אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קצא

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קצא

שו"ת זכרון יהודה - סימן קצ

בשו"ע או"ח סי' תר"ח כ' רמ"א ז"ל וה"ה בכל דבר איסור אמרינן מוטב שיהי' שוגגין, ודוקא שאינו מפורש בתורה אעפ"י שהוא דאוריי'. אבל אם מפורש בתורה מוחין בידו, וצ"ע שלא הביא זה בלשון י"א דהא לשי' הרמב"ם ז"ל בה' שביתת עשור פרק א' ה"ז מבואר שאין הטעם בשביל שאינו מפורש בתורה אלא מצד טעם אחר אין ממחין בידם וכך כתב נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש אין ממחין בידם שלא יבואו לעשות בזדון שהרי אי אפשר שיהי' שוטר בבית כל או"א להזהיר נשים והנח להם שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכן כל הדומה לזה עכל"ה, והי' נלענ"ד דאולי י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל ספק דאו' מה"ת לקולא וממילא גם בביהשמ"ש יש לומר לקולא מספק כמבואר בהדיא בדברי הר"ן ז"ל שם בפ' המביא וע"כ מה שאמרה תורה ועניתם, בתשעה בערב מצד תוס' קאמר ומקרי תוס' מפורש בהדיא בקרא ובכ"ז לא מחינן בהו בנשי בדבר זה וע"כ הטעם משום שא"א שיהי' שוטר בבית כאו"א וכרמב"ם הנ"ל, משא"כ הרמ"א ז"ל דפ' כרוב הפוסקים דס' דאו' מה"ת לחומרא וממילא יש לפרש בתשעה בערב דקרא משום בהשמ"ש נקיט הכי וע"כ מקרי חיוב תוספת אינו מפורש בהדיא ממילא שפיר יש לומר משו"ה דמאי דלא מחינן בהו בנשי דאכלו וסתו עד שחשיכה דהטעם משום שאינו מפורש בתורה, ובאמת גם בפירש"י ז"ל כ' שם בביצה דף ל' ע"א בד"ה הנח להם, בדבר שהרגילו בו ולא יחזרו בהם, משמע דס"ל ג"כ הטעם דלא מחינן בהו רק מצד דידעי' בבירור שלא יחזרו בהם מצד רגילותם בדבר, ולא מצד שאינו מפורש בתורה, וכן הרי"ף ז"ל כתב רק משום דידעי' בוודאי שלא יקבלו מהם, וע"כ הי' נראה לומר דגם הרמב"ם ז"ל כך כוונתו במ"ש נשים שאוכלות ושותות כו' "והן אינן יודעות" "שמצוה להוסיף" "מחול על הקודש" דמשו"ה אינן יודעות משום שאינו מפורש בהדיא, וע"כ שפיר נקט הרמ"א ז"ל דעת, הבעה"ט סתמא וכאילו אין חולק בדבר כנלע"ד:

בסימן תר"ח אוכלים ומפסיקים קודם בין השמשות שצריך להוסיף, ותוספת זה אין לו שיעור מעט או הרבה, תמיהני שהרי התוס' פ' המביא ד"ה, ואכלו ושתו עד שחשיכה כתבו וז"ל, משמע דיש שיעור לתוספת, יוה"כ מדהצריך להפסיק מבעוד יום דהא וודאי לא הי' אוכלים ממש מעד. שחשיכה דעבדי איסור מדאו', ואעפ"כ קאמר מוטב כו' יע"ש. וביותר יש לתמוה לפמ"ש הר"ן ז"ל שם בפ' המביא על דברי התוס' הנ"ל וז"ל ולי נראה כיון שצותה תורה תוספת צריך להוסיף מחול על הקודש איזה מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק, שאל"כ הי' צריך להזהיר על תוספת וזה על דעת מי שסובר דמאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מדאוריי' היא עכ"ל, מעתה תגדל התמיהה דהא המחבר פסק כשיטת הסוברים ספק דאו' מה"ת לחומרא,: ולהר"ן ותוס' הנ"ל עולה דמ"ד מדאו' מה"ת לחומרא בע"כ ס"ל שיש שיעור לתוס' ולמה כתב המחבר סתמא שאין שיעור לתוספת, וצע"ג, ואפשר מ"ש אין לו שיעור הפי' שלא הוברר השיעור' אבל באמת יש לו איזה שיעור קצת מעט או הרבה, ועיין בתוס' דכך הוא לשונם ובפירוש התוספות לא הוברר השיעור:

כנל"ד הפי' האמתיי' בסד"ש, וכן כ' הרא"ש ז"ל ביומא שלא נתברר שיעורא דתוספת עב"י סי' רס"א. אמנם תוס' בר"ה דף ט' ד"ה ורע"ק כ' ושמא משום דסגי בתוס' משהו כו'. וכ"כ במו"ק דף ד' ע"א ד"ה מה להלן כיון דלא הוי אלא כ"ש, דלא כתוס' ביצה הנ"ל:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה