זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד
לר"ה שחל בשבת תרל"ה
באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט יש לפרש בהקדם מאמר חכמז"ל במס' ר"ה אמר ר' יצחק כל שנה שאין תוקעין מתחלתן מריען לה בסופה מ"ט משום דלא איערבב שטן אינו מדבר זה על ר"ה שחל בשבת שלא לתקוע משום שמא יעבירנו ארבע אמות בר"ה כי הם לא הי' גוזרין ומתקנין דבר שיש בו סכנה אלא מיירי שאירע איזה מקרה שאין יכולין עכ"פ מבואר דאם אין תוקעין יש סכנה כיון דלא עירבב השטן וקשה באמת מדוע ליכא סכנה בשבת כיון דאין תוקעין ולא מערבב השטן וגם מדוע בשופר מתערבב השטן הגם שיש רזין דרזין בזה אבל אין לנו עסק בנסתרות ויראה כי הסכימו חכמז"ל דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ואית דיין ודין ומשפט למעלה וספרים נפתחים ויש מליץ טוב ויש קטיגור כעין ב"ד שלמטה וכמו שאמרו על פסוק ויהי היום ויבואו בני אלהים להתיצב על ה' ויבואו גם השטן בתוכם ואמרו ז"ל ויהי היום זה רה"ש ובני אלהים אלו המליצים טובים ויבוא גם השטן זה הקטיגור הוא שטן הוא היצר הרע הוא המלאך המות כי כשבת המלך לדון עמים ומלאכי השרת עומדים לפניו אלו מימין ללמד זכות ואלו משמאל ללמד חובה וכמו שבב"ד שלמטה אין הדין נגמר אלא עפ"י דעת ותבונה וכל מי מן הצדדים שיהי' בו יותר דעת ושכל להעריך טענותיו זכות או חובה דברים נשמעים ביותר ונפסק הדין על פיו כן בב"ד שלמטה ג"כ אין הדין נפסק אלא עפ"י מי שיוכל להוסיף בטענותיו וירחיב הדיבור בחכמה ובתבונה כי אם המליצי יושר יהי' בהם יותר חכמה ותבונה ובעל לשון למודים אז המה יוזכו ואם הקטיגור ירבה ח"ו אז להיפך. אך יש לשאול ע"ז דמניין יתחלפו המלאכים דלמעלה המליצים ומקטרגים בדעת ותבונה שפעם אלו זוכין בדין ופעם אלו הלא אין בהם שינוי ואינו דומה לב"ד שלמטה שהמלמדים זכות וחובה ישתנו דעתם פעם אלו ופעם אלו אבל האמת בזה הסכימו כי אלה המליצי יושר והמקטריגים כולם מעשה בני אדם המה וכמו שאמרו חכמז"ל כל העושה מצוה קנה לו פרקליט אחד והעושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד כי האדם הישראל נעשה בדמות אלקים בורא בתוך עצמו כל שעה מלאכים טובים או רעים ובעשותו מצות ומעשים טובים נבראים מהם מלאכים אשר המה שלו וקנינו ממש והמה מליצים טובים בעבורו כי לתכלית זה נבראו וכן בעשותו עבירות ח"ו נבראו לו מקטריגים ומשחיתים אשר יקטרגו עליו:
והנה גודל דעתו וחכמתו של המלין הנברא הוא לפי ענין כוונת המצוה שאם קיים המצוה בכל אופנים ביראה ובאהבה ובפרט כי נזהר לקיימו בשלש אופנים שנבאר אז המלאך המליץ הנברא יש לו כח גדול ורב חכמה ותבונה ואלו הם השלשה אופנים עפ"י מה שפרשנו המסורה שלשה פעמים ונשמע כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך דהכוונה שאל יעשה אדם המצוה על דעת שישלם לו ה' שכרו מיד ואם ימנע ממנו שכרו אז יחדול ויאמר ח"ו שוא עבוד אלהים אלא יאמין אמונה שלימה שנאמן השם לשלם שכרו והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם וזה הכונה כל אשר דבר ה' נעשה ואף אם יתמהמה שכרו אפ"ה לא נחדול מעבוד אלקים אלא ונשמע עוד נשמע לקיים מצות אלקינו ובזאת נהי' בטוחים שלא יעול מדבר ה' ארצם וכמו שפרשנו בזה מאמר הכתוב בהעקידה ויקרא מלאך ה' וגו' אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי וגו' ולא חשכת וגו' ממנו יש לדקדק דפה מיותר את יחידך דבשלמא כאשר אמר השי"ת לאברהם קח נא את בנך את יחידך אתי שפיר כמו שפירש"י ששאל אברהם איזה והשב לו את יחידך כדי ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור אבל פה מיותר, אבל יראה דידוע שעיקר הנסיון הי' שהי' שני דיבורים של השי"ת סותרת זו את זו דבתחלה אמר לו השי"ת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אמר לו השי"ת קח את בנך והם שני הפכים ובכל זאת אמר אברהם היפלא מת' דבר וגבהו דרכי ה' ומחשבותיו ושני אלו דיבורים יתאמתו והנה בהיות יצחק חי ומסתמא יהי' לו בנים אז נקרא בשם בן כי בני בנים כבנים ומסתמא הי' כוונתו של השי"ת על כאשר אמר כי ביצחק יקרא לך זרע על צאצאי בניו ולא יתואר לקרותו אז בשם יחידך אך כאשר אמר העלהו לעולה אז נקרא בשם יחידך כי אין לו זרע יותר ממנו וזהו שאמר הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה כי לא חשכת ולא מנעת מלהאמין כי יתאמתו שני דבורים אלו יחד דהיינו את בנך את יחידך אף שהמה שני הפכים בנושא אחד מ"מ האמנת מטעם שהוא ממנו ולא יפלא מה' דבר, תנאי השני שבהמצוה מחויב האדם לעשות המצוה בצנעה ובהסתר ולא בפרסום ובגלוי כדי שיפארותו ויכבדהו כי אז לא יהי' לרצון לפני אדון כל כי והצנע לכת עם ה' אלהיך כתיב ופרשנו בזה מאמר הכתוב הנ"ל ויקרא מלאך ה' וגו' עתה ידעתי ולא חשכת וגו' ממנו יראה לפרש כי כתיב לעיל וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור וכתבו חכמינו ז"ל הבעה"ק והספורנו כי לכך לא לקח אותם עמם כי הי' ירא לנפשו אברהם אבינו שמא יעכבו על ידו ונראה דוחק קצת שאברהם אבינו יהי' ירא מבן אדם שיעכבו מדבר מצוה גדולה הזאת אבל הנראה כי אברהם לגודל צדקתו לא הי' רוצה לעשות מצוה רבה כזו לפני שים אדם רק לעשות רצון השי"ת בלבד ולא יעשה מעשה צדקתו בפירסום כדי שלא יפארוהו וישבחוהו על כך לא כמנהג הנדיבים אשר עושין צדקה ומצות בפרהסי' שיתפרסם מעשיהם ברבים ולזה אמר לו מלאך ה' עתה ידעתי כי ירא אלהים באמת אתה כי לא חשכת את בנך ורצית לשוחטו לא בשביל שבח שום אדם רק ממנו בלבד כי אין אתנו יודע מדבר זה חוץ ממנו ומצוה זו חשוב בעיני מאוד וזה מרמז המסורה ונשמע קולו בבאו אל הקודש לא יהי' קול ופרסום למצות שעשית בעוה"ז רק בעוה"ב שהיא קודש ועלמא דקשוט אז יהי' נשמע קולו של מעשים ומצות טובות שלך כי חשוב מאוד אצל השי"ת, תנאי השלישי הוא שבכל מצוה ומצוה שהוא עושה לא יהי' כוונתו רק לעשות רצון השי"ת ואפי' במצוה שיש בו הנאת הגוף יכוין שאינו עושה המצוה בשביל הנאת גופו רק לעשות רצון השי"ת הגם שמצות תענית ביום כפור חשוב מ"מ הוא יותר ולה להתענית יו"כ לשם שמים מלקיים מצות אכילה בערב יו"כ כי לאשר במצות אכילה ושתיה יש הנאת הגוף והתאוה רעה משכיח מן חיוב המצוה וצריך זריזות גדול לאכול לשם מצות הבורא ית"ש וראיתי בזה פי' על הפ' הנ"ל ויקרא מלאך אל אברהם וגו' אל תשלח וגו' כי עתה ידעתי וגו' כי ירא אלהים וגו' ולא חשכת וגו' ממנו דהכוונה בזה דודאי זאת המצוה שציוה השי"ת לאברהם לעקוד את יצחק בנו הי' אברהם מקיים רק ביחוד לעשות רצון השי"ת אבל כשחזר וציוה השי"ת אל תשלח ידך אל הנער הי' לו לאברהם לשמוח בהנאה גופנית שניצל בנו יחידו מהמות אך אברהם לגודל קדושתו גם זאת אשר לא שחט את בנו ג"כ קיים רק לעשות רצון השי"ת ודרך הנאה שלו ברגליו ולא הי' חשוב להנאה כלל נגד קיום המצות בוראו וזה שאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא עלה במחשבתך בשעה שחשכת ומנעת מלשחוט אותו כי הוא בנך ויחידך ולשמוח בו הנאת גופניות רק מנעת אותו ממנו מפני ציווי שלי כי גם מצוה שיש בו הנאות הגוף קיימת רק לשם ה' וזה נרמז ג"כ בהוסורה ונשמע פתגם המלך מלכו עולם עי' צל הכסף חמשה עשר:
והנה בהיות אדם מקיים מצוה באלה אופנים אז הוא בורא לו מלאך גדול והוא הנקרא מליץ וכמו שאמרו חכמז"ל על פסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת ובמדרש אדם שהוא נותן צדקה אפי' היתה בידו עבירה ונחתם גזר דין לאבד וניתנה רשות למלאך הממונה על הפרעניות לילך ולהפרע ממנו, המלאך הממונה על הצדקה אינו מניחו אלא רץ ובא בין מלאכי מרום ומלאכי מרום נותנין לו ריוח ואומר לפני הקב"ה פלוני שנתת רשות לאבדו זכות גדול יש בידו והממונה על הפרענית אומר וכי עבירה אחת בידו בלבד והלא אלף עבירות בידו וכ' בשביל זכות אחד ימחול לו על כל עבירותיו וזה אומר זכות זה שעשה שקולה כנגד הכל צדקה הי' נותן ומאכיל עניים אינו מצות של עמון אלא נפשות קיים ולולי כן מתים היו כדאי הם נפשות שהשיב שימחלו על עוונתיו וזה מאמר הכתוב אם יש עליו מלאך מליץ אפי' אחד מאלף ואלף קיטרוגין יש כח במליץ זה אם נברא ממצוה גדולה להנחילו עוה"ז ועוה"ב אך בתנאי שתהי' המצוה גדולה ועשוי כהלכתא ופירשו בזה ויקרא מלאך ה' וגו' כי ירא וגו' ממנו ירצה דאותו מלאך הוא הוא הנברא ממצות עקידת יצחק והוא שאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים וזאת ידעתי ממנו שאני רואה עצמי קדוש ונורא מאוד וזו עדות על גודל התלהבות וכוונת המצוה שעשית שנבראתי ממנו:
יוצא לנו מכלל דברינו דביום הקדוש הזה המלחמה גדולה מאוד בין המקטריגים אשר נבראו מעבירות ובין המליצים אשר נבראו מהמצות אמנם מלבד אלו יש כאן שטן והוא מלאך נורא מאוד אשר עומד ומשטין והוא נברא ומוכן לכך להשטין ולקטרג על ישראל ומגיד פשעם ולעומת זה צריך שיהי' ג"כ מלאך גדול מאוד אשר יהי' כוחו רב ונשא שיוכל ללחום ולהכניע השטן ולהכין ולברוא מלאך זה ציונו השי"ת לשמוע קול שופר כי רק ממצות תקיעת שופר נברא מלאך מליץ א' גדול מאוד אשר יכניע ויבהל את השטן. והנה יראה לן טעם על זה חוץ מהרבה טעמים שיש עפ"י סודות התורה יש להבין כבר אמרו חכמז"ל גמירי כל טינא דמדלי אינש אכתפי' תילתא דטעינא היכי דמטעינו אחר ומכ"ש בעשיית מצוה אינו דומה מועטין העושין את המצוה למרובין העושין את המצוה והנה כבר הקדמנו שמכל מצוה נברא מלאך מליץ וכ' ז"ל מאחר שאפי' המלאכים יש להם כמו גוף ונשמה, החיצונית של המלאך הוא כמו גוף ופנימיות הוא כמו נשמה לזה מגוף מעשה או מהדיבור של המצוה נברא גוף המלאך ומהכוונה שמכוין האדם נעשה נשמה של מלאך הנברא ואם עשה אדם מצוה שלא בכוונה אז בורא מלאך בעל חסרון והוא אלם או חרש או עיוור ואינו יכול להמליץ בעבור האדם והנה נחזי אנן כי מצות תקיעת שופר משונה מכל שאר מצוות שציונו השי"ת כי בשאר מצוות כמו תפילין סוכה אתרוג ציצית וכדומה כל אדם מקיים או במעשה או בדיבור ולזאת כל אדם בורא לו מלאך אחד במצותיו ע"י מעשיו או ע"י דיבורו לא כן תקיעת שופר שכל ישראל אינם עושים כלום לא במעשה ולא בדיבור רק בשמועה בעלמא ולזאת לא נברא משמועה זו דאינו רק מחשבה בעלמא שום מלאך דהרי אפי' בבריאת העולם נאמר בדבר ה' שמים נעשו ובעשרה מאמרות נברא העולם אבל בכל זאת כיון ששומעים ומכוונים לקול התקיעה וכל איש מישראל מהרהר בתשובה ומתחרט על חטאיו ובמסתרים תבכה נפשו על אשר בילה ימיו בהבלי זמן ואומר בלבו הלואי יזיכינו השי"ת שאוכל להיטיב דרכי הרי כל הכוונת האלו מתיחדין עם כוונת התוקע ונברא ממעשה התקיעה מלאך עם נשמה גדולה אשר נברא מכוונת אחדות ישראל והוא הנקרא מליץ יושר ועומד נגד השטן ומבהילו עד שע"י כן מתערבב ולזאת נבחרה מצוה זו בראש השנה להבעית השטן מה שאי איפשר במצוה אחרת כי ממצוה אחרת נעשו ונבראו הרבה מלאכים אך אינם עומדים לנגד השטן וצריך לזה מלאך גדול וזהו הפי' בתורה יום תרועה יהי' לכם דהיינו לשון ריעות וכמו ותרועת מלך בו דהיינו שיהי' יום אשר יתאחדו ויתרעעו כל הכוונת ומחשבת טובות כדי שיהי' נברא ע"י זה מלאך אלהים וזהו עלה אלקים בתרועה דע"י התרועה שהכוונת מתאחדים עלה מלאך אלקים ואז יהי' ה' בקול שופר דהיינו מדת הרחמים יתגבר כי השטן מתערבב ע"י מלאך אלקים ונכון:
אך מה נעשה ביום הזה שהוא שבת קודש ואסר לנו התקיעה ובמה יתערבב השטן העומד לקטרג על ישראל אמנם אמרי' במדרש על פסוק ברוב עם הדרת מלך אמר ר' סימון אימתי אני מתעלה בעולמי בשעה שישראל נאספים לבה"כ ולבתי מדרשים ונותן שבח וקילוס ושומעין הגדה מפי חכם אני מתעלה בעולמי ואומר למלאכי שרת בואו וראו עם זו יצרתי לי כמה הן משבחין אותי ובאותו שעה הן מלבישין הוד והדר ואני מוחל ומכפר על עוונתיהם של ישראל. מצאנו מצוה אחת שהוא דומה למצות תקיעת שופר דכמו שבתקיעת שופר התוקע עושה מעשה המצוה ובורא מלאך והשומעים בכוונתיהם נותנין בה נשמה כמו כן החכם שדורש בורא מלאך מהמצוה של דרוש התורה וכל העם השומעים אם יכוונו לשמוע ומהרהרין בתשובה על חטאותם ומקבלין על עצמן להיטיב מעשיהם הרי במחשבה זו נותנין נשמות וכח להמלאך הנברא ונעשה מליץ יושר עבור ישראל וזה כוונת הפייטן הנ"ל באין מליץ יושר מול מגיד פשע בוודאי יש לנו מליצי יושר אשר נבראו ממצותינו אשר יוכלו לסתום פי המקטריגים אך נגד השטן המלאך הנורא צריך להיות מליץ יושר אשר יוכל לערבב כי השטן נקרא מגיד פשע ואז שואל הפייטן מה לעשות בשבת קודש שאין כאן מליץ יושר אשר יוכל לעמוד נגד השטן מגיד פשע וע"ז השיב תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וכמו שנאמר שם שם לו חוק ומשפט ואם ישמעו ויכוונו לדברי הדורש ויהרהרו בתשובה ויקבלו עליהם עול מלכות שמים ויחזרו בתשובה ויגמרו בדעתם לעשות מצות ומע"ט הרבה אז יהי' נברא מליץ יושר במקום תקיעת שופר אשר יוכל לעמוד נגד מגיד פשע ויהי' השטן מעורבב ואז וצדקינו במשפט המלך המשפט וזהו הכוונה בזכרון תרועה ועיקר תפילתנו יהי' על גלות השכינה שירחם ה' עלינו וישלח לנו משיח צדקינו כאשר הבטיחנו ולא נעשה עיקר בקשתינו על פרנסה כי אז נהי' לחרפה ולבוז בעיני מלאכי מרום לכן נתפלל אנחנו על גלות השכינה ושיבוא לנו משיח צדקינו ויפתח לנו שערי רחמים ושערי גאולה שלימה במהרה אמן.