אור ברסלב
זכרון י-הודה גרינוולד חלק א שו"ת זכרון יהודה - סימן קפט

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד

שו"ת זכרון יהודה - סימן קפט

שו"ת זכרון יהודה - סימן קעח

רני ושמחי ליעקב. ה"נ כבוד אהו' ידינ"פ הרב המאוה"ג חריף ובקי החסיד כקש"ת מו"ה יעקב ריכטער נ"י מורה לעדתו קיראלהאז יע"א:

מכ"ק קבלתי בש"ק וכשפתחתי במוצש"ק לא הי' בכדי שיעשה לשלח עוד תשובתי בלילה ההוא ע"כ הנני עתה להשיבו ע"ד אשר נועץ פרמ"כ עמי יען שרגיל להיות ש"ץ לתפלות מוספי' לערך ארבעים שנה והן עתה קצת קשה עליו מחמת הכאב אשר לו, ה' ירפאהו רפ"ש בתשח"י בקרוב יחזקהו ויאמצהו לאיו"ט, גם אין כחו כמאז, וביותר חשש ג"כ למ"ש ברמ"א סי' תקפ"א ס"א שיהי' הש"ץ נשוי, ופרמ"כ יושב כעת גלמוד ר"ל, אבל לעומת זה ירא לנפשו ממה שכתב בטו"ז תקפ"א סק"ג בשם ס"ח דמי שרגיל לעשות מצוה ואינו עושה אותה נענש ר"ל:

הנה האמת שבמחכ"ק הטו"ז לא העתיק במכוון דברי הס"ח שלפנינו דכך איתא התם סי' תשע"ה "כל מצוה שאדם רגיל לעשותה "ועובר" מקפידים עליו ע"כ, הנה הלשון "ועובר" משמע דוקא כשהי' בידו לקיימו ועובר בשאט נפש בזה מקפידים. ובזה מביא שם בס"ח מעשה שלא הי' הזקן בעיר כי הלך בסחורה משמע בהדיא דוקא בכה"ג שלא הי' הכרח לשנות רגילותו, אבל היכי שרואה א"ע מוכרח לעזוב רגילותו מחמת ברה"ג, הרי מוזהרים אנחנו לשמור הבריאות מקרא דונשמרתם מאד כו'. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל וכתיב וחי בהם, לדעתי אין שום חשש בזה, בלא"ה כבר כ' החת"ס בתשו' או"ח סי' קס"ח בסופו על כיוצא בו כי כל ענינים כאלו מאן דלא קפיד לא קפדו בהדי' רק צריך לשאול על נדרו עיי"ש. אמנם חזיתי לדעתו דמר פרמ"כ כי הוא קפיד קצת ע"כ לדעתי בוודאי אם אינו ירא לנפשו שיזיק לו ח"ו התפלה בקול בוודאי יעשה כרצון קהל עדתו לישאר בביתו בימים הקדושים ויהי' להם לש"ץ בתפ' מוספין, ואי משום הא דרמ"א הנ"ל משום שהוא אינו נשוי כעת ר"ל, הנה המעיין בד"מ בפנים ימצא שהעתיק דברי הכלבו שכ' מקודם צריך לדקדק במספר שנים, ואח"כ כ' ונהגו שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה, דומי' דכה"ג, הנה לא כתב בזה וצריך לדקדק רק בלשון "ונהגו". וכבר כ' המג"א בסי' ת"צ סק"ט בשם תשו' רמ"א ז"ל היכי שלא נאמר וכן נוהגין, אלא ונהגו, משמע שנהגו כן מעצמם, בשגם באמת אינו מובן מאי דומי' דכה"ג שייך הכא הלא כבר כ' מקודם רק יען שהתפלה במקום עבודה צריך להיות דומי' דעבודה, והלא העבודה היתה גם בכהנים אחרים, רק ביהכ"פ יש מקום לזה בתפלת המוספין, והרמ"א ששינה קצת מלשון הכלבו הנ"ל, וכתב וידקדקו ושיהי' נשוי וכלל הכל בלשון אחד, עכ"פ הניח תיבת יוצריך לדקדק רק כתב וידקדקו משמע שאין עיכוב בזה, וכמ"ש אח"כ מיהו כל ישראלים כשרים כו'. ובאמת בהגהת מנהגים שהביא הד"מ שם כתב מי שאינו נשוי לא יתפלל, ומדלא העתיק הרמ"א ז"ל בלשון זה וכתב לשון הכלבו, משמע שהי' דעתו להקל בזה, ושם בהגמ"נ באמת כתב, בר"ה ויוהכ"פ דומי' דכה"ג משמע משום יהכ"פ ראוי לעשות גם בר"ה, ועכ"פ מקודם צריך לקיים מ"ש הרמ"א ז"ל ראוי ומחוייב לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים, וכפרמ"כ נ"י שאחריות קהל שלו עליו כאחז"ל כל מילי דמתא עליו רמיא, ראוי שישתדל שהקהל יהי' להם ש"ץ כזה דוקא, וידעתי בבירור שאם יחושו על דבר הנ"ל להיות דומי' דכה"ג עי"ז לא יתקיים זה להיות להם ש"ץ הגון וגדול בתורה ובמע"ט כהד"ג נ"י: ע"כ כשהד"ג נ"י מר י"נ מרגיש בעצמו שלא יזיק לו יזכה בשלו, ויהי' זוכה ומזכה וזכות הרבים יהי' תלוי בו לעורר העם לתשובה, בהקול קול יעקב, קולו של תורה בדברי כבושין כדרכו בקודש קודם תק"ש, וקולו של תפלה המושך הלבבות לתשובה וליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא יתב"ש, וגם את שועתי ישמע השי"ת בתוך תפלת שאר צדיקים ויצוה ית"ש ישועות יעקב בחיים ארוכים מתוך ברה"ג בשלימות לאוי"ט ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים וארוכים בספרן של צדיקים גמורים. כאונ"ה ונפש או"נ. הק' יודא גר"וו:

תוכן העניינים

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה