זרוע ימין על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הלל
מסיימים את ההלל
פסקה ב
לא לנו ה' לא לנו וכו' הדקדוקים מורגשים. ואפשר במ"ש באחרון מיומא גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ומקשים דכך היא המדה אתי עשה ודחי ל"ת ותירץ הרי"ף דמאי דאתי עשה ודחי ל"ת היינו כששניהם באיש אחד דמקיים ועובר אבל הכא כב יכול עובר על לא יוכל וישראל מקיים עשה דתשובה וזהו גדולה. ויש מפרשים דה' בתשוב' ישראל כב יכול מקיים עשה דהשבת אבידה וכבר הבאתי הקדמות אלו בספרי הקטן ראש דוד באורך. והיותר נכון מה שאמרו בספרי דלא שייך ח"ו כל זה לצד עילאה והוא אומרו יתב' כי אל אנכי ולא איש. וז"ש לא לנו ה' בטענת אתי עשה ודחי ל"ת דלא יוכל דלפי הדין תרוייהו בחד גברא בעינן. לא לנו כתירוץ שני דמקיים עשה דהשבת אבידה דהו"ל זקן ואינו לפי כבודו כמו שהארכתי שם בס' הקטן הנז'. כי לשמך תן כבוד כמו שאמרת כי אל אנכי ולא איש ולא שייך לא יוכל ופדנו על חסדך כמ"ש המפרשים דהבעל אינו חייב בפרקונה אלא פעם ראשונה אכן עתה הוא שלישית ולא מן הדין אלא על חסדך. ועוד על אמתך דכל אלו הדינים היינו כשנשבית מעצמה לא שהבעל יאמר לשבאי לשבותה דאז לפי האמת נראה דהבעל חייב והכא אתה נתת כח לאו"ה וישבונו ולפי אמתך כי אתה אלהי אמת עליך כ"י מוטל לפדותנו. ומלבד הטעם שאמרת כי אל אנכי ולא איש וליכא לא יוכל. עוד בה דאיכא עשה דקדוש ה' למה יאמרו בגוים איה נא אלהיהם ואיכא עשה דקדוש ה' ודחי לא יוכל:
פסקה ד
מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא וכו' אפשר במשל שכתבתי בעניותי בשמחת הרגל דף ע"ד והוא מרז"ל ואני הצעיר ראיתיו מכתב יד הקדש מהרח"ו זצ"ל ותורף הדברים בקצור דיציאת מצרים לא ניכר שהיה בעבור ישראל דיש פנים לומר שהיה על פרעה שאמר מי ה' וכיוצא אך ממה שעשה הקב"ה חסדי חסדים עמנו אחר יצ"מ משם הוברר כי כל מה שעשה ה' יתברך היה בעבור ישראל ע"ש המשל באורך ובזה פירש מהרח"ו ז"ל כונת הכתוב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' הכונה דא"ה היו מסתפקים אם כל המכות שעשה ה' במצרים היו בעבור ישראל או כי פרעה גרם רעה לעצמו שאמר מי ה' וכל משז"ל שבקש בדפטראות שלו וכו' וכיוצא שלא שלח לו דורון וכיוצא כי ראה תוקף יכלתו במכה ראשונה ושניה ואמץ לבבו. אך אם הוא היה מדבר בלשון תחינה ובקשה והכנעה היו ישראל אצלו לעולם. וההכרעה הוא אם בצאתם יונחו למקרה ופגע או יחבבם ויצילם מכל רע. והיינו דאצטריך למשה רבינו ע"ה להגיד ליתרו חכם באומות וז"ש ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים הכל היה על אודות ישראל לא בשביל קנטורי פרעה והראיה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' כי גם בצאתם הרבה חסדיו והשגחתו להטיבם עכ"ד. ובכגון זה דמצרים ונסים אחרים כי ה' חפץ למען צדקו מורה להדיא כי הכל עושה בשביל ישראל. וזו ישועה אחרת נוסף על הישועה עיקרית כי כשהגוים מכירים כי ה' משגיח לטובה על ישראל שמעו עמים ירגזון והם ניצולים מגזרות אחרות וז"ש מה אשיב לה' אשר מלבד הישועה מראה בעצם כי כל תגמולוהי עלי ומכירין א"ה כי חסד ה' על ישראל. וזה ודאי ישועה נוספת וז"ש כוס ישועות אשא ישועות תרי ובש"ם ה' אקר"א ליחד קבה"ו:
פסקה ה
הללו את ה' כל גוים וכו' שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם הרב הגדול שארינו כמהר"א יצחקי זלה"ה שפירש במ"ש פ"ב דתעניות נבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו וכו' ע"ש ולמדנו דכשהמלך ח"ו גוזר גזירה על ישראל ונעשה נס ונצולו ישראל בא האות שהמלך הוא הגון וראוי שהשם ית' יעשה נס על ידו וז"ש הללו את ה' כל גוים על הנסים והנפלאות דעביד בהדייהו כי מזה ניכר מעלתם דחשיבי והם כדאים. והיינו דקאמר כי גבר עלינו חסדו שבחוהו כי גבר עלינו חסדו בזמנכם דהגונים וראויים אתם:
פסקה ו
ה' לי בעוזרי וכו' אפשר בהקדים מ"ש וה' עמו אפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו, גם אמרו רז"ל כל מקום שנאמר לי אין לו הפסק לעולם לכהנו לי כי ראיתי בבניו לי מלך והיו לי הלוים וכיוצא. ולמדנו כי יש לדוד הע"ה שני עמודים לישען עליהם מ"ש וה' עמו ומ"ש כי ראיתי בבניו לי מלך. עוד נצרף לזה מה ששמעתי משם הרב הגדול מהר"ר ברוך ברזילי זלה"ה שהיה מפרש כתוב הדר הוא בשמואל ב' סי' כ"ג רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני אמר אלהי ישראל לי דיבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. כי הנה ה' אמר לשמואל הנביא כי ראיתי בבניו לי מלך והפשט הוא שדוד הע"ה יהיה מלך על ישראל אכן עומק כונתו פירשו המפרשים לי מלך כב יכול עלי מלך שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל וז"ש לי דיבר צור ישראל פי' כי ה' אמר לי דהיינו כי ראיתי בבניו לי מלך. והפשט הוא מושל באדם שהכונה בי ראוי למלך על ישראל ממשלותיו. אמנם אמיתות הפירוש לפי רוב ענותנותו יתב' לי מלך כב יכול צדיק מושל יראת אלהים שהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה וא"כ לי מלך ר"ל עלי מלך כביכול ע"כ שמעתי משם הרב הנז' ודפח"ח. ואני בעניי אוסיף נפך קטן כי הנה יקשה הן לו יהי כדבריו של דוד הע"ה לא מן השם הוא כי הוא יאמר בפיו הני מילי אבל התי' לזה שהוא לא דיבר מעצמו רק הן הן דברי רוח הקדש והנבואה דיברה עליו. והיינו מה שהקדים לומר רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני כלומר לא יקשה בעיניכם אשר אני אומר הלא תדעו אמר אלהי ישראל אני איני אומר כי הוא אמר. ומה אמר לי דיבר וכו' כמו שפירש הרב הנז' והם דברי ה'. ואין דוד עצמו אומרם מדעתו:
ודרך אגב אומר פרפרת אחת בפ' רוח ה' דיבר בי וכו' והוא במ"ש הרב קב הישר בסוף הספר דכנגד קליפת עמלק הוא רוח ה' בגימט' ר"ם כמספר עמלק ע"ש. ומן המודיעי"ת אשר כתבנו בכמה מקומות בספרי הקטן דברים אחדים הקדמה ערוכה וארוכה מהרב הקדוש מהר"ר אברהם גאלנטי זלה"ה בס' קול בוכים בנויה על פי דברי הזהר הקדוש ורבינו מהר"מק זצ"ל דשאול היה יכול' בידו לתקן הירך שנפגם בחטא השבטים שהשתחוו לעשו שלא ידעו שיעקב אע"ה השתחוה לשכינה כמ"ש בזהר הקדוש על פסוק והוא עבר לפניהם. ושאול דאתי מבנימין שלא השתחוה לעשו היה יכול לתקן אם היה מוחה זכר עמלק כאשר נצטוה ונתחזק הפגם כשלא עשה מאמר ה' ושמואל הע"ה נצטער מאד. וע"י דוד הע"ה בשירותיו וזמירותיו תקן פגם הנצח וז"ש נעימות בימינך נצח ע"ש באריכות גדול. ואפשר שזש"ה שמואל א' סי' י"ט ותהי רוח ה' רעה אל שאול הכונה דבמקום רוח ה' שהיה לו להרויח שהוא כנגד קליפת עמלק כי כן רוח ה' גימט' ר"ם כמספר עמלק ואם שאול היה מוחה זכר עמלק היה זוכה למעלת רוח ה' עתה בחטאו נהפכה רעה אל שאול שבאה לו מסט"א ומשום הכי הרוח רעה ששרתה בו שהיא נגד רוח ה' היתה משיאתו להרוג לדוד הע"ה כי דוד הע"ה זכה לרוח ה' והיה משפיל קליפת עמלק. ובתחילה הוה רווח לשאול ע"י דוד הע"ה כי רוח ה' שזכה דוד הע"ה היה מכניע לרוח רעה שבו. אך בסוף שנתחזקה רוח רעה בשאול היתה משיאתו בהיס"ת כפול להרוג לדוד הע"ה. וז"ש בקראין נאם הגבר הוקם על וכו' ונעים זמירות ישראל רוח ה' דיבר בי כלומר ע"י שהייתי נעים זמירות ישראל תקנתי הירך כמש"ה ונעימות בימינך נצח ועי"ז בזכות דוד הע"ה מרדכי גבר על עמלק ונהרג המן כמו שהאריך הרב מהר"א גאלנטי ז"ל הנז' וזכה דוד הע"ה לרוח ה' שהוא כנגד קליפת עמלק. והשתא א"ש ונעים זמירות ישראל ועי"ז רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני:
הבה נא אבא לעניננו דאפשר לרמוז ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי הכונה ה' לי. תיבת לי שאמר ה' כי ראיתי בבניו לי מלך והכונה כ"י עלי מלך. לא אירא מה יעשה לי אדם. וכי תימא כל זה ניחא אם לא חטאת אבל עתה פרוח תפרח אותה הבטחה. לז"א ה' לי בעוזרי כלומר הנה נא לי שתי בינו"ת והם ה' לי דכתיב וה' עמו ואפשר שכינה עמו וחטא בא על ידו וא"כ לא חטאתי. ועוד לי אינו פוסק כי כל מקום שנאמר לי אין לו הפסק. וא"כ ה' לי. בעוזרי ופשיטא ואני אראה בשנאי וכבודי לאחר לא יתן כי לא חטאתי ואין לו הפסק. ובזה אפשר לרמוז בסמוך דחה דחיתני לנפול וה' עזרני וכו' ויהי ל"י לישועה והרי הוא כמבוא"ר:
פסקה ז
אודך כי עניתני ותהי לי לישועה אבן וכו' אפשר במ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בפירו' משנת כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר דאם יהיה בתחילה עני ילמוד השפלות ואח"ך כשיתעשר אין פחד כי כבר למד ההכנעה ע"ש שהאריך. והנה דוד הע"ה כשנולד היה שנוי מאביו ומאחיו ואח"ך שמואל הע"ה משחו למלך ואחר זה שאול מבקש להורגו ואח"ך מלך בפועל מלכות גמורה ואזיל ומודה דוד הע"ה כי קדמוהו ימי עוני וטרדא שזה גורם שאח"ך במלכותו יהי' מוכנע וכמ"ש ה' לא גבה לבי וכו' וז"ש אודך כי עניתני משנולדתי ותהי לי לישועה כשמשחני שמואל שכבר הכניעה והשפלות אצלו אמון. ואח"ך אבן מאסו הבונים ברדיפת שאול. ואח"ז היתה לראש פינה במלכות. מאת ה' היתה זאת להיותי הולך וצוער כי בזה כשמלכתי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו דוקא בו ובתורתו כמשז"ל ולא אתגאה כלל:
א”נ אפשר לפרש זה היום המאיר בישועה עשה ה' מצד רחמיו ית' נגילה ונשמחה בו ובישועתו להודות ולברך לשמו. ועל כן אנא ה' הושיעה נא כי כל המודה על נס שנעשה לו ה' יושיענו מצרה אחרת וכמשז"ל על פ' כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור הכונה כי חמת אדם שהיה קצף ונצול תודך שהוא מודה לך. שאר חימות תחגור תעכב כמו חגירת צפורן. וא"כ מאחר שאנו מודים לך ושמחים בך בישועה כמ"ש נגילה ונשמחה בו ובישועתו. אנא ה' הושיעה נא מצרות אחרות. ולמען יתפרסם כי מה שעשית פלא וישועה היה בעבור אהבתך עמנו ורחמיך עלינו. אנא ה' הצליחה נא כי הגויים הן ברשען תולין במקרה וכיוצא כי לא נעשה הנס בעבור ישראל וכמו שהיו אומרים כי כל ניסי יצ"מ לא היה בעבור ישראל רק על שטות פרעה שהתריס נגדו יתברך. ונתפרסם כי הכל היה לחיבת ישראל במה שעשה אחר יצ"מ. וכן עתה אחת שאלתי אנא ה' הצליחה נא אחר הישועה כי עמך הצליח"ה ויכירו וידעו כי רוכב שמים בעזרנו:
מזמורי הודיה
פסקה א
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. אפשר במה שפי' הרב מהר"ש פרימו פ' נורא תהלות עושה פלא כי כאשר ה' מרחם על ישראל ועושה נס. ישראל בל חזו כי אם הנס אשר נעשה במקומו ושעתו והם לא ידעו כי נמשך מזה הנס הרבה תועליות ותשועות לשעתן ולעתיד כמו שהיה ביצ"מ כי לא הכירו כי אם יצ"מ הנגלית. אמנם יצ"מ ענפיה ארזי אל הרמים והנשאים עד שהיא הכנה לגאולה העתידה במהרה בימינו וז"ש נורא תהלות כ"י הוא נורא תהלות רבות אמנם ישראל לא ידע כי אם את הגלוי כי הוא עושה פלא וז"ש הודו לה' כי טוב הודו כשהקב"ה מטיב לכם ולא תסברו כי הטובה אינה כי אם הנראה בעין. לא כן הדבר כי לעולם חסדו דמשם נמשך שפע ישועה ורחמים מתמיד והולך כי לעולם חסדו. ועל כן הודו לאלהי האלהים הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו מושך חסד כל היום ואין אתנו יודע וז"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כי הוא היודע כמה נפלאות גדולות עושה ואנחנו לא נדע לכן מכללא אתמר כי לעולם חסדו:
למכה מצרים בבכוריהם וכו' אפשר לפרש בזה והנמשך במה שחקר רבינו מהר"ם אלשיך והבאתיו בספרי הקטן דברים אחדים דרוש כ"ט דאמאי הכה הבכורות הו"ל להכות שרי ושלטוני ויועצי מצרים כי הם סיבה לשעבוד ישראל בעצתם לפרעה. ותירץ דהיו בטוחים על ע"ז שלהם הטלה ראש למזלות והבכורות נשפעים ממנו לכן הרג הבכורות להראות שהוא ית' המושל ושליט על הכל ומבלעדיו אין אלהים ע"ש באורך. ואפשר שז"ש למכה מצרים שר שלהם שהשפיל אותו והוא ע"ד מ"ש רז"ל והנה מצרים נוסע אחריהם שהוא השר. אף אנו נאמר למכה מצרים הוא השר. בבכורות שנשפעים ממזל טלה. וכי תימא הי"ל לעשות שליח לז"א ויוצא ישראל מתוכם שאם ישראל היה בבית המצרי אצל הבכורות צריך להרוג הבכורות ולהציל ישראל להוציאם מתוכם ממש ושליח אינו מבחין על דרך שכתב בס' אשד הנחלים. ביד החזקה זו הדבר כמ"ש הרב החסיד הרשב"א הלוי והבאתיו בדרוש הנז' כי שאר המכות אחר הדבר היו להראות כחו ולספר שמו ומשו"ה כתיב ויחזק ה' את לב פרעה מהדבר ואילך דגברי קטילי נינהו ולא באו שאר המכות אלא להראות כחו כמש"ה כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ וז"ש ביד חזקה כי מהדבר כבר חשוב כאלו הם יוצאים. ובזרוע נטויה זו החרב מכת בכורות. וזו היה על ששעבדו בישראל שהעבדות שנגזר בין הבתרים נתכפר במה שיוסף הצדיק נמכר לעבד ולכן באו המכות. וזוהי סיבה שנמלטו ישראל בים שהמרו שם כמו שכתב הרב מהר"י קובו בס' גבעות עולם והבאתיו לעיל בפסקת היא שעמדה ע"ש באורך ואם ח"ו היה מטביע לישראל בים אז יאמרו בגוים דהמכות שלא כדין אחר דישראל הם רשעים והראיה שהטביעם. וז"ש לגוזר ים סוף לגזרים והעביר ישראל ונער פרעה דמאחר שהיה ביד חזקה ובזרוע נטויה על ששעבדו ישראל נמשך מזה להציל לישראל בים סוף ולהעבירם בתוכו ונער פרעה בעבור רשעם של פרעה ועמו:
נמשך לזה נבאר נוסח אמת ואמונה. הפודנו מיד מלכים וכו' האל העושה לנו נקמה בפרעה באותות ובמופתים באדמת בני חם המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם המעביר בניו בין גזרי ים סוף וכו' הכונה כמ"ש בזהר הקדוש דמגאולת מצרים נמשכת גאולה העתידה בב"א והאריך בזה הרב מהר"ש פרימו והבאתיו בס' הקטן דברים אחדים דרוש כ"א וכתב מהר"ש פרימו שהוא ית' עושה נס ונראה שהוא נס א' אך כמה נסים הם ונולדים מהם וקצת ניכר אח"ך כמו קריעת ים סוף שלא ידענו כי אם הנס עצמו והוא נמשך עד הגאולה העתידה וכו' עש"ב. וז"ש הפודנו מיד מלכים וכו' וכל זה נמשך דבר מראשיתו דהיינו האל העושה נקמה בפרעה וכו' כמ"ש בזהר הקדוש בטעם שקורין השירה אחר פסוקי דזמרה ע"ש בח"ב דף נ"ד ע"ב ודף קל"א ע"ב ומשם ניכר תקף השירה ודוק שם היטב. וגם ידענו כי ה' אתנו ופודנו מכל צר ממה שעשה נקמה בפרעה שהיה שר מצרים גדול על כל השרים כמ"ש מז"ה בחסד לאברהם. העושה לנו נקמה וכו' כי העבדות נתבטל בעבור יוסף והוא העבידנו וימררו חיינו וכי תימא יש לו קנין הגוף בישראל לז"א באדמת בני חם שהיו עבדים לבני שם ומה שקנה עבד קנה רבו כמ"ש בס' אשד הנחלים משם הרב ש"ך. המכה בעברתו כל בכורי מצרים שהיו סוברים דע"ז שלהם מזל טלה מושל בכל ולכן המכה בעברתו כל בכורי מצרים שנשפעים ממזל טלה הבכור. ועי"ז ויוציא ישראל מתוכם שהיו עע"ז כמותם. לחירות עולם כמשז"ל שהיה חירות הגוף והנפש. ובהיות שעשה נקמה בפרעה על שהעביד ישראל מזה נמשך המעביר בניו וכו' כדי שלא יהיה חילול ה' ח"ו כמ"ש הרב גבעות עולם כמדובר. ובזה אפשר לפרש כונת הפ' ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הכונה ימינך ד' נאדרי בכח להכות פרעה במצרים ומזה נמשך ימינך ה' תרעץ אויב לשר מצרים שהיה מקטרג על ישראל ויען הוכו מצרים מוכרח להציל לישראל על ים סוף אף שהמרו כדי שלא יהיה פוצה פה נגדו יתברך כמדובר:
ועל פי הקדמת הרב ש"ך הנז' אפשר לפרש פסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כלומר דבדין הוציאך דהם עבדים מבני חם ואין להם קנין בישראל וכיוצא בזה אפשר לפרש כמה וכמה פסוקים דכתיב בהו כלשון הזה מבית עבדים או כיוצא ואין להאריך:
למכה מלכים גדולים וכו' אפשר לומר במה שנודע דעד שלא תפול האומה יפול הנופל השר שלה וכמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום וכו' ואמרו בזהר הקדוש פ' שמות דכי כתיב ויאמר מלך מצרים סתם הוא על השר של מצרים ע"ש דף י"ז. וז"ש למכה מלכים גדולים הן שרי האומות עד"ש בזהר הקדוש על מלך מצרים דבתחילה השרים אשר במרום מוכים ונופלים ואח"ך ויהרוג מלכים אדירים הם מלכי האדמה אשר תחת השרים הנז':
ומהרימ"ט ז"ל בספרו הבהיר צפנת פענח דף קע"ו (ובשמחת הרגל כתבתיו משם מהרש"פ וגם מהרש"פ הביאו משם מהרימ"ט כמ"ש בקונט' פאת הראש קונט' ג' בס"ד) פירש במ"ש עמון ומואב טהרו בסיחון וז"ש למכה מלכים גדולים הם מלכי עמון ומואב שהיתה שלהם תחילה אדירים אלו סיחון ועוג שמפרש והולך וכל כך למה נתן ארצם לנחלה לסיחון ולעוג לשובב יעקב אליו שתטהר לישראל וז"ש נחלה לישראל עבדו עכ"ד מהרימ"ט ויש חילוק קצת ממ"ש הרש"פ בשמו ברמזיו פ' בלק וממ"ש בשמחת הרגל כאשר יראה הרואה:
ואני בעניי אוסיף קצת בדרך הרב ז"ל ונדקדק שינוי הכתוב דקאמר ונתן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו דברישא דקאי על סיחון ועוג כתיב ונתן וגבי ישראל נחלה לישראל הגם דלפי פשוטו הרי הוא כמבואר. מ"מ איכא למדרש ולדקדק היטב במ"ש בכמה מקומות דמורינו הרב מהר"י הכהן הקשה דאמרו בסנהדרין דף נ"ט גוים לאו בני כבוש נינהו וכל קבל דנא אמרו עמון ומואב טהרו בסיחון ואיהו מפרק לה דשנא ושנא הא דעמון ומואב כי כך גזר ה' דאמר הקב"ה ליתי סיחון וליפוק ממואב וכו' כמ"ש בחולין דף ס' ולא דמי לעלמא דאמרינן לאו בני כבוש נינהו:
ודע שאני ההדיוט זה שנים רבות תמהתי על תירוץ הרב ז"ל ממקום שבא היא סוגית גיטין דף ל"ח דהתם אמרינן עמון ומואב טהרו בסיחון וסוגיא דהתם היא א' מן הסוגיות דאתמר הא דעמון ומואב טהרו בסיחון ושם בגיטין יליף מינה לעלמא דגוי קונה בכבוש ואי כדברי הרב ליכא למילף לעלמא. ואולי הרב לא אמרה אלא לישב סוגית סנהדרין בהא דעמון ומואב טהרו בסיחון דהוא מפורסם ואה"נ דסוגית גיטין פליגא אדסנהדרין והוא דוחק עצום. ומיהו עם כל זה נשתמשנו בדברי הרב ז"ל דרך דרש בכמה מקומות. ועתה אני אומר דהגם שנאמר דמסוגית גיטין מוכח דבני כבוש נינהו ונישב סוגית סנהדרין באיזה אופן. מ"מ הוה ס"ד דאף דבעלמא קנו בכבוש לא קנה סיחון דאמר רחמנא אל תצר את מואב ואסר לישראל ומכ"ש לסיחון ולא קנה אבל בההיא דחולין דאמר ה' ליתי סיחון וכו' קנה סיחון בכבוש כגוים דעלמא דקנו ודוק כי קצרתי. גם נקדים מ"ש הרב ידי משה פי' המדרש במ"ש ברבה סוף פ' חקת דנתירא משה רבינו ע"ה שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון וז"ל וק' מהיכא תיתי וכו' ונ"ל לישב ומיושב מדרש תנחומא ראוין ישראל לומר שירה על מפלת סיחון כדרך שאמרו על מפלת מצרים אלא שהמתינו עד שבא דוד ואמר למכה מלכים גדולים וכו' וצ"ע אם יתחייב אדם לומר שירה ימתין על אדם אחר ונ"ל דה"פ דאיתא עמון ומואב טהרו בסיחון ופירשו התוס' בגיטין דאף גופן של עמון ומואב היו ישראל רשאין להמית מטעם זה רק דאיתא בקמא אל תצר את מואב בשביל שתי פרידות טובות וא"כ נתיראו ישראל לומר שירה על מפלת סיחון פן הרגו אחד מהן שהיה ראוי לצאת ממנו אותן שתי פרידות אמנם כשבא דוד הע"ה ולמפרע ראה שעשו ישראל כהוגן ע"כ אמר דוד שירה וא"ש מ"ש שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון עכ"ל ועפ"ז נבא אל הביאור למכה מלכים גדולים מלכי עמון ומואב כדי שיקח סיחון ארצם ואח"ך ויהרוג מלכים אדירים הם סיחון ועוג וירשו ישראל ארצם וכ"ת גוים לאו בני כבוש נינהו ואף אם נאמר דבני כבוש נינהו בעלמא שאני הכא דאמר ה' אל תצר את מואב ואסר לישראל ומכ"ש דסיחון אסור ולא קנה ומה יועיל סיחון בכיבושו סוף סוף לא קנה והיא ארץ עמון ומואב לז"א ונתן ארצם לנחלה שהקב"ה עצמו נתן לסיחון ארצם של עמון ומואב לנחלה כמ"ש ליתי סיחון ולפוק ממואב והוא הרשה אותם וגלי רחמנא דליתנהו בכלל אל תצר ואף את"ל דלאו בני כבוש נינהו הכא שאני ולא דמי לעלמא דלאו בני כבוש נינהו. ואח"ז ממילא נחלה לישראל דהם לכ"ע בני כבוש וקנו. וכי תימא למה אתה אומר שירה על זה וישראל לא אמרו. לז"א שבשפלנו זכר לנו מדבר על עצמו ורחבעם וכל שלשלת מלכי ב"ד שהיו נטמעים בשפל המדרגות בקלי' וזכרם ואמר אל תצר וכו' בשביל שתי פרידות וז"ש שבשפלנו במקום אופל הסט"א זכר לנו וצוה אל תצר. ולזה ישראל לא אמרו שירה דחששו שמא הרגו אותן שנמצאו גבי סיחון ועוג מעמון ומואב והיו בם השתי פרידות. ויען הוצאת השתי פרידות הוא בירור עמון ומואב לזה סיים נותן לחם לכל בשר שאכילת הלחם ג"כ הוא לברר וכמ"ש בעניותנו בשמחת הרגל דף פ"ה בס"ד וא"ש סמיכות ויפרקנו מצרינו הם קלי' עמון ומואב אשר היינו מוטמעים וביררנו משם כי כן דרכו לעשות חסד נותן לחם לכל בשר לברר ולהושיע ניצו' הקדושה אשר בעפר יסודם. ויש לפתור שבשפלנו וכו' בסגנון אחר פשוט כאשר הרואה יראה. ועל הכל מעתה הודו לאל השמים כל"ח. ומיהו במ"ש הרב ידי משה מהתוס' בגיטין דף ל"ח יש להשיב. אך הענין אמיתי דעל הרוב נמצאו שם מעמון ומואב והרגום:
פסקה ב
נשמת כל חי וכו' פירוש כי לזה באה הנשמה בעה"ז לברך שם ה' כדי שאח"ך תזכה ליהנות מזיו השכינה דמאן דאכיל דלאו דיליה וכו' ולכן אמר נשמת כל חי תברך את שמך כי זהו תכלית הבריאה. ורמז כי הנשמה תברך לשמו המיוחד. ורוח כל בשר תפאר וכו' זכרו שהוא שם אדני מלכותא קדישא. א"נ אפשר דהנשמה כשכבר יש לו נפש ורוח היא נכנסת באדם והרוח חיוני נכנס כשהוא בשר בלי חיות ואפשר דהיינו דדייק נשמת כל חי הנשמה הנכנסת בחי שכבר יש לו נ"ר והיא עליונה ולכך יש בו כח והכנה לברך את שמך. ורוח החיוני הנכנס בבשר טרם שיהיה שום חיות זו אינה יכולה כי אם לפאר זכרו ית' ולא כנשמה דמברכת שמו ית' כביכול:
המשיח אלמים וכו' עמ"ש בפאת הראש קונט' שני סי' ג' ונדפס בסוף שם הגדולים ח"ב דף צ"ו ע"ש:
פסקה ג
ואלו פינו וכו' ועינינו מאירות כשמש וכירח וכו' ורגלינו קלות כאילות וכו' ראיתי להחכם השלם החסיד מר קשישא כמה"ר כליפה מלכא זלה"ה מעיר אגדיר בספרו כף ונקי כ"י שהוקשה לו שאין ענינים אלו שיאירו עינים כשמש ורגלים קלים כאילות דברים המסייעים להרבות השבח ולא דמו לאינך דכלם מסייעים מאד לשבח ולפאר. וישובו לזה דחוק:
ואפשר דגם אלו הן בם מועיל להשתחוות ולשבוח. כי המשבח צריך להיות עיניו פקוחות להבין דקדוק פרטי וסוגי הנס. וגם עין השכל בו יבין מאד בעמק נסים ונפלאות אשר הפלה ה' מה עמקו נפלאותיו ולפיהן ישיב דברי השבח וז"ש ועינינו מאירות עינא דשפיר חזי ועין השכל מאירות לראות החוש"ה אל העי"ן ולהסתכל בשכל עומק רום ועומק תחת דקדוק נסים ותולדותיהם וסעיפיהם ושריגיהם למיניהם כדי ליסד שיר ושבחה על הכל. וגם מתנאי המשורר שלא יהיה גס וכבד וכיוצא כי תנועותיו הכבדות מונעים אותו להאריך בשיריו ומזמוריו כי כבד הוא בתנועות אברים וכלפי זה אמר ורגלנו קלות כאילות שהקלו' למשורר מסייע שלא ייעף ולא יגע ובזה א"ש:
פסקה ד
ורוח ונשמה שנפחת באפנו וכו'. אפשר לפרש במ"ש הרב מהרימ"ט בדרשותיו פ' תזריע דרוש ב' דהבהמות נבראו נפשם וגופם כאחד לפי שהכל לצורך העה"ז. והאדם תכונת גופו ואיבריו יהיה לחומר מעין דוגמא לכל היצורים. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי שנפח בו ה' כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אנקלוס והות לרוח ממללא כי הנשמה מראה כחה בדבור שחלק ה' לאדם הנה זה בא מכח הנשמה והוא תכלית בריאת האדם ויתרונו על כל הבריאה כי שיח וכי שיג לו להלל לשבח לה' ולעסוק בתורה ע"ש באורך. וז"ש על כן אברים שפלגת בנו בחומר ככל היצור באברים וגידים ודומיהן. ורוח ונשמה שנפחת באפינו אח"ך ולא כבהמות דגופם ונפשם החיונית נבראו בבת אחת. אבל האדם גופו נברא מתחילה ואח"ך יצירה שנית רוח ונשמה שנפחת באפינו ובזה הובדל האדם מהבעלי חיים שנתן לו כח הדברי וז"ש ולשון אשר שמת בפינו הנמשך לנשמה ויחדו לעבודתו וזהו כונת הבורא יתב' שהאדם יעשה החומר צורה. וז"ש הן הם יודו וכו' כלו' האברי' שהם החומר והנשמה שהיא הצורה הן הם יודו וכו':
מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו. אפשר לפרש בבעל תשובה אשר היצה"ר מתחדש ומתגבר עליו מאד להחטיאו כי צר לו מאד בתשובתו ולכן יצא ונלחם בו ומסיתו הס"ת כפול ובודאי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לינצל מיד יצה"ר וז"ש מציל עני מיצה"ר אשר הוא חזק ממנו. ולא עוד עני ואביון מגוזלו היינו שהסט"א בעודו רשע גזל תורה ומצות שלו. ועתה בתשובתו ה' ברחמיו משיב הגזילה אשר גזל הסט"א ממנו ויוציאם לאור. וז"ש שועת עניים ניצוצי הקדושה הנטמעים בסט"א אתה תשמע להשיבם לקדושה. וזה יהיה בעבור כי צעקת הדל ששב בתשובה תקשיב. ותושיע הניצוצות מיד הסט"א וכמו שפירש רבינו האר"י זצ"ל ארוממך ה' כי דליתני שהניצוצות אשר עלו משוררות וכו' ע"ש באורך:
בפי ישרים תתרומם וכו' אפשר לרמוז ונקדים מעלת תפלת הצבור העולה היא למעלה ואמרו רז"ל ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין והרב המבי"ט בס' בית אלהים הוא היה מונה תלתא טעמי תריצי אשר ישנם בתפל' הצבור ראשון הוא שדבר שבקדושה קדיש וקדושה וברכו אינן נאמרין אלא בעשרה כי בעשרה יש סוד נשגב ודבר שבקדושה טעון י'. וזאת שנית כי אינו דומה מועטים העושים מצוה למרובים העושים המצוה כי בהתאחדם יחדיו מוסיף כח יתר שאת על כל חד מיניהו תרי תלתי מאלו היה ביחיד כשם שבדברים הגשמים אמרו ז"ל דכל טונא דמידלי איניש על כתפיה הוא תלתא מאם אחרים נושאים עמו כמו שמצינו דבאבנים אשר הקימו בירדן כל א' מ' סאה ובאשכול שנטלוהו ח' תתק"ס סאין דהיינו ק"ך סאין לכל א' וה"נ לענין הטובה יגדל כח כל א' שני שלישים יותר. ועוד בה שלישיה שאם תפלת היחיד שלא בכונה ואינה הגונה בהיותו מתפלל עם צדיקים הוא נענה בזכותם זהו תורף דברי הרב המבי"ט בס' בית אלהים ע"ש ותו אמרינן פ"ק דתעניות דתפלת הצבור נשמעת אף דלבם לא נכון עמו והוא רחום יכפר עון. וכיוצא בזה אמרו בזהר הקדוש. ואפשר להסמיך זה דזה רמז בפי ישרים תתרומ' שהם עשרה תתרומ' בקדיש וקדושה וברכו. ובשפתי צדיקים תתברך ותפלת יחיד שאינה הגונה עולה עמהם. ובלשון חסידים תתקדש דכשהם רבים יוסיף כח בכל אחד בהתאחדם. ובקר"ב קדושים תתהלל דבקרבם ולבם שלם לאפוקי ולבם לא נכון עמו ואז תתהלל דאם באשר לבם חלוק עכ"ז הוא רחום יכפר. עאכ"ו אם הם חסידים ורבים יתיצבו הוללי"ם הלל והודות והיו למאורות לאור באור החיים:
סוף הספר