זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
לר"ה שנת תרנ"א שנה שנסתלק
לשם יחוד קב"ה ושכנתי' הרי אנו באנו לקיים מצות עשה שציוונו השי"ת בתורתו הקדושה יום תרועה יהי' לכם ואמרו חכמז"ל למה תוקעין וחוזרין ותוקעין לערבב השטן ופי' בירושלמי כדי שיהי' השטן בהיל. ויש להבין למה השטן בהיל ולא אחר וגם מדוע בהיל הלא כל השנה אנו תוקעין מטעם המצוה ולמה בהיל:
אמנם הנראה כבר נודע מפי חכמז"ל שמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ואיכא ברקיע דיין ודין ומשפט וזמן מוגבל למשפט וסניגור וקטיגור מליץ טוב ומליץ רע והספרים נפתחין וכמו שכתבו חכמז"ל על פסוק ויהי היום ויבוא בני האלהים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם ואמרו חכמז"ל ויהי היום זה ר"ה ויבואו בני האלקים אלו מליצי יושר כאשר יושב המלך על כסא דין לדון את האדם ויראו בני אלקים מליצי יושר ללמוד זכות על האדם לבקש עבורו מחילה סליחה כפרה חיים טובים ופרנסה טובה אך השטן מלמד חובה על האדם ורצה ליטל חייו פרנסתו ובריאתו אשתו ובניו הוא המסית לאדם לחטוא והוא עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה ולזאת ציוונו השי"ת להבעית ולערבב השטן כדי שלא יקטרג עלינו וצריכין אנו להאמין באמונה שלימה כי מלבד שיש בתקיעת שופר סודות נפלאות אשר בכח הכוונה אנו מערבבין אותו מלבד זה יש בתקיעת שופר סגולה נפלאה שמערבב השטן ומבהיל אותו ומסתתמו טענותיו וכמו שמצינו עוד סגולה לקבץ הגליות וכמו שאמר הנביא ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוי בהר הקודש בירושלים דקאי על קיבוץ גליות וכמו שכ' רבינו סעדי' גאון. ויש לפרש מדוע נקט דוקא בארץ אשור ומצרים הלא מכל העולם יתקבצו אבל נראה כי שני מיני אנשים המה אשר המה כמעט נאבד מישראל המה העשירים גדולים אשר זהב כסלם והמה המעט נשכחו מדת ישראל וכן העניים מחמת צרות המה כמעט מתיאשים מהגאולה ולזה מודיע אותנו הנביא כי גם האובדים בארץ אשור לשון עושר וכן הנדחים בארץ מצרים שהוא מצירים אפי' אותן אנשים שמוצלחין ואותן האביונים שמדרכם להיות נאבד מדת משה וישראל וכמו שפירשנו אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך העשיר מכונה בשם איש לשין גדולה וכמו ששנינו אישי כהן גדול אך בן אדם הוא העני אשר מחמת פחיתת דרכו לא יקרא בשמו כלל וזה הכוונה אשרי איש העשיר אשר לא ישככחך כי הוא הנותן לו הצלחה וכח לעשות חיל ובן אדם עני אשר זוכר ה' בלבו יתאמץ בך (עי' צל הכסף פ' י"א) עכ"פ התקיעת שופר יש לו סגולה לקבץ הגליות וכבר הראנו השי"ת דבר לעינינו שאנו רואים בעיננו אדם זורע בשדהו כור חיטים והמה נרקבו בקרקע ולא הי' אדם מעולם מאמין שעפר זה יצמיח חיטים יפים כראשונים והשי"ת נותן בהם כח שיצמיחו כראשונים וכמאמר הכתוב כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' יצמיח צדקה:
עוד יש סגולה בתקיעת שופר להחיות המתים וכמו שאמר הנביא כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא כס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו דקאי על תחיית המתים וכרבינו סעדי' גם לזה הראה אותנו הבית"ש דוגמא לעינינו שהנה אם יתפזר לאיש א' מדה אחת פירורי ברזל אשר קטנה מאוד בחול רב אין שום אדם יכול להאמין שנוכל ללקוט הנציצי ברזל מתוך החול לרוב התערבות וברא ה' מאגנעט שנוכל לקבץ על ידו כל הניצוצת ברזל ולא נשאר בו אפי' אחד ונלאו כל חכמי לב לתת סבה לזה רק שהוא סגולה מזה נוכל לקרב אל השכל שאפי' אדם שמת לפני שלוש אלפים שנה ואין נשאר ממנו רק מלא תרווד עפר בכל זאת יתן השי"ת כח בשופר לקבץ עפר כל האדם אשר יזכה להעמידו על נכון כמו כן יש סגולה בתקיעת שופר להבעית ולבהל את השטן כיון שסופו להיות כלה ונאבד ע"י תקיעת שופר וכמו שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערת תימן שהוא עשיו ויצא כברק חצו תימן זה אדום ושרו הוא השטן וענין בהילתו יש להבין בדמיון זה כבר אנו יודעים כולנו שסוף האדם למות ובכל זאת אין אדם זוכר מזכירה זו ויש לו לב שמח להתענג בתענוגים אך כשיראה איש א' מת פתאום הוא מתבהל ואז זוכר שהוא ג"כ ימות כן הדבר זה כיון שיודע משטן שסופו להיות כלה ונאבד על ידי תקיעת שופר כיון ששמוע תקיעת שופר הוא מתבהל וממילא הוא נאלם ואינו יוכל לקטרג ועל זה אנו מתפללים א"מ כלה כל צר ומסטין וסתום פיות מסטינינו וכיון שנאלם השטן נסתלק מדת הדין ואין כאן אלא מדת הרחמים וזהו שנאמר עלה אלקים בתרועה שנסתלק מדת הדין ע"י השופר רק ה' מדת הרחמים בקול שופר ויש לבאר קצת מה מדת הדין עפ"י דברי העקידה ז"ל היום הרת עולם וגו' דהמשפט הקבוע ע"י המחוקקים אינו אלא בין אדם לחבירו אבל האב עם ילדיו או הרב עם עבדיו האב בעצמו השופט והוא עד והוא מעניש לפי דעתו ויוכל למחול להם וזה שאמר היום הרת וגו' היום יעמוד במשפט כל יצורי העולמים זה משפט קבוע לכל העולם אבל אנחנו אם כבנים רחמינו ואם כעבדים עיננו לך תלוית אבל עכ"פ אם אירע שהשופט יש לו בן ובת והבן הרע לאחותו ויש ספק אם משפט זה שייך למשפט הכללו או שייך משפט זה לשופט האב עם בני ביתו אבל הסברא מחייבת אם יש קטיגור אשר מבקש דין אז הוכרח הדבר לשפוט ע"י משפט הכללי אבל אם אם אין קטיגור אז אין זה שייך למשפט הכללי רק האב בעצמו עשה משפט ברחמים כרחם אב על בנו והנה דמיון זה יאיר לנו להבין ענין הדין והרחמים כי האב זה מלך מלכי המלאכים ואנו בני ישראל נקראו בנים למקום כמו שנאמר בנים אתם לה' והבת זו התורה הקדושה ואם מפירין מצותיה אז הוי כאילו אנו מריען לה ויש ספק על משפט זה אם הוא שייך למשפט הכללי או לא ואומר השי"ת אם יש מקטרג אז שייך למשפט הכללי וזה הדין והשטן הוא המקטרג על כן ציווה אותנו השי"ת לתקוע בשופר כדי להבהילו ואינו יכול לקטרג ואז השי"ת מסלק את הדין הכללי ויושב על כסא הרחמים וא"ש: