אור ברסלב
זקן אהרן (פריד) פרשת תצוה

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

פרשת תצוה

פרשת תצוה

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי מדרש רבה ונראה לפרש על פי מה שכתב אור החיים לפרש הפסוק ואתה הקרב אליך וגו' ואנחנו נוסיף ביאור קיצור דבריו דהנה ידוע מפי חכז"ל דכמו שיש בגוף האדם רמ"ח אברים ושס"ה גידין שהם בסכום תרי"ג ענפים כמו כן יש בנשמות תרי"ג ענפים וכל ענף מהנשמה הוא נגד ענף שבגוף ואם אדם חוטא בענף אחד מענפי גופו אז אותו ענף שכנגדו בהנשמה מתרחקת משורשה וריחוק זה הוא לפי גודל העבירה כן גודל ריחוקה וכל עוד שלא יקבל האדם עונשו על החטא הפגם נשאר במקומו והענף הרחוק עודינה מרוחק ורק לאחר קיבל עונשו אז הענף מתקרב לשורשה כאשר היה והנה משה רבינו היה לו למנה שיהי' הוא כהן אך כשאמר שלח נא ביד תשלח אז חטא משה וכמו שפירש"י שם ונתרחק הענף בנשמתו משורשו וזה שאמר השי"ת ואתה. הקרב אליך פירוש הקרב לעצמך הענף שנתרחק מחמת החטא ועתה הקרב הענף לשורשה כי עתה ניתקן החטא כיון שתתן הכהונה לאהרן אחיך וכתב עוד האור חיים וז"ל ובזה אני משכיל פי' מה שאמרו סוף ברכות חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ומפרש בגמרא לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה ע"כ והיה הדבר קצת בעיני רחוק ועפ"י הדברים האמורים בענין הנה היסורים הם מקריבים ענפי הנשמה הרחוקין משורשם שאין לך רעה גדולה ומר כעוזבי את ה' אלהיו וע"י יסורים יתקרב הרחוק וע"י זה ישמח לב המשכיל ע"כ דברי אור החיים בביאר קצת משלנו עכ"פ נלמד מפסוק ואתה הקרב אליך שע"י העונש והיסורין חוזר ענף המרוחק לשורשה וזה גורם שמחה לאדם בקבלת היסורין ולולי הודיע לנו התורה הקדושה גודל מעלת היסורין והעונש שמחזיר ענפים המרוחקי' לשרשם לא היה לאדם תקומה לעמוד ביסורין וזה כונת דוד המלך ע"ה לולי תורתך שעשועי ומצאתי בתורה שע"י יסורין נתקרב הרחוק כנ"ל אז אבדתי בעניי לא יכולתי להתקיים ולהתנחם על היסורין אבל עתה שאני לומד ואתה הקרב אליך שענף הרחוק חוזר לשורשה ע"י העונש אז אני שמח ביסורין וא"ש דברי המדרש ואתה הקרב אליך וגו' הה"ד לולי תורתך וגו' כי משם אנו למדין שחוזר הענף לשורשה וא"ש:

ונשמע קולו בבואו אל הקודש, מסורה, ונשמע קולו, ונשמע פתגם המלך, כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, גם יפרש המדרש בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע מיד וידבר ה' אל משה וגו' ויקחו לי תרומה וגו' שהוא פלא להבין כונתו ויראה בעזרת השם דהנה אם אמת ונכון הדבר שאנו מצוים על שס"ה ל"ת שבתורה שלא לעבור עליהם וכן על איסורים דרבנן מלבד זה אנו מצווים לעשות ולקיים מצות עשה כתיקנו כי גם אם יקיים האדם ויעשה המצוה שציוה השי"ת בכל זאת נוכל להפסידה ולכלות אותה כאשר אבאר, (א') אם אדם עושה איזה מצוה או טובה כדי שבני גילו ישבחו ויפארו אותו ויחלקו לו כבוד עבור זה כדי שיסברו שהוא צדיק וכ"ש אם עושה כן לרמות בני אדם להפשיט עורם ולמצוץ דמם זה העבירה מכלה צדקתו והוא מאוס בעיני השי"ת כי והצנע לכת עם ה' אלהיך כתיב וכבר האריך בזו החסיד בחובת הלבבות בשער יחוד המעשה והביא משל מחזן אחד שהתפלל בנעימת מאוד ושאלו למלך אם ערבה לו תפילת החזן הנ"ל והשיב המלך איך יערב לי תפילתו והלא הוא לא התכוין אלא שתערב לו אך אם היה כונתו רק לכבוד הבורא ית"ש אז היה תפילתו ערבה עלי ופירשתי בזה הזמר אנעים זמירות ושירים אערוג לא למען אמצא חן בעיני השומעים רק משום כי אליך נפשי תערוג שאמצא חן בעיני ה' ית"ש וזהו מרומז בפסוק ונשמע קולו בבואו אל הקודש ירצה שלא יהיה פירסום להמצוה שעושה ולא ישמע קול מצותיו בעולם הזה רק בבואו אל הקודש עולם הבא שכולו קודש שם ימצא שכרו ושם יהי' נשמע קולו אבל בעולם הזה יהיה הכל בצניעות וכמו שאמר הכתוב ואת צנועים חכמה (ב') בכל מצוה ומצוה אל יביט אדם על אכיותה בקטנותה או בגדלה כי הוי זהיר בקלה כבגדולה וכן תמיד ידמה אדם שהוא מקיים מצות מלך מלכי מלכים ויביא דורן אל המלך ממובחר שבקניניו ומראשית תבואתו וכל חלב לה' ומה נואלו אנשים שבבואם ליקח איזה מצוה כמו טלית או תפילין הוא מקמץ בדמיהם ואם היה ביכולתו ליקח כל המצות בזוז אחד היה משמח עצמו אך הזהירנו רבותינו שניקח המצוה בדמים יקרים ונביט תמיד על המצווה לנו המצוה ושבות כעשה רצונו וזה המרומז בפסוק ונשמע פתגם המלך בכל מצוה ומצוה נשמע שהיא מצות מלך מלכי המלכים ונביט תמיד על גדולת המצוה, (הג') שלא יעשה האדם המצוה למען ישלם לו השי"ת שכרו מיד וכאשר יתעכב שכרו יחדיל מעשות המצוה יותר ויאמר ח"ו שוא עבוד האלהים אלא יאמין באמונה שלימה בבטחון גמור שישולם שכרו והשי"ת ישלם שכר טוב לעושי טוב והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם וזה אשר במה שאמרו אבותינו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע ירצה אף לאחר שנעשה המצוה אפי' אם לא יבוא שכר טוב ומיד לא נתיאש לומר שוא עבוד אלהים ח"ו אלא נחזור ונשמע לעשות המצוה וזו כל אשר דיבר ה' נעשה ושוב נשמע עוד לעשות ולא נביט על איחר שכרו כי אנו נקיים תמיד המצות כאילו כבר קבלנו שכר עליהם, וע"י שלשה הבחינות מרוח המסורה הנ"ל ונשמע קולו ירצה שלא יהי' קול ופירסום למצוה בעוה"ב ונשמע פתגם המלך על כל מצוה ומצוה נביט שהוא מצות מלך וגם נעשה ושוב נשמע לעשות עוד ובזה יש לפרש המדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע מיד וידבר ה' וגו' דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה דבראש נפרש הפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי קשה בראש קרא לה תרומה ובסוף קרא לה תרומתי אבל בדברינו א"ש כי מסתמא הנותן תרומה או צדקה בראשונה נותן לטובת עצמו שסובר שישולם לו שכר פירות מצותן מיד בעושר וכבוד ולא נקרא זה תרומת ה' כי לא לשם ה' ניתן אבל מאת כל איש אשר ידבנו לבו גם אחר הנתינה הראשונה אף שלא קבל אף שעדיי' לא קיבל שום שכר מהשי"ת עבור הנתינה ראשונה רק מאמין ובטוח ה' ושוב נותן עוד זה נקרא תרומת ה' תה תקחו את תרומתי, ונכון, ובזה יובן המדרש הנ"ל שבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע גילו דעתם שרוצין לקיים המצות אף שלא יקבלו השכר מיד ולכן אמר השי"ת דבר אל בנ"י ויקחו לי מאת כל איש אשר ידבנו לבו אחר נתינה הא' ליתן עוד מזה תקחו את תרומתי כי היא תרומת ה' ממש דומה למה שאמרו נעשה ונשמע עי' בצל הכסף חמשה עשר.

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה