אור ברסלב
זכרון יהונתן חלק א הקדמה מבני המחבר

זכרון יהונתן חלק א· רבי יהונתן אבלמן

הקדמה מבני המחבר

עזרנו בשם ד' עש"ו

תולדות אנשי שם ודברי ימי גדולים רבי פעלים, יקרים ונשאים המה לכל בני העמים הפקחים והמנומסים, כי מקור חיים המה לבאים אחריהם בראותם דרכי מטיבי לכת, וצעדי גבורי כח, את הגדולות אשר עשו והרמות והנשגבות אשר הגיעו אליהם בדרך זו בחרו, והתעוררו והתעודדו גם המה לשמור ארחותיהם ללכת בעקבותיהם להיות לבני חיל להביא ברכה בארץ ואם לגבורי עולם עובר כך, לגבורי עולם קים על אחת כמה וכמה!! והנה כי כן בכל דור ודור יספרו לנו אנשי לב תולדות גדולי זמנם בישראל אורחות חייהם וספורי שפורי מעשיהם, למען עשות להם שם עולם, וזכר לברכה בישראל לנצח. ולמען דעת דורות בני ישראל ללמוד אל דרכם דרך אמת וכמותם ירבו בישראל סלה !

ובכן גם בהוצאת ספר זה דמר אבינו הגאון זצ"ל, לאור עולם, אשר הלך לעולמו במעוט ימים ר"ל כבן ארבעים ותשע לימי חייו, ובעוה"ר לא הספיקה לו השעה לגמרו ולסדרו כראוי לפי רצונו ותבונתו הרחבה, ראינו לנו לחובה להודיע מעט בקצור מתולדות ימיו, ותרומת מדותיו הנעלות, את אשר שמענו מפי אנשי אמת עדי ראי' באביב ימי נעוריו, ואת אשר ראינו בעינינו אחרי בואנו לכלל דעת, למען עשות שם עולם למרן אבינו זצ"ל, ולמען היותו למופת לצעירי בנ"י ללמוד אל דרכו ועשו והצליחו.

אבינו זצ"ל נולד בעיר ווילאן פלך קאוונא לאביו הרב הג' הצדיק מוהר"ד אברהם אבא יצחק זצ"ל, חתנו של הרב הגאון הצדיק המפורסם בדורו בשם ר' יעקב ווילאנער הגאב"ד דק"ק ווילאן, ואח"כ עזב רבנותו ונסע לאה"ק, ויהי שם גבאי כולל כארבעים שנה ושם מ"כ. ושמענו מפי אבא מרן זצ"ל, כי כ"כ הי' גדול זקננו הרראא"י זצ"ל בתורה, עד כי בחרה בו עדת ווילאן יצ"ו להושיבו על כסא הרבנות, במקום חמיו הגאון בנסעו לאדין הק'. אך הוא בענותו לא שמע להם. ויבחר להתבודד על התורה והעבודה. ואשתו הצדקנית זקנתנו זצ"ל היא התעסקה בפרנסת הבית. והוא חי באומנת תורתו כל ימיו. ובעוד אבינו זצ"ל ילד רך נראתה בו תשוקת למוד תורה"ק באופן נעלה, ובהיותו עלם כבן ט"ו שנה בא עירה איישישאק יע"א ללמוד תורה בתוך קהל הלומדים המצוינים אשר יבואו אל העיר ההיא מאפסי ארץ. וזקנים נכבדים מאנשי העיר הנ"ל, ורבנים מפורסמים אשר היו עמו שם יחד, מפליאים לספר את עצם שקידתו הנפלאה. שם באיישישאק בירכתי ביהמ"ד הישן אל הכותל הצפוני עמד הבחור הווילאנער (כך הי' נקרא שם על שם עירו "ווילאן", ורוב למודו הי' בעמידה) על רגליו, מאז הבוקר עד חצות הלילה ועד בכלל, אל העמוד ועליו ספרו פתוח וקולו בנעימה נשמע מתרונן ברנה של תורה גילת ורנן ופניו צוהלים בהתענג בדשן נפשו מנופת צוף תורה"ק. עני הי' באותה שעה וכל צרכיו בצמצום ובקושי גדול באו לו. והוא הי' ע עלז וטוב לב תמיד. כי חדות ד' בתורתנו הק' היתה מעוזו. גם בעתות הפנויות דמפגרי בהו רבנן, או יוצאים לשוח לשאוף רוח, וביהמ"ד התרוקן, הנה הבחור "הווילאנער" עוד לא שבת מעבודתו, ועדיין הוא עומד על משמרתו, או מתהלך ומתרונן אחת הנה ואחת הנה בביהמ"ד, ספרים פתוחים סביב לו ועיניו כיונים מרחפות ומחפשות הנה והנה לדרוש ולתור בחכמה, כמבקש אוצרות חשך וחופש מטמוני מסתרים, והכל בשמחת לב כהולך בחליל. גם אחרי עבור חצות הלילה ורובא דרבנן דבי רב הלכו לנום שנתם, הנה הבחור "הווילאנער" מביא לו קסת וגליון ומתכונן להעלות הגות לבו מה שנתחדש לו היום בכתב, ופעמים רבות מאד המשיכה אותו הכתיבה והעיון שעות הרבה עד קרוב לאור היום ועד יממא ממש.

כה עברו עליו בבית אולפנא "דאיישישאק" בארבע שנים, ותמיד הי' מתחזק ומוסיף אמץ בשקידה ועיון רב, עד היותו לצנא מלא ספרא בגמרא וחדושי הראשונים וגדולי האחרונים, כמו בס' התומים להגאון מוהרי"א ז"ל שהי' בו בקי נפלא. וביגיעתו הגדולה הזאת קנה לו לב נבון וחריף ונעשה כמעין המתגבר לחדש תמיד חדושי דאורייתא בתבונה ודעת ועצות מרחוק כאחד הגדולים, ואז עלה ארי' מסבכו מעיר המצער ויבוא עירה "ווילנא" המעטירה יצ"ו, אשר היתה אז מלאה חכמים וסופרים ככלוב מלא עוף, ומיד נשמע קולו בבואו אל הקרש לבתי מארי דאורייתא, ויראו אותו כי טוב הוא ומלא דבר ויצא שמו לתהלה ולתפארת, ויכנוהו בתואר העילוי "הווילאני".

בימים ההם ישב על כסא ההוראה ב"וילנא" הגאון המפורסם החכם הנפלא ר' אלי' אליעזר זצ"ל, בנו של הגאון הגדול המפורסם ר' יצחק שירוינטער זצ"ל, וחתנו של הגאון מאור הגולה החסיד הק' ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל, וירא הגאון מוהרא"א ז"ל כי ברכה בו וכי צפוי הוא להיות מגאוני הדור, ויאמר אל חמותו הרבנית החכמנית מ' אסתר ז"ל, דביתהו של אותו חסיד מאוה"ג מוהרי"ס זצ"ל, כי ראוי לקחת אותו לחתן לגיסה הרב הגביר הנכבד לב"י מוהר"ר אברהם אבא זצ"ל לעווינזאהן וישלחו לדבר בו בדבר הזה, ואף כי באותו פרק הי' נכון לפניו לגמור דבר, להתחתן עם עשיר גדול אחד ממדינת פולין, וידו של הררא"א ז"ל הנ"ל, היתה כהה באותה שעה, בכל זאת לא נטה לבו כדרך הבחורים אחרי הון ועושר 2), ויבחר להתדבק בטובים בגדולי ישראל, למען התחמם כנגד אורן של המאורות הגדולים, להנות מהם עצה ותושיה בתורה ויראת חטא, ומן שמיא הוא דקא זכו לו

1) זקננו הרב ר' אברהם אבא זצ"ל בנו של הרה"ג ר' משה זצ"ל לעווינזאהן אחיו של הרה"ג הצדיק ר' אייזיק זצ"ל, אביו של הגאון החסיד חכימא דיהודאי מוהר"ר אלי' בישראל גדול שמו בשם:

ר' אלינקע קראטינגער, ושניהם ז"ל, מלבד שהיו בני אחים היו גם תרי גיסי, כי הרב הגאון, ר' אלינקע קראטינגער ז"ל הנ"ל, לקח לו לאשה את הצדקנית שייטיל בת דודו רמ"ל הנ"ל, אחות הרב ר' אברהם אבא הנ"ל, וכמבואר באורך תהלת המשפחה הרמה הזאת בישראל בס' "מכתב מאליהו", ספור תולדות הגאון החסיד ר' אלינקע הנ"ל.

2) ולמען דעה עד כמה היתה תשוקת אנשי בית הגאון מאוה"ג מוהר"י סאלאנטער זצ"ל להתחתן במר אבינו זצ"ל. לא נחדל מלספר את אשר סח לנו זקן אחד מיושבי ווילנא את אשר שמע מפי מר אבינו הגאון זצ"ל, שיחה נאה של דוד"ז הרבנית החכמנית מרת אסתר ז"ל, אשתו של אותו צדיק יסוד עולם הגר"י סאלאנמער זצוק"ל. וזה הדבר:

בעת ההיא הי' רגיל מר אבינו זצ"ל להיות נכנס לבית הגאון מוהר"ר אלי' אליעזר זצ"ל לעתים קרובות. אולם אחרי אשר קפצו עליו שדכנים, והרבו עליו דברים לפתותו לחמוד שבת בצל הכסף, כי על ידי זה ישב שאנן ושקט בצל דחכמה ויתעבד לאילנא רברבא, ודבריהם אלה מצאו מסלות בלב מר אבינו זצ"ל אשר כל ישעו וחפצו הי' רק להתגדל בתורה:

החל להוקיר רגלו מבית הגאון מוהררא"א זצ"ל הנ"ל. אז השתדלה דוד"ז הרבנית מדת אסתר ז"ל הנ"ל, להרבות רעים על מר אבינו ז"ל להטותו להתראות אלי'. ובבואו שאלה מאתו על מהות הנכבדות אשר הציעו לפניו. ויספר לה כי ידברו בו בבת עשיר אחד אשר יתן נדוניא סך חמשת אלפים רובל במזומן תומ"י, ומתחייב להספיק כל צרכי הזוג, משך עשר שנים רצופות, ולבו נוטה לזה באשר בזה יגיע לאדיר חפצו להשתלם הרבה בתורה הק'. אז פתחה פי' בחכמה לו זבד טוב ודבק טוב, כי ע"י הזווג המאושר הזה, השכיל והצליח להפליא! בעסק התורה ודרך חיים תוכחות מוסר, נגה עליו אור הגאונים הגדולים הגאון מאוה"ג מוהרי"ס הנ"ל זצוק"ל, וחתנו הגאון הג' מוהר"ר אליהו אליעזר מו"ץ דווילנא, אשר בצלם חמד וישב, ויהי כבן בית לפניהם, וביחיד החסיד הק' מוהר"י סאלאנטער זצוק"ל, שם עיניו ולבו עליו וילמדהו דעת ודרך תבונות, ויהי אתו כמעט יום יום ביחוד כמה שעות, בהיות הגאון מוהרי"ס או יושב בעלית קיר הנשענת לביהמ"ד, הנקרא "קלויז יאניכעס" בווילנא, כשתי שנים רצופות, ונתקיים בו מקרא שכתוב:

"תן לחכם ויחכם עוד". ושם עלה ונתעלה בכמה מעלות גדולות שהתורה נקנית בהם, ויעל ויצמח ויפרח כתמר בחריפות והבנה עמוקה בהלכה בדרך אמת, וביראת ד' ומדות יקרות וחמודות, כאחד מגדולי אנשי המעלה בישראל. ובעסקי עוה"ז הי' מאושר אושר רב, ע"י אשת בריתו אשר זכה, דלאו כל אדם זוכה, היא האשה הגדולה והחשובה יראת אלקים באמת, אמנו מורתנו הרבנית מרת שפרינצא תחי' לאוי"ט. ומי יוכל לתאר ולספר כמו, את חין ערכה ומדותיה המצוינות ? היא כאשת חיל חגרה מתניה בעוז ותאמץ זרועותיה לעסוק במסחר, וכל עמל ויגיעה לא כבדו עליה, למען החזיק ביד בעלה הנעלה להגות בתורה בלי מפריע. ואף כי עסקיה התנהגו בכבדות, בכ"ז צהלו פניה תמיד, ומדי בוא בעלה הביתה קדמה פניו תמיד בשמחה והדרת כבוד חכמים, ותערוך לפניו שלחן בכל הטוב אשר מצאה ידה, כאלו בא מבית הבירזא והרויח הון רב. בכל עת, התאמצה להסתיר ממנו כל דבר עצב המזדמן, לבל יהי רוחו נעכר, והי' לו למפגע בעסק התורה ח"ו:

למען יהי לבעלה מר אבינו זצ"ל הרחבה ועונג לכתוב חדושי תורה, היו מוכנים לו תמיד, מיני נייר שונים, ונהדרים:

קסת ועט וכמה מיני כל כתיבה ומחיקה ודבק וסרגלין והכל מן המובחר והמהודר, ויהי שולחן הכתיבה שלו כדמות השולחנות אשר לעורכי דין:

כאשר זכתה לשמוע מפי אחד הגדולים בישראל כמו קרובי' הנ"ל או מפי רב מפורסם אחר, כי בעלה מר אבינו זצ"ל נפיש חילו באורייתא, אז ראו הכל עין בעין, כי ברגשי שמחה רוחנית נפלאה התרגשו כל חדרי לבה, ופניה האירו והצהילו ; סוף דבר, כמה וכמה פסוקים שלמים שבפרשת "אשת חיל" נתקיימו בה ככתבם, ובעזרה הרב, מצאה ידו לשקוד על תורה"ק כרצונו וחשק נפשו הנפלא. וזכה לדברים הרבה שזוכין העוסקים בתורה לשמה, כי עלה מעלה מעלה בצעדי ענק, ויצא לו שם בגדולים, ובהיותו כבן כ"ד שנים הושיבוהו בני עדת עיר חאראשין הסמוכה לביאליסטאק על כסא הרבנות על פי דבר הגאון הגדול ר' יו"ט ליפמאן זצ"ל הרב דביאליסטאק (בעהמ"ח שו"ת "עונג יו"ט"). אישר מלא אחרי דברי מחותנו הגאון מאוה"ג החסיר ר"י סאלאנטער זצ"ל אשר בקש עבורו.

אחרי מלאת לו שש שנים לשבתו בעיר חאראשין נקרא לקהלת ביאליסטאק, לעטר בעטרת תורתו הגדולה, את לשכת הדיינים והמורים, אשר בק"ק הנ"ל, ויהי אהוב ונכבד לכל העם ולכל באי שער העיר הגדולה הזאת, וביחוד לגדולי התורה המצוינים אשר בעיר שהכירו ערך גדלו והדר גאונו בתורה, הם לא זזו מחבבו בחבת קודש ואהבת נפש, ויתענגו על פרי חריפותו העמוקה והגיונו הישר בברור הלכה, וישתעשעו בדבריו המסולאים בפז (עיין בס' "למטה יהודא" להרב הג' הגביר שלשלת היוחסין מוהרד"א ז"ל קעמפנער בחלק התשובות שנדפסו שם תשובות הרבה שלו). בשבילו התרבו בביאליסטאק רבנן דבי רב אשר חמדו וישבו להם באהלי תורה שמה, למען היותם קרובים למר אבינו הגאון זצ"ל, לאור באור תורתו ולשאוב ממקור תבונתו.

לספר הליכותיו בקדש ומדותיו הנפלאות קצרה שפתנו, כי היו מתרומת מדותיו של מר דודנו הגאון מאוה"ג החסיד הק' מוהר"י סאלאנטער זצוק"ל, כי בחנותו של הבשם הגדול הזה. קלט הרבה מאד; קבלתו את כל אדם בסבר פנים יפות, הי' להפליא. בבוא אליו איש להתראות, הי' נראה לעין, כי מתאמץ הוא לקדם פניו בכבוד ובשמחה, אף בעת שהיו מחשבותיו שקועים ברב ענין, בעיון בהלכה עמוקה, או בסידור כתביו, שאז כדרכו בקדם היו עיניו ולבו וכל קרביו נתונים ומסורים למה שלפניו, עד כי הסיח דעתו ממש מעולם ומלואו, אבל לקיים מצות חז"ל "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", התגבר כארי להעמיד פנים שוחקות לקדם את פני האורח בהדרת כבודו הראוי לו.

מדי עברו - בהיותו בדרך - במקום שהי' אחד ממכריו ומיודעיו אף הקטן ממנו הרבה, דרש לשכנו וישחר את פניו בביתו בשמחת לב ואהבת אחים. בהגיד לפניו אחד מבני תורה איזה חידוש בד"ת, בהלכה או אפילו באגדה, אם רק דבר ישר הי', אף כי קטן הי' הדבר מאד, הי' מחבב ומרומם את הדבר כחתיכה הראוי' להתכבד בה, מפני חבת הקדש, ומפני כבוד ההוא מרבנן, ולמען חזק את לבו להוסיף אמץ בתורה הק'. וידענו כי פעם אחת קרה:

עדה אחת בקשה את מרן אבינו זצ"ל לדרוש הדרן בסיום סדר בחברת ש"ס. ומרן אבא זצ"ל אמר בחשאי לבחור אחר חריף. אשר הי' מן הכושלים והנדכאים במצבו. שיכין א"ע גם הוא. ובהקבץ העם לשמוע תורת אבינו זצ"ל. השתמט הוא מלדרוש. ויתן את כבודו להבחור ההוא. למען על פני כל העם יכבד.

הליכותיו עם כל אדם בכלל, ועם בני העיר אשר שכן כבוד בתוכה למגדול ועד קטן בפרט. היו בנעימים בשלום ובמישור ובזהירות נשגבה שלא להביא לידי קפידא או מחלוקת ח"ו. הן אלה אפס קצהו, מקצות דרכיו בקודש, וקצרה פה היריעה מלתארו כמו, וגם לא בנו הוא כי אם לגדולים בערכו להבין חין ערכו, ולפלס נתיבותיו, ואנחנו רק לקיים מצות כבוד אבינו ומורנו ורבנו זצ"ל באנו. ונמצאנו מחויבים להודיע מעט מזעיר מרום ערכו והדר גאונו. כפי דעתנו הקלושה וידנו הכהה. ואך

ותאמר לו:

אמנם כונתו של כבודו רצוי', אבל שגגה היא לו ממעוט הידיעה בטיב הממון וערכו בעולם המעשה. ועתה ידוע ליהוי למר, כי בנוהג שבעולם אין אדם מניח מעותיו בידו של חברו בחנם, מבלי שישתעבד המקבל לאיזה שיעבוד והתחייבות בזה. אם ברבית קצוצה פשוטה, או בדרך רווחא דעיסקא. אבל שתהי' כל ההנאה של המקבל, מבלי היות למס עובד, מילתא דלא שכיחא היא כלל ומעתה יתבונן נא מר, הנה נמצא איש אחד האומר להניח בידו סך חמשת אלפים רובל. ונוסף לזה עוד ישתעבד לפרנסו ולהספיקו אותו ואת ביתו משך עשר שנים רצופות, שגם זה יעלה לכל הפחות לסך חמשת אלפים רובל, ואיך יחשוב כבודו כי ישקלו לידו עשרת אלפים רובל, שהוא הון רב ולא יושם עליו שום שעבוד של נשך ותרבית כלל, רק בחנם לגמרי ? על כן עליו לדעת כי כזאת לא תהי'! ואמנם נשך גדול הנושך מנפש ועד בשר יושם עליו לכל ימיו. כי איש כזה האומר להוציא על נשואי בת אחת עשרת אלפים. בוודאי יעלה כל הונו לערך חמשים וששים אלף. ומי שיש לו עושר כזה הנה הנהגת ביתו כמנהג בעלי מאה אלף, כנוהג שבעולם. ובתו רגילה בלוקסוס גדול של גבירי מאת אלף, וכזאת וכזאת תדרוש מיד בעלה כל ימי חיי'. וזהו עול הברזל של נשך אכזרי אשר יושם עליו אשר לא יוכל להמיש צוארו ממנו כל ימיו, ואין בלבול הדעת ובטול תורה גדול יותר מזה! זאת ישים אל לבו ויבין את אשר לפניו - ודברי' אלה הנאמרים בחכמה ירדו חדרי לבו דמר אבא זצ"ל. וינער את כפיו מתמוך בעושר, ויחמוד לשבת בצל החכמה והאמת. את זה אנחנו מוצאים את לבנו נכון ובטוח להגיד בפה מלא, כי הקהל אשר שכן מר אבינו זצ"ל בקרבם, אף כי אהבוהו ויכבדוהו בכל זאת לא ידעו את גדלו, ולא הכירו את הוד גאונו, עד כמה נפיש חילו באורייתא, כי צנוע הי' מר אבינו זצ"ל, ולא התנהג ברבנות, ורק כותלי חדר תלמודו הוא בית מדרשו שבביתו, הם הם היו עדי יגיעתו הנוראה, ועל כחו הרב בגבורה של תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ואש אהבתו לדבר מדברי תורה כמעט במסירת נפש.

והנה אלו הי' אבינו זצ"ל מאריך ימים, והי' זוכה להוציא לאור בחייו ספר נכבד, אז הי' מתפרסם שמו כאחד הגאונים המפורסמים עד קצה ארץ. אבל צדיק הוא ד' יתב"ש, לא כן עלתה בידו, רובי חדושיו ותשובותיו, היו טמונים באהלו, עין לא ראתם זולתו, לבד יחידי סגולה מעטים מאד, חוץ מן הקונטרס הקטן "תורת יהונתן" אשר הדפיס בשנת תרמ"ט לדבר בעתו בדבר השמיטה בזה"ז.

ובדמי ימיו בטרם מלאו לו חמשים שנה תמימות, עלה למרום, והניח את עמו מלאה זקוקין די נור, כי הרבה גליונים של התחלות ענינים נמצאו בגנזיו, והרבה רשימות ראשי פרקים ומאמרים מקוטעים, שאין איש זולתו יודע בם עד מה, ובין כך ובין כך, הי' רום תפארתו ושיא חסנו נעלם גם מעיני יודעיו ומכיריו שלא ראו בו רק אפס קצהו, ובשביל כך אעפ"י שאהבוהו כבדוהו, בכ"ז לא נתקיים בו בחייו "בשמך יקראוך ועל מקומך יושיבוך" והדברים עתיקים. והדבר הזה הוא אחד מן הטעמים העיקרים אשר העלה את להב תשוקתנו להתאזר עוז ולחגור שארית כח, להוציא חלק גדול מכתבי מר אבינו הגאון זצ"ל לאור עולם, ולמען ידעו רבים אשר התחשבו למכיריו, כי עדיין היו מבחוץ, ויכירו וידעו עכשיו, עד כמה הי' רבם יהונתן, גבר ענותן רך ונוח, וסבלן כביר כח, גחין וקאי, אמאן דגולתי' יאי, בסייג לחכמה שתיקה ודממה, לאחזוקי בשלמא.

אמנם באחרית ימיו בעוה"ז, כמו אות ממרום נראה בתוך קהל ועדה להודיעם, כי אחד הגדולים בישראל הי' בתוכם, כי כל סדר פטירתו של מרן אבינו הגאון ז"ל, הי' מחזה נורא ואיום, ומטיל אימה יתירה מפני כבוד קדושתו זללה"ה. ולבנו מחייבנו לרשום פה לזכרון, את כל פרשת הסתלקותו מאתנו, כפי אשר העידו לפנינו אמנו מורתנו הרבנית תחי' וכל בני הבית, וכנודע לכל קהל ביאליסטאק יצ"ו.

ערך שתי שנים קודם פטירתו החל להרגיש מיחוש בלב ר"ל והי' עוסק ברפואות לפרקים, אך בכל זאת לא עלה למטה, ולא התבטל מעבודתו עבודת הקודש. בקיץ תרס"ב נסע לחו"ל עפ"י מצות הרופאים בלוית אמנו הרבנית תחי', ולמראה עין חשבו רבים כי הוטב מצב בריאותו, וגם הוא ז"ל למען עשות נחת רוח לדורשי שלומו וחפצי טובתו, הראה פנים שוחקות, וגם אמר כי הוקל לו, אבל לבו ידע מרת נפשו. וליחידי סגלה מאוהביו הנאמנים, גלה סודו, כי נכון הוא לשים פעמיו לדרך עולם. (וכן ראינו מכתב ידו לאחד מידידיו בברכו אותו בשנה טובה לשנת תרס"ג, ואחרי חתימתו כתב בזה"ל:

מצבי הוטב ב"ה, אבל עוד לבי חלל בקרבי, וכו', והנני מצפה לחסדי ד' שירפאני וכו', זה הי' כדי לרמז לידידו שיבקש רחמים עליו בימים הקדושים).

בליל מוצש"ק אור לט"ז אדר שנת תרס"ג, ישב בביתו בתוך מסבת אנשי ביתי אמנו הרבנית תחי', ושתי אחיותינו תחיינה, ועוד אנשים מספר מנכבדי העיר ואכלו יחדיו סעודתא דדוד מלכא. ומר אבינו ז"ל הי' בדעתא בדוחא והתענג על ב"ב ואוהביו עד כחצות הלילה, ואז נפרדו אחיותינו בנותיו תחיינה מאתו בברכה, ותלכנה לבתיהן, וגם יתר האורחים התפטרו לבתיהם. אז נכנס אאמו"ר זצ"ל אל חדר תלמודו וישב אל שלחן הכתיבה לכתוב חידושי תורתו, וישב וכתב עד סוף שעה השני' אחר חצות הלילה. ותאמר לו אמנו מורתנו תחי':

"איך לא תחוס על בריאותך, ותגזול כ"כ שנה מעיניך?" ויאמר לה בזה"ל:

מען דארף זעהען אריין חאפען, טאמער גיבט מען א רוף פון אויבען!" ויקם מעבודתו ויקרא ק"ש וישכב.

בבוקר יום א' ט"ז אדר, קם ממשכבו בשעה 8, ויברך ברכת התורה בקול נעים ברמה עד כי נשמע בכל חדרי הבית, ויכין א"ע ללכת להתפלל אל בית תפלתו הקבוע בביהמ"ד "ר' יחיאל נעכעס". ולפני צאתו נפרד בברכה מאמו הרבנית תחי', ומזקנתנו היא חמותו תחי' שהיתה אתם בבית, ביחוד, ומראה הפרידה הי' לפלא כאיש נפרד להרחיק גדוד. בלכתו מביתו עמד לפוש איזה פעמים עד בואו לביהמ"ד. בביהמ"ד התפלל כדרכו כל תפלת שחרית, ואח"ז התחיל ללמוד שיעוריו כדרכו בקודש עד שעה 11 ואז חלץ תפליו ויצא חוץ. וישב לביהמ"ד בגוף נקי וישב ללמוד עוד הפעם. אבל תומ"י עזבהו כחו מאד, והרגיש גועל נפש מאוד. ובשארית כחו התחזק לפנות לקרן זוית להקיא, וימהרו אליו אנשים לסעדו. ויראו את פניו ירוקים מאד, וישאלוהו מה לו? ויאמר "לא טוב!" וימהרו לשלוח לקרוא לרופאים, ובתוך כך הובאה מטה ומצעות, וישימו את המטה בביהמ"ד, וישכיבוהו, ויקראו אליו את בנותיו אחיותינו הנשים החשובות העדינות מ' חי' אסתר תחי' ראפאפארט, ומינא תחי' זילבערדיק, ויאמר אליהן כי תשלחנה להגיד לאמנו הרבנית תחי', כי לא תחכה עליו לארוחת הבקר, כי יתמהמה על משתה ברית מילה, אשר אמנם הי' קרוא אז, כי ירא פן יבולע לה ח"ו מפחד פתאום. הרופאים לא מצאו ידיהם ויצאו, ותבוא אמנו הרבנית תחי' ובגשתה אל מטתו דבר אליה רק מלים מספר להרגיע את רוחה. והם היו דבריו האחרונים. ויצתה נשמתו בביהמ"ד בקדושה במקום רנה של תורה ותפלה. ומתוך תורה ותפלה וגוף נקי. ונתקיים בו "אדם כי ימות באהל" דברים ככתבן ממש השמועה הגיעה בכל פנות העיר, והעיר לבשה אבל נורא. ביהמ"ד התמלא מפה לפה ואלפים התאספו ברחוב לפני ביהמ"ד. נרות רכים הדליקו כביהמ"ד והקהל קראו בס' תהלים, בקול בכי גדול קורע לב ונפש. בכל כתי המדרש שבעיר הספידו סופרים, גדולי העיר התאספו לאספה ויקראו עפ"י התלגרף להרבנים הקרובים לבוא להספידו, ויגמרו אמר לבלתי טלטל את הנפטר אל ביתו, כי אם בביהמ"ד במקומו תהי' הטהרה וכל ההתעסקות עד הביאו למנוחתו ביום ג'.

ביום ב' לפנות ערב הכריזו כי ביום ג' בבוקר תהי' ההלויה, וכל המתעסקים יטהרו עצמם בטבילה. והנה אחרי עבור יום א' וב' וגם לרבות הלילות, בקריאת תהלים בלי הפסק ובהספדים; ביום ג' בשעה 9 בבקר, התחילה הלוי', ובטרם הוציאוהו מביהמ"ד ספדוהו רבנים אחדים, ואח"כ נשאוהו עד בית מועד לכל חי, נושאים וחילופיהן וכולם מבני עלי' שבעיר נכבדים ויראי ד'. ובבית מועד לכל חי, הוסיפו עוד סופרים להספידו, ונמשך עד שעה 2 (שאז בא בנו הצעיר יחי' מעיר בענדער פ. בעססאראביע). ואז נקבר בכבוד גדול מאד.

קהל רבבות אנשים הלכו אחרי מטתו ולא שבו עד אחרי קבורתו. כל החנויות וגם בתי החרושת (פאבריקען) העברים היו נסגרים, בעת ההלוי'. - סוף דבר, כל פרשת פטירתו הי' מחזה נורא אשר עשה רשם וחקקי לב עמוקים על כל מאן דהוה באשכבתא דרבנו מר אבינו זצ"ל ליתן להם לב לדעת כי גדול הי' בישראל. ואנחנו בניו ותלמידיו תיכף אחרי פטירתו דמר אבינו זצ"ל. בהיותנו עוד יושבים לארץ עם אמנו הרבנית תחי'. ומעוללים בעפר קרנינו על אבדתנו הנוראה. העמדנו עלינו את המצוה להוציא לאור עולם את חידושי תורתו, אשר הרה והגה ביגיעת נפש ובשר כל ימיו, למען הקים שמו על נחלתו ממרומים חלקו בתורה הקדושה דמשמיא קא זכו לי'. כי אנחנו ראינו בעינינו את מסירות נפשו עליהם, ושמחתו אשר שמח בם, ועלינו לעשות רצונו להפיצם בישראל:

ולקץ שבעת הימים היתה ראשית מלאכתנו לפתוח את הארגז אוצר כתבי ידו לראות את צפוניו למען דעת חובת עבודתנו. והנה מצאנו אוצר גדול המון כתבים אשר לא פללנו כזאת, ומה מאד התפלאנו אנחנו וכל העומדים עלינו, על המשטר והסדר והנקיון השורר בבית גנזיו, והיופי והצחצחות הנשקפות על פני גליוניו, לא שבעה עין לראות. (וזו אחת ממדותיו המצוינות מדת "סדר" שהיתה בו בכל מעשיו והליכותיו וביחוד בעבודתו עבודת הקודש בערוך חדושיו בכתב. קסת סופר מיוחדת היתה לו לכתיבת חדושי תורה, אשר הקפיד לבלתי השתמש בה לדבר חול, בהזדמן לו למחוק תבות מספר מן הכתב, או איזו שורות, לא הניח בנוהג בעולם להיות כתב הקיטע יוצא בקו הנטוי עליו, והי' הכתב מעורבב ומראהו מנומר, רק הדביק ע"ג הכתב הסמוי מטלית משוערת כמדתו, ואת המתוקן כתב ע"ג המטלית, ולא נודע. ובהנה ובהנה זהירות יקרות ודקדוקי נקיות דעת להפליא).

והנה ידענו מאד כי אמנם העבודה הגדולה הלזו, לסדר את כתביו לדפוס, רק למרן אבינו זצ"ל בכבודו ובעצמו היתה ראוי'. אך לו לבדו הי' נאה לבוא אל אוצר בי"ק הרבים, לבקורת עניניהם, וסדורי נתחיהם, למען העלותם אפתורא דרבנן, כי מי יחוש חוץ ממנו ? ועל כן מורא עלה על ראשנו, להעמיד על דעתנו את בחינת הענינים וסדורם, ובשביל כך בקשנו מאת גאון אחד מיוחד ונעתר לנו, ומסרנו לידו את כתבי מרן אבינו הגאון זצ"ל. והוא בחנם וסדרם. ובהחזירו לידנו את הכתבים, אמר בפה מלא, כי יצא הספר לשם ולתהלה בישראל. וקראנו את שם הספר זכרון יהונתן . עפ"י מאמר רז"ל:

(שקלים, פ"ב ה"ז] תאני, רשב"ג אומר, אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהן הן הן זכרונן.

ונשענים על מדת טובו דמרן אבא הגאון זצ"ל בחייו, ועל החבה הגדולה שהי' מחבב דבר חידוש בתורה הק', אפילו פטפוטיא זעירין. (וכאמור למעלה בהקדמתנו). מצאנו לב למינקט בשפולי גלימא דמרן זצ"ל. לתת מקום גם לדברים אחדים קטנים מחידושינו, בבנים המתחטאין לפני אביהן. כי ידענו את רוחו. כי אילו היה ז"ל בחיים חיתו בלא ספק כן הי' רצונו, וגם עבשיו יהי' לנחת רוח לפניו ז"ל.

ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיפוצו מעינות מרן אבינו הגאון זצ"ל בישראל. וליבדרון שמעתתי דידי' בשערים המצויינים בהלכה והילכתי גברותא לישתמעון מינייהו. ובשכר ההשתדלות הגדולה הזאת שהשתדלנו בזה למלא רצונו של מרן אבינו זצ"ל, ובפרט בצוק העתים הללו שהדבר קשה וכבד מאד, תעמוד לנו זכותו של אותו צדיק מר אבא זצ"ל, שיעזרנו השי"ת ע"ד כבוד שמו להעמידנו בקרן אורה, שתולים בבית ה' על פלגי התורה, כמו שידענו כי אך זה הי' בל ישעו וחפצו, תשוקתו ותקותו דמרן אבינו זצ"ל שיהיו כל יוצאי חלציו יודעי תורה ויראי ה' באמת. ות"ל עד היום נתקיים בו "רצון יראיו יעשה", כי שתי אחיותינו תחיינה לברכה לאורך ימים טובים, נשים חשובות ומצוינות ביראת ד' ומדות טובות. ושתיהן נשואות לאנשים נכבדים ומצוינים בתורה ויראת ד', לתפארת. הלא הנה:

מרת חי' אסתר תחי' אשת גיסנו הנעלה ר' יצחק צבי הכהן שליט"א מיחוסי כהונה לבית ראפאפארט. והשנית מרת מינא תחי' אשת גיסנו הנעלה ר' מיכאל זילבערדיק שליט"א. וכן כלותיו תחיינה לברכה לאורך ימים טובים שתיהן גם הנה נשים חשובות ומצוינות ביראת ה' ומדות טובות. הלא הנה:

הבכירה מרת בת שבע תחי' בת הר' הגביר שלשלת היוחסין הנודע לתהלה ר' צבי פערילשטיין ז"ל מנכבדי עיר אוסטראה פלך וואהלין. והשנית מרת רבקה תחי' בת הר' הגביר הנודע לתהלה ר' שבתי בעהרמאן שליט"א. חוטר מגזע נכבדי מדינת ליטא, והוא יושב בעיר בענדער פלך בעססאראביע. וכן יוסיף השי"ת לרומם את בית כבוד מרן אבא זצ"ל בבני בנים חכמים ונבונים. ונהי' אנחנו וכל צאצאינו לעולמים, יודעי תורת ה' והולכי תמים, מתוך נחת והרוחה, בכבוד והצלחה, ונזכה לראות בנחמה, בעיר ה' שמה בב"א. הב"ד בני הגאון המחבר זצוק"ל.

אור ליום ג' כ"ג מרחשון, שנת "בזכות כבוד אב יגן בעדנו" לפ"ק.

משה יעקב אבעלמאן:

דוב בער אבעלמאן:

תוכן העניינים

זכרון יהונתן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה