאין תמצא וכו' שם רמז הב' תשו' דהיינו הא' הוא והחכמה מאין תמצא דאף כי זרח שמשו מ"מ יגדל המספד למאי דביני ביני עד כי יגדל וימלא מקו' והחכמה של החכם שמת מאין תמצא ועוד שם רמז התי' ב' והוא ואיזה מקום בינה דהגם דיזרח לא נדע איה מקים כבודו:
ולעד"ן לומ' כוונת מ"ש והחכמה מאין תמצא והוא בהק' מה שתי' עוד מוהר"ש יפה ז"ל בזה והוא דאעפ"י שאמרו שיקום אחר במקומו מ"מ לא אמרו שיהי' גדול כמותו שבהכרח הוא שיהיה קטן ממנו שהדורות מתמעטים והולכים עכ"ל:
ולכאורה ק"ט בדברי מוהרש"י אלו שתי' שבהכרח יהיה קטן ממנו וכו' והוא הפך תחי' המא' הנז' וז"ל אר"ח בר אבא אר"י אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק אחר כמותו שנא' וזרח השמש וכו' ומדקא' צדיק אחר כמותו משמע שהצדיק אחר הוא כמותו ממש א"כ איך תי' דלא אמרו שיהיה גדול כמותו:
ואפשר לחלק ולומר והוא דלא אמר הרב דלא יהיה גדול כמותו אלא לענין חכמת התורה והכי דייקא דקא' חכם שמת וכו' ולא אמר צדיק שמת ולענין חכמת התורה הדורות מתמעטים אבל בענין צדיקות הוי כמותו והר' דקא' צדיק כמותו דהיינו לענין צדקות:
וז"ש אבל ת"ח שמת מי מביא לנו וכו' וא"ת והלא וזרח השמש וכו' אלא ע"כ צ"ל כתי' מוהרש"י דאפי' שיקום אחר לא אמרו שיהיה גדול דבהכרח יהיה קטן דהדורות וכו' ולזה יש להק' שאמרו עד שנברא צדיק אחר כמותו ולזה בא כמתרץ ואמר והחכמה מאין תמצא ר"ל מיש לך ת"ח שחת וכו' היינו לענין החכמה אבל לענין צדיקות אין צדיק נפטר וכו':
ובזה נבין חילופי גרסאות שיש בין תלמוד דידן לתלמוד ירוש' דבת"ד אמרו חכם שמת אין לנו כיוצא בו ובתלמוד ירוש' אמ' חכם שמת מי מביא לנו חלי' מי מביא לנו תמו' ואמאי שינו לשונם. ואפ"ל דבאו לרמוז הב' תשו' אלו והוא דהת"ד בא לרמוז התי' הא' דהגם כי יזרח שמשו של צדיק אחר מ"מ יגדל הצער למאי דביני ביני עד שיגדל דעדיין קטן ולז"א חכם שמת אין לנו כיוצא בו דהגם שנולד מ"מ אינו כיוצא בו והתלמוד ירוש' רמז לנו התי' הב' דהגם שנולד צדיק אחר מ"מ אפ' שנולד בעיר אחרת ומה יושיענו זה ולז"א מי מביא לנו חליפ' מי מביא וכו':
אשר בזה פי' הרב קול יעקב שאול ז"ל כוונת המא' במ' שבת וז"ל א"ר חייא בר אבא אר"י כל המתעצל בהספדו ש"ח אינו מאריך ימים. מכ"מ די"ל איך הוא מכ"מ ולפי"ה ניחא והוא דודאי זה שמתעצל הוא דבא בטענת וזרח השמש וא"ך אין לספוד במיתתן ש"צ וזה אינו מתאבל לומר דאף דיזרח שמשו ש"צ אחר מ"מ יגדל הצער למאי דביני ביני עד שיגדל א"כ באותה מדה מודה לו קב"ה דאינו מאריך ימים ולא יזכה לראות באורו של אותו צדיק כיון שהוא לא נצטער למאי דביני ביני וזהו מדה כ"מ:
ולעד"ן לפרש כונת המא' הנז' ונבין ג"כ מאמר הקודם לזה אמר רב כל המתעצל בהספדו ש"ח ראוי לקוברו בחייו דצ"ל במאי קמפלגי הני תנאי דכל א' אמר דבר א' ועוד צ"ל דאם פי' ראוי לקוברו בחייו היינו דאינו מאריך ימים א"כ היינו סברת ר"י ובמאי פליגי ועוד למה לא הק' לרב מפסו' וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע כמו שהק' לרבי יוחנן ועוד ק' על הרמב"ם ז"ל דפסק וכו' עיין בדרוש אחר: