זכרון י-הודה גרינוולד חלק א· רבי יהודה גרינוולד
שו"ת זכרון יהודה - סימן קפח
לכבוד ידידי הרבני החרוץ הנגיד המפואר לו"ל כש"ת מו"ה יושיע דער"ן נ"י ראש דח"ק בק' מארגרעטן יע"א:
מכתב כבודו קבלתי, וע"ד אשר כתב האיש אשר נשא אשה בעבירה, אם מחוייבים הבעלי ח"ק להוציא אותו מתוך החברא, וכותב מע"כ שדעת כבוד יד"נ הגה"צ ג"כ רוצה בכך ורק יען שאיזה אנשים משם עומדים נגד זה, והסכמתם לשאול גם אותי על כך אהובי. הנה באה"ע סי' ו' כהן שנשא א' מהפסולות מח' אותם ומח' כל הנושא ונותן עמהם וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה, ולמדו זה מקרא ביבמות פ"ח ע"ב ע"ש וצ"ע שהרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה. וכ' הב"ש שם סק"ג אף לישראל שנשא אשה בעבירה נמי עבדינן לי' כל הני שמתות וכפיות. ובשו"ע יו"ד סי' של"ד העובר ע"ד איסור מנדין אותו וכ' הרמ"א ז"ל בסעיף ו' ויש רשות לבי"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ולגרש את בניו מביהכנ"ס, עד שיקבל עליו אה הדין וכתב מרן החת"ס ז"ל בתשו' חלק ששי שמחוייבים גם עתה לעשות כן הגם שאין כח בידינו מצד דינא דמלכותא לקיים מ"ש בחו"מ סימן ב' כל בי"ד אפי' אינם סמוכים בא"י אם רואין שהעם פרוצים בעבירות ושהוא צורך שעה מנדין אותו, יע"ש שטובי העיר בכל מקום כבי"ד הגדול בדבר זה, היינו דוקא מה שנוגע לעונש נפשות או להפקיר ממונו, אבל לעשות כדבר הרמ"א ז"ל שביו"ד או שאר הרחקות כדי שיבדל משאר הקהל מחוייבים הבי"ד והקהל לעשות כן גם בזמה"ז, ואזהרתו מקרא דאוריי' אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת וגו' שפי' הרמב"ן ז"ל והוא מהירושלמי אר"א בשם ר"ת ב"ח למד ולימד כו' והי' בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז בכלל ארור ח"ו. ואדרבא שרי מדינתינו חסידים הם ורוצים בקיום של כל בעל דת ולענות הפורצים גדרי דתם עכדה"ק ז"ל והטו"ז ביו"ד סי' רכ"ח והמהרמ"ש ז"ל בתשו' חאו"ח סי' ש"ח הק' על הטו"ז הרי ביבמות כ"א ע"א אמרינן דושמרתם אינו אלא אסמכתא בעלמא. ואני בעניי כתבתי זה כמה ליישב דרבא אמר שם רמז לשניות:
מן התורה מניין, ר"ל שאינו דאורייתא ממש רק רמז מניין, ועל זה אמר אח"כ רב כהנא מהכא ושמרתם וכו' וע"ז א"ל אביי לר"י הא דאורייתא הוא ואיך אמר דרק רמז לשניות מה"ת ומסיק אסמכתא בעלמא ר"ל לענין לסמוך מכאן שניות, לענין זה הוי רק אסמכתא מקרא זה. אבל לענין לעשות משמרת למשמרתי לענין זה הוי דאורייתא כי זה משמעות עיקר הקרא כנלע"ד נכון. [דוגמא לדבר זה בח"ס סוף חלק או"ח לענין לעשות זכר לנס שפירש הרמב"ן ז"ל ג"כ שהוא דאורייתא ומפ' שם עיקרו מדאו' ורק באיזה אופן לעשות הזכר זה הוא דרבנן] והמהר"מ ז"ל שם בתשו' ההוא הביא כן ממרדכי שיסוד הדבר מקרא דארור וכו' ולע"ד י"ל דתרוויי' אמת דקרא דושמרתם אזהרה על הצבור וקרא דאשר לא יקים וכו' אזהרה גם על כל יחיד ויחיד שיש בידו להקים, וע"ש בדברי הרמב"ן ז"ל דפליגי בי' תנאי אי קאי על ציבור והה"ד מלך ונשיא או על כל יחיד, עכ"פ דברי הטו"ז שרירין וקיימין, ולפי האמור מחוייבים הבי"ד והציבור לעשות משפט כתוב, באיש העושה בזדון לעשות עבירה ביד רמה בפרהסיא לישא אשה בעבירה, ובפרשת עריות נאמר מקרא זה ס"פ אחרי ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות, ולא כתב לבלי תעשו אלא לבלתי עשות שמוזהרים לשמור שלא יעשו גם אחרים וכפי' רש"י ז"ל בשם ת"כ להזהיר בי"ד על כך, והרמב"ם ז"ל סוף האס"ב כתב אין לך דבר בכה"ת כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים וכו' עכלה"ק. וע"כ כתבה התוה"ק בפרשה זו ושמרתם כו'. ומכל הנ"ל מבואר שמחוייבים גם אתם לעשות ככל אשר יש לאל ידכם להקים התורה, ואשריהם הצדיקים שעושים לזה גדר לדורות שיבדל העושה עבירה מקהל הקודש ומה גם מחברא קדישא כשמה שלא יבואו בהזרים וחללוה ופקעקע ח"ו היסודות של הקהילה קדישא דשם, לכן תעברו חלוצי צבא ללחום בעד ה' יתב' ותוה"ק ומי בראש הצבא ה"ה כבוד רבכם הגה"צ שליט"א וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים לש"ש שזכות אבותם מסייעתם ואין פרץ וכו' ברחובותיכם לדורות עולם ואשרו אתכם כל השומעים ותהיו מבורכים מהי"ת בכ"ע בכי"א. דברי הכותב בנחיצה מחמת טרדות הימים האלה חותם בבר' שמחת החג. הק' יודא גר"וו: