זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן רטו
הרמב"ם ז"ל בה' מגילה פ"ב הלכה ט"ו כתב כיצד חובת סעודה, ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה כדי לקיים ומשלוח מנות, וכתב הכ"מ דיוצא לו כן מגמ' מגילה ז' ע"ב אביי ב"א ור"ח ב"א הוו מחלפי סעודתי' להדדי. ופי' ז"ל דהכוו' דבזה יצאו ידי משלוח מנות, וק' לי חדא מנ"ל דבאין להם דוקא מיירי דילמא גם ביש להם יוצאים בזה. ועוד דלכאו' פשיטא דיוצאים בזה אפי' ביש לו, ואי יש איזה סברא שלא לצאת בזה בהדיא א"כ מנ"ל באמת דיוצאים בזה דילמא מאי דמייתי הגמ' זה המעשה לא לענין קיום:
מצות מש"מ מיירי כן רק דילמא לאורויי לן דראוי למיעבד הסעודה משפחות משפחות בקבוץ דהא אחים הוי והפי' באמת כפירש"י ז"ל שהאחד אכל בשנה זו עם חבירו בסעודה ולשנה האחרת להיפך וצ"ע לענ"ד, וי"ל לישנא דקרא מסייע לי' לרמב"ם ז"ל לפי' בגמ' הנ"ל דאמר ומשלוח מנות איש לרעהו משמע המנות המוכנות לאיש ישלחם לרעהו והבן:
והנה המג"א בסי' תרצ"ה ס"ק י"ב כתב להוכיח דמי שאוכל על שולחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות ממש"כ רש"י ז"ל לפ' האי דלעיל מחלפי סעודתיי' זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני' סועד חבירו עמו ע"ש. וק' מנ"ל להוכיח כן דבלח"מ הלכה הנ"ל ראיתי דהפי' לפי פירש"י ז"ל הוא כך זה הי' נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהי' שלו אז חבירו כשהי' נותן לו מאותה סעודה והי' סועד עמו ונמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנוי' לו במתנה והרי נתן מהנתון לו עכ"ל, לפי"ז ליכא הוכחה מרש"י ז"ל לדינו של המג"א הנ"ל, ולפי מש"כ לעיל ג"כ ליכא כ"כ ראי' דדילמא מיירי שם לענין סעודת פורים דראוי לעשות כן לסעוד בהדדי משפחות ומשפחות ובפירש"י ז"ל אינו מבואר כלל דקאי שם לענין קיום מצות משלוח מנות והמג"א גופי' סיים שהלכה זו צ"ע, ועצת הלח"מ על כזה נאמר משלי "ומתק רעהו מעצת נפש":