אור ברסלב

זקן אהרן (פריד)· הרב אהרן פריד

לקוטים

לנשואין

במס' ברכות דרש ר' עווירא וכו' אמרו מלאכי שרת לפני הקב"ה כתבת בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אמר להם השי"ת וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורתי ואכלת ושבעת והן מדקדקין על עצמן עד כזית ועד כביצה ע"כ ויש להבין מאי מדה כנגד מדה יש כאן שהשי"ת נושא פנים בשביל שהן מדקדקין וכו'. ונראה בהקדים דברי הגאון מווילנא בפירושי לספר משלי כ"ב פ"ט דיש לדקדק למה אמר בראשון דמדקדקין עד כזית ואח"כ עד כביצה דכיון שמדקדקין לברך ברכת הזימון אחרי כזית כ"ש אחר כביצה שהוא יותר מכזית ועוד מי איכא ספיקא קמי' שמי' להיות מסופק אי הלכה כר"מ או כר' יהודה דפליגי בדין זה וכ' הגאון זצ"ל דהרי"ף כ' במס' עירובין דשיעור שני סעודת הם י"ח גרוגרת והם ששה ביצים ואיתא בזהר שבשלשה ביצים יש עשרה זיתים שהם ט' גרוגרת ולפ"ז א"ש דהנה שיעור סעודה הוא שלשה ביצים והם עשרה זיתים וכשיש לאדם לסעודתו זה השיעור בלבד והוא אוכלו כולו לבדו חייבו התורה שיברך ה' על מזונו וכמש"כ ואכלת ושבעת וברכת לשון יחיד אבל ישראל עם קדושים יחפשו בחיפוש נירות איך מגדל וירומם את ה' יתברך שמו ביתר שאת ולכן יהדר אחרי עוד תשעה אנשים ויזמינו לסעודתו ואז מגיע לכל א' כזית ויברכו בשם ואם לא ימצא עוד תשעה אנשים אז עכ"ז לא יאכל בעצמו אלא מהדר אחר שני אנשים כדי שיוכלו עכ"פ לזמן ואז מגיע לכל א' כביצה ובזה א"ש דבתחלה מהדר אחר עשרה וממילא מדקדק עד כזית ואם לא ימצא עכ"פ מדקדק אחר שלשה ונמצא לכל א' כביצה ע"כ דברי הגאון ז"ל. והנה עיקר מצות הזימון היא האחדות והשלום שיש בין המזמנים והם מזמנים מהיות לנפש אחת כדי לברך לאל אחד וכמו דנלמד מקרא גדלו וגו' ונרוממה שמו יחדיו וכבר אמרו גדול השלום שבזמן ששלום בישראל אין השטן שולט בהם מפני שמדת הדין נהפך לרחמים וזה שאמר השי"ת כיון שהמה מדקדקין עד כזית וכו' ומהדרין לזמן יחד אף אני אשא פני להם וכמו שאמר במדרש ישא ה' פניו ישא לשון הסרה כמו ישא פרעה את ראשך לפני הוא פנים של זעם כמו שכ' ונתתי פני באיש דהיינו שהשי"ת יסיר מאתנו פנים של זעם וכעסו לא ישלוט בנו וישים לנו שלום והוא מדה כנגד מדה:

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה פסולה. יראה לבאר דבאה המתני' לרמוז לנו תכלית שלימות אמונת איש הישראלי הא' אמונת מציאת הבורא ית"ש והשגחתו תדיר עלינו וכמאמר הכתוב היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם והנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל והנה כבר נתבאר דסוכה מורה על קדושת השם ית"ש כי סוכה בגימ' כמנין השם בקריאתו בכתיבתו ואנו מורים ביושבנו בסוכה שאין אנו בוטחים טל קניני הבית והעשירות רק כי אנו חופפים בצל השי"ת ונתבאר בגמ' שהטעם שסוכה למעלה מעשרים פסול משום דלא שליט בי' עינא וזה שרות לנו התנא מי שמאמין במציאת השם ואינו מאמין בהשגחתו הפרטית עלינו עבודתו פסולה וזהו שאמר סוכה למעלה מעשרים שלא שלט עין השגחתו עליו פסולה כי אמונת השגחה היא ג"כ עיקרת וסוכה שהיא פחותה מעשרה טפחים בא לרמז שאיש הישראלי לא יתכן עבודתו אלא בקבלת עליו כל התורה כולה שנרמזת ונכללת בעשרת הדברות וכל מי שאינו מקבל עליו אף דבר א' מן התורה אינו בכלל יהודי ולזה סוכה פחותה מעשרה פסולה ושאין לה שלש דפנות באה לרמוז על ענין התפלה וכמו שאמרו דאין אדם יכול להתפלל ולבקש דבר מהשי"ת רק בזכות שלשה אבות הקדושים ועל זה אנו סמוכים בתפלתנו וכמו שכתב הזהר הקדוש על פסוק ואני ברוב חסדך אבוא ביתיך דמרמז על שלשה אבות וזהו שאין לה שלשה דפנות היינו שלשה אבות לסמוך עליהן בתפלתו פסולה ושחמתה מרובה מצילתה פסולה בא לרמז שלעולם יראה אדם א"ע חצי זכאי חצי' חייב כדי שיעשה מצוה אחת ויכריע שיהי' לעולם רוב זכיות וזהו שחמתה דהיינו עבירות קרוים חמה מצד התאוה שבאה מצד החימום יהי' לעולם פחותין מהצל דהיינו צל המצות דאי רבו עוונת פסולה וא"ש:

בליל ר"ח מרחשון שנת תרכ"ז אמרתי בחלומי אהא שאמרו חכמז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהי' אלא דרך ימין עפ"י מה שאמרו חכמז"ל איזה פרשה קטנה שכל התורה תלוי בה זה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחתך ואמרו כל מעשיך יהי' לשם שמים שאפי' דברי רשות כאכילה ושתייה יהי' לצורך עבודת ה' או לדברי הגורם עבודת ה' וכמו שכ' באו"ח סי' רל"א. והנה כתוב אורך ימים בימינה ובשמאלו עושר וכבוד ואמרו חכמז"ל למיימינים בה אורך ימים דהיינו עוה"ב למי שעוסקים בתורה לשם שמים ולמשמאילים היינו שעושין שלא לשם שמים עושר וכבוד ולפי זה כל פעולה טובה ומצוה יתירה שיעשה אדם הייני ימין ומה שעושה אדם להנאת גופו בעושר וכבוד היינו שמאל וזה שאמרו חכמז"ל כל פינות שאתה פונה אפי' אם אתה מחזיר אחרי עושר וכבוד ופונה אחרי הנאת גופך נמצא שאתה הולך לשמאל מ"מ לא יהי' אלא כדי להגיע דרך ימין דכל שאתה מחזיר אחרי הכאת גופך יהי' התכלית להביא לעבודת ה' או להגורם וכל מעשיך יהי' לשם שמים וא"ש:

תנן במתני' הי' רוכב על החמור ירד ואם אינו יוכל לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבי כנגד קדשי קדשים יראה לפרש לענ"ד שהכוונה בתפילה על שלשה אופנים:

אופן הראשון כפי אשר כתבו לנו הראשונים זלל"ה שהי' בכחם להעמיק בכוונתם כ"ב עד שהגיעו להתפשטות הגשמיות והי' כמעט הנשמה נפרדת מן החומר כאילו היתה עולה לשמים והגוף נשאר עומד כאבן דומם ופי' בזה מאמר הש"ס דאמר הצדיק אנא מחזיקנא טיבותא לרישי דכד מטי למודים מגרמי' כרעי וברוך שכוונתי להגאון יעב"ץ בסדורו בזה ואעתיק לשונו הזהב:

הנה עלה ברוב הפלגת עיוני בכוונת סודת התפלה עד גבול שהגיע למדריגת התפשטות הגשמיות וכו' ונדבקה נפשי בעולם העליון עד שלא הי' לי עסק בחושי גופי ולא הי' זוכר להשתחות כשהגיע למודים אם לא מחמת שכבר נתקדש גופו ונזדכך חומריותו שהי' יודע לעשות חובתו בעצמו בלי התעוררת שכלו שהי' טרוד אז בעיונו המופלג עכ"ל. וזה מדריגה היותר גדולה שבתפלה:

המדדיגה שניי' שיהי' לו כוונה בלבו ויתעורר בו בשעת שאומר שירות ותשבחות שמחה גדולה על מה שזכה להיות עבד ה' ולהקדישו בקדושה רבה דומה למלאכים ובשעה שהוא אומר תפלת ותחנונים והי' לבו נכנע לפני ה' כעני המבקש בפתח ויראה אותת מורשי לבבו על פניו כי לרב שמחתו בשירות ותשבחות תאור אור פניו ושעת עטיפת לבו להתחנן זלגו עיניו דמעות לרוב וכ"ז מחמת התעוררת שבלבו הן לשמחת מצוה בעבודתו והן לגודל עוצם תחינתו:

המדריגה השלישית הוא מי שמכוין בלבו מה שאומר אך לא יתפעל ממנו הלב כלל ולא יתעורר לא לשמות בשירות ותשבחות ולא להיות מוכנע ונשבר לב בשעת תחינתו ותפלתו זה המדריגה הפחותה שבתפלת אך מ"מ השי"ת ברוב חסדו מקבל גם תפלה כזו מחמת שהוא אנוס על כך מחמת דאגות ויגונות וכבר אמרו שיכולן לפטור את האדם מתפלה מיום שחרב בהמ"ק וכיון שלבו לשמים נאמר בו ריח ניחוח כקומץ של עני וזה רמז לנו התנא במתק דבריו הי' רוכב על החמור ירד ירצה כי האדם הוא נמשל בנשמתו עם החמור והגוף כאילו אדם רוכב על החמור ולזה אמר כי יראה האיש הצדיק להגיע למדריגה העליונה הנזכרת בעת תפילתו יעלה והתפשטות הגשמיות כאילו נפרד נשמתו מן החומר וזה כוונתו באומר ירד ירצה יפרד נשמתו ויתפשט מגשומיותו אמנם אם אינו יכול לירד כדורות הללו שאין בידינו להגיע למדריגה זו עכ"פ יראה שיגיע למדריגה שניי' שיתפלל בהתעוררת הלב באהבה ושמחה ודמעות נוזלות עד כי ניכר אותות רגשת לבבו על אור פניו וזהו שאמר התנא ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו יעשה תחבולת לעורר לבבו שיוכרו מורשי לבבו על פניו שמחה ובכי אך אם גם זה אינו ביכולתו מחמת דאגות ויגונות עכ"פ יראה שיכיון את לבו נגד קדשי קדשים ויודע בכללות שהוא עומד לפני השי"ת והוא ברוב רחמיו יקבל תפלתו גם באופן זה (צל הכסף פירוש רביעי:

ויש לפרש הפ' כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. יראה לפרש דלפי דברינו הנ"ל פני המתפלל תשתנה בתפלתו פעם לאודם ופעם ללובן כי בשעה שהוא חושב שהוא עובד למלך מלכי המלכים וזכה לומר שירות ותשבחות יתלהב פניו ויתאדם ובשעה שחושב כי הוא חפה סרוחה מלא מצואת עווניו אז יתבהל וישתנה פניו ללבן מחמת בושה והרי זה דומה לחוט השני שהי' בבית המקדש ג"כ שהי' אדום מורה על החטא ופעם לבן כשנמחול עוונותיהם נתלבן ואז התפלה נתקבל לפני השי"ת וזה הכוונה אם כחוט השני שפתותיך דהיינו מה שהיא מוציא משפתיו וכמו שאומר ה' שפתי תפתח אז וודאי ומדברך נאוה אז נתקבל התפלה ורצויה לפני השי"ת ונכון:

איתא בגמ' אם פגע בך מנובל זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו'. נראה איש אשר הי' לו בן יקיר והאיש זה עשיר גדול הי' וכאשר נתגדל הבן אמר לו אביו הגם שאין אתה חסר כל טוב בביתי בכל זאת היא נהמא דכסופא לך, לא כן בני הנני נותן לך אלף זהו' לך וסחור עמם נושא ונותן בהם אולי תוכל להרוויח בהם ופרוטה אחת אשר תרוויח יהי' חשיב בעיניך יותר מאשר יש לך בביתי הלך הבן לשוק פעסט והנה לקראתו איש ערמה ומרמה אשר תמיד עיניו צופות לרמות בני אדם ויהי כאשר ראה את הבן הנ"ל שאל אותו מה אתה עוסק כאן אמר לו באתי על השוק לסחור והשיב לו הלא פנאי גדול למחר כי עיקר השוק יהי' ליום מחר ועד אז נרווה דודים יחד ונשחק בקארטין והנה הנכרי הזה אשר ידע היטיב לשחוק רצה להרויח המעות מבן זה ועשה בערמה ומרמה שבתחילה ירויח הבן איזה פעמים כדי שע"י כן יראה הבן שידוע היטיב לשחוק ואז יפתהו שיניח כנגדו סך גדול ואז ירוויחו ממנו ולבסוף נמצא שאף שהבן הרויח יותר בכמות מהנכרי מ"מ הנכרי הרויח יותר באיכות כי הוא הרויח שני פעמים מאות והוא הרויח חמשה פעמים עשרה זהו' והי' כאשר בא אצל אביו ויכעס עליו אביו ויאמר לו מדוע לא למדת תחילה היטיב מעשה הצחוק כדי שתדע יפה איך להשמר אם תרצה להתעסק בצחוק צריך אתה ללמוד מעשהו ועניניו שלא יוכלו הרמאים לרמות אותך. הנמשל עשיר גדול זה מלך מלכי המלכים הקב"ה הבן זה הנשמה ה קדושה חלק אלקי ממעל הגם שכל טוב אדוניה בידיה ונזונת מזיו השכינה מ"מ אומר לה השי"ת כל מה שיש לך ממנו הוא נהמא דכסיפא כיון דלית לך מגרמי' כלום אבל לך לך לעולם השפל שמה תראה להשיג לך תורה ומצות ויפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים מכל חיי עוה"ב אשר לך כעת. והנה אדם מעת בואו לעולם נזדווג לו היצה"ר ויאמר לו עוד היום לילך אחרי התורה ומצות לעת זקנותך עתה שמח בחור בילדותיך בוא עמי להתעסק בהיות עולם לישא וליתן ולרדוף אחרי התענוגים והנה הוא נותן לו עצה לעשות כמה מצות קלות כדי שיהי' נחשב לו כאוהב נאמן ובאמת כי היצה"ר הוא נקרא מנוול מפני שהוא מנוול עצמו הרבה לחשוב עצות ומזימות אפ' כמה מצות מפתה את אדם לעשות והכל בשביל שיהי' לו פתח לעשות עבירה גדולה וכה יאמר הנה אתה באמת ירא אלהים שעשית כמה מצות עתה העת שתעשה ג"כ עבירה אחת כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל אינינו מבין האדם כי העבירה אחת היא גדולה ורבה כ"כ עד שתאבד ותבלה הרבה מצות וכמו דכתיב וחוטא אחת תאבד טובה רבה כי העבירות המה גדולים בענינים כחילול שבת בפהרסי' ודומה ואדם זה לאשר לא למד תורת ה' אשר בה מבוארין הקלות והחמורות נצוד במצודה רבה ועושה העבירה ואינו יודע כי בנפשו הוא והכל מחמת שלא הורגל בבהמ"ד וזה מאמר הנ"ל אם פגע בך מנוול זה דהיינו שרוצה לנוול עצמו נגדך להניח אותך שתעשה מצות קלות ומבקש ממך עבירות אז משכהו לבית המדרש שתדע מה תעשה וחשוב הפסד מצוה כנגד עונש עבירה ואז תדע מה לעשות ונכון:

שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות תלמידי חכמים. ויש להבין הכי שמעון העמסוני לא הי' יכול לדרוש זה הדרש ומדוע דוקא ר"ע דרש ולא תנא אחר. ונראה דשמעון העמסוני ג"כ הי' יודע הדרש אלא שלא רצה לדרוש ג"כ בפני רבים מחמת מורא כי הי' מקשין לו מדוע נקט דוקא תלמידי חכמים ומדוע לא בא לרבות כל יראי השם ואפי' אינם ת"ח רק מקיימין כל המצות בחומרות גדולות וכמו שאנו רואין בעינינו הרבה מתנהגין בחסידות מופלג ואינם ת"ח ולהכי ע"כ צריכין לפרוש כי הי' אומרים לו דכיון שהוא ת"ח לכבוד עצמו הוא דורש אבל ר"ע ידוע שהי' בראש עם הארץ והי' ירא ה' וחסיד נפלא כמבואר בכתובת במעשה דבת כלבא שבוע והי' זייני לתלמידו חכמים וכמ"ש בפסחים כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור עי' בספרי אומר לציון בפתיחה אות כ"א אך בסופו כאשר למד אצל ת"ח ונעשה תלמיד חכם אז הבין והכיר בעצמו שבכל יראתו וחסידתו לא הי' עושה כדין וכמו שהעיד על עצמו שסיפר קודם שלמד מצא מת מצוה והוליכו לעיר כמה מילין ואמרו חכמים שחייב מיתה על פסיעה ופסיעה ובזאת הבין שבלי לימוד תורה איפשר יחשוב אדם לעשות מצוה גדולה והוא באמת עושה עבירה ובזה א"ש דרק ר"ע דוקא שהי' ע"ה וירא שמים גדול ואח"כ למד והודה שבלי לימוד התורה לא נחשב היראה לכלום ולזה דוקא ר"ע לימד ודרש ברבים תדעו שאת בא לרבות ת"ח שאני ערב בדבר שאם אין תורה אין יראה וא"ש:

אבהמ"ח ראיתי להעתיק כאן מה שמצאתי בכתבי' כתבי קודש של אאמ"ו הגה"צ זצ"ל וז"ל הנה התורה הקדושה צוה לנו וחי אחיך עמך ודרשו חכמז"ל חייך קודמין לחיי חבירך שאם יש לאדם כדי חיוני אינו צריך ליתנו לאחרים שיחיו שיפסיד לעצמו חיותו אבל מי שיכול לחיות אך הוא רוצה להתעשר ואינו מביט שמזיק לאחרים והוא קונה ביוקר ואז גם אחרים יקנו ביוקר ואין להם ריווח רק ימסרו ממון של ישראל ביד גוי זה עון פלילי וכבר כ' המרש"ל בים של שלמה ב"ק שאין אנו יודעין מתן שכר ועונשין של מצות ואיפשר עונש גזילה שבין אדם לחבירו חמור מעבירה שיש בו כרת:

ראיתי נדפס בשם הבעש"ט ששאלו אותו למה יכנה את האנשים הסרים למשמעתו בשם חסידים ומדוע לא בשם וותיקים או בשם צדיקים והשיב הבעש"ט עפ"י הגמ' שלשה דברים נאמרו בציפורנים רשע זורקן צדיק קוברן חסיד שורפן וכ' תוס' שורפן דליכא למיחש שמא יתגלו והערוך כ' ששריפת ציפורנים מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אעפ"י שמזיק לו נראה מזה שכל עיקרה של חסידות הוא שתהי' אהבת חשש ניזוק מחבירו חשובה יותר מאהבת עצמו כמו הציפורנים שהחשש נזק הוא שמא יתגלו ויזיקו לאשה המעוברת אשר תפסיע עליהם במקומם שהוא חשש רחוק והנזק לעצמו ברורה והמדה הזאת בחרתי לקבוע אותו בלב הסרים למשמעתו ולכן קראתי אותם בשם חסידים ואני אומר שזה מאמר הש"ס ב"ק דף ל' האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין שעיקר החסידות שלא להזיק ולא לצער חבירו וא"ש:

מדרש תמוה מובא בספר נאוה תהלה וז"ל כל ימיו של דוד המלך ע"ה הי' מצטער עד שהגיע לפרק בתולה נשאת ונתקררה דעתו ע"כ. ונלענ"ד לפרש בעזה"י דהנה כבר מבואר במס' שבת דכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה משום דבמעשה בת שבע כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו ונמצא דהי' פנוי' ופירש"י שם שכל היוצא למלחמה הי' כותב גט ע"ת אם ימות במלחמה יהי' גט מעכשיו ונמצא כשמת אורי' הי' בת שבע מגורשת למפרע והבא עלי' פטור עי' רש"י גיטין ע"ג ע"ב ד"ה ומשני אמר רבה וכו' ע"ש ומבואר בגיטין כ"ה ע"ב דהך דינא במגרש במעכשיו ולאחר מיתה בתנאי דתלי' בדין יש ברירה או לא דלמ"ד יש ברירה הוברר הדבר דמגורשת למפרע אבל אי אין ברירה הוי מגרשת וכן מביא שם בשם עיר דוד דדין זה דכל היוצא וכו' תלי' בברירה:

והנה יסוד דין דברירה מבואר במתני' דהלוקח יין מבין הכותים דס"ל לר"מ דהלוקח יין מבין הכותים אומר בשבת שני לוגין שאני עתיד להפריש תרומה ועשרה מעשר וכו' ושותה ואמרי' יש ברירה שהוברר הדבר שמה ששתה הי' חולין גמורין אך ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין ובטעמיהו דחכמים דאוסרים מבואר בברייתא דחיישינן לשמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבל למפרע. והנה בסוכה כ"ד מבואר שם דגם לר"מ לית לי' חשש שמא תמות גבי עשאה בהמה דופן לסוכה וכשירה הסוכה וה"ה דלית לי' לר' יהודה לחוש שמא יבקע הנוד רק דלדבריו דר"מ קאמר לי' וממילא דס"ל דהטעם דאסור גבי ב' לוגין משום דאין ברירה אבל במס' גיטין דף כ"ו מסיק הש"ס דבין לר"י ובין לר"ש אית להו ברירה רק הטעם דאוסרין משום דחיישי לבקיעת הנוד ואף דלא שכיח עכ"פ יראה דיש בזה ספק אי אית לי' לרבנן דפליגי אר"מ ברירה ורק דאסרו משום דחיישי לבקיעת הנוד אף דלא שכיח וכמו שמסיק הש"ס בגיטין או דלית להו ברירה כלל ורק לטעמיי' דר"מ אמרו דניחוש לשמא יבקע הנוד אבל לר"י ס"ל דלא חיישי' למיתה וגם לשמא יבקע הנוד:

והנה תוס' בסוגי' דשמא יחפה הקשו אהא דאמרי' דר"ל לא אמר כר"י משום דזנות לא שכיח והרי תנן בתולה נשאת וכו' אלמא תקנו תקנה משום דחיישינן לזנות וכ' וז"ל ומסתברא דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלמיחוש לשמא זנתה וכ' המהרש"ל דכוונת התוס' כמו דאמרי' בגיטין דלשמא מת ל"ח ולשמא ימות חיישינן עיי"ש הרי דלשמא תזנה חיישינן וממילא ע"כ לשמא תמות נמי חיישינן והוא כ"ש דהרי מבואר בסוכה הנ"ל דמיתה שכיח וכיון דחיישינן לשמא תזנה ולשמא תמות ממילא חיישינן ג"כ לשמא יבקע הנוד:

ובזה א"ש דכל ימיו של דוד הי' מצער על אותו עון דבת שבע ואף שכל היוצא וכו' גט הי' כותב לאשתו והוי גט על תנאי מ"מ תלי' בברירה ואף שר"מ אית לי' ברירה בלוקח יין וכו' מ"מ הרי רבנן אוסרים שם ואפשר לומר דטעמם משום דלית להו ברירה ואין לומר דטעמם דחייש לבקיעת הנוד דאפשר דלא שכיח ולא חיישינן לכך אבל כיון שהגיע לפרק בתולה נשאת ותקשו קו' התוס' וע"כ צריך לומר דלשמא תזנה חיישי כמו שאמרו לשמא תמות חיישינן וא"כ ממילא חיישינן ג"כ לבק"ה א"כ גם המה מודה דיש ברירה וכשמסיק הש"ס בגיטין וכיון דיש ברירה א"כ לא עבד שום עבירה דהרי למפרע פנוי' היתה ולכן שפיר נתקררה דעתו וא"ש:

תוכן העניינים

זקן אהרן (פריד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה