זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
פרשת כי תצא
לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתיך והי' עמך יראה לפרש עפ"י מה שפ' הפסוק לכו בנים שמעו לי וגו' נודע כי האב הנאמן אשר לו בן אשר הולך בדרך לא טוב שקוע בהבלי עולם ובמעשה תעתועים כמה מן מהצער ויגון יגיע להאב הנאמן וכמה תחבולת יעלה על דעתו להחכים את בנו בראש מדבר עמו קשות ויעניש אותו על רוע מעלליו וייסר אותו בשבט וברצועה אך אם כל אלו לא יעשה בו רושם יש דרך יותר נכון לפני האב שידבר אל הבן רכות ויאמר לו ראה בני אתה חכם ומכובד ומדרך המכובדים לעזוב דברי היתול ושוא כי דברים של הבל ותעתועים מבזה בעליהן ואהבת עולם אהבתיך על כן אני מבקשך היה לאיש נכון כן יעשה האב החכם הנאמן אבל אם האב סכל אז אחר אשר ייסר בנו בעונשים קשים ולא ישמע בקולו מניח לו להלוך בדרכו ואז יצא הבן לתרבות רעה ויבוא עונש גם על אביו וכמו שאמר הכתוב בפרשתינו כי יהי' לאיש בן סורר ומורה איניני שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע עליהם ותפסו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני וגו' ואמרו בנינו זה סורר ומורה דיש להבין מדוע הוצרכו האב ואם להביאו אותו בעצמם ולפרסם קלונם הלא חרפה גדולה הוא להם והלא די אם יודיעו לב"ד והם ישלחו שלוחי ב"ד אחר הבן ויביאו אותו למשפט והאבות לא יבוש ויחוורו פניהם בב"ד ולפני זקני העיר:
אך בדבורינו א"ש דהאב ואם ג"כ חייבין בעונש מחמת שלא נסו לישר דרך הבן רק בעונשים וביסורים כאשר ביאר הכתוב איניני שומע בקול אביו ואמו וסתם קול היינו קול כעס ויסרו אותו במכות ועונשים ולהכי יצא לתרבות רעה מחמת שלא קבבו אותו בדיבורים רכים והבטחת הכבוד ולזה גם המה חייבים לישא חרפתם ולהכי ותפסו בו אביו ואמו וכדי בזיון וקצף אבל האב החכם אומר לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם אמר לכו ולא אמר בואו בנים כי מרמז מזה שהאדם נקרא הולך וצריך להניח מדריגה הפחותה שנדמה לבהמה וצריך לעלות ולהלוך למעלת איש ולזה אמר מי האיש החפץ חיים ירצה מי בכם חכם ומבין כי צריך לעלות למדריגת איש ורואה בטוב נצור לשונך מרע וכ' סור מרע וגו'. והנה נלמד מזה כמו שיעשה האב עם הבן כן יעשה הרב עם בני קהלתו הנה המון העם כל איש כל דעתו על פרנסתו ושטופים בבולמם התאוות וקנין הממונת כולם צרכי הגוף והנאותו ושוכחים כי לא שולחו לזה העולם לעסוק בעניני הגוף לבד רק לעבוד את ה' להשלים הנפש והנה כל עניני הגוף וצרכיו בעוה"ז נחלקית לג' חלקים והמה הערב והמועיל והטוב והמון עם כל עסקיהם בתאוות הערב ומועיל אך הרב הוא המעורר אותם על הטוב אמיתי והנה יש לפני הרב שני דרכים האיך להוכיח את העם אופן הא' ע"י דיבורים קשים ובזיונות וכדומה אך בזמן הזה בעו"ה לא מגיע מזה שום תכלית ואך לשוא ירים קולו כי הדור דור עזות וחוצפא יסגי אך טוב מזה למוכיח שיוכיח להעם בדברים רכים והמשל בזה מובא קצת באוה"ח מלך א' שהי' לו אוצר רב כסף וזהב ובא איש אחד ורוצה להודיע להמלך כי גונבים מן האוצר אך ידוע כי הרוצה לדבר עם המלך או להציע לפניו איזה ענין מוכרח להציע בתחילה דבריו לפני שומרי המלך מעומדים לפניו וכאשר הציע האיש הנ"ל את דבריו לא הניחו אותו לבוא לפני המלך ותמה בעצמו אותו האיש מה זה הוא כי השרים לא ינוחו אותו לבוא לפני המלך אין זה כי אם שהשומרים בעצמם גונבים ומאחר שהמה הגנבים יראו כאשר יודע הדבר למלך מהגניבה ויחקור על הגנבים יהי' המה מחויבין ראשן למלך מה עשה הפליא עצת והוציע לפני המלך שמצא אוצר רב מכסף וזהב ודעתו להראות למלך כי דבר זה לא יזיק לשומרים כלל וכן עשה הראה למלך את אוצרו שהי' לא ואמר המלך הלא זה אוצר שלי ומאי חידוש תראה לי השיב לו אם לא תשגיח עליו איניני שלך רק אם תשגיח אז תהי' שלך והבין המלך שאוצרו חסר הנמשל הוא הנה הלב באדם הוא המלך הנותן חיות ורצון ומצוה לכל האברים והאברים המה משרתי המלך ואוצרו היא יראת אלקים שמירת תורתו והמוכיח רוצה להודיע להלב שהוא הולך וחסר כי חטאיו ופשעיו המה מכלים כל עוה"ב שלו והאוצר גנוב אך אי איפשר להגיע ולהגיד להלב אלא שיציע תחלה לפני השומרים והמה האוזן והעין שעל ידם שומע הלב מה שאומרים והשומרים הללו מחמת שהמה עצמן המשחיתים דרכם והמה הגנבים אינם רוצים שיגיע התוכחה והסיפור להלב מחמת שיודעים שהמה החוטאים ולזאת אזנם כבדה ועינם השע ואינה רוצים שיגיע התוכחה להלב לזאת עצה היעוצה למוכיח שאל ידבר קשות ללב רק רכות ויאמר לו בני אהבת עולם אהבתיך ורוצה אני להצליחך ולהשיגך אוצר רב מלא מעוה"ב וזה הכוונה ראה נתתי לפניך את החיים ואת המות דהיינו בשני אופנים להוכיח ובחרת בחיים:
ובזה נפרש הפסוק אך נקדים דהנפש מכונה בשם אח וכמאמר מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כי הגוף ונפש המה כשני אחים תאומים ונפרדים בדיעותיהם הנפש מבקש הטוב והגוף מבקש תננים וכל א' משחית חבירו אבל יתנהג אדם עפ"י התורה אז יהי' שלום ביניהם וידורו יחד באהבת וזה מה טוב וגם נעים אף שהמה מתנגדים זה לזה מ"מ יוכלו להיות אצל אחים בשבתם יחד והנה כבר כתבתי שהמון עם מגמתם שני ענינים הערב ומועיל וזה מכונה בשם שור דידוע שכל כוחו ותאוותו הוא באכילה וכמאמר כלחוך השור וכבר שבחוהו לבשרי' דתורא, והמועיל הוא קנין הממונת נכלל במלת שה כמאמר למה נקראין עשתרות שמעשרת בעליהן ולזה מובן הפ' הנ"ל לא תראה את שור אחיך דהיינו חבירך השוטף בתאוות האכילה ושתי' והוא בבחינת שור של אחיך דהיינו הנפש או שיו השטוף בקנין הממון נדחים שהמה משוקעים ונדחים מדרך האמת ושקוע בהבלי עולם בקנין אכילה ושתי' ואוצר הממון והתעלמת מהם שמא תרצה שלא להוכיחם רק לעמוד מרחוק השב תשיב תעשה בכל יכולת כחך להשיב אותם בתשובה שלימה ואם רחוק אחיך וכו' ירצה שאם הנפש כבר נתרחקו משורשה עד שאי איפשר לקבל תוכחה מפני משרתיה המונעים אותה משלימותה אז איעצך ואספת אל תוך ביתך והי' עמך ירצה תאהבו אותו ותקרבהו והי' במדרגה עמך ותבטיח לו כי יש קונה עולמו בשעה אחת ואז ישוב והנפש חוזרת אליו וא"ש:
כי תהיינה לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והי' ביום הנחילו את בניו לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה ויתפרש לפי דרכנו בדרך המוסר כי תהיינה לאיש וגו' ירצה לכל איש וחיש יש לו שני נפשות נפש הבהמות ונפש המשכלת ועליהם נאמר כי תהיינה לאיש שתי נשים כי לכל אחת יקרא אשה כי האדם אסיר בעבותת נפשיות לעשות רצונם כמו שאדם להוט לעשות רצון האשה ולשמוע בקולה ומעשה אדם וחוה יוכיח וכבר מצאנו למלך שלמה ע"ה שקרא לנפש המתאוה אשה כמאמר להצילך מאשה זרה דהכוונה על נפש הבהמיות המתאוה וקרא ג"כ לנפש המשכלת אשת חיל כמאמר אשת חיל מי ימצא ושתי נפשות הללו המה כנשים ממש צרות זו לזו כאשר ירצה האדם אחת מהן תכעוס השני' ומה שאחת חפצה אחת מואסת ומה שזו מקרבת זו מרחקת ואמר עוד אחת אהובה ואחת שנואה ירצה הנה הדמיון נפלא כי נפש הבהמיות חמודה אהובה בין שדיה כרע נפל כל היום מחבק ומנשק עושה רצונה ועיקר רצונה להרבות באכילה ושתיי' ואסיפת הממון ולילך אחר שרירות הלב למלאות תאותו עד אין קץ והאחת שנואה זה נפש השכליות הנשמה קדושה אשר אין לה חפץ בדברים גשמים רק כל רצונה שילך אדם לבית הכנסת ובית המדרש ולשמור שבת ללבוש ציצית ותפילין ולעשות צדקה ושלא לחמוד ואיסור גניבה וגזילה ודומה והנפש הזאת לה יקרא אשה שנואה באמת כי רחוק שישמע האדם לדבריהם למלאות רצונה ואם עכ"פ יעשה אדם רצונה לעיתת רחוקים הוא בדוחק ובעצב רב ובשברון לב בלי ישוב הדעת ובלי שמחה כאנוס ומוכרח, ואמר עוד וילדו לו בנים האהובה והשנואה ירצה כי פרי מעללם ומעשיהם אשר יעשה האדם עפ"י הנפשות האלה יקרא בנים כמאמר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם וכן להיפך ומסתמא לאהובה אשר הוא תמיד עמה בשמחה ואהבה ירבו תולדותי' ופרי בטנה הן המה המעשים אשר יסגל בבולמס העולם ובן השנואה שהוא עמה לעתות רחוקים בכעס ובבהלה ג"כ יולד קצת מעשים טובים אמר הכתוב אל תדמה בנפשך שתהי' אתה האדם לעולם נשאר דבוק באהובה ובניה והי' המה עיקר היורשים ואוחזי נחלתך אשר עמם תתחבר בעוה"ב לא כן כי אם תקבץ כל הונות וסגולת אוצרת שבעולם לאהבת האהובה ובניה על כל זאת אני מבטיחך בבירור והי' בן הבכור לשנואה זה בן מעט הכמות אשר לשנואה יהי' בכור לנחלה ולא יהי' לך לעוה"ב שום אחיזה באהובה ובניה כי אם במעשים טובים פרי ותולדות אשר יהי' לך עם השנואה אלו יהי' לך לעיקר הנחלה ויורשו כבודך ועליהם יקרא שמך, אמר הכתוב אני מיעץ אותך לטוב לך בזה ובבא והי' ביום הנחילו את בניו דהיינו כ"ז שאתה חי ועוסק אתה לתת חוק ושארית לכל אשה אשר עמדך ולהרבות בנחילת פרי בטנך לא יוכל לבקר וגו' אל תעשה בסכלות ובשטות לבקר את בן האהובה שתהי' כל עסקך ומגמתך באסיפת הון ותיגע להרבות באכילה ושתייה ושאר תאוות כי את בן השנואה יכיר לתת לו פי שלים ירצה הלא די לך לתת ששת ימי הבלך וחלק נפש הבהמית ושביעית ימיך לחלק רפש המשכלת והנה היום נחלק לב' חלקים ליום ולילה וע"ז אמר לתת לו פי שנים דהיינו שני חלקים מתוך חלקי השביעות מכל אשר ימצא לו ירצה בשבוע אחת שהוא שבעה ימים ושבע לילות תן עכ"פ פי שנים דהיינו שני חלקים שבת קודש להוציא לצרכי נפשך הקדושה כי הוא ראשית אונו ירצה הלא זה יהי' עיקר קיומו ויקרב אל שכר לעוה"ב לא מה שעושה בששת ימי בראשית צרכי גופו ואמר עוד הכתוב לו משפט הבכורה באמת הי' לו לאדם להפך הענין ולתת לצורך נפשו הקדושה ששת ימים ולחלק גופו יום א' כי רק למצות ולמעשים טובים משפט הבכורה והמה עיקר הנחלה כן הי' ראוי להיות אמנם מפני שאין יכולין לעמוד עכ"פ יתן פי שנים לצורך נפשו והדברים עתיקים: